וילהלם טל (ביאליק)/עלילה שנייה/מחזה ראשון
אולריך לבית רודנץ במדי פרשים.
רודנץ הִנְנִי דוֹדִי, כִּי קָרָאתָ לִּי. מַה-חֶפְצֶךָ?
אטינגהוזן תְּנֵנִי וְשָׁתִיתִי רִאשׁוֹנָה, כְּדָת יְמֵי-קֶדֶם,
אָנֹכִי וּנְתִינַי יַחַד אֶת גְּבִיעַ הַבֹּקֶר.
שותה מן הגביע ומשקה את הנצבים עליו
לְפָנִים עִמָּם יַחַד אֵצֵא אֶל-שָׂדֶה וָיָעַר,
פָּקַדְתִּי עֲמַל יָדָם וָאֶפְקַח עַל-מְלַאכְתָּם עָיִן,
אוֹ כְאַחַד מֵהֶם אָרוּץ גְּדוּד וּבְיָדִי הַדֶּגֶל.
עַתָּה לֹא-אֶכְשַׁר עוֹד כִּי אִם-לִסְכֹּן עַל-הַבָּיִת,
וְכִי-תִשְׁכָּחֵנִי שֶׁמֶשׁ וּבְנָוִי לֹא-תִפְקְדֵנִי
לֹא-אֵצֵא עוֹד אֲבַקְשֶׁנָּה בִּמְרוֹמֵי הַר וָסָלַע.
כֹּה אֶעֱבֹר מִחוּג צַר לְמִשְׁנֵהוּ הַצַּר מִמֶּנּוּ,
עַד-אֶקְרַב בַּלָּאט אֶל-הָאַחֲרוֹן, הַצַּר בְכֻלָּמוֹ,
הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִדֹּם שָׁם קוֹל הַחַיִּים לָנֶצַח.
צִלִּי אָנֹכִי כְּהַיּוֹם. עוֹד מְעָט – שֵׁם וָזֵכֶר.
קוני מושיט הגביע לרודנץ
לְךָ וְלִשְׁלוֹמְךָ, בֶּן-פָּרָשׁ!
רודנץ בושש לקחת.
קַח וּשְׁתֵה! כּוֹס אַחַת לָנוּ
וְלֵב אֶחָד.
אטינגהוזן עַתָּה לְכוּ, בָנִים, בָּעֶרֶב תָּבֹאוּ
וּבְדִבְרֵי אַרְצֵנוּ וּמוֹלַדְתֵּנוּ נָשִׂיחָה.
הנתינים יוצאים.
אטינגהוזן ורודנץ .
אטינגהוזן רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ וְהִנֵּה כָל-מַדֶּיךָ לָבָשְׁתָּ.
הַאֶל הַטִּירָה אֲשֶׁר בְּאַלְטְדּוֹרְף תִּכּוֹן לָלָכֶת?
רודנץ כֵּן, דּוֹדִי, הַדָּבָר נָחוּץ. לֹא אוּכַל הִתְמַהְמֵהַּ.
אטינגהוזן דְּבָרְךָ נָחוּץ? הַאֻמְנָם? הֲכָכָה דַלֵּי-עֵת עֲלוּמֶיךָ,
כִּי-תֵרַע עֵינְךָ תֵּת לְדוֹדְךָ הַשּׂב מְעַט מִמֶּנָה?
רודנץ אָמַרְתִּי, אֵין לִבְּךָ אֵלַי וְלֹא-תִמְצָא בִי חֵפֶץ,
הֲלֹא אַךְ-כְּזָר וּכְנָכְרִי נֶחְשַׁבְתִּי פֹּה בַבָּיִת.
אטינגהוזן מאריך להתבונן אליו
כֶּן-הוּא, לְצָרַת נַפְשִׁי. אָכֵן אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת
כְּזָרָה וּכנָכְרִיָּה נֶחְשְׁבָה לָךְ. אִי אוּלִי, אוּלִי!
