הקדמת המחבר לסידור שער השמים (של"ה)
הקדמת המחבר
עריכהאמר ישעיה בן לא"א מוהר"ר אברהם סג"ל ז"ל ה"ה הורוויץ, איש ירושלים ע"ה תוב"ב.
ברוך ה' אלהי אדוני אבי אברהם, אשר הנחני בדרך אמת והצליח דרכי והביאני לירושלים עיר הקודש בשנת שפ"ב ביום הששי פרשת "וזה שער השמים". אין זה כי אם זכות אבא מורי ע"ה קדוש ה' היא שעמדה לי לבא אל אדמת קודש ובפרט לירושלים המקודשת ביתר שאת, מה נורא המקום הזה וזה שער השמים, השער שעולות בו התפילות, לא על התפילות עצמן של יושבי ירושלים יצא הדבר אלא על הכלל כולו, שבכל גלויות ישראל כולן תפלותיהן עולות דרך שער השמים:
ובספר דניאל כתיב: "וכיון פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא" וגומר.
בפרק תפלת השחר תנו רבנן: היה עומד בחוצה לארץ, יכוין את לבו נגד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". היה עומד בארץ ישראל, יכוין את לבו נגד ירושלים, שנאמר: "והתפללו אל העיר הזאת". היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: "והתפללו אל הבית הזה". היה עומד בבית המקדש, יכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים, שנאמר: "והתפללו אל המקום הזה" וכו'. וכתב רבינו יונה: היה עומד בתפילה יכוין את לבו נגד ארץ ישראל – לא תימא כנגד ארץ ישראל בלבד, אלא כנגד ארץ ישראל, וכנגד ירושלים, וכנגד בית המקדש, וכנגד קדשי הקדשים כו'. הרי כל תפילות משולחות לעלות דרך שער השמים.
ומאחר שגמלני ה' החסד הגדול, והביאני למקום הנורא שבו שער השמים, אמרתי בלבבי כי מחויב אני ליתן להש"י מעין ברכותיו, והסכמתי לעטר עטרה לשירות ושבחות והתפילה, שתהא לשער השמים עולה, בדרך סלולה, וזהו בידיעת שמותיו ברוך הוא על דרך הכוונה, היא המסילה בית אל ותהיה עטרה לראש קדוש יושב תהלה, וכי ידע שמו, יקרא וה' יענה סלה. ובכן אבוא אל המלך מלכי המלכים הקב"ה בחילה, ינחני בדרך אמת בכל מלה ומלה, ולהרים ממני מכשול ולהסר תקלה, לפנות דרך וליישר מסילה, לבאר באורך וברוחב בעומק מצולה, כל סדר הברכות וקריאת שמע והתפילה כולה, אשר לא הקדימני אדם כאלה, אפס קצהו תראה בדבריהם, וגם זה מכסה טפח ובאצבע מגלה, כי אף הנוגע בקצהו אינו [א]לא רמזים דקים ככף איש עולה, ואני בעזר ה' מפי ספרים ומפי סופרים, מה שחנני ה' דרך שער השמים, עלה נעלה ויכול נוכל לה בכל גבולה, בבאר מים חיים להיות דלה דלה, דברי חפץ ואמת בעזרת אשר מלכותו בכל משלה, והוא ית' שומע תפילה.
על פי הדברים ההם אני קורא שם החיבור הזה שער השמים. גם שמי בקרבו, כי השמים ושמי חושבניה הדין כדין ישעיה, יעלה ויבא ויגיע להמתפלל השופך לבו כמים, ובכוונת המוזכרת בזה שער השמים, יוסף אומץ טהר ידיים, וכל מה שהבאתי לעיל מפרק תפילת השחר נתבאר שהתפילה היא משולחת עד לבית המקדש ואל מקום קודש הקדשים, משם עולה דרך שער השמים למקדש של מעלה, שהיא העיר אשר ה' שמה, וצריך האדם לכוין בזה קודם שמתפלל.
ומפני חשש השכחה חברתי חרוזות אלו שיאמר האדם בפיו הדברים האלה, ומאחר שאסור להפסיק בשום דיבור מן ברוך שאמר ואילך, על כן יאמרם קודם שיתפלל ברוך שאמר. וכבר נודע בו כלל גדול בתפילה היא הכוונה, כי התפילה במקום קרבן ומחשבה פוסלת שמה. ותפילה בכוונה שלימה כגוף עם נשמה.