העורב

הערה: בעבר קרה שהנקודות בטקסט מנוקד זה לא הוצגו כראוי,
וזאת עקב "באג ניקוד של תוכנת מדיה-ויקי" (למידע נוסף).
הבעייה לא אמורה להשפיע במערכות הפעלה ודפדפנים מודרניים.
אם אתם נתקלים בבעייה מסוג זה, אנא דווחו על כך במזנון.

תרגום זאב ז'בוטינסקי

הָעוֹרֵב
מאת: אדגר אלן פו
תרגם: זאב ז'בוטינסקי

כַּחֲצוֹת לֵיל קֹר וָסַעַר, עֵת אֲנִי, שְׁבוּר-הַצַּעַר, בְּסִפרֵי חָכמָה נִשׁכַּחַת הִסתַּכַּלתִּי נִים-וָעֵר, בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת – יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר. "זֶה אוֹרֵח" – כֹּה לָחַשׁתִּי – "זֶה אוֹרֵח, זָר אוֹ גֵר – זֶה אוֹרֵח, לֹא יוֹתֵר".   זְכוּרָנִי: לֵיל-עֲצֶבֶת – סוּפַת-חֹרֶף מְיַבֶּבֶת – אֵשׁ כִּירַיִם, נֶעֱזֶבֶת, גּוֹסְסָה בְאוֹר חִוֵּר; לֵיל אֵין-סוֹף, אֵין קֵץ לַחֵבֶל – לֹא הוֹעִילוּ סִפרֵי-הֶבֶל הַשׁכִּיחֵנִי אֶת הָאֵבֶל – אֶת הַצַּעַר הַבּוֹעֵר – אֶת לֵנוֹרָה שֶׁנָּמוֹגָה כְּהִמֹּג חֲלוֹם עוֹבֵר – כַּחֲלוֹם, וְלֹא יוֹתֵר.   וִילוֹנוֹת הוֹמִים בְּרַחַשׁ צָקוּ לַחַשׁ, הָגוּ-נַחַשׁ – אַרגְּמַן יְרִיעַ מֶשִׁי נָף אֵימָתָה בְהַסתֵּר. לְהַרגִּיעַ לֵב קוֹדֵחַ, אֶל עַצמִי בְקוֹל בּוֹטֵחַ שׁוּב אָמַרתִּי: "זֶה אוֹרֵחַ, הֵלֶך-לַילָה מְאַחֵר – גֵר אֶחָד תוֹעֵה בַּדֵרֵך, זָר בַּנֶשֶׁף מֵאַחֶר – זֶהוּ, זֶה וְלֹא יוֹתֵר". נָח לָרוּחַ הַיָּגֵעַ, שָׁב לִבִּי לְהֵרָגֵעַ, וְקָרָאתִי: "הוֹ יִסלַח-נָא – לֹא יָכֹלתִּי לְבָרֵר מַה זֶה, יָד קַלָּה דוֹפֶקֶת אוֹ רִצפַּת חֶדרִי שׁוֹרֶקֶת, כִּי נִרדַּמתִּי לִי בַשֶּׁקֶט תַּרדֵּמָה בֵין נִים וָעֵר" – וּפָתַחתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּעוֹדֶנִּי מְדַבֵּר: אֲפֵלָה – וְלֹא יוֹתֵר. וּבִתהֹם רַבָּה סָקַרתִּי, וְהֶחרַשׁתִּי, וְהִרהַרתִּי – הִרהוּרִים שֶׁפֹּה בֶן-חֶלֶד מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הִרהֵר. אֲפֵלָה – וְלֹא נָאוֹרָה; דֻמִּיָּה – וְלֹא נֵעוֹרָה; וּפִתאֹם הַשֵּׁם "לֵנוֹרָה" אֶת שַׁלוַת הַלֵּיל נִקֵּר. אֶת הַשֵּׁם אֲנִי לָחַשׁתִּי: הֵד בָּאֹפֶל הִתנָעֵר – הֵד בָּאֹפֶל, לֹא יוֹתֵר. וְחָזַרתִּי דֹם לָשֶׁבֶת, וּלבָבִי אֻכַּל-לַהֶבֶת – וּפִתאֹם שָׁנָה הַדֶּפֶק, אַך כָּעֵת מִצַּד אַחֵר. אָז אָמַרתִּי: "זֶה הָרוּחַ מְנַדנֵד תָּרִיס פָּתוּחַ – עַל הַקִּיר מַקִּישׁ הַלּוּחַ: סוֹד הַכֶּשֶׁף מִתבָּרֵר. חַלּוֹנִי אֶפתַּח אַבִּיטָה, וְהַכֶּשֶׁף יִתבָּרֵר – זֶה הָרוּחַ, לֹא יוֹתֵר". הֲרִימֹתִי אֶת מִסגֶּרֶת הַחַלּוֹן – וּגְדָל-תִּפאֶרֶת בָּא עוֹרֵב יָשִׁישׁ כַּנֵּצַח – בָּא גָבֹהַ וְקוֹדֵר, בָּא יָהִיר כְּלוֹרדּ בּרִיטַנִי, בְּקִדָּה לֹא בֵרְכַנִי, וְהִמרִיא לוֹ, זְכוּרָנִי, לַתַּבנִית תַּחַת-הַנֵּר – לַתַּבנִית שֶׁל רֹאשׁ אַתוֹנָה עַל קִירִי בְאוֹר הַנֵּר – שָׁמָּה נָח – וְלֹא יוֹתֵר. בָּעֵינַיִם בּוֹ דָבַקתִּי וּמִתּוֹך עָצבִּי שָׂחַקתִּי – עַל גֵּאוּת פָּנָיו שָׂחַקתִּי וְהִתַּלתִּי בוֹ לֵאמֹר: "כַּרבָּלתּוֹ מִקצָת נִקרַחַת, אַך לִבּוֹ הוֹא לֵב אַל-פַּחַד, אַלּוּפִי מֵעֵמֶק שַׁחַת בּוֹ הַלֵּיל שַׁלִּיט יָשֹׂר! מַה שִּׁמךָ בֵּין שָׁרֵי-תֹפֶת, שָׁם, בְּאֹפֶל גַּיא עָכוֹר?" וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". כֹּה אָמַר – בָּרוּר שָׁמַעתִּי, וְתָמוֹהַּ לוֹ תָמַהתִּי, אִם-כִּי טַעַם לֹא הֵבַנתִּי – לֹא יָכֹלתִּי עוֹד לִפתֹּר: מִי שָׁמַע כִּי בוֹא תָבֹאנָה כַנפֵי-טֶרֶף תּוֹך-מָעוֹנָה? מִי עַל סֵמֶל רֹאשׁ אַתוֹנָה, כֹּה בַלֵּיל, חָזָה צִפּוֹר – עוֹף מוּזָר, קוֹדֵר כַּחֹשֶׁך, עַז-מַראֶה, קַדמוֹן, שָׁחוֹר וְנִקרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר"? אַך לֹא זָע, לֹא רֹאשׁ הֵנִיעַ, וְאַחֶרֶת לֹא הִבִּיעַ – כִּי אוּלַי בַּזֹּאת לִבֵּהוּ נִשׁתַּפַּך עַד הַמָּקוֹר. נָח קָפוּא עַל הָאַנדּרָטָא – וְלָחַשׁתִּי: "לָמָּה בָאתָ? כִּי מָחָר מִבֵּית-צָרָתָה עוּף תָּעוּף אֶל אוֹר וּדרוֹר – כַּתִּקווֹת, כְּאָח וָרֵעַ, נוּס תָּנוּס אֶל אוֹר וּדרוֹר". הוּא קָרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". נִזדַּעזַתִּי – כִי הַפַּעַם בָּא אִמרֵהוּ אֵמֶר-טַעַם – וְאָמַרתִּי: "בַּעֲלֶיךָ לִמֶּדךָ בְיוֹם מָצוֹר – אֵיזֶה דָך נוֹאָש מִסֵּבֶר, מְעֻנֶּה יָגוֹן וָשֵׁבֶר, שֶׁצָּמָא שַׁלוַת הַקֶּבֶר וּפָרַשׁ מִגִּיל וָאוֹר – שֶׁחָדַל שִׁירֵי תוֹחֶלֶת, עַד הָיוּ לוֹ לְמִזמוֹר הַמִּלִּים "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". בָּעֵינַיִם בּוֹ דָבַקתִּי וּמִתּוֹך עָצבִּי שָׂחַקתִּי, וְכִסֵּא סָגֹל כּוֹנַנתִּי מוּל הַנֵּר וְהַצִּפּוֹר, וְנִשׁעַנתִּי, נִלאֶה-רוּחַ, לִקטִיפַת כָּרָיו לָנוּחַ, וְהוֹסַפתִּי דֹם לָשׂוּחַ עִם נַפשִׁי, צָמֵא לִפתֹּר – מַה נִבָּא לִי