לֹא אוֹסִיף אַכִּירְךָ עוֹד. מִתְהַדֵּר אַתָּה בְּמֶשִׁי,
נוֹצַת תֻּכִּי תִּתְנוֹפֵף בְּרֹאשְׁךָ לְרַאֲוָה וּלְרָהַב
וַתְּכַתֵּף לְךָ מְעִיל הָאַרְגָּמָן. בְּגֹבַהּ עֵינַיִם
תַּבִּיט אֶל עַם הָאָרֶץ וּלְבִרְכַּת שְׁלוֹמוֹ תִּכָּלֶם.
רודנץ מֵחֹק כְּבוֹדוֹ לֹא אֶגְרָע. אַךְ מָנֹעַ אֶמְנָעֶנּוּ
מִקַּחַת לוֹ בְיָדוֹ מִשְׁפָּט וּזְכוּת לֹא לוֹ הֵמָּה.
אטינגהוזן רְאֵה, אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ כֻּלָּהּ מִזַּעַם מֶלֶךְ
עַד-לֶעָפָר שָׁחָה; כָּל-לֵבָב יִזְעַק מֵחֲמַס רֶשַׁע
וְאַתָּה לְבַדְּךָ לאֹ-תֵדַע מַכְאוֹבָהּ וְלֹא חָלִיתָ
עַל-שִׁבְרָהּ. וּבְהִתְנַכֶּרְךָ לְעַמְּךָ וַתִּמָּלֶט
אֶל-מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. בָּזֹה תִבְזֶה עֱנוּתֵנוּ
וּלְאֵידֵנוּ תִלְעָג. תַּעֲנוּגוֹת קַלִּים רָדָפְתָּ
וַתִּזֶן אֶל-חַסְדֵי מֶלֶךְ, וּבְעוֹד הַמּוֹלֶדֶת
תַּחַת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בְּדָמֶיהָ מִתְבּוֹסָסֶת.
רודנץ הָאָרֶץ בְּדָם מִתְבּוֹסָסֶת? עַל-מָה, דּוֹדִי, וְלָמָּה?
יַד-מִי הִדִּיחָה עָלֶיהָ רָעָה? לוּ תֵאָמֶר
רַק-מִלָּה אַחַת קַלָּה, וְנֶהְפַּךְ שֵׁבֶט הַמֶּלֶךְ
וִיהִי לְחֶסֶד וּמַטֵּה הַזַּעַםַ יְהִי לְמַקֵּל נֹעַם‑
אַךְ אוֹי אוֹי לְאֵלֶּה הַמַּתְעִים עַמָּם בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר
וּמֵרְאוֹת הַטּוֹב הַצָּפוּן לוֹ עֵינָיו יְעַוֵּר.
כָּל-הָאֲרָצוֹת מִסָּבִיב כְּבָר לְאוֹסְטְרִיָּה נִשְׁבָּעוּ,
רַק-הֵמָּה לְבַדָּם, בְּאַוַּת בִּצְעָם, עוֹד יַקְשׁוֹ עֹרֶף
וְהִדִּיחוּ מֵאַחֲרֶיהָ לֵב יוֹשְׁבֵי אַרְצוֹתֵינוּ.
אָכֵן טוֹב חֶלְקָם עָתָּה: עִם בְּנֵי הַחוֹרִים[1] יַחַד
בְּסוֹד הָעָם יֵשֵׁבוּ וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכֻלָּמוֹ.
הַעַל-כֵּן דָּבְקוּ בַקֵּיסָר וּלְאָדוֹן שָׂמוּהוּ
עַלֵיהֶם, לִבְלִי הֱיוֹת כָּל-אָדוֹן וּמוֹשֵׁל לָמוֹ?
אטינגהוזן אוֹי לִי כִּי מִפִּיךָ שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים כָּאלֶּה.
רודנץ אַתָּה פָּתַחְתָּ פִי, לֹא-אֶחְדַּל עַד אִם-כִּלִּיתִי:
וּלְךָ, דּוֹדִי, מַה-יָּד וָשֵׁם אוֹ בַמֶּה נֶחְשַׁבְתָּ
בַּמָּקוֹם הַזֶּה? הֲיִּמָּצֵא לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹךָ
כְּבוֹד נְשִׂיא עָם אוֹ שַׂר-דֶּגֶל בְּקֶרֶב רוֹעֵי עֵדֶר
וּלְבָבוֹ לֹא יִשּׂאֶנּוּ לִגְדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה?
