וימתקו המים/ג

פרק ג : והנה טוב מאוד - זה גיהנום הרע מאוד הוא טוב מאוד

על כל יום בבריאה התורה מסכמת "וירא אלקים... כי טוב". בריאתו של הקב"ה ודאי טובה: האור, הרקיע, היבשה, המאורות וכו'. בסוף ששת ימי הבריאה התורה מסכמת: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א', לא). חז"ל דרשו את הביטוי "והנה טוב מאוד" בכמה וכמה אופנים, כפי שנראה בהמשך. חז"ל התייחסו לתוספת של "טוב מאוד": ביחס ל"טוב" וכן לתוספת וא"ו החיבור במילה "והנה". בפשט אין קושי בביטוי "והנה טוב מאוד". טוב מאוד זה יותר מטוב. כל יום בבריאה הוא "טוב", וכל הבריאה היא "טוב מאוד". נפלא, הכל ברור. אלא שלחז"ל יש מסרים מיוחדים וחשובים. והם עושים זאת ביחס לביטוי "והנה טוב מאוד". גם אם אין בו קושי. מכאן אנו למדים שמדרשי חז"ל על הפסוקים, לא בהכרח שיבואו בגלל קושי בפסוק. אלא שחז"ל רוצים לתת לביטוי מסויים מימדים נוספים והסברים נוספים.
חז"ל דרשו, כפי שנראה, את המילים "והנה טוב מאוד" באופן מיוחד. הם מצאו דברים בעייתיים, קשים, ואפילו רעים והצביעו על הטוב שבהם. ולדבריהם הוא הוא הטוב מאוד...
חז"ל במדרש מתייחסים לכך שיש שלוש דרגות: טוב, טוב מאוד, והנה טוב מאוד. במקרה השלישי הוא"ו היא הנותנת תוספת לטוב מאוד. בכל המקרים, שנראה להלן, חז"ל ידרשו את הדרגה השלישית ביחס למציאות קשה כואבת ובעייתית. מציאות שבפשט שלה היא לא טובה, היא אפילו רעה. המדרש יסביר איך המציאות הכל כך רעה היא היא "טוב מאוד".

א. טוב מאוד- שֵינה

אמר רבי שמעון בן אלעזר: "הנה טוב מאוד"- והנה טובה שינה.
וכי שינה טובה מאוד אַתְמֵהָה?
לא כן תנינן: יין ושנה לרשעים, נאה להם ונאה לעולם.
אלא מתוך שאדם ישן קמעה, הוא עומד ויגע בתורה הרבה
                                               (בראשית רבא ט', ו)

המדרש פותח: "והנה טוב מאוד- והנה טובה שֵינה". לכאורה, אין שום קושי. אכן שינה דבר טוב ובריא. אלא שהמדרש מדגיש את חוסר העשיה שבשינה. המדרש מדגיש זאת בדברי חז"ל: "יין ושינה לרשעים, נאה להם ונאה לעולם" (סנהדרין פרק ח משנה ה).

העולם והאדם
האדם נולד לעשיה, "אדם לעמל יולד" (איוב ה', ז). השינה לעומת זאת היא ביטוי של חוסר מעש לחלוטין. כמעט כמו מוות. ואכן אמרו חז"ל: "שינה אחד מששים במיתה" (ברכות, נ"ז).
לאחר שהמדרש הציג את הצד השלילי של השינה, הוא ממשיך ומסביר, למה השינה - טוב מאוד. "מתוך שאדם ישן קמעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה". מה עושה המדרש? לקח את הדבר הכי סביל, את הסמל לחוסר מעש - את השינה והפך אותה למנוף לעשיה וליצירה. יתר על כן השינה היא מנוף לדבר החשוב ביותר, ללימוד תורה.

ב. טוב מאוד - יצר הרע

רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן:
"הנה טוב מאוד" – זה יצר הטוב
"והנה טוב מאוד"- זה יצר הרע
וכי יצר הרע טוב מאוד אתמהא?!
אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית
ולא נשא אישה
ולא הוליד בנים
ולא נשא ונתן
וכן שלמה אומר: "כי היא קנאת איש מרעהו" (קהלת ד', ד)
                                               (בראשית רבא ט', ז)

המדרש הולך מהקל לחמור. השינה אינה דבר רע. היא מייצגת חוסר עשיה. והמדרש מצא בה משהו "טוב מאוד". והנה המדרש עולה דרגה: יצר הרע הוא טוב מאוד... באמת מתמיה! יצר הרע כשמו כן הוא. כל תפקידו להסיט, להפריע ולהכשיל. יצר הרע הוא סמל של כל התאוות השליליות: כבוד, קנאה, עריות ועוד. יתר על כן מבחינת חז"ל יצר הרע הוא סמל כל הרע בעולם. כדברי הגמרא, "אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות" (בבא בתרא, ט"ז, ע"ב).
ובכן מה כל כך טוב ביצר הרע? המדרש מסביר ואומר: "אילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן". פירוש הדברים: יצר הרע זה כוחות. כוחות היצר יכולים להיות מנותבים לרע או לטוב. הוא נקרא רע מפני שבקלות נמשכים לצד השלילי של כוחות אלו. צריך להשקיע ולעבוד כדי להפנות את הכוחות של היצר לכיוון החיובי.
הנה כי כן עם הכוחות של יצר הרע ובעזרת כוחות אלה, אנו מסוגלים להגיע לעשיה מבורכת של היצירה הכי חשובה בחיים: אישה, ילדים, בית ועבודה. אם כן מה עשה המדרש? הוא הוביל אותנו לראות את הטוב שברע. ואולי יותר מכך להוציא את הטוב מהרע. חז"ל מלמדים אותנו במדרש זה לנצל כל מציאות שבעולם ליצירה, לעשיה ולתכלית העולם.
לסיכום, יצר הרע הוא ודאי רע. הוא גורם לדברים רעים. אולם יש בו צד חיובי. הוא הכח המניע את העולם. בזכותו, אדם בונה בית, נושא אישה, מוליד ילדים ועובד.

ג. טוב מאוד- יסורין

אמר רב הונא
'הנה טוב מאד'- זו מידת הטוב.
'והנה טוב מאוד'- זו מידת היסורין.
וכי מידת היסורין טובה מאוד. אתמהא?!
אלא שעל ידה הבריות באים לחיי עולם הבא.
וכן שלמה אומר: "ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו', כג)
אמת צא וראה, איזוהי דרך המביאה את האדם לחיי העולם הבא?
הווי אומר, זו מידת יסורין.
                                                   (בראשית רבא ט', ח)

