העמק דבר/פתיחה לספר דברים
פתיחה לספר דברים
זה הספר נקרא משנה תורה. וכתבו התוס' ריש מס' גיטין (ד"ה המביא גט) דמשנה תורה אינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. וזה הטעם שומה בפי הרמב"ן ז"ל, עד שהרמב"ן כשמגיע למצות שבפרשות שופטים-תצא מבאר בכמה מצות "זו מעין וחלק אותה מצוה הכתובה כבר", עד שחושב מצות שלוח הקן חלק ממצות אותו ואת בנו. ובעיני הוא פלא, כי שתי מצות אלו רחוקות זו מזו מן הקצה אל הקצה; וגם כפילות המצות נמצא בספר שמות מן תחלת פרשת שמר לך עד בחלב אמו, בפרשת תשא (שמות לד יא-כו). היא כפולה וכבר נאמרה בפרשת משפטים (שמות כג). אלא שמכל מקום אינו מיותר חס וחלילה, כמבואר שם בסיעתא דשמיא. וכך בספר דברים לא נמצא הרבה מצות שנשנה, ומה שנשנה אינו מיותר חס וחלילה.
אלא נראה טעם לזה השם, מבואר בתרגום אונקלוס: "פתשגן אורייתא", כמבואר להלן י"ח (דברים יז יח) ומשמעו פירוש ובאור עד שמעמיד על דקדוק לשון התורה. ומשום דכלל זה הספר ועיקרו בא להזהיר על עמל תורה לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד. וכל המוסר ורבוי דברים שהיה משה רבינו מוכיחם, הכל בא לזה התכלית שיקבלו על עצמם עול התלמוד מפני כמה עיקרים שיבואר בגוף הספר. משום הכי נקרא בשמו משנה תורה — לשון שינון של תורה. ואם נרצה לפרש משנה מלשון כפול, כהבנת הגמרא סנהדרין דכ"א ב'. תהיה הכונה לפי הפשט ביחוד על זה הספר. משום דבזה הספר יש הרבה מקראות שאי אפשר לפרש לפי הפשט ההכרחי שאין המקרא יוצא ממנו אלא בשתי כוונות. כאשר יבואר כמה פעמים בפרשות שופטים תצא תבוא, וכן בפרשיות הקודמות דכתיב כמה פעמים שמירה ועשיה למצות חקים ומשפטים. ומשמעות שמירה ועשיה דמצות אינו דומה לחקים ומשפטים, דבמצות משמעו מעשה המצות, ובחקים ומשפטים משמעו תקון הלכה. כמו שכתבתי בספר ויקרא י"ח ה'. משום הכי מכונה זה הספר משנה תורה.
והנה בבראשית רבה פרשה ו איתא: "אמר ר' שמעון בר יוחאי: ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו כו'. למדנו דזה הספר ביחוד יש להוציא ממנו כל אופני מוסר. וכן בפרשת המלך (דברים יז יד-כ) כתיב: "וכתב לו את משנה התורה וגו' בו". ואף על גב דמצות כתיבה היתה כל התורה כולה בשלימות דוקא, מכל מקום המכוון הוא משנה התורה, שיביט המלך בו תמיד כדי להגיע לתכלית המבואר שם: "למען ילמד ליראה וגו' לשמור את וגו' לבלתי רום לבבו וגו' ולבלתי סור מן המצוה וגו'". ויש להבין מכל זה דהמדקדק יפה בדברי מוסר שבזה הספר שיצא מפי משה רבינו ברוח קדשו, ימצא כל איש לפי ערכו דבש וחלב. [ועיין בפרשת עקב, פרשה "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך" עד סוף הפרשה (דברים י-יא)] עד שגם יהושע רבן של ישראל השקיף בזה הספר תמיד.
ומזה יתבונן כל אחד לפי כחו. וימצא דרך ישר להלוך נכחו.
לפי הליכות עולם לו. ואור זה הספר יהי נר לרגלו.
אמנם ראש וסוף התוכחה שבזה הספר, הוא על החזקת חקים ומשפטים שהוא התלמוד בישראל, אשר ממנה תוצאות חיי האומה והיהדות בכלל. ועל זה נכרת הברית השני בערבות מואב ובהר גריזים והוקם על להקים את דברי התורה וגו'. וממנה יתד ופנה למוסרי אנשי הפעולה. הן מי שזכה לתורה ולעמלה הן מי שברכו ה' להחזיקה בקיומה וכלכולה. [כמובא בפנים ו' כ"ד, כ"ו י"ט ובכמה מקומות].
ועל זה נקרא זה הספר משנה תורה.
לשנן חרבה ולהשיב מלחמתה של תורה שערה.
ובזה תהי לנו עוז ואורה.
אמן.
ראו: העמק דבר על דברים.