הַאֵין נִבְחָר לְךָ, וְאִם לֹא-רַב הַיְקָר, לוּא הוֹאַלְתָּ
עֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלְעָבְדוֹ בְתָמִים, מִשּׁבֶת
בְּסוֹד אִכָּרִים וְעֵדָה אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָחַד,
וּכְאֶחָד מֵהֶם לִשְׁפֹּט עִמָּם הָעָם בַּשּׁעַר?
אטינגהוזן הוֹ, אוּלִי[2], אוּלִי! רוּחַ תַּעְתּוּעִים הִיא אֲשֶׁר שָׂמָה
הַמִּלִּים בְפִיךָ. הַקּוֹל קוֹלָהּ. בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ
הִשּׂיאַתְךָ גַּם-יָכְלָה לְּךָ וּלְבָבְךָ הִרְעִילָה.
רודנץ אָכֵן לֹא-אֲכַחֵד: מַדְקְרוֹת חֶרֶב לִלְבָבִי לַעַג
הַנָּכְרִים הַגְּאֵיוֹנִים, בְּחָרְפָם תָּמִיד אוֹתָנוּ
בְּשֵׁם "אֲצִילֵי אִכָּרִים". הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ תֹּאכְלֵנִי
מִדֵּי אֶרְאֶה כָל-בָּחוּר וָטוֹב מִבְּנֵי הֶחָיִל
אֶל-תַּחַת דִּגְלֵי בֵית הַבְּסְבּוּרְגְּ[3] יִנְהָרוּ
וְנָחֲלוּ כָבוֹד וּתְהִלָּה. וַאֲנִי בְּשִׁפְלוּת יָדַיִם
וּבְשִׁמָּמוֹן עַל-נַחֲלָתִי אֶל-שְׁמָרַי אֶקְפָּאָה,
וּבַעֲמַל יוֹם יוֹם תָּפֵל וְנִקְלֶה וּבְטֹרַח הֶבֶל
אֲבִיב חַיַי כַּצֵּל יַחֲלֹף. שָׁם בְּמֶרְחַקֵּי אָרֶץ
גְדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה. מֵעֵבֶר לֶהָרִים הָאֵלֶּה
עוֹלָם מָלֵא הוֹד וּתְהִלָּה יִרְגַּשׁ בְּיִפְעַת זֹהַר,
וַאֲנִי מָגִנִּי עִם-קוֹבָעִי בְּאוּלַם הַבַּיִת
נְתוּנִים מַאֲכָל לַחֲלֻדָּה. קוֹל כָּרוֹזִים בֶּחָיִל
וּתְרוּעַת הַחֲצֹצְרוֹת, בְּהַזְעֵק אַדִּירִים הַשּׁעְרָה,
אֶל-אֵלֶּה הָעֲמָקִים הַשּׁאֲנַנִּים לֹא-יַבְקִיעוּ.
קוֹל אֶחָד, אֵין חֲלִיפוֹת לוֹ, אָזְנִי תָּמִיד יוֹגִיעַ:
שִׁיר הָרוֹעִים הַקְּלֹקֵל וּצְלִיל פַּעֲמוֹנֵי הָעֵדֶר.
אטינגהוזן נְאַץ, נְאָץ, עִוֵּר, נִתְעֶה בִבְרַק שָׁוְא, מִקְסַם עֵינָיִם,
נְאֶץ אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ, וּבְחֻקּוֹת הַקֹּדֶשׁ,
מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת מִימֵי קֶדֶם, שִׂים תָּהֳלָה וָדֹפִי.
עוֹד יָמִים יָבֹאוּ וְהוֹרַדְתָּ דִמְעָה כַּנָּחַל
בִּכְלוֹת מֵרָחוֹק לְזֵכֶר הַרְרֵי אָבוֹת נַפְשֶׁךָ,
וּנְגִינוֹת הָרוֹעִים, זוּ בָזִיתָ בִּגְאוֹן רָהַב,
גַּם-שֶׁמֶץ מֵהֶן, לוּא גַם הֵד קוֹלָן, כִּי תִקַּחְנָה
עַל-אַדְמַת נֵכָר אָזְנֶיךָ ‑ וּבָאוּ עַד-נָפֶשׁ,
וּתְקָפְךָ כְּאֵב גַּעֲגוּעִים לְאֵין מַרְפֵּא. אָכֵן עַז כֹּחַ
הָאַהֲבָה לְאֶרֶץ אָבוֹת, עָצוּם מְאֹד, מִי יַחְקְרֶנּוּ!
