השגות הראב"ד על הרי"ף/ברכות/מד א
- צריך לברך. אמר אברהם: גרסת הרב ז"ל היא גרסת ר"ח ז"ל מגרסת הגאונים ז"ל ולענין הלכה הכל הולך אל מקום אחד:
- שאין דנין והורגים בו. אמר אברהם: לא נראו דבריו וכי יש הפסד בתפלה להודאה כדי להקפיד בין שדנין ללא דנין גם באלו הברכות שתפס עליהם וכן בכל הברכות שבמשנה אומר אני שהם רשות ולא חובה כההיא דאמרינן בעירובין אנא אקרא חדתא נמי אמרינן זמן, ואמר ליה רשות לא קמיבעיא ליה, אלמא כל הני רשויות הם. תדע, דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות ומי שאמר שיש בהם הזכרה ומלכות לא נראו דבריו. וכלל הדבר כל ברכה שאינה קבועה והיא נעקרת לפרקים אינה טעונה הזכרה, שהרי אפילו ברכת זימון שהיא מן התורה מפני שהיא נעקרת מן הברכה לפרקים אין בה הזכרה ומלכות והרי הוא כברכת הרשות מפני שהרשות ביד השלשה לאכול כל אחד ואחד לעצמו וכ"ש בברכות הללו שהרשות בידו שלא יראה כך ולא יראה כך. אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך צריך הזכרה ומלכות מ"מ על כולן אם אמר הזכרה ומלכות לא הפסיד: