ויקרא רבה כד


מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה כד עריכה

ויקרא רבה פרשה כד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

א.    [ עריכה ]
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הה"ד (ישעיה ה, טז): "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט" תניא א"ר שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקדוש ברוך הוא מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין ברשעים ואית ליה קריין סגיין (יחזקאל לח, כג): "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" וכתיב (תהלים ט, יז): "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (ירמיה טז, כא): "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי [וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה']" (מיכה ו, ה): "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" והדין "ויגבה ה' צבאות במשפט":

<< · ויקרא רבה · כד · ב · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ב.    [ עריכה ]
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר הה"ד (תהלים צב, ט): "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'" לעולם ידך בעליונה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין בזמן שהוא נותן דימוס כל העם מקלסין אותו ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו אבל הקב"ה אינו כן אלא בין במדת הטוב בין במדת פורעניות "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'" לעולם ידך בעליונה.
רב הונא בשם ר' אחא אמר כתיב (תהלים קא, א): "לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה" אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לה' אזמרה א"ר תנחום ברבי יודן כתיב (תהלים נו, יא): "באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר" בין כך ובין כך אהלל דברו.
ורבנן אמרי כתיב (תהלים קטז, ג): "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (יג): "כוס ישועות אשא" בין כך ובין כך "ובשם ה' אקרא" א"ר יודן ב"ר פיליא הוא שאיוב אומר (איוב א, כא): "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" בין שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשנטל נמלך בבית דין א"ר אלעזר בכל מקום שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו בנין אב שבכלן (מ"א כב, כג): "וה' דבר עליך רעה".
א"ר יודן כתיב "ואתה מרום" רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם (במדבר יח, יט): "ברית מלח [עולם] הִוא" נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר (דה"ב יג, ה): "הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה [לדויד על ישראל לעולם]" נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר "קדשים תהיו":

<< · ויקרא רבה · כד · ג · >>


ג.    [ עריכה ]
ד"א "קדשים תהיו" הה"ד (תהלים כ, ג): "ישלח עזרך מקדש" רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן א"ל אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא ובטיהרא ולית אתון מתנזקין וכדון תהון ידעין דהא רוח ביש בעי מישרא הכא והא מזיק ברייתא א"ל ומה נעביד א"ל אזיל ואסהיד בבני מתא ואמור להון מאן דאית ליה מכוש מאן דאית ליה פס מאן דאית ליה מגרופי יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין על אפי מיא וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפרזלא ואמרין דידן נצח ולא יפקון מן הכא עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא אזל ואסהיד בבני קרת' ואמר להון מאן דהוה ליה מכוש מאן דהוה ליה פס מאן דהוה ליה מגרופי נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין כלפי מיא כיון דחמו ערבוביא במיא הוון מקשיין בפרזלא ואמרו דידן נצח דידן נצח ולא עלון מן תמן עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא והרי דברים ק"ו ומה אם הרוחות שלא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע אנו שנבראנו לסיוע עאכ"ו הוי "ישלח עזרך מקדש":

<< · ויקרא רבה · כד · ד · >>


ד.    [ עריכה ]
ד"א (תהלים כ, ג): "ישלח עזרך מקדש" א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון ישועה מציון שנאמר (תהלים יד, ז): "מי יתן מציון ישועת ישראל" עוז מציון שנאמר (שם קי, ב) "מטה עזך ישלח ה' מציון" ברכה מציון שנאמר (שם קלד, ג) "יברכך ה' מציון" שופר מציון שנאמר (יואל ב, א): "תקעו שופר בציון" טל וברכה וחיים מציון שנאמר (תהלים קלג, ג): "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' וגו'" תורה מציון שנאמר (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה" עזרה וסיוע מציון שנאמר "ישלח עזרך".
"מִקֹּדֶשׁ" מקדוש מעשים שיש בידך "וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" מציון מעשים שיש בידך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לישראל בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים הה"ד "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ [כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי]":

<< · ויקרא רבה · כד · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה

ר' יודן בשם ר"ש בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים.
ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים א"ר תנחומא ולא פליגי מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כלל עמה פרשת תפילין מאן דעביד פרשת נזיקין שבעים כלל עמה פרשת שמטה ומאן דעבד פרשת קדושים שבעים כלל עמה פרשת עריות:

<< · ויקרא רבה · כד · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
א"ר יהודה בן פזי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ואתיא כהדא דר' יהודה בן פזי דאמר: כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע בן לוי מייתי מן שונמית הה"ד (מ"ב ד, ט): "ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא" אמר רבי יונה: הוא קדוש ואין משרתיו קדושים! הדא הוא דכתיב (שם, כז) "ויגש גיחזי להדפה" א"ר יוסי בר חנינא: שהדפה בהוד יפיה על דדיה. רבי איבון אמר: מלמד שלא הביט בה מימיו, ורבנן אמרי: שלא ראתה טפת קרי מימיה על סדין שלו.
אמתיה דרבי ישמעאל בר רב יצחק אמרה אנא הוינא משמשא למנוי דמרי ולא מן יומוי חמית מלה בישא על מנוי דמרי.
אמר רבי יהושע בן לוי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואית ליה קריין סגיין (ויקרא כא, ז): "אשה זונה וחללה" (שם, ז) "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" (שם, יד) "אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו' ולא יחלל זרעו [כי אני ה' מקדשו]" והדין "דבר אל כל עדת בני ישראל":

<< · ויקרא רבה · כד · ז · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ז.    [ עריכה ]
אמר ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן משל למלך שהיה לו איפקרסין והיה מצוה את עבדו נערה וקפלה וכו' אמר רבי שמואל בר נחמן משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חלוני אחד אמר לו אלך עמך אמר לו בני כהן אני ובדרך טהור אני מהלך ואין דרכי להלוך בין הקברות אם אתה הולך עמי מוטב ואם לאו סוף שאני מניחך והולך לי כך א"ל משה לישראל (דברים כג, טו): "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך" מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך להיות צל על ראשו וחד אמר לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך כד"א (שמות ג, כב): "ונצלתם את מצרים" על מנת "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר" ערות דבור ר' שמואל בר נחמן אמר זה נבול הפה:

<< · ויקרא רבה · כד · ח · >>


ח.    [ עריכה ]
רבי אבין אמר תרתין רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד אמרו לו אדונינו המלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד אמר להם המלך אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר (דניאל ד, יד): "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא" אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד "דבר אל כל עדת בני ישראל" וכתיב "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם והייתם קדושים" ר' אבין אמר אוחרי משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הה"ד "דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו" "והתקדשתם והייתם קדושים":


ט.    [ עריכה ]
א"ר שמעון בן לקיש שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע כתוב אחד אומר (דברים כח, יג): "והיית רק למעלה" יכול כמוני ת"ל "רק" לשון מיעוט גדולתי למעלה מגדולתכם ואנו למדין אותה מפרעה הרשע שנאמר (בראשית מא, מ): "אתה תהיה על ביתי" יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה מגדולתך והדין "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" יכול כמוני ת"ל "כי קדוש אני" קדושתי למעלה מקדושתכם ועוד אנו למדין מפרעה הרשע שנאמר (שם מא, מד) "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה יכול" כמוני ת"ל "אני פרעה" גדולתי למעלה מגדולתך א"ר יהושע בשם ר' לוי מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה ומה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה ליוסף "אני פרעה" זכה לכל הכבוד הזה לכשיבא אני של הקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, ד): "ועד זקנה אני הוא" וכתיב (שם מד, ו) "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו [ה' צבאות] אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים" על אחת כמה וכמה:

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.