מַה-לְּךָ אֵפוֹא וּמִי לְךָ שָׁם בְּעוֹלַם הַשּׁקֶר?
שָׁם בִּדְבִיר הַמֶּלֶךְ, מְעוֹן תִּפְאֶרֶת וְרוּם עֵינָיִם,
נָכְרִי לִלְבָבְךָ תִּהְיֶה וְכִזַּבְתָּ בְּנַפְשְׁךָ אָתָּה.
צְדָקוֹת אֲחֵרוֹת וּפָעֳלֵי חַיִל, לֹא-הִנְחִילוּךָ
הָעֲמָקִים הָאֵלֶּה, שָׁמָּה מֵעִמְךָ יִשְׁאָלוּ.
לְכָה אֵפוֹא שָׁמָּה, אֶת-נַפְשְׁךָ עַל-חֻפְשָׁתָהּ מְכֹרָה!
מִהְיוֹתְךָ אָדוֹן וְשַׂר לְנַפְשְׁךָ וּנְשִׂיא נַחֲלָתֶךָ –
קַח אֲחֻזַּת מַס מִיַּד הַמֶּלֶךְ וֶהְיֵה לוֹ עָבֶד!
הוֹי, אוּלִי, אוּלִי! בִּי, שְׁבָה עִם-אַחֶיךָ. אַל-תֵּלֶךְ
בְּדֶרֶךְ אַלְטְדּוֹרְף. אַל-נָא תִזְנַח אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת
וּמִשְׁפַּט קָדְשָׁהּ. הָאַחֲרוֹן לְבֵית אֲבוֹתַי אָנֹכִי.
עִמִּי יִכָּרֵת שְׁמִי, מָגִנִּי וְקוֹבָעִי אֵלֶּה
הַתְּלוּאִים פֹּה ‑ אַתָּה תוֹרִידֵם עִמִּי אֱלֵי-קָבֶר.
הַאֻמְנָם בְּאַחֲרוֹן רְגָעַי רַעְיוֹן מַר יִפְקְדֵנִי,
כִּי נָשָׂאתָ נַפְשְׁךָ לְמוֹתִי לְבַעֲבוּר מְצֹא יָדַיִם
לְקַבֵּל מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה נְכָסַי, נִכְסֵי הַחֹפֶשׁ,
וְכֹל נַחֲלוֹת אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר מִיַּד אֱלֹהִים לִי נִתָּנוּ?
רודנץ אַךְ שָׁוְא נִתְקוֹמֵם לַמֶּלֶךְ. בְּיָדוֹ כָל-הָאָרֶץ.
הַאֲנַחְנוּ לְבַד, בִּקְשִׁי-לֵבָב וּבְמֶרִי, נַצְלִיחָה
לְנַתֵּק אֶת-שַׁלְשֶׁלֶת הָאֲרָצוֹת, זוּ הִקִּיפָה עָלֵינוּ
בְּעֹצֶם-יָד מִסָּבִיב וּכְמֵזַח בַּרְזֶל תַּחְגְּרֵנוּ?
הַשּׁוָקִים, בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט, הַמְסִלּוֹת ‑ לו ֹהֵמָּה
כֻּלָּם; גַּם סוּסֵי הַמָּשּׂא, הַיּוֹצְאִים גּוֹטְהַרְדָּה[[4],
מַס לוֹ יָבִיאוּ; אַרְצוֹת מִשְׁמַעְתּוֹ תִּסְגֹּרְנָה
עָלֵינוּ מִסָּבִיב וּבִרְשְׁתָּן כְּדָגִים נֶאֱחָזְנוּ.
הֲתַצִּילֵנוּ מַמְלֶכֶת הַקֵּיסָר?[5] הֲתוֹשִׁיעַ
לְנַפְשָׁהּ הִיא מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה הַגּוֹבֶרֶת חָיִל?
שָׁוְא תְּשׁוּעַת הַקֵּיסָר[6], אִם לֹא-יוֹשִׁיעֵנוּ אֱלוֹהַּ!
