הריני מוחל וסולח

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי:

בֵּין בְּגוּפִי, בֵּין בְּמָמֹונִי, בֵּין בִּכְבוֹדִי, בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי;
בֵּין בְּאֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד;
בֵּין בְּדִבּוּר, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה;
בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה, בֵּין בְּגִלְגוּל אַחֵר;

לְכָל נוסח אשכנז: בֶּן אָדָם. כל השאר: בַּר יִשְׂרָאֵל.

וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד, נוסח אשכנז: וְלֹא אֶחֱזוֹר בָּהֶם, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְהַכְעִיסֶךָ, וְלֹא אֶעֱשֶׂה הָרָע בְּעֵינֶיךָ.
וּמָה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עָל־יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִים רָעִים.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)