וילהלם טל (ביאליק)/עלילה ראשונה/מחזה רביעי

נוח ולתר פירסט. ולתר פירסט וארנולד מלכתל באים איש מעברו.
מלכתל אֲדוֹנִי ולתר פירסט!
ולתר פירסט אוֹי לָנוּ אִם-יִמְצָאוּנוּ יָחַד!
מלכתל הַאֵין כָּל-בְּשֹרָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן? וְאַף לֹא-שֶׁמֶץ
                                            דָּבָר מִשְּׁלוֹם אָבִי? נָקְטָה נַפְשִׁי לָשֶׁבֶת
                                            כָּלוּא בְמַחֲבֹאִי כְּאַסִּיר אֶל-בּוֹר וַחֲבֹק יָדָיִם.
                                            מָה אָוֶן פָּעַלְתִּי כִּי-אֶסְתַּתֵּר כִּמְרַצֵּחַ?
                                            הָעֵז הֵעֵז עֶבֶד נָבָל אֶת-פָּנָיו לָקַחַת
                                            מֵעִמִּי בִּפְקֻדַּת הַנְּצִיב וּלְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ
                                            מִבְחַר צְמָדַי – וָאֶשְׁבֹּר אֶצְבָּעוֹ בְּמַטֵּה זָעַם.
ולתר פירסט מְהִיר חֵמָה אָתָּה, הֵן עֶבֶד הַנְּצִיב הָעָבֶד,
                                            וּבִדְבַר הַשַּׁלִּיט בָּא. שָׂא-נָא אֵפוֹא הָעֹנֶשׁ,
                                            גַּם אִם-כָּבֵד מִמְּךָ, בִּדְמָמָה וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.
מלכתל הֲיִתְאַפֵּק אִישׁ וְאִם-יֶחֱשֶׁה לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי בָלַע
                                            כִּדְבַר הַפּוֹחֵז לֵאמֹר: "מִי-אִכָּר וְרָעֵב לַלֶּחֶם –
                                            בְּמוֹ-יָדוֹ יִמְשֹׁךְ מַחֲרַשְׁתּוֹ". וּבְגֶשֶׁת הַנַּעַר
                             וַיְפַתַּח אֶת-שְׁוָרַי, הֲדַר בְּקָרִי, מִן-הַמַּחְרֶשֶׁת –
                                            וַיְהִי הַדָּבָר כְּחֵץ לִלְבָבִי, בְּקוֹל נַהֲמַת פֶּרֶא
                                            גָּעֹה גָעוּ הַשְּׁוָרִים, כְּמוֹ עַל-חָמָס הִתְעוֹרָרוּ.
                                            וְגַם נָגֹחַ נָגְחוּ בְּקַרְנֵיהֶם. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי
                                            וָאָנִיף עָלָיו מַלְמַד הַבָּקָר וָאַכֵּהוּ.
ולתר פירסט אִם-אֲנַחְנוּ רַק בְּרָב-כֹּחַ עַל חֲמָתֵנוּ נַבְלִיגָה –
                                            הַבַּחוּרִים אֵיכָה יִכְלְאוּ רוּחָם הַלּוֹהֶטֶת?
מלכתל רַק לְאָבִי יֶהֱמֶה לִבִּי. לֹא-מִשְׁעָן לוֹ וָעֵזֶר,
                                            וּבְנוֹ רָחַק מִמֶּנּוּ, וְהַנְּצִיב שָׂטֹם יִשְׂטְמֵהוּ
                                            עֵקֶב הִלָּחֲמוֹ כָל-הַיָּמִים לְצֶדֶק וּלְחֹפֶשׁ.
                                            עַתָּה יִיקְצוּ מְזַעְזְעָיו וְחַיֵּי הַזָּקֵן יְמָרַרוּ
                                            וְאִישׁ אַיִן לְהַצִּילוֹ מִיַּד מֵצִיק וּבְלִיָּעַל.
                                            אָקוּמָה-נָּא, וִיהי מָה, וּלְבֵית אָבִי אָשׁוּבָה.
ולתר פירסט אַל-נָא תְבַהֵל בְּרוּחֶךָ. הַשְׁקֵט וּשְׁבָה עִמָּנוּ
                                            עַד-בֹּא דְּבַר שְׁמוּעָה וּבְשׂרַת מָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
                                            שְׁמַע, קוֹל דּוֹפֵק בַּדָּלֶת! – אוּלַי צִיר הוּא שָׁלוּחַ
                                            מֵאֵת הַנְּצִיב – מַהֵר הֵחָבֵא – גַּם בִּמְקוֹמֵנוּ,
                                            בְּאוּרִי, מִבְטָח אֵין לְךָ מִכַּף לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ רוֹדְפֶךָ.
                                            יָד אַחַת לֶעָרִיצִים וְאִישׁ אֶת-אָחִיו יַעְזֹרוּ.
מלכתל אוֹת וּמוֹפֵת הֵם לָנוּ, מֵהֶם נִלְמַד עֲשׂוֹת.
ולתר פירסט לֵכָה!
                                            אַחַר אָשׁוּב אֶקְרָאֲךָ אִם לֹא-יְהִי פַחְדִּי פָּחַד.