אֵיכָה נִשּׁעֵן עַל-מוֹצָא שְׂפָתָיו? הֲטֶרֶם נֵדַע
כִּי בַצַּר לוֹ, בִּפְרָץ-קְרָב, וּבְאֵין מוֹצָא לַכָּסֶף,
וְעָבַט וּמָכַר לַזָּרִים מֵעָרֵי הָאֶָרֶץ
שֶׁבִּקְשׁוּ לָהֶן מַחְסֶה תַּחַת כַּנְפֵי הַנָּשֶׁר.[7]
לֹא וָלֹא, דּוֹדִי! לִצְדָקָהָ וּלְחָכְמָה תֵּחָשֶׁב
אִם-בִּימֵי רָעָה אֵלֶּה, יְמֵי רִיבֵי-עָם מִבָּיִת,
נִתְּנָה עָלֵינוּ מוֹשֵׁל כַּבִּיר כֹּחַ וְאַמִּיץ זְרוֹעַ.
עֲטֶרֶת קֵיסָר בַּת לֹא-אֵמוּן בָּהּ, בַּת-מְרִי וְסוֹרָרֶת,
מִבַּיִת לְבַיִת תִּסֹּב[8] וְלֹא-תִזְכֹּר עוֹד בְּעָלֶיהָ;
לֹא-כֵן יוֹרֵשׁ הַכֶּתֶר[9]: כִּסְאוֹ נָכוֹן בַּל-יִמּוֹט
וַאֲשֶׁר יַעַבְדֶנּוּ ‑ הוּא יִצְפֹּן בְּחֵיק הֶעָתִיד זָרַע.
אטינגהוזן הֲכָכָהָ חָכָמְתָּ? הֶחָכָם אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ,
אֲשֶׁר נָתְנוּ בְכָל-עֵת כָּל-נַפְשָׁם וְכָל-מְאֹדָם כֹּפֶר
סְגֻלַּת הַחֶמְדָּה, הַיְקָרָה מִכָּל-יְקָר ‑ הַחֹפֶשׁ?
לוּצֶרְנָה[10] עֲבֹר, וְשָׁאָלְתָּ פִי-הָעָם, וְיָדָעְתָּ
מַה-כָּבְדָה יַד מֶמְשֶׁלֶת אוֹסְטְרִיָּה עַל-הָאָרֶץ.
עָלֹה יַעֲלוּ[11] עָלֵינוּ, צֹאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ
יִמְנוּ, הֲרָרֵינוּ הָאַלְפִּים בַּחֶבֶל יָמֹדּוּ.
בִּיעָרֵינוּ הַחָפְשִׁים יַאַסְרוּ עָלֵינוּ צָיִד.
עַל-גְּשָׁרֵינוּ וּבִשְׁעָרֵינוּ מוֹכְסֵיהֶם יַצִּיבוּ,
לְמַעַן הַאְדִּיר חֵילָם בַּעֲמָלֵנוּ וֹבְרִישֵׁנוּ
וּקְנוֹת לָהֶם בְּדָמֵנוּ אֲרָצוֹת וְשֵׁם תִּפְאָרֶת.
הָיֹה לֹא תִהְיֶה! אִם-יִשּׁפֵךְ דָּמֵנוּ אָרְצָה ‑
לָנוּ וּלְמַעֲנֵנוּ יִשּׁפֵך![12] מְחִיר חֻפְשָׁתֵנוּ
הֵן יִמְעַט אָז מִמְּחִיר עַבְדוּתֵנוּ.
רודנץ מַה-כֹּחֵנוּ
אֲנַחְנוּ עַם-הָרוֹעִים נֶגֶד צִבְאוֹת אַלְבְּרֶכְטְ?[13] כָּמוֹנו
כָּאָיִן!
אטינגהוזן דַּע עַם הָרוֹעִים הָאֵלֶּה, הַנָּעַר,
וְאַחַר תְּדַבֵּר. אָנֹכִי אָנֹכִי אֵדָעֶנּוּ.
אֲנִי נְחִיתִיו בִּקְרָב וּבְלָחֲמוֹ לְפַוֶּנְץ[14] רָאִיתִי.
יָבֹאוּ-נָא, יָשִׂימוּ עָלָיו עֹל וְלֹא רוּחֵהוּ!