כאמור, המדרש הולך מהקל לחמור. שינה ואחר כך יצר הרע ועכשיו אפילו היסורים הם טוב מאוד.היסורים הם בודאי דבר כואב ומצער. היסורים הם עובדה קשה! ואין מי שנהנה מיסורים. ביחס ליצר הרע מצאנו בו משהו טוב. הוא במהותו- כוחות. אלה מובילים לרע, אך אפשר לכוון אותם לכיוון חיובי. אולם היסורים הם עובדה- מציאות קשה וכואבת. מה כבר יכול להיות טוב ביסורים?!
מתברר שהמדרש מוצא תועלת אפילו ביסורים. אלה מביאים את האדם לחיי עולם הבא. דברי חכמים אלו, ניתן להבין אותם בשני אופנים. דרך אחת- דרך הפשט. הדרך השניה קצת מעמיקה ונראה שהיא יותר מדוייקת. כפי שנסביר להלן: פירוש ראשון: כפשוטו- היסורים מביאים לידי חיי עולם הבא. כלומר מי שמקבל יסורים, אלה מכפרים עליו. הוא מזדכך ומתחטא, ובזכות זאת הוא זוכה לעולם הבא. (העולם שאחרי המוות).
קושי עצום בפירוש זה: מדוע אדם צריך לסבול כדי לזכות בעולם הבא?! מי מרוויח מהסבל? מה ההיגיון שסבל וצער יובילו לקראת מתנה כל כך חשובה? מקובל עלינו שכדי לזכות במשהו טוב, יש צורך בעמל, בעבודה בהשקעה, בהכנה וכו'. מאימתי היסורים מחליפים את העמל והעבודה?
פירוש שני: מי שסובל יסורים- אלו מתקנים אותו בעודו בעולם הזה. היסורים מביאים אותו לידי חיים אחרים, לידי חיים מתוקנים יותר. לידי חיים שהוא יקיים תורה ומצוות. ממילא עכשיו כאשר האדם תיקן את מעשיו וחי חיי תורה ומצוות, עכשיו חייו הם בבחינת עולם הבא- עולם שכולו טוב. (ממילא מי שחי בעולם של תורה ומצוות, יזכה גם לאחר המוות לחיים של עולם הבא.) ואולי אפשר לדייק מלשון המדרש: "חיי עולם הבא", כלומר חיים שהם הם עולם הבא.
סיוע לפירוש זה אפשר להביא מהמדרש עצמו. המדרש הביא הוכחה לדבריו מהפסוק במשלי: "ודרך חיים תוכחות מוסר". הפסוק עוסק בחיים, בעולם הזה. הפסוק אומר כי הדרך הנכונה בחיים היא תוכחות ומוסר, כלומר קושי ועמל.
לסיכום, המדרש התייחס ליסורים, שהם ודאי הרע בהתגלמותו. והנה המדרש מוצא שהם טוב מאוד. וזהו עניינו של המדרש שלפנינו. לראות את הטוב שברע. ואפילו אם זה רע מוחלט. לדעת המדרש אין רע. כל רע אם נתאמץ ונחפש נראה שיש בו טוב.

ד. גיהנום - טוב מאוד

אמר רבי זעירא: 'הנה טוב מאוד' זו גן עדן. 'והנה טוב מאוד' זו גיהנום.
וכי גיהנום טוב מאוד. אתמהא?!
משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ובנה אוצר על פתחו.
אמר: כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס, יכנס לאוצרו 
         וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס, אל יכנס לאוצרו. 
כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים- הרי גן עדן.
וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים- הרי גיהנום.
                                              (בראשית רבא ט', ט)

גיהנום זה ודאי דבר רע - זהו עונש. בניגוד ליסורים שיש בהם תועלת - מביאים לידי תיקון. הרי גיהנום זו תוצאה. זהו עונש ואחריו אין כלום. זו בבחינת תחנה סופית. ובכל זאת חז"ל אומרים כי "גיהנום - טוב מאוד".
ללא ספק, יש כאן עליית מדרגה בראיה חיובית. הגיהנום הוא רע, קשה, עונש, שלא נראה שיש בו כל תכלית. זו תחנה סופית שלילית ואיומה. ובכל זאת חז"ל עקביים עד הסוף. מבחינת חז"ל הקב"ה ברא רק טוב, ואפילו הגיהנום הוא טוב. ובכן מה כל כך טוב בגיהנום?
המדרש מסביר שהגיהנום הוא בבחינת "שוט"- איום. "מי שמסגל במצוות ובמעשים טובים – הרי גן עדן. וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים – הרי גיהנום".
חז"ל מצאו משהו נפלא בגיהנום. הוא מהווה כח הרתעה. הגיהנום מובן לנו כעונש חמור קשה ואָיום, ואפילו מפחיד. אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו במציאות של גיהנום. לכן כל אחד יעשה הכל כדי לא להגיע לשם. איך עושים זאת? מקיימים תורה, מצוות ומעשים טובים. נמצאנו למדים, שהשוט- האִיום מכוון את האדם לטוב.
הנה כי כן הגיהנום הוא טוב מאוד. הוא מצליח להביא את העולם לתכליתו. האדם הוא יצור מעפר. אילולי השוט, הוא עלול ללכת בדרך לא טובה. בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". מסקנה: ברוך ה' שיש גיהנום. ברוך ה' שברא את האיום הזה. בכך הוא גורם לנו להיות טובים. להגיע לתכלית האמיתית: תורה ומצוות ומעשים טובים.

