השתפכות הנפש/פז

<< · השתפכות הנפש · פז · >>

כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת אָז עֲדַיִן אֵין לוֹ מָקוֹם לַה' וַעֲדַיִן הוּא נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל. וַאֲפִלּוּ אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, עֲדַיִן אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ. כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲבֹר עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים וְאַחַר־כָּךְ נִתְרַחֲקוּ מֵהַתּוֹרָה וְנָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל כֵּן עִקַּר הַמָּקוֹם וְהַמַּעֲמָד דִּקְדֻשָּׁה הוּא תְּפִלָּה כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לְהִשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדָן תָּמִיד אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. כִּי אִם אֵינוֹ זוֹכֶה רַק לַתּוֹרָה לְבַד אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי טוֹב מְאֹד וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ. אַף־עַל־פִּי־כֵן אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם, מִן הַתּוֹרָה אָז אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא רָחוֹק מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וּמִכָּל הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה. בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל: "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד" וְכוּ', וְסִיֵּם אַחַר־כָּךְ: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן". כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְכוֹלִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד, כִּי תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת מַעֲמָד וּמָקוֹם אֲפִלּוּ בִּיוֵן מְצוּלָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מַעֲמָד. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה' כִּי תְּפִלָּה הוּא עִקַּר הַמַּעֲמָד שֶׁל כָּל אֶחָד. וְעַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לֶאֱחֹז בִּשְׁנֵיהֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים אֲשֶׁר אִם יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל (שָׁם):