העמק דבר על בראשית לז

אעריכה

בארץ מגורי אביו- ביאר המקרא על מה לא התנהג יעקב כדרכו לפנות הדרך לפני עשו אחיו, והרי לא הגיעה השעה עד אחר הגלות בארץ לא להם, אלא מפני שהיה ארץ מגורי אביו ונתקדשה בתורה ועבודה מכבר. ואף על גב דבכ"מ שישב יעקב יעקב ובניו היו לעדה קדושה בקביעת הוראת התורה כמו שהיה אחר כך במצרים כמבואר בב"ר פ' ויגש, מכל מקום אינו דומה למקום מושרש כבר לקדושה. והרי אפילו לענין קבורה אי' בכתובות דקי"א כמו דיפה בארץ ישראל יותר מכל הארצות כך יפה בכל שהוא מקום תורה יותר מכל הרצות מכש"כ ישיבה בחיים ודאי טוב להיות במקום מושרש לתורה ועבודה.

בארץ כנען - עוד טעם בשביל שהוא ארץ כנען ויש בזה מצוות יישוב ארץ ישראל ומוכשרת יותר לטהרות הקודש יותר מבכל הארצות. והנה פירש הכתוב שישב בארץ מגורי אביו, ולא פירש שישב בחברון עיר מגורי אביו אלא שהתרחק עצמו מישיבת העיר עצמה וישב בפנות העיר סמוך לעמק חברון, והוא כדי להיות בדד כדרכו כמש"כ לעיל ל"ה כ"ז ובכ"מ.

בעריכה

והוא נער - משמעות נער משרת כ"פ. והיינו דכתיב במלכים ב ט וילך הנער הנער הנביא - פירוש הנער הראשון רך בשנים והנער השני משרת הנביא. וכן ויהושע בן נון נער משמעו שהיה מתנהג כתלמיד המשרת את רבו כמו שיבואר שם ופירש הכתוב כאן שהיה יוסף משמש אותם והם היו משמשים אותו וזהו לשון נער את בני וגו' משמשים זה לזה.

מש"ה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם - שלא התנהגו עמו כראוי מש"ה שנאו המה אותו בני בלהה ובני זלפה, וכ"כ הרמב"ן ז"ל.

געריכה

וישראל אהב - לא כתיב ויעקב אהב ללמדנו שלא היתה האהבה משום דברים גופניים ושמוש טוב אלא שראה בו עניינים רוחניים שראוי לאהבה

וכתיב מכל בניו ולא מכל אחיו במקרא הסמוך, מלמדנו דמכל מקום לא מצד המעלה לחוד אהבו ביותר אלא מצד שמעלה יתרה של יוסף היה בטבע יעקב יותר משאר משארי בניו אשר מטבע הבנים להשתוות לטבע אביהם כמו שאמר זה לשונו האב זוכה לבנו וכו' וכמליצת חז"ל ברא כרעה דאבוה [כמש"כ להלן מ"ח י"ד בביאור מליצה זו] בזה היה יוסף מצוין. אבל בשארי מעלות אפשר שידע יעקב שיש אנשי מעלה בבניו יותר ממנו.

והיינו כי מבשר הכתוב כי בן זקונים הוא לו - שאוהב היה להשתמש ביעקב כמו זקן הבוחר באחד מבניו לשמשו ובוחר במי שטבעו דומה לו ביותר אף על גב שיש אנשי מעלה ממנו בבניו. והיינו משום מידת החסד ואהבת השלום שהיא מידתו של יעקב בהליכות עולם לו ובמידה זו היה יוסף מצוין מכל אחיו כמש"כ לעיל ל"ג ז' ולהלן מ"ט כ"ד.

כתנת פסים - שהגיע עד פס ידו. או מצוין באריגה כמו פסים. וכ"כ הרמב"ן בפרשת תצוה ע"פ לכבוד ולתפארת שהוא כמו כתנת תשבץ והכי משמע בשבת ד"י עיין שם בפירוש רש"י. ולהלן כ"ג יבואר עוד דכל אנשי מעלה לבשו כתנות אלא של יוסף היה מצוין.

דעריכה

ויראו אחיו - המה בני לאה שלא הביא דיבתם רעה, אבל המה שנאוהו מפני הקנאה, שראו בדעתם כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, שטעו בדמיונם וחשבו שלא משום אותה מעלה ביחוד שהיא שייך לבנים, אלא אהבו ביותר מכל אחיו אפילו לא היו בניו כלל חושב אביהם שהוא גדול מהם משום הכי באה הקנאה בלבם.

ולא יכלו דברו לשלום - לא סבלו דברו עמם לשלום דכסבורים היו שהוא שונא אותם גם כן אלא שמסתיר שנאתו וזה לא יכלו לסבול ומשמעות יכול הוא מידת סבלנות דפירוש כל הוא מידה המחזקת כמו אלפים בת יכיל. והמה לא היה מדתם בסבלנות גדול כל כך.

העריכה

ויגד לאחיו ויוסיפו עוד – עוד לא הגיע המקרא לספור החלום ופתרונו אלא על הגדת החלום שלו הוסיפו שנאה יהיה איזה חלום שיהיה באשר ידוע שאין להגיד חלום אלא לאוהב כדאיתא בפרק הראה. ועתה בא להגיד להם חלומו ומראה בזה שחושב אותם לאוהביו. וזה אינו אלא צביעות וחנופה שאינו מתקבל על דעת נקיה אבל מכל מקום נענו לו עד שהגיע.

ועריכה

ויאמר אליהם שמעו נא וכו- פייסם והפציר בם שישמעו חלומו ולא עלה בדעתם שיהיה דבר שנוגע להם ושמעו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.