וילהלם טל (ביאליק)/עלילה שלישית/מחזה שלישי
מגרש באלטורדף. על הבימה בעבר פניה ‑ עצים. בירכתים, מגבעת נתונה על נס. את כל המראה, למלוא העין, יגבלו יערות ה"חרמונים"[1] והרי השלג המתנשאים מאחוריהם. פריסהרט וליטהולד עומדים על משמרתם.
פריסהרט לַשּׁוְא, אָחִי, נִשְׁקֹדָה. אִישׁ לֹא-יִקְרַב הֲלֹם לְמַעַן
תֵּת כָּבוֹד לַמִּגְבָּעַת. מִלְּפָנִים, הֲלֹא יָדַעְתָּ,
כַּשּׁוּק הָמָה הַמִּגְרָשׁ, וְעַתָּה, מֵאָז הוֹקִיעוּ
הַמִּפְלֶצֶת פֹּה, שָׁמַם הַמָּקוֹם וַיֵעָזֶב.
ליטהולד רַק-רֵיקִים וּפוֹחֲזִים יָסוּרוּ הֵנָּה, וּלְמַעַן
הַרְעִימֵנוּ, אֶת-כּוֹבְעֵיהֵם הַפְרוּמִים יְנוֹפֵפוּ;
לֹא-כֵן אַנְשֵׁי הַכָּבוד, הֵמָּה יִבְחֲרוּ לָלֶכֶת
עֲקַלְקַלּוֹת מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי הַמִּגְבָּעַת.
פריסהרט שׁוֹב שָׁבוּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם לְעֵת צָהֳרַיִם מִן-הַשּׁעַר,
וַתְּהִי לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲבֹר בַּמִּגְרָשׁ הֵנָּה,
וָאֹמַר: "עַתָּה יִלָּכֵדוּ!" כִּי לֹא-רָאִיתִי
אִישׁ מִקְּהָלָם פּוֹנֶה לָשִׂים כָּבוֹד לַמִּגְבָּעַת.
וְהִנֵּה הַכֹּהֵן, זֶה הָאִישׁ רסלמן, בָּא שָׁמָּה
וּבְיָדוֹ מַשְׂאוֹת הַקֹּדֶשׁ ‑ כִּי שָׁב הוּא זֶה עַתָּה
מִמִּטַּת חוֹלֶה ‑ וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ זֹאת, וַיַּעַשׂ
בְּחָכְמָה וַיַּעֲמֹד עִם-הַנֵּס. אָז יְצַלְצֵל הַסֶּגֶן
בַּפַּעֲמוֹן, וְכָל-הָעָם, וַאֲנִי בְתוֹכוֹ, כָּרַע אַרְצַה
וַיִּשְׁתַּחוּ לַקָּדָשִׁים ‑ אַךְ-לֹא לַמִּגְבָּעַת!
ליטהולד לוּא שְׁמָעֵנִי, עֲמִיתִי. נָתַתִּי אֶל-לִבִּי וָאֵרֶא:
הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים כִּגְלָמִים עַל-הַמִּגְבָּעַת ‑
הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא לַפָּרָשׁ לַעֲמֹד עַל-מִשְׁמֶרֶת
לִפְנֵי מִגְבָּעַת רֵיקָה. כָּל-בָּחוּר וּבֶן-חַיִל
הֲלֹא בוֹז יָבוּז לָנוּ. הִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי מִגְבָּעַת! ‑
אָכֵן חֵי נַפְשִׁי, אֵין כַּפְּקֻדָּה הַזֹּאת לַכָּסֶל!
פריסהרט הַאֵין יֵשׁ אֲשֶׁר נִבְרְכָה נִשְתַּחֲוֶה לִפְנֵי גֻלְגֹּלֶת
רֵיקָה וּנְבוּבָה ‑ לָמָּה תִגָּרַע הַמִּגְבָּעַת?
הילדגרדה, מכתילדה ואלישבעת באות, הן וטפן, ונצבות מסביב לנס.
ליטהולד וְאַתָּה, הָעֶבֶד הַנִּקְלֶה, אַךְ-שָׂמֵחַ אַתָּה
לִהְיוֹת מוֹקֵשׁ לְיִשְׁרֵי לֵב הַהוֹלְכִים לְתֻמָּם בֶּטַח.
אֲנִי ‑ גַּם כִּי-אֶרְאֶה אִישׁ עוֹבֵר לִפְנֵי הַמִּגְבָּעַת,
עָצֹם אֶעֱצֹם אֶת-עֵינַי, יַעֲבֹר וְלֹא אֶתְבּוֹנֵנָה.
מכתילדה הִנֵּה הַנְּצִיב תָּלוּי פֹּה. הָבָה, הַטָּף! כַּבְּדוּהוּ!
אלישבעת לוּא יָצָא מֵאִתָּנוּ הוּא, וְהָיְתָה הַמִּגְבָּעַת
שְׁאֵרִיתוֹ הָאֶחָת. כִּי-עַתָּה יִיטַב לָאָרֶץ.
פריסהרט לֵכְנָה מִזֶּה, נָשִׁים, סֹרְנָה! אִי עַם זְעוּם אֱלוֹהַּ!
מַה-לָּכֶן פֹּה? לֵכְנָה שְׁלַחְנָה אֶת-בַּעֲלֵיכֶן הֵנָּה,
עַתָּה נִרְאֶה, הַיְזִידוּן עֲבֹר עַל-הַפְּקֻדָּה הֵמָּה?
טל בא בקשתו, מחזיק ביד הנער, ובעברם לפני במגבעת לא ישימו אליה לב.
ולתר נושא ידו אל החרמונים
אָבִי, הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הָעֵצִים בַּחֹרֶשׁ
אֲשֶׁר עַל-מְרוֹמֵי הֶהָרִים שָׁמָּה, בְּהָנֵף עָלֵימוֹ
גַּרְזֶן, יַעַרְפוּ דָם?
טל מִי הִגִּיד כָּזֹאת, הַנָּעַר?
ולתר אַבִּיר הָרוֹעִים הוּא הִגִּיד זֹאת. אֵלֵי הַחֹרֶשׁ,
כֹּה אָמַר, חֵרֶם הֵם. הַנּוֹגֵעַ בָּם יֵעָנֶשׁ:
צַמֵּחַ תְּצַמַּח לוֹ יָדוֹ מִפִּי הַקָּבֶר.
טל אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר: הָעֵצִים חֵרֶם הֵמָּה.
הַרוֹאֶה אַתָּה מֵרָחוֹק תּוֹעֲפוֹת הַרְרֵי שֶׁלֶג
יִשְׂאוּ קָדְקֹד לַמָּרוֹם וְרֹאשָׁם לָעָב יַגִּיעַ?
ולתר הֲלֹא הֵם הַשּׂנִירִים אֲשֶׁר יַרְעִימוּ נוֹרָאוֹת לַיְלָה
מִדֵּי גַלְגְּלָם מִמָּרוֹם שִׁפְעַת שַׁלְגֵיהֶם אָרְצָה.
טל הֵם הֵם, בְּנִי. וּכְבָר הָיְתָה אַלְטְדּוֹרְף הָעִיר נִקְבֶּרֶת
תַּחַת מַשּׂא שִׁפְעַת הַשּׁלָגִים, לוּלֵא הַחֹרֶשׁ
עַל מִשְׁמַרְתּוֹ נִצָּב בִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים שָׁמָּה
וּבְחֹסֶן חוֹמוֹתָיו יְהִי לָעִיר מָגֵן וָסָתֶר.
ולתר מתבונן רגעים
אָבִי, וּמְדִינוֹת אֵין הָרִים לָהֶן יֵשׁ בָּאֶָרץ?
טל בְּרִדְתְּךָ מֵעַל הָרֵינוּ, תֵּרֵד מְאֹד, הַעֲמֵק רֶדֶת
וְהַשְׁפֵּל לֶכֶת עִם נַהֲרוֹת אֵיתָן וְאַשְׁדּוֹת הַנָּחַל ‑
וּבָאתָ אֶל מִישׁוֹר רַב, בִּקְעָה רַחֲבַת יָדַיִם,
לֹא יְשׁוקְקוּהָ מֵימֵי שֶׁלֶג וּשְאוֹן זִרְמֵי מַיִם,
אַט יִזְּלוּ נְחָלֶיהָ וּמֵימֶיהָ יִנְהֲרוּ בְנַחַת,
וּפְתוּחָה כָל-הָאָרֶץ מְלֹא רוּחוֹת הַשּׁמַיִם,
עֲמָקֶיהָ יַעַטְפוּ בָר, דָּגָן שׁוֹקֵק בִּגְבוּלָהּ,
אַדְמָתָהּ עֵדֶן למַרְאֶה וּכְגַן אֱלֹהִים כֻּלָּהּ.
ולתר הוֹי, אָבִי, הַאֵין טוֹב כִּי נחְפְּזָה נֵרְדָה שָׁמָּה,
אֶל-אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה אֲשֶׁר-אָמַרְתָּ,
מֵהִתְעַנּוֹת וַאֲבֹד פֹּה, בֵּין הַמְּצָרִים הָאֵלֶּה?
טל אָכֵן טוֹבָה הָאָרֶץ, מִבִּרְכַּת אֱלֹהִים ‑ אֶפֶס
אֵלֶּה אֲשֶׁר-יִבְנוּהָ וַאֲשֶׁר-עָשׂוּ לָהּ הֶחָיִל ‑
הֵם לֹא-יֹאכְלוּ בִרְכָתָהּ.
ולתר הַאֵין גַּם-הֵם כָּמוֹךָ
אַנְשֵׁי חֹפֶשׁ יוֹשְׁבִים עַל-נַחֲלַת אֲבוֹתָם לָבֶטַח?
טל אַדְמַת נַחֲלָתָם ‑ אִם-לַכֹּהֲנִים הִיא אִם-לַמֶּלֶךְ.
ולתר הֵן הַיְּעָרוֹת לִפְנֵיהֶם לָצוּד כִּלְבָבָם צָיִד?
טל כָּל-עוֹף כָּנָף עִם-חַיְתוֹ יָעַר ‑ כֻּלָּם לַמֶּלֶךְ.
ולתר הֲלֹא יָדִיגוּ אֵפוֹא בַּנְּהָרוֹת לְכֹל אַוַּת נֶפֶשׁ?
טל הַיְאֹרִים, הַיַּמִּים, מִכְרוֹת הַמֶּלַח ‑ לַמֶּלֶךְ.
ולתר מִי הוּא זֶה הַמֶּלֶךְ, הַנּוֹרָא לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ?
טל הוּא מָגִנָּם בַּצָּרָה וְהוּא הַמַּשְׂבִּיעָם לָחֶם.
ולתר הַאֵין זְרֹעָם אִתָּם? הַלְנַפְשָׁם הֵם לֹא-יוֹשִׁיעוּ?
טל אָח בְּאָחִיו יִבְגֹּד שָׁמָּה וְאִישׁ לֹא-יַאֲמִין בְּרֵעֵהוּ.
ולתר אָבִי, כִּי-עַתָּה תֵצַר לִי אֶרֶץ כָּמוֹהָ.
אֶבְחַר אֵפוֹא לְנַפְשִׁי שְׁכֹן בְּהַרְרֵי שֶׁלֶג וָקָרַח.
טל כֵּן, בְּנִי. הַרְרֵי קֶרַח מֵעֹרֶף ‑ וְאַל-אַנְשֵׁי רָשַׁע.
אומרים לעבור.
ולתר רְאֵה גַם-רְאֵה, אָבִי, הִנֵּה מוֹט וּבְרֹאשׁוֹ מִגְבָּעַת.
טל מַה-לָּנוּ וְלַמִּגְבָּעַת? בֹּא נֵשְׂטְ מִזֶּה וְנַעֲבֹרָה.
הוא פונה ללכת ופריסהרט יוצא מתיצב לשטן לו ברמח אשר בידו.
פריסהרט בְּשֵׁם הַקֵּיסָר, עִמְדוּ, עֲמֹדוּ!
טל מחזיק ברמח לָמָּה תַעַצְרֵנוּ?
פריסהרט הֲפַרְתֶּם חֹק. לְכוּ אַחֲרֵינוּ.
ליטהולד הֵן אֶת-הַמְּגְבַּעַת
מָנַעְתָּ מִכָּבוֹד.
טל הַנַּח לִי, רֵעִי, שַׁלְּחֵנִי.
פריסהרט לַכֶּלֶא תוּבָל, לַכֶּלֶא!
ולתר אֶת-אָבִי לַכֶּלֶא?
אַלְלַי, חָמָס, חָמָס! בֹּאוּ, אַנְשֵׁי חֶסֶד, בֹּאוּ!
הוֹשִׁיעוּ, הַצִּילוּ! אֲהָהּ, לַכֶּלֶא יוֹלִיכוּהוּ!
הכהן רסלמן והסגן פטרמן באים ועמם עוד שלשה תושבים.
פטרמן מֶה הָיָה?
רסלמן לָמָּה הֶחֱזַקְתָּ בָּאִישׁ הָאוֹרֵחַ?
פריסהרט אוֹיֵב הַקֵּיסָר הוּא! בּוֹגֵד הוּא!
טל תוקפו בכח בּוֹגֵד? אָנֹכִי?
