הקדמת המתרגם (יהודה בן שלמה אלחריזי) לפירוש הרמב"ם למשנה
הקדמת המתרגם יהודה בן שלמה אלחריזי עריכה
נאום יהודה בן שלמה הספרדי הידוע בן חריזי:
- נקרא נקראתי בעיר מרשילייא, אשר על מבואת ים יושבת
- ובית נתיבות נצבת
- ובמבחר המקומות נחצבת
- ושמעה יוצא בכל הארץ
- ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ
- ושם קהל גדול מזרע הקדש
- עובדי עבודת הקדש
- מלאכתם מלאכת ה'
- וערב ובקר שתולים בבית ה'
- עולים במעלות גבוהים
- אנשי חיל יראי אלהים
- עומדים בארחות יושר ומעמידין
- ומעלין בקדש ואין מורידין.
- ותהי עלי שם יד רבותי אציליה ושועיה
- נקובי ראשית החכמה וידועיה
- לפרש להם בלשון הקדש פירוש המשניות שחיבר הרב הגדול נר ישראל
- וברבוץ התורה משנה ליקותיאל
- הוא עץ הדעת אשר תאוה הוא לעינים
- כגן ה' כארץ מצרים
- אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות
- והיו למאורות לפקוח עינים עוורות
- המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קברותיהם
- ונפח רוח חכמה בהם
- ותבא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם
- רבנא משה נ"ר בן הרב רבי מיימון ז"ל.
- לרב משה יהודה כל מחבר
- ולפני מעניו ידום ויחשה
- נביא חכמות שמו נקרא
- ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה.
- וכאשר דבריהם הבינותי
- חשתי ולא התמהמהתי
- ומצוותם הקימותי
- והעתקתי פירוש זה הרב
- ללשון הקדש מלשון ערב
- והפכתי מאוריו למזרח מן המערב
- והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת
- שפת ידיעת מליצתו החיצונה הקיצונה במחברת
- והעתקתיו מלשון קדר הקודרת
- אל לשון הזהב והאדרת.
- כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה
- ולהם משפט הבכורה
- ויולדו על ברכי הגר שפחת שרה ותהי שרי עקרה
- ותמהתי ואמרתי איך קודש וחול יחד נחבר וימשך
- ואי זה דרך ישכון אור וחושך
- אבל כוונת החכם היתה לתת לפתאים ערמה
- ולא חיברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקודש כי אם הגרית
- ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית
- ועל כן התאמצתי
- ועוז התאזרתי
- והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים
- ויצא למלוך מבית הסורים
- ורחץ במים טהורים
- ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים
- ומיליו באמרי צחות העתקתי
- ובצוף לשון קודש טעמו המתקתי.
- וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה
- והדרך אשר אנכי הולך עליה
- אני מעתיק ברוב המקומות מילה כנגד מילה
- אבל ארוץ להשיג העניין תחילה
- ולא אחדול לרדוף אחריו ולעוללהו במסילה
- עד המקום אשר היה שם אוהלו בתחילה
- וכשאמצא בלשון ערב מילה בודדת
- ועלי מורדת
- ודרך מרי לוקחת
- כשפחה בורחת
- חלוצי זממי ירדפוה עד השברים
- וכל רודפיה השיגוה בין המצרים
- וכשתזדמן לי בלשון קודש מילה קשה בזולתה אמירנה
- ומגבירה אסירנה
- ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה
- וכל מילה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרוש
- אזמן לה ארבע מילות או שלוש
- והטובה אשר בכולם אדרוש
- אבחר דרכם ואשב ראש
- ומלשון קודש מיליו המתוקים אלקט ואחטוף
- ומראש ינקותיו רך אקטוף
- כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המ[א]זין
- וכולם נכוחים למבין.
- וחכמי כל אומה הסכימו כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע שלשה דברים:
- סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה
- וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה
- וסוד החכמה אשר הוא מפרש מיליה.
- ובשלושת אלה חבל המליצה ירתק
- וחוט המשולש לא במהרה ינתק
- ואם ליבי מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק
- והדעת ממני נשגבה
- ועד השלושה לא בא
- אשים כל מאודי לשמור העניין
- ולתקן הבניין
- וזה יהיה קרבן שגגתי
- ובשניהם אצא ידי חובתי
- והאל המגלה עלומים
- ומרנין לשון אילמים
- ינצור לשוני בהגיוני
- ויהיה עם פי בהטיפי
- ויהיו לרצון אמרי פי
- כמו שידעתי כי חנוניו המה חנונים
- ומלומדיו הם מלומדים
- כמו שנאמר "ויאמר, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם".