אָסוּר לְאָדָם לַעֲמֹד עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה לוֹ דַּוְקָא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ שְׁאָר צְרָכָיו, רַק צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים. אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן וְאִם לָאו לָאו. וְזֶה אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע לְשׁוֹן גְּזֵלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" הַיְנוּ לִקַּח הַדָּבָר בְּחָזְקָה בִּגְזֵלָה אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן קצ"ו).