רסלמן אַךְ מִשְׁגֶּה אִתָּךְ, רֵעַ, הֲלֹא זֶה טל מוֹדָעֵנוּ,
אֶזְרָח יָשָׁר וּמְכֻבָּד.
ולתר רואה את ולתר פירסט ורץ לקראתו
אָבִי בַצָּרָה, הוֹשִׁיעָה!
פריסהרט לַכֶּלֶא לֵךְ, כְּרֶגַע!
ולתר פירסט ממהר לבוא עֲמֹד, אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ.
בְּשֵׁם אֱלֹהִים! מַה-קָּרָה טל? מֶה הָיָה פֹה? הַגִּידָה!
מלכתל ושטופכר באים.
פריסהרט מִצְוַת הַנְּצִיב הֵפַר וַיִּבֶז חֹק גָּבֹהַּ.
שטופכר הֲטל יַעֲשֶׂה כָזֹאת?
מלכתל אַךְ שֶׁקֶר בְּפִיךָ, בֶּן-בְּלִיָּעַל!
ליטהולד הוּא לֹא הִשְׁתַּחֲוָה, כַּדָּת, לִפְנֵי הַמִּגְבָּעַת.
ולתר פירסט הַעַל-כֵּן יֵאָסֵר? לוּא אַתָּה שְׁמָעֵנִי, רֵעַ,
קְחָה מִיָּדִי אֶת-עֲרֻבָּתוֹ וְלַחָפְשִׁי שַׁלְחֵהוּ.
פריסהרט לוּא עָרֹב עָרַבְתָּ אֶת-נַפְשְׁךָ וּבְשָׂרְךָ אָתָּה!
אֲנַחְנוּ ‑ פִּי הַנְּצִיב שְׁמֹר! לְכוּ אַחֲרֵינוּ, אַל-תַּעֲמֹדוּ!
מלכתל שֹׁמּוּ שָׁמָיִם! הֲיִסָּחֵב אִישׁ נָקִי הַבּוֹרָה,
וּבְיָד רָמָה, וַאֲנַחְנוּ נֶחֱשֶׁה? אֵין זֹאת, חֵי אָנִי!
הסגן אֲנַחְנוּ הַחֲזָקִים. הָבָה, אַחִים, אַל-נַסְּגִּירֵהוּ,
הֵן שְׁכֶם אֶחָד נַחְנוּ, אִישׁ יַעֲמֹד לִימִין רֵעֵהוּ.
פריסהרט מִי-זֶה אֲשֶׁר יִתְקוֹמֵם לִפְקֻדַּת הַנְּצִיב אֲדוֹנֵהוּ.
שלשת התושבים ממהרים לבוא
הִנְנוּ לְעֶזְרַתְכֶם. מַה-דָּבָר נָפָל? הַכּוּם אָרְצָה!
הילדגרדה, מכתילדה ואלישבעת שבות.
טל לְכוּ לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי חֶסֶד, אֲנִי עַל-נַפְשִׁי אֶעֱמֹדָה.
הַתְדַמּוּ, לוּא הוֹאַלְתֳּי פְנוֹת אֶל-כֹּחַ הַזְּרוֹעַ
כִי-עַתָּה נְסוּגוֹתִי אחוֹר מִפַּחַד הָרמַח?
מלכתל נַס-נָא קָחֵהוּ מֵעִמָּנוּ, הֲתָקוּם בְּךָ רוּחַ?
ולתר פירסט ושטופכר
הֵרָגְעוּ, אַחַי, אַל-נָא תִרְגָּזוּ.
פריסהרט צועק קֶשֶׁר, קֶשֶׁר!
תרועת קרני ציָדים תשָמע.
הנשים הִנֵּה הַנְּצִיב בָּא.
פריסהרט מרים קולו מֶרֶד וָמָעַל! קֶשֶׁר, קֶשֶׁר!
שטופכר קְרָא בְגָרוֹן, נָבָל! כַּנֹּאד הִבָּקֵעַ!
רסלמן ומלכתל הֲתִקְפֹּץ פִּיךָ?
פריסהרט בקולי קולות
הָבוּ עֵזֶר! פַּלְּטוּ מְשָׁרְתֵי הַחֹק! עוּשׁוּ, חוּשׁוּ!
ולתר פירסט
הִנֵּה הַנְּצִיב. אוֹיָה לָנוּ. אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ.
גסלר רוכב על סוסו ובידו נץ. רודולף איש הרס, ברתה ורודנץ ובני לויתם, המון רב, אחוזי רמחים כלם ממלאים את הבימה.
רודולף איש הרס הַנְּצִיב בָּא, פַּנּוּ דָרֶךְ!
גסלר הֲפִיצוּם! לָמָּה נִקהָלוּ?
מַה-לָּעָם כִּי נִזְעַק לָבֹא? וּמִי יִקְרָא לְיֶשַׁע?
כלם מחרישים.
מִי הַקּוּרֵא? הֲלֹא תַגִּידוּ. לפריסהרט קְרַב הֵנָּה, מִי אָתָּה?
מַדּוּעַ הֶחֱזַקְתָּ בָּאִישׁ הַזֶּה?
מוסר את הנץ ליד ציד מעבדיו.
פריסהרט עַבְדְּךָ אָנִי,
נוֹשֵׂא כֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמְרוֹמָם, וַיִּתְנוּנִי
צוֹפֶה עַל-יַד הַמִּגְבַּעַת וָאֶשְׁמֹר עָלֶיהָ.
עַתָּה לָכַדְתִּי אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה בִּמְקוֹם הַפֶּשַׁע,
כִּי בְעָבְרוֹ ‑ וַיִּמְנַע מִכָּבוֹד אֶת-הַמִּגְבַּעַת,
וָאֶתְפְּשֵׂהוּ, וָאֹמַר לְאָסְרוֹ, כַּמִּשְׁפָּט, אֶפֶס
כִי-נִקְהַל עָלַי הָעָם וַיֹּאמֶר לְמַלְּטוֹ בִזְרֹעַ.
גסלר שותק רגע
הֲכָכָה, טל, קַלּוּ בְעֵינֶיךָ גַּם-אֲדוֹנְךָ הַמֶּלֶךְ
גַּם-אָנֹכִי, הַמְּצַוֶּה בִשְׁמוֹ פֹּה בַנָּפֶת,
כִּי-מָנַעְתָּ מִכָּבוֹד אֶת-הַמִּגְבַּעַת, זוּ תְלִיתִיהָ
לְמַעַן נַסּוֹת בָּהּ אֶת-מִשְׁמַעַת שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ ? ‑
אֶת-מַחֲשַׁבְתְּךָ הָרָעָה עָלַי עַתָּה יָדַעְתִּי.