הָאוֹרֵחַ הַמּוּזָר וְהַשָּׁחוֹר בִּקרִיאַת "אַל עַד-אֵין-דּוֹר"? דֹּם חָקַרתִּי וְהִרהַרתִּי, דֹּם בְּזִיו עֵינָיו סָקַרתִּי; מֶבָּטוֹ לְעָמקֵי-נֶפֶשׁ חֲדָרַנִי עַד לִבעוֹר. חֶזיוֹנוֹת לְלֹא הַבִּיעַ... דִּמיוֹנוֹת לְלֹא הַגִּיעַ... עַל כִּסאִי לְאָט הִרתִּיעַ נֵר הַשֶּׁמֶן גַלֵּי-אוֹר – הוֹי, אוֹתָהּ עַל כַּר הַמֶּשִׁי הַסָּגֹל בְּגַלֵּי-אוֹר לֹא אֶראֶה – אַל עַד-אֵין-דּוֹר... הָס! מַה זֶּה? הַקטֹרֶת רֵיחַ? הֵד כַּנפֶי אֶראֵל פּוֹרֵחַ? רַחֲשָׁן אָזנִי מַרגֶּשֶׁת, אִם עֵינַי סְגֵי-נְהוֹר! " לֹא נִדַּנִי אֵל עֲדֶנָּה – זֶה צִירוֹ מֵבִיא לִי הֵנָּה כּוֹס מַרגֹעַ – תֵּן-נָא, תֵּן-נָא, כִּי אֶרוֶה וּבַל אֶזכֹּר – תֵּן לִמחוֹת זִכרוֹן לֵנוֹרָה – תֵּן לִשׁכּוֹחַ וְלִשׁכֹּר!" סָח הָעוֹף "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". "עוֹף-כָּנָף אוֹ שָׂר-שֶׁל-מַטָּה, כַנָּבִיא עוֹנֶה לִי אָתָּה! וִיהִי-מִי שֶׁהֲטִילֶךָּ, אִם סוּפָה אוֹ צָר שָׁחוֹר, – כִּי-עַל-כֵּן נִדַּחתָּ הֵנָּה – לִנוָתִי שֶׁסָּר מִמֶּנָּה גִּיל וָאֹשֶׁר, וַיכַסֶּנָּה לֵיל-צַלמָוֶת, – בִּי, אֱמֹר: הֲיִפרָח צֳרִי הַיֵּשַׁע? הַאֶמצָא אֶת הַר-הַמֹּר?" וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". "עוֹף-כָּנָף אוֹ שָׂר-שֶׁל-מַטָּה, מַעֲנֵי נָבִיא נָתַתָּ! נָא חָנֵּנִי, וְהוֹדַע-נָא לְלִבִּי רְווּי מַמרוֹר, אִם מִקֶּבֶר אֶעֱבֹרָה אֶל גַּן-עֵדֶן, הַמִּסתּוֹרָה בּוֹ תוֹפִיעַ לִי לֵנוֹרָה, בַת-אַלמָוֶת, עַלמַת-אוֹר – אִם אֶראֶנָּה בָרָקִיע מַזהִירָה בְנֵזֶר-אוֹר?" וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". "צֵא וָלֵך, שָׂטָן!" רָעַמתִּי בַחֲרוֹן אַפִּי, וָקַמתִּי, – "שׁוּב לַסַּעַר, שׁוּב לַתֹּפֶת – שָׁם יָאֶה לְךָ מָדוֹר! אַל תַּשאִיר נוֹצָה שֶׁמֵּתָה – אוֹת לַשֶׁקֶר זוּ נִבֵּאתָ! אֶל בֵּיתִי פָרַצתָּ פֶתַע וְהֵבֵאתָ בוֹ מָגוֹר – אַל תַּפרִיע, צֵא, עָזבֶנִי עֲרִירִי בִדמִי וּדרוֹר!" וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר". וְנִשׁאָר, נִשׁאָר נָטוּעַ – לֹא יָנוּעַ, לֹא יָזוּעַ, לֹא יָסוּר מֵרֹאשׁ אַתוֹנָה וְלָנֵצַח לֹא יִמּוֹר; וּמֶבַּט עֵינָיו מַבִּיעַ חֲלוֹמוֹת שָׂטָן מֵרִיעַ, וְהַנֵּר אוֹתוֹ מַגִּיהַ וּמַרתִּיעַ צֵל שָׁחוֹר; וְנַפשִׁי לְאוֹר וָחֹפֶש מֵהַכֶּתֶם הַשָּׁחוֹר לֹא תָקוּם – אַל עַד-אֵין-דּוֹר![1]

Once upon a midnight dreary, while I pondered, weak and weary, Over many a quaint and curious volume of forgotten lore, While I nodded, nearly napping, suddenly there came a tapping, As of some one gently rapping, rapping at my chamber door. "'Tis some visitor," I muttered, "tapping at my chamber door –             Only this, and nothing more." Ah, distinctly I remember it was in the bleak December, And each separate dying ember wrought its ghost upon the floor. Eagerly I wished the morrow; – vainly I had sought to borrow From my books surcease of sorrow – sorrow for the lost Lenore – For the rare and radiant maiden whom the angels name Lenore –             Nameless here for evermore. And the silken sad uncertain rustling of each purple curtain Thrilled me – filled me with fantastic terrors never felt before; So that now, to still the beating of my heart, I stood repeating, "'Tis some visitor entreating entrance at my chamber door – Some late visitor entreating entrance at my chamber door; –             This it is, and nothing more." Presently my soul grew stronger; hesitating then no longer, "Sir," said I, "or Madam, truly your forgiveness I implore; But the fact is I was napping, and so gently you came rapping, And so faintly you came tapping, tapping at my chamber door, That I scarce was sure I heard you" – here I opened wide the door; –             Darkness there, and nothing more. Deep into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing, Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before; But the silence was unbroken, and the stillness gave no token, And the only word there spoken was the whispered word, "Lenore?" This I whispered, and an echo murmured back the word, "Lenore!" –             Merely this, and nothing more. Back into the chamber turning, all my soul within me burning, Soon again I heard a tapping somewhat louder than before. "Surely," said I, "surely that is something at my window lattice: Let me see, then, what thereat is, and this mystery explore – Let my heart be still a moment and this mystery explore; –             'Tis the wind and nothing more." Open here I flung the shutter, when, with many a flirt and flutter, In there stepped a stately raven of the saintly days of yore; Not the least obeisance made he; not a minute stopped or stayed he; But, with mien of lord or lady, perched above my chamber door – Perched upon a bust of Pallas just above my chamber door –             Perched, and sat, and nothing more. Then this ebony bird beguiling my sad fancy into smiling, By the grave and stern decorum of the countenance it wore. "Though thy crest be shorn and shaven, thou," I said, "art sure no craven, Ghastly grim and ancient raven wandering from the Nightly shore – Tell me what thy lordly name is on the Night's Plutonian shore!"             Quoth the Raven, "Nevermore." Much I marveled this ungainly fowl to hear discourse so plainly, Though its answer little meaning – little relevancy bore; For we cannot help agreeing that no living human being Ever yet was blest with seeing bird above his chamber door – Bird or beast upon the sculptured bust above his chamber door,             With such name as "Nevermore." But the raven, sitting lonely on the placid bust, spoke only That one word, as if his soul in that one word he did outpour. Nothing further then he uttered – not a feather then he fluttered – Till I scarcely more than muttered, "other friends have flown before – On the morrow he will leave me, as my hopes have flown before."             Then the bird said, "Nevermore." Startled at the stillness broken by reply so aptly spoken, "Doubtless," said I, "what it utters is its only stock and store, Caught from some unhappy master whom unmerciful Disaster Followed fast and followed faster till his songs one burden bore – Till the dirges of his Hope that melancholy burden bore             Of 'Never – nevermore'." But the Raven still beguiling all my sad soul into smiling, Straight I wheeled a cushioned seat in front of bird, and bust and door; Then upon the velvet sinking, I betook myself to linking Fancy unto fancy, thinking what this ominous bird of yore – What this grim, ungainly, ghastly, gaunt and ominous bird of yore             Meant in croaking "Nevermore." This I sat engaged in guessing, but no syllable expressing To the fowl whose fiery eyes now burned into my bosom's core; This and more I sat divining, with my head at ease reclining On the cushion's velvet lining that the lamplight gloated o'er, But whose velvet violet lining with the lamplight gloating o'er,             She shall press, ah, nevermore! Then methought the air grew denser, perfumed from an unseen censer Swung by Seraphim whose footfalls tinkled on the tufted floor. "Wretch," I cried, "thy God hath lent thee – by these angels he hath sent thee Respite – respite and nepenthe, from thy memories of Lenore Quaff, oh quaff this kind nepenthe and forget this lost Lenore!"             Quoth the Raven, "Nevermore." "Prophet!" said I, "thing of evil! – prophet still, if bird or devil! – Whether Tempter sent, or whether tempest tossed thee here ashore, Desolate yet all undaunted, on this desert land enchanted – On this home by horror haunted – tell me truly, I implore – Is there – is there balm in Gilead? – tell me – tell me, I implore!"             Quoth the Raven, "Nevermore." "Prophet!" said I, "thing of evil – prophet still, if bird or devil! By that Heaven that bends above us – by that God we both adore – Tell this soul with sorrow laden if, within the distant Aidenn, It shall clasp a sainted maiden whom the angels name Lenore – Clasp a rare and radiant maiden whom the angels name Lenore."             Quoth the Raven, "Nevermore." "Be that word our sign in parting, bird or fiend," I shrieked, upstarting – "Get thee back into the tempest and the Night's Plutonian shore! Leave no black plume as a token of that lie thy soul hath spoken! Leave my loneliness unbroken! – quit the bust above my door! Take thy beak from out my heart, and take thy form from off my door!"             Quoth the Raven, "Nevermore." And the Raven, never flitting, still is sitting, still is sitting On the pallid bust of Pallas just above my chamber door; And his eyes have all the seeming of a demon's that is dreaming, And the lamplight o'er him streaming throws his shadow on the floor; And my soul from out that shadow that lies floating on the floor             Shall be lifted – nevermore!

1. הערת המתרגם: במקור האנגלי, פזמונו של העורב המשיח הוא "נוורמור". הוראתו "לעולם לא" או "לנצח לא", וכן גם הועתק בנוסח הראשון של התרגום העברי (מולדת, סתו 1914). ואולם באר אדגר פוא במאמרו "חכמת החיבור" כי בחור בחר במילת "נוורמור" דווקא בגלל צלצולה – בגלל הברתה הסופית "דור", שהיא, לפי דעתו, מתאימה ביותר לתוכן ולרוח של הפואמה. ולכן, בנוסח המופיע כאן, תרגם הפזמון הזה על יד צרוף מילים "אל-עד-אין-דור".

תרגום אליהו ציפר

אֵי אָז בְּנֶשֶׁף שְׁטוּף עַצֶּבֶת, וַאֲנִי רוּחִי נִכְזֶבֶת,
בְּחָכְמַת נִסְתָּר עָסַקְתִּי, פַּרְדֵּסָהּ – גָּנוּז רַב-סוֹד,
עֵת תְּנוּדָה גָּלְשָׁה וְרֶתַע, רַחַשׁ לַחַשׁ גַּח לְפֶתַע,
אַלְמוֹנִי יָדוֹ כְּמוֹ מֵתָה, דֶּלֶת לִשְׁכָּתִי יָנוֹד,
זֶה אוֹרֵחַ, כָּךְ מִלְמַלְתִּי, רַק אוֹרֵחַ, אִישׁ שֶׁל נוֹד,
רַק נוֹטֶה לָלוּן הָאִישׁ כָּאן, רַק נוֹטֶה לָלוּן לֹא עוֹד!

עֵת צָפִיתִי בְּבֵרוּר, בְּדֶצֶמְבֶּר דַּךְ עָכוּר,
דִּמְדּוּמֵי רִצְפָּה דּוֹעֶכֶת, רוּחַ, טוּחַ, לַהַט-חוֹד,
וְלַבֹּקֶר אָז יִחַלְתִּי, שָׁוְא לִלְווֹת כְּלָל לָא הוֹאַלְתִּי,
מִסְפָרִים בָּלִים נָבַלְתִּי, וְלֶנוֹרָה בַּת-אָבוֹד,
מַלְאָכִים קָרְאוּ לֶנוֹרָה, נְדִירָה, קָרְנָה וְהוֹד,
רַק קָרְאוּ הֵם אֶל לֶנוֹרָה, קְרָאוּהָ וְלֹא עוֹד!
 
וִילוֹן שֶׁל מֶשִׁי אַרְגָּמָן, סָפֵק רִשְׁרוּשׁ, מָסָךְ מֻכְמָן,
הִפְחִדֻּנִּי, בִּעֲתֻּנִי, חֲשָׁשוֹת אֵימָה וּסְלוֹד,
פַּעֲמֵי לִבִּי מַקֶּבֶת, בִּמְאוֹץ וְגַם בְּשֶׁבֶת,
הָאֻשְׁפִיז בְּשׁוֹט וָשֵבֶט, אֶת דַּלְתִּי הֵזִיז בִּמְנֹד,
אֶת דַלְתִּי הֵזִיז הֵנִיעַ, קֶטֶב לִשְׁכַּתִּי יָשׁוֹד,
אַלְמוֹנִי הוּא הָאוֹרֵחַ, אַלְמוֹנִי הוּא וְלֹא עוֹד!

שַׁלְוַתִּי פַּרְשָׂה כְּנָפַיִם, הִסּוּסַי אָפְסוּ אַפַּיִם,
אָדוֹן וּגְבֶרֶת, בְּכֵנוּת אָפְצִיר אֶסְגֹּד,
כֵּן עֻבְדָּה הִיא, שְׁעַת גְּלֹש, וּבְרוֹךְ יָדְךָ תַּקֹּשׁ,
מְדוֹרִי אֲזַי נַלֹּשׁ, עֵת הֵנַדְתָּ שָׁדֹד,
לִרְוָחָה דַּלְתִּי פָּרַשְׂתִּי, כִּי נוֹעַדְתִּי לִשְׂרֹד,
וְשּׁוּר! הַבֵּט! רַק שְׁחוֹר, לֹא עוֹד!

לְעֹמֶק פִּיר אָפֵל צוֹנֵן, בְּחִיל וָרַעַד אֶתְבּוֹנֵן,
וַחֲלוֹמִי אָכוּל סָפֵק, אֵיךְ בֶּן-תְּמוּתָה כָּאן יַעֲמֹד,
דּוּמִיָּה תּוֹכִי כָּבְשָׁה, אַף לֹא לַחַש לֹא אִוְשָׁה,
רַק בַּת-קוֹל כֹּה חַלָּשָׁה, אֶת לֶנוֹרָה תֶּאֱמֹד,
וְהֵד כָּבוּשׁ בְּמֵיתָרָיו – עִמוֹ רָעֹד,
אֶת לֶנוֹרָה, אֶת לֶנוֹרָה, רַק לֶנוֹרָה וְלֹא עוֹד!

חֲזֹר חֶדְרִי לֹא אֶתְבּוֹשֵׁשׁ, עֵת גּוּפִי לוֹהֵט כָּאֵשׁ,
שֹוּב אֶשְׁמַע דְּפִיקָה בָּדֶלֶת, עָצְמָתָה כִּפְרֹץ יִלּוֹד,
אָז הֵנַחְתִּי נְכוֹחָה, כִּי הֵנִידוּ הַשּׂבָכָה,
זֹאת רָאִיתִי הוֹכָחָה, הַמִּסְתוֹר יָפוּץ יִמְעֹד,
הָנִיחוּ לְלִבִּי קִמְעָה, וְהָחִידָה תָּחֹד,
זוֹ רַק רוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת, רַק הָרוּחַ וְלֹא עוֹד!

