הרהורי לילה (אורי ניסן גנסין)
אֶת הַצְּלָלִים הַמִּשְׂתָּרְעִים
עַל הַתֵּבֵל הַנִּרְדָּמָה
אַתְּ – שַׁלְהֶבֶת קְטַנָּה, כֵּהָה
וּבוֹדֵדָה – אַתְּ נִלְחָמָה.
בַחוּץ – שָׁם הָעֲלָטָה ...
הִיא רוֹבֶצֶת כָּעוֹפֶרֶת,
וּמִסְּבִיבָהּ שֵׁדֵי-לַיִל
יַעַטְרוּהָ לְמִשְׁמֶרֶת.
יָמִים רַבִּים הִיא רוֹבֶצֶת,
נֵרוֹת רַבִּים בָּהּ נִלְחָמוּ –
וּמִי יַגִּיד כַּמָּה תִּרְבַּץ,
כַּמָּה נֵרוֹת עוֹד יִתָּמּוּ ?..
הוֹי הַדְלִיקִי, הַשַּׁלְהֶבֶת,
אֶת הַתִּקְוָה תּוֹךְ לִבָּתִי –
אוּלַי תָּפִיץ מַחְשְׁבוֹתַי,
אוּלַי תָּשִׁיב אֱמוּנָתִי ...
מאת אורי ניסן גנסין
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).