טל שָׂא-נָא לִי, אֲדוֹנִי, כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ. בִּבְלִי דַעַת
לֹא בִזְדוֹן לֵב עָשִׂיתִי זֹאת וְלֹא בְּמֶרֶד וּבְמָעַל.
לוּלֵא נִמְהַר לֵב אָנֹכִי ‑ בְּשֵׁם טל לֹא קְרָאוּנִי.
אָנָּא שָׂא-נָא הַפָּעַם. חָטָאתִי וְלֹא אוֹסִיפָה.
גסלר אחרי החרישו
הֲלֹא קַשּׁת אָמָן אָתָּה, טל. שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ,
כִּי אֵין כָּמוֹךָ מַפְלִיא לִירוֹת בְּכֹל רוֹמֵי קָשֶׁת.
ולתר וְגַם-אֱמֶת הַדָּבָר, אֲדוֹנִי. מְלֹא מַהֲלַךְ מֵאָה צַעַד
הֵן יִשְׁלַח אָבִי חֵץ וְהִפִּיל מִן-הָעֵץ תַּפּוּחַ.
גסלר הֲבִנְךָ הוּא זֶה, טל?
טל בְּנִי, אֲדוֹנִי.
גסלר וְזוּלָתוֹ אָיִן?
טל שְׁנַיִם לִי, אֲדוֹנִי.
גסלר וְאֶת-מִי תֶּאֱהַב יוֹתֵר בַּשּׁנָיִם?
טל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אֹהַב, אֲדוֹנִי.
גסלר אִם-כֵּן, טל, שְׁמָעֵנִי.
הִנֵּה חֵץ מוֹפֵת לְךָ לְהַפִּיל מִמֶּרְחַק מֵאָה צַעַד
תַּפּוּחַ מֵעַל הָעֵץ. הֲלֹא תַעֲשֶׂה אֵפוֹא עַתָּה
אֶת-הַמּוֹפֵת הַזֶּה לְעֵינָי. קוּם קַח אֶת-הַקֶּשֶׁת
- תַּחַת יָדְךָ הִיא ‑ וְיָרִיתָ חֵץ לְהַפִּיל תַּפּוּחַ
מֵעַל קָדְקֹד הַנָּעַר. אוּלָם רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ:
הֵיטִיבָה יְרֵה, והִפַּלְתָּ באַחַת אֶת-הַתַּפּוּחַ,
פֶּן תַּחֲטִיא וְלֹא יִפֹּל ‑ וְנָפַל רֹאשׁךָ מֵעָלֶיךָ.
טל אֲהָהּ, אֲדוֹנִי! מַה-זֶּה זַמּוֹתָ לְנַפְשִׁי? הֶאָנֹכִי ‑
מֵעַל רֹאשׁ בְּנִי ‑ לֹא, הָיֹה לֹא תִהְיֶה! גַּם-לֹא תַעַל
כָזֹאת עַל-רוּחַ אֲדוֹנִי. חָלִילָה לְּךָ מֵאֱלוֹהַ
מִדְּרֹשׁ כָּזֹאת מִיַּד אָב.
גסלר חֶפְצִי הוּא וְגַם תַּעֲשֶׂנּוּ.
הַפֵּל תַּפֵּל הַתַּפּוּחַ מֵעַל רֹאשׁ הַנָּעַר!
טל הַלְרֹאשׁ בְּנִי, יוֹצֵא חֲלָצַי, חֵץ מִקַּשְׁתִּי אֶשְׁלָחָה ‑
לֹא! טוֹב מִזֶּה הַמָּוֶת.
גסלר יְרֵה, אוֹ כִי מוֹת תָּמוּתוּ
גַּם-שְׁנֵיכֶם יָחַד.
טל הֲלִמְרַצֵּחַ בְּנִי תְּשִׂימֵנִי?
הָהּ, אֲדוֹנִי, לֹא חֲנָנְךָ בָנִים אֱלֹהִים וְלֹא יָדַעְתָּ
מַה-נֶּפֶשׁ אָב וַהֲמוֹן לִבּוֹ.
גסלר אֵיכָה, טל, נֶהְפַּכְתָּ
אִישׁ חֶשְׁבּוֹנוֹת הַיּוֹם! וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ
כִּי אַךְ אִישׁ רוּחַ, שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת לִבְּךָ אָתָּה,
נִפלֶה דַרְכְּךָ מֵאֱנוֹשׁ וּתְשַׁנֶּה לְךָ מֵהֶם טָעַם,
וּבְזָרוֹת וּרְחוֹקוֹת תִּדְבָּק; עַל-כֵּן גַּם-נָתַתִּי
לְפָנֶיךָ הַיּוֹם מַסַּת פֶּלֶא כַּאֲשֶׁר אָהָבְתָּ.
לוֹא אַחֵר תַּחְתֶּיךָ וְהִרְבָּה הִתְבּוֹנֵן, אַךְ אַתָּה
עָצֹם תַּעֲצֹם עֵינֶיךָ וּפָרַצְתָּ וְעָשִׂיתָ!
ברתה אַל-נָא, אֲדוֹנִי! אַל-נָא תְהָתֵל בַּעֲנִיֵּי עַם אֵלֶּה.
רְאֵה עֲמִידָתָם חִוְרִים וּמַרְעִידִים. הֲלֹא יָדַעְתָּ,
לֹא לִמּוּדֵי מַהֲתַלּוֹת הֵם עִמְּךָ מֵאָז וְעַד-עָתָּה.
גסלר מִי אָמַר, כִּי הֲתוּלִים עִמָּדִי?
משיל תפוח מן העץ הקרוב
הִנֵּה תַּפּוּחַ.
שִׂימוּ רֶוַח. עַתָּה יִמַּד-נָא הַגְּבוּל בַּשּׁעַל,
כַּמִּשְׁפָּט. רְאוּ, אָנֹכִי נוֹתֵן לוֹ שְׁמוֹנִים צַעַד,
אַל-יִגְרַע וְאַל-יַעְדֵּף. וְהוּא הֵן יִתְפָּאֵר עָלֵינוּ
כִּי גַם-אִם דֶּרֶךְ מֵאָה יְשַׁלַּח חִצּוֹ ‑ וְהִצְלִיחַ.
עַתָּה קוּם, קַשּׁת, וִירֵה, אַל תַּחֲטֵא, פֶּן תִּוָּקֶשׁ.
רודוולף איש הרס
אֵל אֱלֹהִים, הֲבֶאֱמֶת וּבְתָמִים יְצַוֶּה?… קוּם נַעַר,
מַהֵר הִתְנַפֵּל לִפְנֵי הַנְּצִיב, אוּלַי יִרְצֶךָ.
ו. פירסט בלחש למלכתל אשר קצרה רוחו מהתאפק
אָנָּא, אַל-נָא בְאַפְּךָ, הִתְאַפֶּק-נָא וּכְבָשׁ-זָעַם.