אָז פָּתַחְתִּי אֶת הַתְּרִיס, סָפֵק נָבוֹךְ סָפֵק מַתְרִיס,
אֶל תּוֹכוֹ עוֹרֵב פָּסַע, לְרֹאשׁוֹ הַדְרַת כָּבוֹד,
לֹא עָצַר וְלוּ דַּקָּה, בְּהִידוּס רַגְלוֹ רָקַע,
גַּם אִשָּה לָמוֹ דַּכָּה, לְאַלּוּף גַּם לֹא יִקֹד,
בּוֹר חָכְמָה הוּא, בּוֹר-שֶׁל-סוֹד,
גַּאַוְתָן, יָהִיר – לֹא עוֹד!

וּשְׁחוֹר-כָּנָף שֶׁכֹּה תִּעֲתַע, אֶת עֶצְבוֹנִי בִּמְחִי קָטַע,
וּבְמַבָּע חָמוּר קָשׁוּחַ, קָרָאתִי לְעֶבְרוֹ עֲמֹד!
קַרְקָפְתּוֹ שְׁמוּטַת כַּרְבֹּלֶת, אַךְ רוּחוֹ הִיא בַּת סִבֹּלֶת,
עוֹרֵב בְּקֶלַע מְעַרְבֹּלֶת, מִשְׁתָאֶה אֶל לֵיל כִּידוֹד,
גַּלֵּה לִי אַלּוּפִי אֵיכָה, מַרְגָּשְׁךָ בִּשְׁאוֹל יִקֹד?
וַיַּעַן הָעוֹרֵב – לֹא עוֹד!

אָחוּז פְּלִיאָה שְׁלוּבַת סִרְבּוּל, אֵיךְ עוֹף מוּזָר לוֹ בֹּהַק זְבוּל,
כֹּה עֵדוּתוֹ הִרְחִיק, עֲדֵי קוֹצוֹ שֶׁל יוּד,
כִּי לֹא נוּכַל הַחְכֶּם, עֵת בֶּן-אֱנוֹשׁ רוֹקֵם,
עִם רֶבַע-עוֹף הֶסְכֵּם, לְפֶתַח שֶׁל בִּרְכַּת וָרֹד,
חַיָּה אוֹ עוֹף, עַל הַמִּפְתָּן נִצַּב כְּפֶסֶל שֶׁל בַּגֹּד,
וּשְׁמוֹ לֹא יֶאֲמֶן – לֹא עוֹד!

שׁוֹקֵט בּוֹדֵד הוּא הָעוֹרֵב, עַל גְּחוֹנוֹ רֹבֶץ אֹרֶב,
שְׁתִיקָתּוֹ כְּקֶלֶס סֶלַע, שֶׁטֶף קִרְקוּרוֹ רָדוֹד,
לֹא-כְלוּם הָלְאָה רַק רָטֹן מְרוּט נוֹצָה עַל רַף שִׂרְטוֹן,
שַׂרְעַפָּיו אוֹבְדֵי עֶשְׁתּוֹן, כֹּל רֵעָיו פָּרְשׂוּ כָּנָף מִבְּעוֹד,
וְלַבֹּקֶר יַעַזְבֶנִּי – תִּקְוַתִּי בַּת סְפוֹד,
וְרַק הוּא, בֶּן-כָּנָף, עוֹף שָׁפוּף – לֹא-עוֹד.

וּבְדּוּמִיָּה רְווּיָה בְּבַעַת, צָצַה לָהּ תְּשוּבָה קוֹלַעַת,
תְּשׁוּבָה שֶׁאֵין סָפֵק בָּהּ, הַמְּבִּיעָה בְּכֹל מְאֹד,
אֵיכָה יָדוּן אָדוֹן, צְרוּב אֵיבָה מָדוֹן,
וּרְדוּף שִׁירַת זָדוֹן, עָמוּסַת טִרְחַת יְקוֹד,
עֲדֵי תִּקְוָה נִכְזֶבֶת וּנְטוּלַת כֹּל שְׁקוֹד,
לֹא תָּשׁוּב וְלֹא תַּחֲזֹר – כֹּל עוֹד!

הָעוֹרֵב, לַמְרוֹת נְכֹאת, שָׂחַק לִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
עֵת גִּלְגַּלְתִּי הַכֻּרְסָה כִּרְדּוּף מָצוֹד,
וּבְתַּאֲוָה שֶׁל שְׁגֹל, שָׁקֹק אֶל הַסֶּגּוֹל,
מִקֶּדֶם בְּפָנָי נָגֹל: מַרְאוֹת רְעוּת בִּמְחוֹל וּרְקֹד,
כְּמוֹ עוֹף שֶׁל חוֹל, עוֹלֶה רָזֶה, חִוֵּר עוֹרוֹ צָפוֹד,
וּמְטֻטֶּלֶת קִרְקוּרוֹ – לֹא עוֹד!

וּכְמוֹ רַב-מָג יָשַׁבְתִּי לְנָחֶשׁ, לֹא אוּכָל כַּזֵּב גַּם לֹא כַּחֵשׁ,
כִּי בְּרָק עֵינָיו שֶׁל זֶה הָעוֹף, בְּחֵיקִי נִנְעַץ כִּיקָר כַּדְכֹּד,
כְּלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת, עֵת רֹאשִׁי אוֹרֵג מַסֶּכֶת,
וְהוּא רָכוּן כְּעֵץ שַׁלֶּכֶת, מוּל אוֹר סָגוֹל יוֹרֵד רָדוֹד,
וּבִשְׁקִיקָה יִסְקֹר, יִמְנֶה יִפְקֹד,
עוֹף-שַׁחַץ, מַחַץ – זֹאת וְעוֹד!

וּכְמוֹ מִתּוֹךְ בָּזִיךְ בּוֹ מֵי-שִׁלֹחַ, בַּאֲוִיר נִשָּׂא נִיחוֹחַ,
מַלְאָכִים בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם, עַל סִפּוּן צִבְעוֹ חָלוֹד,
אֶל הֶעָלוּב קָרָאתִי אָז בְּבוּז: אֶרְאֶלִּים חִדְלֵי עֱזוּז,
אֵלַי שְׁלָחוּךָ כְּמוֹ שָׁבוּז, זִכְרוֹן לֶנוֹרָה לֶאֱבֹד,
גְּמַע, סְבַא, שְׁתֶה וּשְׁכַר, רַק זִכְרוֹן לֶנוֹרָה בַּל-כַּחֹד,
כֹּה שַׂח לִי הָעוֹרֵב – לֹא עוֹד!

נָבִיא נָבָל וְעוֹף בְּלִיַּעַל, אֶבְרָתוֹ נוֹסֵךְ בְּרַעַל,
רָץ שָׁלוּחַ לְהָרַע, נָפוּחַ כְּמוֹ נֹאד,
בְּבֵיתִי לִי פַּח טָמֹֹן, לְשִׂימֵנִי כִּיְשִׁימוֹן,
בְּעָצְמַת כִּשְׁפֵי דֶּמוֹן, בְּכֵנוּת גָּלֶה לִי סוֹד:
כְּלוּם צֳרִי גִּלְעָד עֲדֵי יָעֹד?
צָחַק לִי הָעוֹרֵב – לֹא עוֹד!

נָבִיא! קָרַאתִי בְחֵרוּף, שָׂטָן טָרֵף אָחוּז טֵרוּף,
הֵן אֵל שַׁדַּי שָׁם בַּשָּׁמַיִם, לוֹ שְׁנֵינוּ נַעֲבֹד,
הַגֵּד לְזֹו הַנֶּפֶשׁ, הַבּוֹסְסָה בְּרֶפֶשׁ,
וּלְחוּצָה עַד תֹּם בְּכֶפֶשׁ: אֶל לֶנוֹרָה מֵיתְרֵי לִבִּי רָעֹד,
לְפָתוּהָּ הַשְּׂרָפִים – שְׂרָפוּהָ בִּיְקוֹד,
וְהָעוֹרֵב, כִּסְפִינְכְּס דְּבָרוֹ – לֹא עוֹד!

וִיְהִי זֶה לָנוּ אוֹת פְּרִידָה, כֹּה צָוַחְתִּי אֶל הָעוֹף וָאֲנִי סְלִידָה,
חֲזֹר אֶל עֵין-הַסְּעָרָה, שְׁאוֹלָה מְעוֹנְךָ, כִּבְרַת מָעוֹד,
שְׁחוֹר-נוֹצָה, צָרוּעַ, זָב, שֶׁקֶר אֲמָרֶיךָ בֶּן-כָּזָב,
צֵא! הוֹתִיר אוֹתִי אַכְזָב, עָרַה לִבִּי מִן הַיְּסוֹד,
מִפְתָּן דַּלְתִּי לְךָ נָעַלְתִּי, פָּרַשְׂתִּי הַפַּרְגּוֹד,
וְהָעוֹרֵב כְּפֶסֶל כֶּסֶל, דְּבָרוֹ – לֹא עוֹד!

וְהַצִּפּוֹר כְּמִתְּעַלֵּף, יֹשֵׁב אָחוּז כַּעֲטַלֵּף,
חִוֵּר כְּאַנְדַרְטַת שֶׁנְהָב, אֶת לִשְׁכַּתִּי יִטְרֹד,
עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת בּוֹהוֹת, כְּהֶלֶם בַּלָּהוֹת,
צִילוֹ – שְׁתִיקַת עַנּוֹת, אוֹת מְנוֹרָתוֹ חָרֹד,
שָׁוַע נַפְשִי לָרוֹם מִן הָרִצְפָּה – לִמְרֹד!

וְהָעוֹרֵב, יָזִיד אֵידוֹ – לֹא עוֹד!