למשמעות הגיהנום לפי המדרש
המדרש השתמש במשל ונמשל. ובהתאם לכך הוא נותן לנו צוהר להבין מהו גיהנום. במשל: מי שעמל במלאכת הפרדס יזכה ויכנס לאוצר.ומי שלא עמל- אל יכנס לאוצר. ובנמשל: מי שמקיים מצוות ומעשים טובים – זוכה לגן עדן ומי שלא – זוכה לגהינום. וכך הדברים נראים:

משל:	עמל במלאכת הפרדס- מי שאינו עמל-	יזכה יכנס לאוצר. אל יכנס לאוצר.
נמשל:	מי שמקיים מצוות ומעשים טובים- מי שאינו מקיים-	יזכה יכנס לאוצר. אל יכנס לאוצר.
מכאן יוצא ש:	יכנס לאוצר = אל יכנס לאוצר =	גן עדן גיהנום

לפי מדרש זה, הגיהנום אינו אלא העדר הטוב. ובלשון המדרש: גיהנום פירושו אל יכנס לאוצר. בתפיסה הרווחת הגיהנום הוא עונש. ואכן כך. אלא שלפי המדרש העונש הקשה הזה אינו אלא חוסר האפשרות להיכנס לאוצר. כלומר העדר הטוב.
הווי אומר, מי שלא טרח ולא עסק במצוות ובמעשים טובים, עונשו שלא יראה בטוב הנפלא (הגן עדן) שבקיום המצוות. לעומת זאת מי שמקיים מצוות זוכה ורואה במציאות של הטוב. ומי שלא- הטוּב הזה יעָדר ממנו. ובאמת, אין לך גיהנום גדול מזה.
נמצאנו למדים שהגיהינום הוא העדר הטוב. כאשר אדם מבין מה יכול היה להשיג ולא השיג זהו גיהינום. דברים אלו עולים גם מתוך המסילת ישרים:

"מלמד שכל אדם נכוה מחופתו של חבירו "( ב"ב ע"ה, עא ).
כי אין זה מטעם הקנאה, אשר תפול רק בחסרי הדעת...אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות. מדרגה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה 
חברו. 
                   (מסילת ישרים, פרק ד' )

הגמרא בבבא בתרא אומרת כי בעולם הבא כל אחד נכוה מחופתו של חברו. המסילת ישרים מסביר: כל אחד רואה מה חבירו השיג . לאיזו דרגה חבירו הגיע.
ודבר זה מציק למי שלא הגיע לכך. משום כך הגמרא נוקטת לשון "נכוה". ממשיך המסילת ישרים ואומר, כי אין הדבר נובע מתוך קנאה, אלא שהאדם רואה את חסרונותיו , את מצבו- שלא היגיע לשלמות, רואה את הדרגה שיכול היה להגיע ולא הגיע. ואילו חבירו כן השיג והגיע . ההבנה הזאת, ההעדר הזה הוא הסבל, שעליו הגמרא אומרת "נכוה" .

ה. טוב מאוד - מלאך המוות

אמר רבי שמואל בר יצחק:
'הנה טוב מאוד'- זה מלאך החיים.
'והנה טוב מאוד' זה מלאך המוות.
וכי מלאך המוות טוב מאוד, אתמהא?!
אלא למלך שעשה סעודה גדולה וזימן את האורחים
והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב.
אמר: כל מי שהוא אוכל ומברך את המלך, יאכל ויערב לו.
          וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך, יותז ראשו בסיף.
כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים, הרי מלאך חיים.
וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים, הרי מלאך המוות.
                                            (בראשית רבא ט', י)