מלכתל יוצא.
                                            הָאֻמְלָל! לֹא מְלָאַנִי לִבִּי הַגֶּד-לוֹ עַתָּה
                                            אֶת-מְגוֹרָתִי – מִי הַדּוֹפֵק? – מִדֵּי תִסֹּב הַדֶּלֶת
                                            עַל-צִירָהּ וְחָרַדְתִּי לַשֹּׁאָה כִּי תָבֹא לְפֶתַע.
                                            הֵן בֶּגֶד וָמַעַל אֵצֶל כָּל-פִּנָּה יֶאֱרֹבוּ,
                                            גַּם אֶל-הַבַּיִת פְּנִימָה יַהֲרֹס לָבֹא הָאָוֶן,
                                            עוֹד אַחַת מְעַט וִיבֻקְשׁוּ מַנְעוּלִים וּבְרִיחַ
                                            לְשִׂימָם בְּכָל-דַּלְתוֹת בָּתֵּינוּ וּבִשְׁעָרֵינוּ.
               פותח הדלת ונסוג אחור מתמהון כראותו והנה ורנר שטופכר בא.
                                            מִי הָעוֹמֵד לְפָנָי? וֶרְנֶר? אָכֵן חַי אֱלוֹהַּ,
                                            אוֹרֵחַ יָקָר, מְאֹד מְאֹד נַעֲלֶה! עַל-סַף זֶה הַבַּיִת
                                            מֵאָז הֱיוֹתוֹ, רֶגֶל טוֹב מִמְּךָ עוֹד לֹא דָרָכָה.
                                            בְּצֵל קוֹרָתִי יְהִי בָרוּךְ וּמְבֹרָךְ בֹּאֶךָ!
                                            מַה-זֶּה נָחֲךָ עַד-הֲלוֹם? וּמַה-תְּבַקֵּשׁ בְּאוּרִי?
שטופכר נותן לו ידו
                                            אֶת-יְמֵי הַקֶּדֶם אֲבַקֵּשָׁה, וְאֶת-שְׁוִיץ הַקּוֹדָמֶת.
ולתר פירסט עִמְּךָ הֵם. רְאֵה מֶה עָלַץ לִבִּי לִקְרָאתֶךָ
                                            וּמָה רָוַח לוֹ. שֵׁב, אִישִׁי וֶרְנֶר! מַה-שְּׁלוֹמֶךָ?
                                            הֲשָׁלוֹם לְבַת אִבֶּרְגְּ הַנָּבוֹן בְּעַמָּיו, אֵשֶׁת הַחַיִל
                                            וְחַכְמַת לֵב, רַעְיָתְךָ גֶּרְטְרוּדָה? כָּל-הוֹלְכֵי דֶרֶךְ,
                                            הָעוֹבְרִים בְּעֵמֶק מֵינְרַד[1], אַרְצָה אֱלִישָׁה[2] לָרֶדֶת,
                                            פֶּה-אֶחָד תְּהִלַּת בֵּיתְכֶם, בֵּית נְדִיבוֹת, יְסַפֵּרוּ.
                                            אֶפֶס הַגִּידָה-נָּא, הֲלֹא מִפְלוּאֶלֶן[3] בָּאתָ הֵנָּה.
                                            הֲשַׂמְתָּ לֵב וְאִם הִתְבּוֹנַנְתָּ עֵת לֶכְתְּךָ בַדָּרֶךְ
                                            וְלֹא מָצָאתָ כָּל-חֲדָשָׁה בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבָרְתָּ?
שטופכר אָכֵן מְצוּדָה חֲדָשָׁה בְּהִבָּנוֹתָהּ שָׁם רָאִיתִי
                                            וָאֶתְעַצֵּב מְאֹד אֶל הַמַּרְאֶה.
ולתר פירסט הוֹי יְדִיד נָפֶשׁ!
                                            כָּל-עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ – הִנֵּה הִנָּם לְפָנֶיךָ!
שטופכר לֹא הָיְתָה כָזֹאת בְּאוּרִי מֵאָז וּמִימֵי קֶדֶם
                                            כִּי יָקִימוּ עַל-אַדְמָתָהּ בָּתֵּי-סֹהַר וָכֶלֶא,
                                            גַּם-בֵּית הַבּוֹר לֹא-נִמְצָא בָהּ, מִבַּלְעֲדֵי הַקָּבֶר.
ולתר פירסט גַּם-זֶה קֶבֶר לַחֹפֶשׁ. בַּשֵּׁם הַנָּכוֹן קָרָאתָ.
שטופכר ולתר פירסט ! לָמָּה אֲכַחֵד מִמֶּךָּ? לֹא דְבַר הֶבֶל
                                            הֱבִיאַנִי עַתָּה הֲלֹם. אִישׁ כֶּבֶד דְּאָגָה אָנֹכִי.
                                            מֵרָעָה אֶל-רָעָה יָצָאתִי. עָזַבְתִּי לַחַץ
                                            בַּבַּיִת וָאֶמְצָא לַחַץ גַּם-פֹּה. מַה-כֹּחֵנוּ
                                            כִּי נְיַחֵל, וּמַה נּוֹחִילָה עוֹד אִם אַחֲרִית אָיִן?