ברתה לנציב
רַב-לְךָ, אֲדוֹנִי, חֲדָל! אַכְזְרִיּוּת הִיא מֵאֵין כָּמוֹהָ
הִתְעַלֵּל כָּכָה בְּרַחְמֵי אָב. לוּא גַם-רֹאשׁ וָנֶפֶשׁ
חִיֵּב לְךָ בְּחֶטְאוֹ הַקַּל זֶה הַמִסְכֵּן, כִּי-עַתָּה.
חַי אֱלֹהִים אִם-לֹא פִיךָ הֱמִיתוֹ כְּבָר שִׁבְעָתָיִם.
שַׁלְּחֵהוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֹהֶל בֵּיתוֹ, אַל-תְעַנֵּהוּ.
הַיּוֹם הִכִּירְךָ וַיֵּדָע; וְלֹא יָמוּשׁ עוֹד זֵכֶר
הַיּוֹם הַזֶּה מִלִּבּוֹ; עַד שִׁלֵּשִׁים יִזְכְּרֶנּוּ.
גסלר הַרְחִיבוּ מָקוֹם! קוּם-נָא קוּם, לָמָּה תִּתְמַהְמֵהַּ?
בְּנַפְשְׁךָ חָטָאתָ הַיּוֹם וּבְיָדִי לַהֲמִיתֶךָ,
וּרְאֵה, הִנֵּה אָנֹכִי נוֹטֶה אֵלֶיךָ חֶסֶד
וּבְיָדְךָ אַתָּה, יַד אֱמוּנָה, גּוֹרָלְךָ אַפְקִידָה.
אַתָּה שׁוֹפְטֶךָ. אַל-נָא אֵפוֹא יִתְאוֹנֵן גֶּבֶר
עַל-עֹשֶׁק מִשְׁפָּט, אִם-לִמְשׁוֹפֵט נַפְשׁוֹ שָׂמוּהוּ.
הִנֵּה מִתְפָּאֵר אַתָּה כִּי עֵינךָ אֱמוּנָה ‑ הָבָה,
הֵאָמֶן-נָא לְפָנֵינוּ הַיּוֹם, אִישׁ חֵץ וָקָשֶׁת!
נַעֲלָה הַמַּטָּרָה, אַף-הַגְּמוּל מִצְעָר אֵינֶנּוּ.
קָלֹעַ אֶל-עֵין הָעֲגֻלָּה ‑ אוֹתָהּ הֲלֹא יַעֲשֶׂנָּה
גַּם-אַחַד הָרוֹבִים; רַק לָזֶה אָמָן יֵאָמֶר,
אֲשֶׁר יַאֲמִין בְּכֹחוֹ בְּכָל-עֵת וְלֹא יֵדַע פּוּקָה רָגַע,
וַהֲמוֹן לִבּוֹ אֹמֶן יָדוֹ וְעֵינוֹ לֹא יַכְרִיעַ.
ו. פירסט מתנפל לרגליו
אֲדוֹנֵנוּ הַנְּצִיב! אָכֵן גָּדַלְתָּ גַּם-נַעֲלֵיתָ,
יִגְדָּל-נָא אֵפוֹא חַסְדְּךָ הַיּוֹם; בִּי, קַח מִמֶּנִּי
אֶת מַחֲצִית-הוֹנִי; אֶת-כָּל-הוֹנִי קַח-נָא מִמֶּנִּי;
אַךְ יִפָּטֶר-נָא הָאָב מֵעֲשׂוֹתוֹ הַמְּזִמָּתָה.
ולתר טל אַל-נָא, זְקֵנִי, אַל-תִּכְרַע לִפְנֵי הָרָשָׁע אָרְצָה.
אֵי מְקוֹמִי? הִנְנִי וְעָמָדְתִּי! לֹא חֲתַת לִי וָפָחַד!
אֶל-צִפּוֹר בְּעוֹפְפָהּ יְשַׁלַּח אָבִי חֵץ וְיִמְצָאֶנָּה,
אַף כִּי-בִירוֹתוֹ עַל-רֹאשׁ בְּנוֹ לֹא תַחֲטִיא הַקָּשֶׁת.
שטופכר הַאִם לֹא-נָגְעָה עַד-נַפְשְׁךָ תֻּמַּת לֵב הַיֶּלֶד?
רסלמן אֶת-בּוֹרַאֲךָ זְכֹר! יֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפֵט בַּשּׁמַיִם,
וּלפָנָיו תִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל-כָּל-מַעֲלָלֶיךָ.
גסלר מראה על הנער
יֵאָסֵר אֶל-הָאֵלָה הַזֹּאת.
ולתר טל הַאֲנִי אֵאָסֵר?
אַל-נָא, לֹא אֶהְיֶה אָסוּר! אִלֵּם אֶעֱמֹד כַּכֶּבֶשׂ,
גַּם-רוּחַ לֹא אֶשְׁאָף. אַךְ אִם-אָסֹר תַּאַסְרוּנִי ‑
כִּי-עַתָּה ‑ לֹא, הַשְׁקֵט לֹא אוּכָל! בְּכָל-חֲמַת הַכֹּחַ
אָז אֶרְגַּז תַּחְתַּי וְאֶבְעַט וּמוֹסְרוֹתַי אֲנַתֵּקָה.
רודולף איש הרס
יַחְבְּשׁוּ אֵפוֹא מִטְפַּחַת עַל-עֵינֶיךָ, הַנָּעַר.
ולתר טל כְּסוּת עֵינַיִם? לָמָּה? הֲתֹאמַר כִּי יָרֵא אָנֹכִי
פֶּן-יִפְגַּע בִּי חֵץ אָבִי? בְּלֵב אַמִּיץ וּבוֹטֵחַ
דּוּמָם אֲחַכֶּה לוֹ, גַם עַפְעַף עַיִן לֹא אַרְעִידָה.
קוּם, אָבִי, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אִישׁ קֶשֶׁת אָתָּה.
הִנֵּה הוּא לֹא-יַאֲמִין בְּךָ וַיֹּאמֶר הַשְׁחִיתֵנוּ,
עַל-אַף הַזֵּד וַחֲמָתוֹ יְרֵה, אָבִי, וְגַם הַצְלִיחָה!
נגש אל האלה והתפוח יישם על ראשו.
מלכתל לתושבי הארץ הַתְבֻצַּע הַנְּבָלָה לְעֵינֵינוּ וְנִדֹּם? מַדּוּעַ
נִשְׁבַּעְנוּ אֵפוֹא? עַל-מַה-זֶּה אֵפוֹא בְּרִית כָּרָתְנְוּ?ּ
שטופכר מַה-נּוֹעִיל כִּי נִתְקוֹמֵם וּבְיָדֵנוּ אֵין נָשֶׁק.
הֲתִרְאֶה יַעַר הָרְמָחִים הַסּוֹבֵב שָׁם עָלֵינוּ?
מלכתל הָהּ, לוּא חַשְׁנוּ לְבַצַּע בְּעִתָּהּ אֶת-מְזִמַּת לִבֵּנוּ.
יִסְלַח אֱלֹהִים לַמְאַחֲרִים כִּי יְעָצוּנוּ לְהַדִּיחַ.
גסלר אל טל עֵת לְהָחֵל! לֹא לְמַעַן שַׂחֶק-בּוֹ נִתַּן הַנֶּשֶׁק,
כִּי כְלִי מָוֶת הוּא וּבְעָלָיו בְּנַפְשׁוֹ יִשּׂאֵהוּ.
לֹא לְכָבוֹד הוּא, כִּי לִכְלִמָּה לַאֲדֹנֵי הָאָרֶץ
אֵת אֲשֶׁר-יִקַּח לוֹ אִכָּר בִּשְׁרִירוּת לֵב קַרְנָיִם:
אַל-לָאִישׁ תְּפֹשׂ נֶשֶׁק, זוּלָתִי הַמּוֹשֵׁל לְבַדֵּהוּ.
וְאִם-בְּעֵינֶיךָ הֵן יִיטַב הִתְהַדֵּר בְּחֵץ וָקֶשֶׁת ‑
הִתְהַדָּר, אַךְ אֶת-הַמַּטָּרָה אֲנִי אַצִּיבֶנָּה.
טל מלא ידו בקשת ויכונן החץ
פַּנּוּ מָקוֹם! הֵעָלוּ!
שטופכר טל, הֲיֵשׁ נַפְשֶׁךָ?… חָלִילָה!
אַל-נָא, חֲדַל-נָא! רְאֵה, מַה-נִּפְעָמְתָּ! הַיָּד רוֹעֶדֶת,
בִּרְכֶּיךָ כֹּשְׁלוֹת.
טל מפיל מידו הקשת
עֵינַי תֶּחְשַׁכְנָה.
הנשים אִי שָׁמָיִם!
טל לנציב פָּטְרֵנִי מִן-הַיְרִי הַזֶּה. הֵא לִבִּי, הִנֵּהוּ.
חושף לבו
מַהֲרָה אֵלַי פָּרָשֶׁיךָ וּשְׁפָתוּנִי לַעֲפַר מָוֶת.
גסלר לֹא אֶת-נַפְשְׁךָ, כִּי אֶת-הַיְרִי מִיָּדְךָ אֶדְרֹשָׁה,
הֲלֹא כֹל תּוּכָל, טל, וּמְאוּמָה מִמְּךָ לֹא יִבָּצֶר
וְהִנְּךָ תּוֹפֵשׂ מַשׁוֹט כְּמוֹ תּוֹפֵשׂ קֶשֶׁת הִנֶךָ,
לֹא יַחֲרִידוּך[2] סַעַר וְסוּפָה בְּעֵת צֵאתְךָ לְיֶשַׁע,
תּוֹשַׁע לְךָ עַתָּה יָדְךָ ‑ אַתָּה הָרַב לְהוֹשִׁיעַ.
טל עומד במקומו ומלחמה כבדה בלבו. ידיו רועדות ועיניו משוטטות ופונות פעם אל הנציב ופעם לשמים. פתאם ישלוף חץ שני מאשפתו ויטמנהו באפודתו. הנציב יתבונן לכל תנועותיו ואחת מהן לא נעלמה מעיניו.
'ולתר' טל מתחת האלה
יְרֵה, אָבִי, אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד.
טל מתגבר פתאם על נפשו כָּלָה הִיא וְנֶחֱרֶצֶת.
'רודנץ מבלתי יכולת להתאפק עוד, נגש בחמת רוחו אל גסלר
רַב לָךְ, אֲדוֹנִי הַנְּצִיב, רַב לָךְ! עָשִׂיתָ ‑ אַל-תּוֹסֶף.
הֵן נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, נִסִּיתָ ‑ וַתּוּכָל, עַתָּה
לָמָּה תַעְדִּיף עוֹד ‑ וְחִבַּלְתָּ פְּרִי חָכְמַת לִבֶּךָ.
קֶשֶׁת דְּרוּכָה מְאֹד תִּשּׁבֵר, וְהַמּוֹסִיף ‑ גּוֹרֵעַ.
גסלר אַתָּה עֲמֹד וָדֹם עַד-יִקְרְאוּ לָךְ.
'רודנץ יְהִי מָה, אֲדַבֵּרָה!
הַחֲרֵשׁ לֹא אוּכָל! קָדוֹשׁ מְאֹד בְּעֵינַי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ!
אַךְ שִׁלְטוֹן כָּזֶה לֹא-יָעִיר בִּלְתִּי אִם-חֲמַת רוּחַ,
וְלָזֹאת לֹא יִשּׂא הַמֶּלֶךְ נַפְשׁוֹ ‑ אֲנִי בָטוּחַ
בּדָּבָר ‑ גַּם-לֹא כִגְמוּל יְדֵי בְנֵי עַמִּי הִנֶּהָ
אַכְזְרִיּוּת כָּזֹאת. לֹא-צִוְּךָ הַמֶּלֶךְ עַל-כָּכָה !
גסלר הַאַתָּה תַעֲרֹב אֶת-לִבֶּךָ?…
'רודנץ הַחֲרֵשׁ הֶחֱרַשְׁתִּי
וָאֶתְאַפַּק עַד-כֹּה. רָאִיתִי עָמָל וָאָוֶן
וָאַעְלִים מֵהֶם עֵינַי הַפְּקוּחוֹת. טָמַנְתִּי
בְחֻבִי סַעֲרַת לִבִּי וְשַׁוְעָתִי בְּחֵיקִי כָלָתָה.
אַךְ לוֹא אָמַרְתִּי אוֹסִיפָה הַחֲרֵשׁ וְלֹא אֲדַבֵּרָה
וְהָיִיתִי בּוֹגֵד בְּמוֹלַדְתִּי וּפֹושֵׁעַ בַּמֶּלֶךְ.
ברתה חרדה לעמוד בין שניהם
בְּשֵׁם אֱלֹהִים דְבָרֶיךָ פֶּחָם לְאֵשׁ, אַל-תַּרְגִּיזֵהוּ.
'רודנץ נָטַשְׁתִּי אֶת-עַמִּי, אַחַי מֵעָלַי הִרְחַקְתִּי,
אֶת-כָּל-חַבְלֵי הָאָדָם, מוֹסְרוֹת בָּשָׂר וָעֶצֶם,
נִתַּקְתִּי, לוּא אַךְ-בָּכֶם אֶדְבָּק. אָמַרְתִּי
אַךְ-הֵיטֵב אֵיטִיבַה כִּי אֶתֵּן יָדִי לַמֶּלֶךְ
וְתָקַעְתִּי לוֹ יָתֵד בָּאָרֶץ. עַתָּה הִנֵּה סָרָה
הַמַּסֵּכָה מֵעַל עֵינַי פִּתְאֹם ‑ וְהִתְפַּלָּצְתִּי:
רָאִיתִי מֶה עָמְקָה הַשּׁאוֹל, הוּטלתִּי אֵלֶיהָ.
אַתֶּם הֶחֱשַׁכְתֶּם מְאוֹר שִׂכְלִי לְמַעַן הַדִּיחֵנִי
וְאַתֶּם לְבָבִי הַיָּשָׁר גְּנַבְתֶּם. כִּמְעַט שִׁחַתִּי
לְעַמִּי בְּחָפְזִי וָאֶעְכֹּר מוֹלַדְתִּי מִבְּלִי הַדָּעַת.
גסלר
עַז מֵצַח, הֲכָזֹאת שְפָתְךָ אֶת-אֲדוֹנֶיךָ?
'רודנץ הַמֶּלֶךְ
הוּא לְבַדּוֹ אֲדוֹנִי, לֹא אָתָּה. בֶּן-חוֹרִים כָּמוֹךָ
מִלֵּדָה אָנֹכִי. גַּם לְכָל-דְּבַר נְדִיבוֹת וּלְחָיִל
לֹא נוֹפֵל אֲנִי מִמֶּךָּ. לוּלֵא פֹּה נִצָּב אַתָּה
בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, הַמְכֻבָּד עָלַי אַף כִּי-יְחַלְלוּהוּ,
כִּי-עַתָּה אֶת-נַעַל יָדִי לְרַגְלֶיךָ הִשְׁלַכתִּי
וּכְכֹל מִשְׁפְּטֵי הָאַבִּירִים פָּנִים הִתְרָאִינוּ.
ָבֵּר! קוּם וּשְׁרֹק לְפָרָשֶׁיךָ וְיָבֹאוּ,
לֹא אִישׁ נֶשֶׁק אָנֹכִי כְּמוֹהֶם, מראה על העם
בְּיָדִי חָרֶב!
וַאֲשֶׁר יִגַּשׁ אֵלָי! …
שטופכר קורא נָפֹל נָפַל הַתַּפּוּחַ!
עוד כל הנצבים פונים אל העבר אשר התיצבה שם ברתה בין רודנץ ובין הנסיך ‑ וטל שלח את החץ.
רסלמן גַּם-הַנַּעַר חַי, חָי.
קולות הרבה אָכֵן נִפְגַּע הַתַּפּוּחַ.
ולתר פירסט מט לנפול וברתה תתמכהו.
גסלר משתומם
הֲיָרָה? הֲבֶאֱמֶת יָרָה? הַמְּשֻׁגָּע!
ברתה חַי,חַי הַנַּעַר,
עוּרָה-נָּא, עוֹרָה, אָבִי, תָּשֹׁב נַפְשְׁךָ אֵלֶיךָ.
'ולתר' טל מדלג ובא, ובידו התפוח.
הִנֵּה, אָבִי, הַתַּפּוּחַ. גַּם-מֵרֹאשׁ יָדַעְתִּי
כִּי לֹא יַפְגִּיעַ אָבִי חִצּוֹ בְּלֵב בְנוֹ הַנָּעַר.
טל עומד מוטה, כרודף בעיניו אחרי החץ. הקשת נופלת מידו. כראותו הנער בא, ירוץ לקראתו בזרועותש לוחות, ירימנו בגבורת גיל למעלה ואל לבו יאמצנו. עוד בנו על זרועותיו ויעזבהו כחו ויפל על ברכיו ארצה. כל הנצבים נפעמים מאד למראה.
ברתה אֱלֹהִים, אֵל חָסֶד!
ולתר פירסט אל האב ובנו בָּנַי, בָּנָי.
שטופכר בָּרוּךְ שֵׁם אֱלוֹהַּ!
ליטהולד אָכֵן יְרִי פְלָאִים הַיְרִי! עַד-דּוֹר אַחֲרוֹן יִזָּכֶר!
רודולף איש הרס
עוֹד כָּל יְמֵי עֲמֹד עַל-מוֹסְדֵיהֶם הַרֲרֵי קֶדֶם אֵלֶּה
אָבוֹת לְבָנִים יְסַפְּרוּ דְּבַר טל רוֹבֵה הַקָּשֶׁת.
מושיט התפוח אל הנציב.
גסלר חַיֵיכֶם, הַתַּפּוּחַ הִנֵּה נָקוּב בַּתָּוֶךְ!
אָכֵן ‑ תְּהִלָּתוֹ אַגִּיד ‑ הִפְלִיא לִירוֹת הַפָּעַם.
רסלמן אָכֵן הִפְלִיא לִירוֹת, אַךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר-אִלְּצָהוּ
לַעֲשׂוֹת כֵּן וַיְנַס אֱלֹהִים ‑ לֹא יְכֻפַּר לוֹ עַד מָוֶת.
שטופכר עוּרָה, טל, הִתְעוֹדֵד. אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל הִנֶּךָּ
וַתּוֹשַׁע יָדְךָ לָךְ. קוּמָה, נָקִי לְבֵיתְךָ אָתָּה.
רסלמן קוּם וָלֵךְ, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל-אִמּוֹ אֶת-הַיָּלֶד.
אומרים לשלחו.
גסלר שְׁמַע-נָא, טל.
טל מַה-תְּצַוֶּה, אֲדוֹנִי.
גסלר חֵץ שֵׁנִי שָׁלַפְתָּ
וַתִּצְפְּנֵהוּ אִתָּךְ. הֵן אֲנִי בְמוֹ-עֵינַי רָאִיתִי
בַּעֲשׂוֹתְךָ זֹאת. הֲלֹא תַגִּיד, מָה רָאִיתָ עַל-כָּכָה?
טל נבוך חֹק לַצַּיָּדִים הוּא, אֲדוֹנִי, מִשְׁפָּט לְאַנְשֵׁי קֶשֶׁת.
גסלר
אַל-נָא תִדְחֵנִי בְקַשׁ, טל. זֹאת לֹא-זֹאת. מְזִמָּה אַחֶרֶת
הֵן הָיְתָה נֶגֶד פָּנֶיךָ. אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנִּי.
תְהִי מָה, לְנַפְשְׁךָ אַל-תִּירָא, אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנָּה,
מָה הַחֵץ הַשּׁנִי לָךְ?
טל הָבָה, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי!
יַעַן נַפְשִׁי עָרַבְתָּ אֵלָי, הָבָה אַגִּידָה
אֶת-כָּל-אֲשֶׁר הָיָה בִּלְבָבִי, דָּבָר לֹא אַעְלִימָה.
מוציא את החץ מחיקו ועיניו הנטויות אל הנציב מזרות אימה.
אֶת-הַחֵץ הַזֶּה יָעֹד יָעַדְתִּי לְלִבְּךָ אָתָּה,
לוּא קָרָה אָסוֹן וַיִּפְגַּע הָרִאשׁוֹן בַּיֶּלֶד.
וְזֶה אֲשֶׁר-לְךָ ‑ אִלּוּ יְרִיתִיו, הָאֱמוּנָה, אִם-הֶחֱטֵאתִי!
גסלר טוֹב ונָאֶה, טל! אֶת-נַפְשְׁךָ הֵן עָרַבְתִּי אֵלֶיךָ
וְיָד לֹא-תִהְיֶה בָּךְ. הָאַבִּיר מוֹצָא שְׂפָתָיו קֹדֶשׁ ‑
אַךְ-מִדַּעְתִּי מַחֲשַׁבְתְּךָ הָרָעָה עָלַי עָתָּה,
וּטְמַנְתִּיךָ בִּמְקוֹם סֵתֶר אֲשֶׁר-לֹא יַחְדֹּר שָׁמָּה
אוֹר הַשּׁמֶשׁ יוֹמָם וְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לָיְלָה,
שָׁם בַּחֹשֶׁךְ תְּכֻסֶּה וְלֹא יְבַעֲתוּנִי עוֹד חִצֶּיךָ.
תִּפְשׂוּהוּ, עֲבָדִים, אִסְרוּהוּ!
טל נאסר.
שטופכר אֲדוֹנִי, מַה-זֹּאת! הֲכָכָה
אַתָּה עוֹשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר-נוֹדְעָה בּוֹ עַיִן בְּעַיִן
יְמִין עֶלְיוֹן?
גסלר נִרְאֶה-נָּא, אִם-תּוֹשִׁיעֵהוּ פַעֲמָיִם.
יוּבָא הָאַסִּיר לָאֳנִיָתִי וַאֲנִי אָבֹאָה
אַחֲרֵיכֶם. אָנֹכִי בְיָדַי קוּסְנַכְטָה[3] אוֹרִידֶנּוּ.
רסלמן לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּזֹּאת! לֹא יוּכַל גַּם-הַמֶּלֶךְ;
אַל-לָכֶם לִשְׁלֹחַ יָד בְּמִשְׁפְּטֵי בְרִית חֵרוּתֵנוּ.
גסלר אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם? הֲקִיְּמָם וְקִבְּלָם עָלָיו הַמֶּלֶךְ?
לֹא קִיֵּם וְלֹא קִבֵּל. כִּי רַק כִּגְמוּל עַל-מִשְׁמַעַת
יְבֹאֲכֶם הַחֶסֶד הַזֶּה. מַמְרִים אַתֶּם בַּמֶּלֶךְ
וּבְחֻקוֹתָיו וּלְבַבְכֶם קַן-מֶרֶד וּבֵית מֶרִי;
אֶת-כֻּלְּכֶם אֲנִי אֵדָע: כָּל-חַדְרֵי בִטְנְכֶם מִשּׁשְׁתִּי ‑
עַתָּה אֶת-זֶה הָאֶחָד מִקִּרְבְּכֶם לִי הִבְדַּלְתִּי,
אוּלָם חֶטְאוֹ בְּרֹאשׁ כֻּלְּכֶם וְאַחִים אַתֶּם לְפֶשַׁע,
מִי חָכַם ‑ יִשְׁמַע וְיַקְשִׁיב וְיִתֶן בְּעָפָר פִּיהוּ!
הוא סר משם. ברתה, רודנץ, איש הרס ויתר אנשיו הולכים אחריו. פריסהרט וליטהולד נשארים במקומם.
ולתר פירסט נואש
אָבְדָה כָל-תִּקְוָה. כָּלָה הִיא מֵעִמּוֹ וְנֶחֱרֶצֶת
לְהַכְחִידֵנִי אוֹתִי וּבֵיתִי מִן-הָאָרֶץ.
שטופכר אל טל
הָהּ, לָמָּה הִכְעַסְתָּ הֶעָרִיץ וַתַּקְנִיאֵהוּ?
טל יִכְלָא נָא אֶת-רוּחוֹ ‑ מִי בְצָרַת נַפְשִׁי יוֹדֵעַ.
שטופכר עַתָּה נִכְרְתָה כָל-תִּקְוָה, נִכְרָתָה. יָדֵינוּ
עִם-יָדֶיךָ אֲסוּרוֹת וְרַגְלֵינוּ בִּנְחֻשְׁתֶּיךָ.
תושבי הארץ סובבים על טל
נֶחָמָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה עִמְּךָ יְצָאָתְנוּ.
ליטהולד קרב
לִבִּי לִבִּי לָךְ ‑ אֲבָל עֶבֶד מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי.
טל הֱיוּ שָׁלוֹם כֻּלְּכֶם!
ולתר טל נמשך אליו בצרת נפשו
הוֹי, אָבִי, אָבִי, מַחְמַד לְבָבִי.
טל נושא כפיו לשמים
אָבִיךָ ‑ שָׁם בַּמָּרוֹם, קְרָא אֵלָיו, הוּא יַעֲנֶךָּ!
שטופכר
טל, וְאִשְׁתְּךָ כִּי-אֶרְאֶנָּה ‑ מָה אֹמַר לָהּ בִשְׁמֶךָ?
טל חובק את בנו בחסד וברחמים
הַנַּעַר שָׁלֵם, וַאֲנִי ‑ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי יִסְמְכֵנִי.
נחלץ מהם בחפזון והולך אחרי אנשי המשמר.
- ^ יַעְרוֹת הַחֶרְמוֹנִים – ובמקור (Bannberg), והוא הר במזרחה של אַלְטְדּוֹרף, שיערות שבו חרם היו, ואסרו לכרות את עציהם, שהם מגינים על העיר משפעת השלגים המתגלגלים מן ההר ומחריבים את סביבותיהם. וחרמונים מלשון "חרם"; ומצד אחר משום השלג שעליו, ועל שם חרמון: והאמורי יקראו לו שניר (דברים ג', ט), והוא הר שלג (כפי פירוש רש"י שם).
- ^ לֹא יַחֲרִידוּךָ סַעַר וגו' – פקד עליו מעשה הצלת בּומְגַּרְטֶן שבתחלת הספר.
- ^ קוּסְנַכְטָה – לעיר קוּסְנַכְטְ ששם היתה טירת נוהו, (עיין הערה 17).