וילהלם טל (ביאליק)/עלילה חמישית/במחזה האחרון

בקעה לפני נוה טל משוקעת בין הגבעות, מלאה אנשים מעם הארץ שמתאחדים בקבוצותיהם ועולים לתמונה אחת, שלמה ונהדרה, מקצתם יורדים ובאים ממרומי ההרים במשעול החוצה את שכן. ולתר פירסט ושני הילדים עמו, שטופכר ומלכתל באים בראש ויתר העם הולכים אחריהם. כמעט יצא טל מן הבית וכל העם יריע לקראתו בשמחה.

 
כלם יְחִי טֶל גּוֹאֲלֵנוּ! כָּבוֹד וָעֹז לַמּוֹשִׁיעַ!
 
עוד אלה אשר בשורות הראשונות חותרים לגשת אל טל ולחבקו, והנה רודנץ וברתה באו גם הם שמה. הוא מברך את עם הארץ והיא מחבקת את הדויגה. אז יתנו כלי הזמר קולם מראשי ההרים. כתום הנגינה תצא ברתה ועמדה בתוך הקהל.
 
ברתה אַחַי, אַנְשֵׁי בְרִיתִי! הוֹאִילוּ נָא וּסְפָחוּנִי
אֶל-קְהַלְכֶם. בְּאָשְׁרִי, כִּי רִאשׁוֹנָה אֲנִי אֲשֶׁר-מָצָאתִי
מַחֲסֶה וּמָגֵן לִי בְּתוֹךְ אַרְצְכֶם, אֶרֶץ הַחֹפֶשׁ.
עַתָּה בְּיֶדְכֶם הָאַמִּיצָה אֶת-גּוֹרָלִי אַפְקִידָה –
הֲתִתְּנוּ מִשְׁפַּט אֶזְרָח וּמַחֲסֶה לַאֲשֶׁר כָּמוֹנִי?
 
עם הארץ נָתֹן נִתֵּן! אֲחוֹתֵנוּ אָתְּ! בֹּאִי חֲסִי בְצִלֵּנוּ!
 
ברתה הֱיוּ בְרוּכִים! עַתָּה נִתְּקוּ הָעֲבוֹתִים מֵעַל יָדָי!
הִנֵה יְמִינִי, לְעֵין כֹּל לָעֶלֶם הַזֶּה נְתַתִּיהָ,
לְבֶן-שְׁוֵיץ אִישׁ הַחֹפֶשׁ תִּהְיֶה בַת-שְׁוֵיץ הַחָפְשִׁיָּה.
 
רודנץ גַּם אָנֹכִי הִנְנִי קוֹרֵא דְרוֹר עַתָּה לְכָל עֲבָדָי.
עוד כלי הזמר נותנים קולם בשיר – והמסך יורד.