                                            לִמֻּד חֹפֶשׁ אִישׁ שְׁוֵיץ מֵאָז, רְצוּי מוֹשֵׁל וָמֶלֶךְ,
                                            וַנַּסְכֵּן כִּי-יִתְהַלְּכוּ אִתָּנוּ בְּדַרְכֵי נֹעַם,
                                            עַתָּה בָאָה לָאָרֶץ רָעָה לֹא-הָיְתָה כָמוֹהָ
                                            מִיּוֹם שְׁלֹחַ רֹעֶה רֶגֶל בֵּין הָרֶיהָ אֵלֶּה.
ולתר פירסט אָכֵן רַבָּה הָרָעָה וּגְדוֹלָה, אֵין כָּמוֹהָ.
                                            גַּם-אַלּוּפֵנוּ הָרָם, הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן,
                                            אִישׁ רָאָה רִאשׁוֹנוֹת וּבְלִבּוֹ זֵכֶר יְמֵי קֶדֶם,
                                            יֹאמַר אַף-הוּא: כָּבֵד הַמַּשָּׂא וְאָפֵס כֹּח!
שטופכר גַּם בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן שַׁעֲרוּרוֹת גְּדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה:
                                            לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר וּנְצִיב רוֹסְבֶּרְגְּ חָשַׁק חֵשֶׁק
                                            לִטְעֹם מִמֶּתֶק פְּרִי סְתָרִים, וּבְסוּרוֹ אַלְצֶלְנָה
                                            כִּמְעַט עִנָּה אֵשֶׁת בּוֹמְגַּרְטֶן, לוּלֵא הַבַּעַל
                                            שֶׁבָּא בַקַרְדֹּם וַיַךְ הַנָּבָל וַיְמִיתֵהוּ.
ולתר פירסט אֵל גְּמוּלוֹת אֱלֹהִים! וּבוֹמְגַּרְטֶן מָה? הַגִּידָה!
                                            הֲמָצָא יָדַים לִבְרֹחַ? הֲבָא אֶל-מִקְלַט סָתֶר?
שטופכר חֲתָנְךָ הֶעֱבִירוֹ הַיְאֹר וּלְבֵיתִי הֱבִיאָהוּ.
                                            עַתָּה יִסְתַּתֵּר עִמִּי, בְּצֵל קוֹרָתִי אֲכֵסֶּנּוּ,
                                            פִּיו הוּא גַּם הִגִּיד לִי מַעֲשֵׂה הַנְּבָלָה בְּסַרְנֶן[4].
                                            יִתְפַּלֵּץ כָּל-לֵב לְשִׁמְעָהּ.
ולתר פירסט מֶה הָיָה שָּׁם? אֱמֹרָה!
שטופכר בְּמלכתל [5], בֹּאֲכָה קֶרֶן[6], יוֹשֵׁב אִישׁ אֶחָד לָבֶטַח,
                                            הֵינְרִיךְ אִישׁ הַלְדֶּן לוֹ יִקְרָאוּ, וְהָאִישׁ יְשַׁר דֶּרֶךְ,
                                            וְכָל-הָעָם מִסָּבִיב יְבַקְשׁוּ עֵצָה מִפִּיהוּ.
ולתר פירסט מִי לֹא יֵדָעֶנּוּ? הֲקָרָהוּ אָסוֹן? הַגִּידָה!
שטופכר בְּחַטַּאת בְּנוֹ הַנַּעַר, מִדְחֶה קַל בִּבְלִי-דָעַת,
                                            שָׁלַח לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ הַשָּׂדֶה לָקַחַת מֵעִם-הַמַּחֲרֶשֶׁת
                                            צֶמֶד שְׁוָרָיו הַטּוֹבִים, יְפֵה בְקָרוֹ וּבְחִירֵימוֹ,
                                            וּכְבֹא הָעֶבֶד הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת דְּבַר אֲדוֹנֵהוּ,
                                            וַיִּתְחַמֵּץ לְבַב הַנַּעַר וַיַּכֵּהוּ וַיָּנֹס.
ולתר פירסט בקצר רוחו
                                            וְאָבִיו מֶה הָיָה לּוֹ? הַגִּידָה מַה-קָּרָהוּ?
שטופכר הַנְּצִיב הִבְהִילוֹ אֵלָיו וַיְצַו עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ
                                            לַסְגִּיר בְּנוֹ אֶל-יָדוֹ וּלְגַלּוֹת מַחֲבֹאוֹ כְּרָגַע,
                                            וּבְהִשָּׁבַע הַשָּׂב בֶּאֱמֶת כִּי לֹא-יֵדַע מְקוֹם הַנָּעַר,
                                            וַיִּקְרָא הַנְּצִיב לְמַשְׁחִיתָיו...
ולתר פירסט קופץ ממקומו ואומר להסיעו אל עבר אחר
                                            בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל-תּוֹסֶף! הַשְׁפִּילָה קוֹלֶךָ!
שטופכר מרים קולו וַיֹּאמַר: "בִּנְךָ אֵינֶנּוּ,
                                            אַךְ אַתָּה בְּיָדִי!" – וַיְצַו וַיַּפִּילוּהוּ אָרְצָה
                                            וּבְמַסְמְרֵי בַרְזֶל עֵינָיו נִקֵּרוּ.
ולתר פירסט אִי שָׁמָיִם!
מלכתל מתפרץ עֵינָיו נִקֵּרוּ, אָמָרְתָּ?
שטופכר משתאה, לולתר פירסט בֶּן-מִי זֶה הָעָלֶם?
מלכתל תוקפו בהתפלצו מכאב אֶת-עֵינָיו? הַגִּידָה!
ולתר פירסט אוֹי לָךְ, קְשֵׁה יוֹם וּמַר נָפֶשׁ!
שטופכר מִי הוּא? בְּנוֹ?
ולתר פירסט רומז: הן.
                                            הַאֻמְנָם? אֵל אֱלֹהִים, אֵל אֱמֶת וָצֶדֶק!
מלכתל וַאֲנִי רָחוֹק הָיִיתִי... אֶת-עֵינָיו, עֵינָיו הַשְּׁתָיִם?
ולתר פירסט הַבְלִיגָה מְעַט עֲלֵי יָגוֹן. לֶב-גֶּבֶר יְכַלְכֵּל מַדְוֵהוּ.
מלכתל וּבְפִשְׁעִי אָנִי, כִּי פַּחַז כַּמַּיִם הָיִיתִי!
                                            וּבְכֵן עִוֵּר הוּא? הַאֻמְנָם עִוֵּר? עִוֵּר לָנֶצַח!
שטופכר אָכֵן עִוֵּר הוּא. חָרֵב מַעְיַן אוֹרוֹ וְאֵינֶנּוּ.
                                            לֹא יוֹסִיף יַבִיט עוֹד זֹהַר שֶׁמֶשׁ לָנֶצַח.
ולתר פירסט רַחֲמֵהוּ נָא!
מלכתל לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה אוֹר, לָנֶצַח!
               מכסה פניו בידיו ומחשה רגעים מספר, אחרי כן ידבר בנחת ובקול רצוץ מבכי, בפנותו גם לזה וגם לזה
                                            אַלְלַי, אוֹר הָעֵינָיִם, הַיְקָרָה בְּמַתְּנוֹת אֱלוֹהַּ
                                            וּמְקוֹר חַיֵּי כָל-הַיְקוּם! יְצִירֵי תֵבֵל כֻּלָּהַם,
                                            גַּם-הַדַּל בְּצִמְחֵי שָׂדֵה, אֱלֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ יָשִׂישׂוּ,
                                            וְהוּא לְבָד, וּבְעוֹד חוּשׁוֹ בוֹ, בְּמַחֲשַׁכֵּי נֶצַח יֵשֶׁב
                                            וְלֵיל תָּמִיד עִמּוֹ. לֹא יְחַדֵּהוּ עוֹד שְׂשׂוֹן הַפֶּרַח
                                            וִירַק דֶּשֶׁא לֹא יִמְתַּק לְעֵינָיו. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ
                                            וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא לֹא יֵדָע. הֲלֹא טוֹב הַמָּוֶת
                                            מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה. לָמָּה-זֶּה כָּכָה תַבִּיטוּ
                                            תָּנוּדוּ לִי? אִישׁ שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמִימוֹת אָנֹכִי!
                                            אַךְ, אֲהָהּ! גַּם אֶת-הָאַחַת מֵהֶן, אוֹ לוּ גַם-אֵגֶל
                                            מִיָּם הַזֹּהַר, הַבּוֹקֵעַ אֶל-תּוֹכָהּ בְּשֶׁפַע,
                                            מִתַּת לְאָבִיהוּ הָעִוֵּר יַד הַבֵּן קָצָרָה.
שטופכר אָנוּשׁ מַחְצְךָ, אָחִי. וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא אֶרְפָּאֶנּוּ,
                                            כִּי-אוֹסִיפָה עוֹד עַל-כְּאֵבְךָ וּפִצְעֲךָ אַעֲמִיקָה:
                                            דַּע, לָקֹחַ לָקַח הַנְּצִיב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִיךָ
                                            וּמְאוּמָה לֹא-הִשְׁאִיר בְּיָדוֹ, בִּלְתִּי אִם-מַטֵּהוּ,
                                            לָנוּעַ בּוֹ עָרֹם וְעִוֵּר מִפֶּתַח עַל-פָּתַח.
מלכתל לֹא-מְאוּם, בִּלְתִּי אִם-מַטֶּה לְיָשִׁישׁ אֵין-עֵינָיִם!
                                            אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לוֹ, גַּם אֶת-אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה הָעֹשֶׁר
                                            הָאֶחָד, מְנָת כָּל-עֲנִיֵּי אָרֶץ, מֵעִמּוֹ גָּזָלוּ –
                                            מִי הוּא זֶה אֵפוֹא יַעְצְרֵנִי עוֹד אַחֲרֵי אֵלֶּה?
                                            הַבּוּז לִי! בְּמֹרֶךְ לְבָבִי הַנִּקְלֶה לֹא דָאַגְתִּי
בּלְתִּי אִם-לִשְׁלוֹם נַפְשִׁי וְאוֹתְךָ, אָבִי, לֹא זָכָרְתִּי,
                                            וָאֶעֱזֹב יְקַר שֵׂיבָתְךָ עֵרָבוֹן בְּיַד זֵד בְּלִיָּעַל.
                                            עַתָּה אָקוּם! בִּלְבָבִי תַּאֲוָה רַק אַחַת מֵעָתָּה:
                                            נִקְמַת דָּמִים! אַל-נָא תְאַחֲרוּ אוֹתִי, אֶעְבְּרָה שָׁמָּה
                                            וּמִיַּד הַנְּצִיב אֶת-שְׁתֵּי עֵינֵי אָבִי אֶדְרֹשָׁה.
                                            בְּקֶרֶב עֲדַת פָּרָשָׁיו, הַסּוֹכְכִים לְרֹאשׁוֹ בְּנָשֶׁק,
                                            גַּם-שָׁם יָדִי תַשִּׂיגֵהוּ. לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ,
                                            וּבְחַיַּי אָקוּצָה, עַד-כַּבּוֹתִי אֶת-שַׁלְהֶבֶת
                                            מַדְוֵה לִבִּי הָאָנוּשׁ וַחֲמַת נִקְמָתִי בְדַם הָרֶשַׁע.
אומר ללכת.
ולתר פירסט אַל-תֵּלֵךְ! כֹּחַ מֶה לְךָ, וּמַה-תַּעֲשֶׂה לּוֹ אָתָּה
                                            וְהוּא בְסַרְנֶן בְּטִירַת מִשְׂגַּבּוֹ יֵשֵׁב לָבֶטַח
                                            וּלְקֶצֶף אֵין-אוֹנִים יִלְעַג מִמְּרוֹם הַסָּלַע.
מלכתל אִם בִּמְרוֹם "קֶרֶן אֵימִים"[7] בְּאַרְמוֹן מִקְשֵׁה קָרַח,
                                            וְגַם מִזֶּה וָמָעְלָה, עַל רֹאשׁ "הַבְּתוּלָה"[8], הַמְעֻלֶּפֶת
                                            צְעִיף שֶׁלֶג עוֹלָמִים, יַגְּבִּיהַּ שָׁבֶת – גַּם-שָׁמָּה
                                            נָתִיב אֵלָיו אָסֹלָּה. עֶשְׂרִים בָּחוּר כָּמוֹנִי
                                            וַאֲשֶׁר לִבָּם עִם לִבִּי – וְהֵיכַל עֻזּוֹ תֵּל אֵפֶר!
                                            אַךְ אִם אִישׁ לֹא-יֵלֵךְ אַחֲרֵי, וְאַתֶּם גַּם-אַתֶּם,
                                            בְּחֶרְדַתְכֶם לְסֻכּוֹתֵיכֶם וּלְעֶדְרֵיכֶם, תּוֹסִיפוּ
צַוַּארְכֶם בְּעֹל הַבַּרְזֶל תֵּת – אֶל הֶהָרִים אֵלֵכָה!
שָׁם, תַּחַת שַׁפְרִיר רָקִיעַ, מְקוֹם אֵיתָן הָרוּחַ
וְהַלֵּב עוֹדֶנּוּ זָךְ, הָרוֹעִים אֵלַי אַזְעִיקָה
וְהִגַּדְתִּי בְאָזְנֵיהֶם דִּבְרֵי הַתּוֹעֵבוֹת וְהָרֶשַׁע.
שטופכר לולתר פירסט
                                            אָכֵן סְאַת הָרֶשַׁע מָלֵאָה. אִם-נֵשְׁבָה נוֹחִילָה
                                            עַד רְבוֹת הָרָעָה...
מלכתל עַד-רְבוֹת? מָה רָעָה וְנִירָאֶנָּה
                                            אִם גַּם-לְאִישׁוֹן בַּת-הָעַיִן מִבְטָח בְּחוֹרוֹ אָיִן?
                                            הַאֵין עֶזְרָתָה בָּנוּ? עַל-מָה אֵפוֹא אִלְּפוּנוּ
                                            דְּרָךְ-קֶשֶׁת וְהָנֵף גַּרְזֶן? גַּם כָּל-הַחַי לְמִינֵהוּ
                                            בִּכְלוֹת אֵלָיו הָרָעָה יַעֲמֹד עַל-נַפְשׁוֹ בְּנֵשֶׁק
                                            אֲשֶׁר חָלַק לוֹ אֱלֹהִים: צְבִי מֻרְדָּף, בְּעָמְדוֹ מִכֹּחַ,
                                            יִתְמַרְמַר בְּתוֹעֲפוֹת קְרָנָיו אֶל-זַרְזִירֵי הַצָּיִד;
                                            יַעֲלַת סֶלַע אֶל-פִּי תְהוֹם אֶת-רוֹדְפָהּ תַּדִּיחַ;
                                            גַּם שׁוֹר שָׂדֵנוּ, עַבְדֵּנוּ הַנֶּאֱמָן, רַב-כֹּחַ
                                            וְרַב-סֵבֶל, הַנּוֹטֶה בִדְמָמָה לָעֹל שָׁכֶם,
                                            הֲלֹא גַם-הוּא, בַּחֲרוֹת אַפּוֹ, מִמְּקוֹמוֹ יתַּר פָּתַע
                                            וּבְתַעֲצוּמוֹת קְרָנָיו יָטִיל אוֹיְבוֹ הַשָּׁמָיְמָה.
ולתר פירסט לוּ לֵב בְּנֵי שְׁלָשׁ-הַנָּפוֹת כְּלֵב שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֲנָחְנוּ
                                            אֶבְטַח כִּי עָשׂה נַעֲשֶׂה גַּם יָכֹל נוּכָלָה.
שטופכר בִּקְרֹא אוּרִי וּבִשְׁלוֹחַ אֻנְטֶרְוַלְדָּן יַד-עֵזֶר –
                                            אִישׁ שְׁוִיץ יִשְׁמֹר אֱמוּנִים וּבְרִית עוֹלָם לֹא-יַרְשִׁיעַ.
מלכתל רַבִּים מְיֻדָּעַי בְּאֻנְטֶרְוַלְדָּן וּבְלֵב וָנֶפֶשׁ
                                            יִתְּנוּ עִמָּנוּ יָדָם בְּמָצְאָם בָּנוּ מִשְׁעָנֶת.
                                            הָהּ, לוּ שְׁמָעוּנִי, זִקְנֵי צֶדֶק וַאֲבוֹת הָאָרֶץ!
                                            אָכֵן, יְשִׁישִׁים אַתֶּם וְאָנֹכִי צָעִיר עוֹדֶנִּי,
                                            לֹא-לָמַדְתִּי אָרְחוֹת חַיִּים וְלֹא-אֶפְתַּח פִּי בַּשָּׁעַר,
                                            אַךְ אַתֶּם לוּ שְׁמָעוּנִי וְלַעֲצָתִי אַל-תָּבוּזוּ:
                                            אַל-תֹּאמְרוּ, דַּם הַנֹּעַר הוּא אֲשֶׁר יְלַהֲטֵנִי;
                                            כִּי קִנְאַת עַמִּי אֲכָלַתְנִי וֶעֱנוּתוֹ כִּי רָבָּה,
                                            גַּם לֵב הַחַלָּמִישׁ הֲלֹא הִמֵּס יִמַּס כַּמָיִם.
                                            הֵן רָאשֵׁי בָתֵּי אָבוֹת אַתֶּם, אִישׁ אָב לַבָּיִת,
                                            וּבָנִים שְׁאֶלְתֶּם לָכֶם מֵעִם אֱלֹהִים, בְּנֵי חַיִל
                                            וְאַנְשֵׁי לֵב, אֲשֶׁר יִהְיוּ סִתְרָה עַל-עֲטֶרֶת
                                            שֵׂיבַתְכֶם הַקְּדוֹשָׁה וּבָבַת עֵינְכֶם יִנְצֹרוּ;
                                            וְעַתָּה אִם-עוֹד אֶל-בְּשַׂרְכֶם וְאֶל-רְכוּשְׁכֶם טֶרֶם
                                            נָגְעָה הָרָעָה, וְגַם אוֹר עֵינְכֶם אִתְּכֶם עוֹדֶנּוּ –
                                            אַל-נָא מִנֶּגֶד אֵיד אֲחֵיכֶם תַּעֲמֹדוּ!
                                            גַּם-אֲלֵיכֶם, דְּעוּ, שְׁלוּחָה הַיָּד וּנְטוּיָה הַזְּרֹעַ,
                                            כִּי לֹא-נִקִּיתֶם בְּעֵינֵי אוֹסְטְרִיָּה מִפָּשַֹע,
                                            עֵקֶב הֲנִיאוֹתֶם כְּאָבִי לֶב-הָעָם מֵאַחֲרֶיהָ,
                                            וְכָמוֹהוּ אִם-חֲטָאתֶם, עִמּוֹ בַּעֲוֹנוֹ תִשָּׂאוּ.
שטופכר לולתר פירסט
                                            עוּץ אָתָּה! וַאֲשֶׁר תֹּאמַר – אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶשְׁמֹרָה.
ולתר פירסט נִשְׁמְעָה מַה-בְּפִי אֲצִילֵי סִילִינֶן[9] לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן?
                                            אִם-יִתְּנוּ יָדָם עִמָּנוּ – וְהִרְבָּה שְׁמָם חֵילֵנוּ.
 מלכתל הֲיֵשׁ בְּקֶרֶב הֶהָרִים עוֹד שֵׁם נוֹדָע לְתִפְאֶרֶת
                                            וּמְהֻלָּל מִשִּׁמְכֶם אַתֶּם? כָּל-שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ
                                            שָׁמְעוּ שִׁמְעֲכֶם הַטּוֹב וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם תִּכָּבֵדוּ.
                                            נַחֲלַת אָבוֹת לָכֶם רַבָּה: צְדָקוֹת וָעֹז וְרוּחַ
                                            נְדִיבוֹת, וַתַּעֲצִימוּהָ עוֹד בְּמוֹ יֶדְכֶם. מַה-לָּנוּ
                                            אֵפוֹא דְּרֹשׁ לָאֲצִילִים? תּוֹשִׁיעַ לָנוּ יָדֵנוּ!
                                            וַאֲנִי אֶבְטָח, גַּם בִּלְעֲדֵיהֶם נִצְלַח וְנַעַשׂ חָיִל!
שטופכר אָכֵן הָאֲצִילִים לֹא יָדְעוּ עוֹד שֵׁבֶט הָרֶשַׁע
                                            כָּמוֹנוּ הַיּוֹם. עוֹד שֶׁטֶף נַחַל הַבְּלִיַּעַל,
                                            הַמִּתְגָּעֵשׁ בַּשְּׁפֵלָה, לִמְרוֹמִים לֹא הִגִּיעַ.
                                            אוּלָם כִּמְעַט יִתְנַדֵּב הָעָם וְיֹאחֵז נָשֶׁק –
                                            וּבָאוּ לְעֶזְרָה גַּם-הֵם וְלֹא יִתְיַצְּבוּ מִנֶּגֶד.
ולתר פירסט לוּ-נִמְצָא בֵינֵינוּ וּבֵין אוֹסְטְרִיָּה מוֹכִיחַ,
                                            כִּי-עַתָּה זָעַקְנוּ לַמִּשְׁפָּט. אַךְ אִם-הַמֶּלֶךְ,
                                            וְהוּא גַּם-הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, יַעַשְׁקֵנוּ כֹחַ –
                                            יְהִי אֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט וּזְרוֹעֵנוּ הִיא תִסְמְכֵנוּ!
                                            אַתֶּם צְאוּ שַׁחֲרוּ אֶת-שְׁוִיץ וַאֲנִי לְאוּרִי אֶדְרֹשָׁה –
                                            וּלְאֻנְטֶרְוַלְדֶּן אֶת-מִי נִשְׁלָח?
מלכתל אָנֹכִי אֵלֶךְ,
                                            כִּי מִי בַּעַל הַדָּבָר כָּמוֹנִי?
ולתר פירסט לֹא אֶשְׁלָחֶךָ,
                                            כִּי-עַל-כֵּן אוֹרְחִי אָתָּה, אָנֹכִי עֲרַבְתִּיךָ.
מלכתל שְׁלָחוּנִי וְאֵלֵכָה. אֶת-כָּל-הַנְּקִיקִים אֵדָעָה
                                            וּמַעְגְּלֵי כָל-הַצּוּרִים. גַּם בַּאֲשֶׁר אָבֹאָה
                                            בַּעֲלֵי בְרִית רַבִּים לִי וּבִמְעוֹנָם אֶמְצָא סֵתֶר
                                            מֵחֲמַת אוֹיֵב וּמַחְסֶה.
שטופכר יֵלֵךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים שָׁמָּה
                                            וְלֹא יְבֹאֵהוּ רָע. נָקִי עֵבֶר הַיְאֹר מִבָּגֶד.
                                            עַזָּה מְאֹד מָשְׂטֵמַת הָעָם לְמֶמְשֶׁלֶת הַרֶשַׁע
                                            וְלֹא תִמְצָא כְלִי שָׁרֵת לְיִצְרֵי לִבָּה וּנְכָלֶיהָ.
גַּם הָאַלְצֶלְנִי[10] יֵלֵךְ שָׁמָּה, וּבְמוֹרַד הַיַּעַר[11]
יַקְהִיל אֵלָיו בְּנֵי בְרִית וִיקוֹמֵם אֶת-הָעָם לְמֶרֶד.
מלכתל אֵיכָה נָבֹאָה בִדְבָרִים אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ
                                            וְלֹא נִתָּפֵשׂ? עֵינֵי הַצַּר מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ.
שטופכר לִבְרוּנֶן[12] אוֹ לִטְרֵיב[13] שָׁמָּה נִוָּעֵד יַחַד
לְחוֹף אֳנִיּוֹת סוֹחֵר.
ולתר פירסט חָלִילָה מִזֹּאת! כִּי יָעָצְתִּי:
                                            מִשְּׂמֹאל לַיְאֹר, עִם מְסִלַּת בְּרוּנֶן בּעֲבִי הַחֹרֶשׁ
                                            עֵמֶק נֶעְלָם יֵשׁ, לוֹ רוּטְלִי[14] הָרוֹעִים יִקְרָאוּ.
למלכתל
                                            גְּבוּלֵי שְׁלֹשׁ-אַרְצוֹתֵינוּ שָׁם חֻבְּרוּ לָהֶם יָחַד.
לשטופכר
                                            שָׁמָּה תִּנָּשֵׂא גַם-אַתָּה עַל-כַּנְפֵי הָרוּחַ
                                            בְּצִנָּה קַלָּה מְשְּׁוִיץ. לַמָּקוֹם הַהוּא בַּלַּיְלָה
                                            בִּנְתִיבוֹת סֵתֶר נִוָּעֵד וְיַחַד סוֹד נַמְתִּיקָה.