נראה שכאן המדרש הגיע לשיא חדש שאין יותר ממנו. ואכן זהו סופו של המדרש. זוהי הדוגמא האחרונה של "טוב מאוד". מלאך המוות נתפס כרע, זהו הרע הכי רע שיכול להיות. ביחס למלאך המוות יש הסכמה מוחלטת, וברור לחלוטין- זהו הרע בהתגלמותו. והנה גם כאן המדרש מתעקש וממשיך: "והנה טוב מאוד – זה מלאך המוות".
גם כאן המדרש הביא משל ונמשל כדי להסביר, מדוע מלאך המוות הוא טוב מאוד. המשל: המלך עשה סעודה והגיש כל טוב לפני האורחים. אמר המלך: מי שאוכל ומברך את המלך שיאכל ויערב לו. ומי שאוכל ואינו מברך את המלך, יותז ראשו בסיף.
המדרש טורח להסביר את הנמשל: "כך מי שהוא מסגל במצוות ובמעשים טובים-הרי מלאך חיים. כל מי שאינו מסגל במצוות ובמעשים טובים – הרי מלאך המוות".
לפי המדרש תפקידו של מלאך המוות הוא לאו דווקא עונש, אלא כח הרתעה. וזה הטוב מאוד שבו. אם מלאך המוות זהו עונש ותו לא, הרי שאין בכך כל תועלת. זה לא טוב ובודאי לא טוב מאוד. אולם מאחר שאף אדם אינו מעוניין במלאך המוות. כל אדם יפעל לזכות במלאך החיים. אשר על כן כל אחד יטרח ויעמול במצוות ובמעשים טובים. יפעל לזכות במלאך החיים. הנה כי כן מלאך המוות הוא סמל הרע בעולם, ואף על פי כן יש ממנו תועלת. האדם אמור להתבונן ולעשות חשבון פשוט. דווקא בגלל מציאות של מלאך המוות, כל אחד יתאמץ מאוד כדי לזכות במלאך החיים. וכדי לזכות במלאך החיים יש לקיים תורה ומצוות ומעשים טובים. אם כך הדבר, בהחלט אפשר לאמר על מלאך המוות – טוב מאוד.

ו. כל אשר עשה – טוב מאוד

המדרש כולו מתייחס לפסוק המסכם את הבריאה. בסוף ששת ימי הבריאה התורה מסכמת ואומרת: "וירא אלקים כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" (בראשית א', לא).
המשפט הזה מעורר תמיהות אצל כל אחד. באמת, כל מה שה' ברא טוב מאוד?! ומה עם הרע? ומה עם הסבל – היסורין – המחלות? ומה עם הגיהנום? ומה עם המוות? ומה עם יצר הרע שכשמו כן הוא? הרי ה' ברא את הכל, את כל הדברים האלה?! אם כן איך אפשר לאמר: "וירא.. את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"?!
אי לכך המדרש מתמודד עם תמיהות אלה. הוא לקח את הדברים הכי "רעים" בעולם ומראה שיש בהם משהו טוב. יצר הרע, יסורים, גיהנום ומלאך המוות.
דברים אלה שהמדרש עסק בהם, הדברים הכל כך קשים וכל כך בעייתיים, הם בבחינת בניין אב. אם גיהנום, יסורים ומלאך המוות הם טוב מאוד, פירושו של דבר שאין רע בעולם. פירוש הדבר שעלינו לחפש ולמצוא את הטוב שבכל דבר.
ועכשיו כל שנותר לנו לעשות זה קל וחומר פשוט. אם דברים אלה הם טוב מאוד, אז על אחת כמה וכמה "שהצרות הקטנות" שלנו הם ודאי טוב מאוד. כל תקלה כל נפילה היא קטנה מאוד מול הגיהנום ומול מלאך המוות. אשר על כן הכל בודאי טוב מאוד. ועכשיו אפשר לשוב ולקרוא את הפסוק ולהבין אותו כפשוטו: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".