הרפתקאות פינוקיו/פרק 4

קרלו קולודי
פינוקיו
פרק רביעי
→פרק שלישי	פרק חמישי←

ילדים, אספרה כי כאשר לקחו את ג'פטו לבית-האסורים, ברח פינוקיו השובב מידיו החסונות של השוטר, נשא רגליו ורץ בשדות בכדי להגיע במהירות לביתו. כשד-משחת קפץ הוא ועבר מהמורות גבוהות, גדרות קוצניות ובארות-מים, כארנב הבורח מפני הציידים. בהגיעו לביתו מצא את הדלת חצי-פתוחה. הוא פתחה, נכנס, ואחרי שנעל את הדלת, ישב על הרצפה, נשם לאיטו ושמח.
אך שמחתו לא האריכה, כי שמע מישהו משמיע את קולו בחדר השני:
"צררר...צררר..."
"מי זה?" שאל פינוקיו בפחד.
"אני הוא זה!"
פינוקיו סב וראה צרצר מתהלך לאיטו על הקיר.
"הגד לי, צרצר, מי הנך?"
"אני הוא הצרצר המדבר, ואני מתגורר בחדר זה יותר ממאה שנים."
"וכעת זהו חדרי," אמרה הבובה, "ואם רוצה אתה להיות צדיק, הלאה מכאן, ואל תשוב."
"איני הולך," אמר הצרצר, "לפני שתשמע דבר-מה חשוב."
"דבר והתעופף."
"אבוי להם לילדים רעים אשר לא מקשיבים להוריהם ובורחים מביתם! לעולם יהיה להם רע, ולבסוף הם מתחרטים על מעשיהם!"
"יקירי הצרצר, יכול אתה לצרצר כאוות נפשך, אך יודע אני כי אלך ממקום זה למחרת כאשר השמש תזרח, מפני שאם אשאר פה יקרה לי מה שתמיד קורה לילדים. ישלחוני לבית-הספר, ואהיה צריך ללמוד כרצוני או בעל-כורחי. והאמת היא, שאינני חפץ בלמידה. אוהב אני לצוד פרפרים, לטפס על עצים ולהוציא גוזלים מקנם."
"כסיל שכמוך, יודע אתה כי אם תעשה זאת, תהיה יום אחד חמור ויצחקו לך?"
"בלום פיך, צרצר מעוות, ואל תעליב!" צווח פינוקיו.
אך הצרצר היה ארך-רוח. הוא לא נעלב מגסות-רוחו של פינוקיו ודיבר באותו טון-דיבור:
"ואם אינך חפץ ללכת לבית-הספר, מדוע שלא תבחר מקצוע, כדי שתוכל להרוויח את כספך ולחמך ביושר?"
"רוצה אתה לדעת למה?" סח פינוקיו שהתחיל להתרגז, "מקצוע אחד ויחיד אהוב עליי מן המקצועות אשר ברחבי תבל."
"ומהו המקצוע הלז?"
"אכילה, שתייה, שינה, בילוי והסתובבות-מבוקר-עד-ליל."
"צריך אתה לדעת," סח הצרצר המדבר ברוגע, "שכל אדם שזהו מקצועו מוצא את עצמו בבית-החולים או בבית-האסורים."
"פינוקיו, מסכן שלי! אני מרחם עליך!"
"מדוע מרחם אתה עליי?"
"מפני שהנך בובת-עץ. ומה שיותר גרוע הוא, שיש לך ראש-עץ!"
כאשר פינוקיו שמע דברים אלו, הוא קפץ בזעם, נטל פטיש-עץ ויידה אותו על הצרצר המדבר.
כנראה לא רצה לפגוע בו. אך חוסר מזל שכזה! הוא פגע בראשו, והצרצר המסכן כמעט שלא הצליח לנשום, ואחר נשאר דבוק אל הקיר ולא נע.