                                            וְאִם-יְדַעְתֶּם וְיֵשׁ בִּמְיֻדָּעֵיכֶם נֶאֶמְנֵי רוּחַ
                                            וַאֲשֶׁר לְבָבָם כִּלְבָבֵנוּ – הֲבִיאוּם עִמָּכֶם שָׁמָּה,
                                            אִישׁ יָבִיא עֲשָׂרָה. אָז נִתְיָעֲצָה עַל-צְפוּנוֹתֵינוּ
                                            וְכַאֲשֶׁר נִגְזֹר כֵּן יָקוּם, וּבֵאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל.
שטופכר יְהִי כֵן. עַתָּה הָבָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּף נִתְקָעָה:
                                            וּכְהִתְיַצְּבֵנוּ עַתָּה פֹה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים יַחַד
                                            לִפְנֵי אֱלֹהִים נֶאֶמְנֵי בְרִית וַאֲחוּזֵי יָדָיִם,
                                            כֵּן גַּם-שְׁלֹשׁ הָאֲרָצוֹת בִּבְרִית אַחִים תָּבֹאנָה
                                            לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁן בִּגְבוּרָה וּבְעֹז נָפֶשׁ
                                            וְהָיוּ יָד אַחַת וְלֵב אֶחָד לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!
ולתר פירסט וּמלכתל
                                            לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!
מתמהמהים רגעים מספר תקועי כפים ומחשים.
מלכתל אָבִי הַשָּׂב חֲדַל הָעֵינָים!
                                            אֶת-יוֹם הַדְּרוֹר בְּזָרְחוֹ רְאוֹת עֵינֶיךָ לֹא תוּכָלְנָה,
                                            אַךְ תִּשְׁמָעֵהוּ עוֹד: מֵאַלְף לְאַלְף, מִצּוּר לְרֵעֵהוּ
                                            יוֹדִיעוּהוּ אוֹתוֹת אֵשׁ, מוֹקֵד לְמוֹקֵד יְבַשְּׂרֵהוּ.
                                            וּבִנְפֹל מִבְצְרֵי עָרִיצִים וְעָלָה קוֹל הַתְּרוּעָה –
                                            וְנָהַר אִישׁ שְׁוִיץ אֶל-אָהָלְךָ וּבְפִיו בְּשֹרַת יְשׁוּעָה,
                                            וֶהֱרִיעָהּ אֶל-תּוֹךְ אָזְנְךָ, וְהָמָה לִבְּךָ כְּמוֹ-יָיִן,
                                            וְלֵילְךָ כַּיּוֹם יָאִיר וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.
                                            נפרדים איש מרעהו ויוצאים.

הערות שוליים עריכה

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

  1. ^ עֵמֶק מֵינְרַד – מֵינְרַד שוע לבית הוֹהֶנְצוֹלֶרְן היה ונעשה נזיר קַתּוֹלִי, ובנה בית נזירים שנעשה יסוד לישוב אֵינְזִידְלֶן של היום, ונהרג שם ביער על ידי שודדים (בשנת 861), והיו קוראים למקום זה על שמו.
  2. ^ אֱלִישָׁה – ארץ וֶלְשְׁ (Welschkand), והוא אִיטַלְיָא; ויש מפרשים כך גם אֱלִישָׁה שבמקרא (בראשית י', ד), וכן בבראשית רבה פרשה לז.
  3. ^ פְלוּאֶלְן – כפר בְּאוּרִי סמוך לְאַלְטְדּוֹרְף בצפונה.
  4. ^ סַרְנֶן – שם מקום במדינת אֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
  5. ^ מֶלְכְתַּל – תרגומו: עמק מֶלְכָא, והוא שם העמק שנחל מֶלְכָא עובר בו, וכפר יש בו שנקרא מֶלְכְתַּל אף הוא על שם העמק.
  6. ^ קֶרֶן – (Kerns) שם כפר הסמוך לְסַרְנֶן.
  7. ^ קֶרֶן אֵימִים – (Schreckenshorn) אחד מראשי ההרים באַלְפִּים של בֶּרְן (גבהו 4080 מֶטֶר).
  8. ^ הַבְּתוָּלה – (Die Jungfrau) שם ראש הר באַלְפִּים של בֶּרְן (4167 מֶטֶר).
  9. ^ סִילִינֶן – כפר במדינת אוּרִי, מקום מושב שׁוֹעִים באותו פרק.
  10. ^ גַּם הָאַלְצֶלְנִי – בּוֹמְגַּרְטֶן איש אַלְצֶלְן (עמוד יד), שאף הוא ברח מאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
  11. ^ וּבְמוֹרַד הַיַּעַר – כך הוא משמעו של שם אֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
  12. ^ בְּרוּנֶן – (Brunnen), כפר בִּשְׁוִיץ על שפת יאור ארבעת גלילות היער.
  13. ^ טְרֵיב – (Treib), כפר באֻנְטֶרְוַלְדֶּן על יאור ארבעת גלילות היער.
  14. ^ רוּטְלִי – מקום בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן על יאור ארבעת גלילות היער.