אָמַר אִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל הָעֲשָׂבִים, אֵיךְ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב אוֹמֵר שִׁירָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וּבְלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת חוּץ כְּלָל, כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלָּהֶם. וְעַל כֵּן טוֹב מְאֹד בֵּינֵיהֶם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּיִרְאָה (וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן סֶע אִיז זֶעהֶר גִּיט פְרוּם צוּ זַיין צְוִישִׁין זֵייא) וּלְהִתְבּוֹדֵד עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בֵּין גִּדּוּלֵי הָאָרֶץ וְלִשְׁפֹּךְ שָׁם שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְעַיֵּן עוֹד בְּהַשִּׂיחוֹת סִימָן רכ"ו שֶׁאָמַר גַּם כֵּן, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת יִהְיֶה מִחוּץ לָעִיר בִּמְקוֹם עֲשָׂבִים כַּנַּ"ל. כִּי הָעֲשָׂבִים גּוֹרְמִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַלֵּב (שָׁם, סִימָן קס"ג).