הוֹקִיָרה, בְנִי, צוּר חֻצָּבְתָּ. אַל-תָּמֵר בִּבְרַק הֶבֶל
וּבְיִפְעַת שָׁוְא אֶת-יִקְרוֹת נַפְשְׁךָ וַחֲמוּדוֹתֶיהָ.
הֱיוֹת רֹאשׁ לְעַם חָפְשִׁי, אֲשֶׁר יֶאֱהָבְךָ בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן
וַאֲשֶׁר יַעֲרֶה עָלֶיךָ בְּיוֹם קְרָב נַפְשׁוֹ לַמָּוֶת –
הִיא הִיא תִהְיֶה תְהִלָּתְךָ וְזֶה גָּאוֹן תִּבְחָרֵהוּ!
אַל-נָא תָפֵר בְּרִית אַחִים וְאַל-תְּכַחֵשׁ בַּמּוֹלֶדֶת,
וְדָבַקְתָּ בְכָל-לְבָבְךָ בְּאֶרֶץ אָבוֹת מַחְמַל נָפֶשׁ,
כִּי מַעְיְנוֹת חַיֶּיךָ אִתָּהּ וּבָהּ שָׁרְשֵׁי כֹחֶךָ.
מַה-לְּךָ וּלְאֶרֶץ נֵכָר? בָּדָד וְשׁוֹמֵם שָׁם תֶּהִי,
וּכְקָנֶה מִתְנוֹדֵד, כָּל-רוּחַ קַלָּה תְּרוֹצְצֶנּוּ.
אָנָּא, שׁוּב-נָא. רַבִּים יָמִים רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ
וְלֹא רְאִיתָנוּ. לוּא הוֹאַלְתָּ וַתֵּשֶׁב עִמָּנוּ
אַךְ יוֹם אֶחָד. לוּא אַךְ הַיּוֹם הַזֶּה. אַל-נָא תֵלֶךְ
הַיּוֹם לְאַלְטְדּוֹרְף! הֲשָׁמָעְתָּ? הַיּוֹם אַל-נָא תֵלֶךְ!
אַךְ הַיּוֹם הָאֶחָד הַזֶּה הֱיֵה לָנוּ וּלְאַחֶיךָ...
תופשהו בידו.
רודנץ
פָּצִיתִי פִי... הַנַּח-לִי... יָדַי אֲסוּרוֹת...
אטינגהוזן יָדֶיךָ
אֲסוּרוֹת? כֵּן דִּבַּרְתָּ, הָאוֹבֵד! וְלֹא בִדְבַר נֶדֶר
וּבְמוֹצָא שְׂפָתָיִם, כִּי בְחַבְלֵי אַהֲבָה. רודנץ הופך פנים
הַסְתִּירָה
פָנֶיךָ, הַסְתִּירָה. יָדַעְתִּי כִּי יְפַת הַתֹּאַר,
הָעַלְמָה בֶּרְתָּה לְבֵית בְּרוּנֶק, הִיא שָׁבַתְךָ שֶׁבִי
וּלְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אֲסָרַתְךָ בַּעֲבוֹתוֹת קָסֶם.
הֲתֹאמַר לִקְנוֹתָהּ לְךָ בְּכַחֶשְׁךָ בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת?
נִתְעֶה בַשּׁוְא אָתָּה! רַק-למַעַן גְּנֹב לִבֶּךָ
הוֹצִיאוּהָ אֵלֶיךָ, וְיָעֹד לךָ לֹא יְעָדוּהָ.
רודנץ רַב לָךְ. שָׁלוֹם.
יוצא
אטינגהוזן אָנָה תֵלֵכָה, נַעַר אֵין-דָּעַת?
אָכֵן יָצֹא יָצָא וַיֵּלַךְ! לֹא אוּכַל עָצְרֵהוּ
וּלְהַצִּילוֹ אֵין עִמִּי. כֹּה נִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ
גַּם נֶפֶשׁ וָלְפֶנְשִׁיסֶן, כֹּה רַבִּים עוֹד יִבְגֹּדוּ.
