העמק דבר על במדבר כב מא
| העמק דבר על במדבר • פרק כ"ב • פסוק מ"א |
• מא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃
"ויהי בבוקר" — בזמן שלש שעות הראשונות, שאפשר לכוין שעה דרתח המקום, העלהו במות בעל, שהיה אפשר לראות כל העם, כמבואר להלן כ"ג י"ג:
"וירא משם קצה העם" — והיה אפשר לכלות בעינו הרעה, לולי חמלת ה' עלינו, דלא רתח, ולא יכלה עינו הרעה לשלוט בעת רצון הקב"ה עמנו. אכן בעבור זה נענש אותו רשע, שלא שמר פקודתו. וזולת זה לא מצאו לו עוון אשר חטא במעשה, רק במה שביקש במחשבה לקלל. אלא חטאו היה על שלא נזהר להביט על ישראל בעין רעה, עד שהיה ההכרח להעביר הטבע באותן הימים. שכך הטביע מי שאמר והיה העולם יתברך, לירתח כרגע כביכול. ובאותם הימים נשתנה הטבע. והא שלא ראה בלעם כל העם, הוא משום דבשעה שהחל לראות, התבונן כי אין עינו שולטת, ורק השעה משחקת לישראל. על כן הפסיק מלראות יותר. ובשביל זה קרא עצמו שתום העין, כמו שיבואר:
<< · העמק דבר על במדבר · כב · מא