חֶמְדַּת גְּאוֹן זָרִים בְּעָצְמַת קְסָמֶיהָ וּכְשָׁפֶיהָ
תִּמְשֹׁךְ אַחֲרֶיהָ לִבְלִי מַעֲצֹר לֵב דּוֹר בָּנֵינוּ
אֶל-מֵעֵבֶר לְהַרְרֵי אָבוֹת וּלְמֶרְחַקֵּי אָרֶץ.
אֲהָהּ לַיּוֹם הַמָּר, בּוֹ פָרְצוּ זָרִים בִּגְבוּלֵנוּ
וַיַּבְקִיעוּ אֲלֵיהֶם עֲמָקִים שַׁאֲנַנִּים אֵלֶּה
לְהַזְנוֹת לֵב הָעָם מֵאָרְחוֹת תֹּם וּנְתִיבוֹת יֹשֶׁר.
בְּחֹזֶק יָד תַּחְדֹּרְנָה הַחֲדָשׁוֹת וּבְעַזּוּת מֵצַח,
כָּל-יָשָׁן וְכָל-מְרוֹמָם מִפְּנֵיהֶן אָחוֹר יִסּוֹגוּ.
עִתִּים אֲחֵרוֹת בָּאוּ, דּוֹר אַחֵר וְרוּחוֹ אַחֶרֶת.
מַה-לִּי פֹה וּמִי לִי? כֻּלָּם בִּקְבָרִים יָלִינוּ
מְתֵי עִתִּי וְחֶלְדִּי; בֶּעָפָר מִתַּחַת לָאָרֶץ
דּוֹרִי יִשְׁכֹּן. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יַחֲלֹף יַחַד
עִם חֲלֹף דּוֹרוֹ וְעֵינָיו אֶת-הַחֲדָשׁוֹת לֹא תִרְאֶינָה.
יוצא.
הערות שוליים
עריכהטקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.
- ^ עִם בְּנֵי הַחוֹרִים – עם שועים וקצינים של שאר מדינות אשכנז, כבאי כח מדינתם; אבל אלמלי נספחו על אוֹסְטְרִיָּא, יש בה חשובים מהם.
- ^ אוּלִי – קצור לשם חבה של אֻלְרִיךְ.
- ^ בֵּית הַבְּסְבּוּרְג – הוא בית מלכי אוֹסְטְרִיָּא.
- ^ גוֹטְהַרְדְּ – רֻכסי הרים של האַלְפִּים הַלֶּפּוֹנְטִינִים, על גבול הַקַּנְטוֹנִים של היום: אוּרִי, וַלִּיס, טֶסִּין, גְּרוֹבִּנְדֶּן.
- ^ מַמְלֶכֶת הַקֵּיסָר – ממלכת אשכנז הכללית.
- ^ שָׁוְא תְּשׁוּעַת הַקֵּיסָר – כלומר אלו היה אחר לקיסר ולא מלך אוסטריא והיינו בוטחים עליו, שוא תשועתו.
- ^ הַנָּשֶׁר – חותם אשכנז וסמל שלה נשר היה.
- ^ מִבַּיִת לְבַית תִּסֹּב – שמדינות אשכנז היו בוחרות פעם בפעם בקיסר.
- ^ יוֹרֵשׁ הַכֶּתֶר – כלומר מלכי אוֹסְטְרִיָּא, שלעולם היתה המלוכה עוברת בה בירושה מאב לבנו.
- ^ לוּצֶרְנָה עֲבֹר – שגליל לוּצֶרְן כבר נשתעבר באותו פרק לְאוֹסְטְרִיָּא, ועיין הערת "לוּצֶרְן" (הערה 13).
- ^ עָלֹה יַעֲלוּ וגו' – לכשנשתעבד להם.
- ^ לָנוּ וּלְמַעֲנֵנוּ יִשָּׁפֵךְ – שנתקומם לנוגשינו.
- ^ אַלְבְּרֶכְטְ – שם דֻכּס אוֹסְטְרִיָּא, ועיין הערת "נציב הַמֶּלֶךְ" (הערה 8).
- ^ פַוֶנְץ – סמוכה לעיר רַוֶנָּא בצפונה של אִיטַלְיָא. כשצר פרידריך השני על פַוֶנְץ בשנת 1241 שלחו בני שׁוֵיצִיָּא שש מאות איש לעזור לו במלחמה.