תרגום יעקב שקד

העורב
מאת: אדגר אלן פו
תרגם: יעקב שקד

פַּעַם, בַּחֲצוֹת לֵיל-קֶדֶר, עֵת אֵשֵב, עָצֵב, בָּחֶדֶר
וְאֱרכַּן כַּאן עַל סִפרֵי חֵ"ן, שֶשִמעָם מִזּמָן אָבַד –
בְּנוּדִי כַּך בִּבלִי דַעַת, נְקִישָה נִקשָה בְּרַעַד
כּמוֹ בַּעֲדִינוּת נוֹגַעַת, עַל דַלתֵי חֶדרִי בַּלַּאט.
"זֶה אוֹרֵחַ," סַחתּי חֶרֶש, "עַל דַלתִי מַקִיש בַּלַּאט –
אֲך אוֹרֵחַ. זֹאת בִּלבַד."

אַה, הֵיטֵב הֵן אֱזכְּרָה זֶה, בְּטֵבֵת עָגוּם קָרָה זֶה,
עֵת כָּל שְבִיב שֶׁל רֶמֶץ-דַעַך, צֵל צִיֵּר על הַמַּרבָד.
לַמָּחָר פִּתאוֹם יִחַלתּי; בַּסּפָרִים לַשָּוא פִּלַלתִי
נִחוּמִים עַל כִּי שָׁכַלְתִּי – אֶת לֶנוֹר שֶׁלִּי לָעַד –
הָעַלמָה יְפַת-הָטּוֹהָר, אֵל לֶנוֹר שְׁמַהּ שַׂם לָעַד
וּלקָחָה לַעֲדֵי עַד.

שנִי פַּרוֹכֶת וְנִיד מֶשִי, דוֹם עֲצֶבֶת תְאֲוֵש הִיא –
בִּי אֵימוֹת דִמיוֹן הִרטִיטו – שֶׁכּמוֹהֶן לא חַשתִי עַד;
לְהַשׁקִיט עוֹז הולֶם פַּעַם, של לִבִּי, אֲשוּב עוֹד פַּעַם
וְאוֹמָר, אף אִם אין טַעַם, "זֶה אוֹרֵחַ נַע וָנָד.
אֲך אוֹרֵחַ מְאַחֵר הוּא, רַק אוֹרֵחַ נָע וָנָד;
רַק אוֹרֵחַ. זֹאת בִּלבַד."

עֱשתוֹנִי עַכשָיו הוּשַב לִי; לא הִסַסתִי עוֹד, כִּי רַב לִי,
"מַר," אָמַרתִי, "אוֹ גְבֶרֶת, נָא סִלחוּ, אַתָה אוֹ אַת;
הָאֶמֶת הִיא שֶנִּמנַמתִי, וְחָשַבתִי שֶחָלַמתִי,
וְלָכֵן כַּך הִתְעַלַּמְתִּי מִטּפִיפָת יַדכֶם בַּלַּאט."
כַּך אָמַרְתִּי – וְהַדֶּלֶת אַז פָּתַחתִי בְּאַחַת, –
חוֹשֶך שָם, רַק זֹאת בִּלְבַד.

מתבּוֹנֵן תוֹכֵי מֶחְשָׁכָה, עֵת רַבָּה עָמַדְתִּי כַּכָה,
בָּלָהוֹת חוֹלֵם וּפַחַד, לֵב כָּל בֶּן-תְּמוּתָה יִרעַד;
אֲך הַשֶּקֶט לֹא הוּפרַע עוֹד, הַדּמָמָה, הִיא לא נָתנָה אוֹת,
וּמִלָה רַק נִלחֲשָה עוֹד, רַק "לֶנוֹר!" מִלָה אַחַת.
הַמִּלָה אֲנִי לָחַשתִי וְהָהֵד "לֶנוֹר" לָאַט
אֲך אֶת זֹאת. רק זֹאת לְבַד.

סַבתִי וָאֲשוּב בַּדֶּלֶת, בְּקִרבִּי כְּאֵש אוֹכֶלֶת,
הַט, הִנֵּה הַנְּקִישָה, שוּב, וְרָמָה הִיא בְּמִקצָת.
"אֵין סָפֵק", אָמַרתִי, "יֵש שָׁם, מַשֶהוּ שֶׁמְּרַשרֵש שָם;
רַק אֱראֶה מַה מִתרַחֵש שָם, בִּתּרִיס חֲלוֹנִי, בַּצַּד –
לְלִבִּי תְּנָה רֶגַע רוֹגָע, וּלְחֵקֶר סוד יָרַד, –
זֶה הָרוּחַ, זאת בִּלבַד."

לִִרוָחָה, חָלוֹן הָחֶדֶר אַז פָּתַחתִי, עֵת בְּהֶדֶר,
פּנִים פָּסַע עוֹרֵב, שַׂר-מַטָה, מִימוֹת שׁחוֹר קִדְמַת דְנָא.
לא קִידָה קַד כִּפְחוּת עֵרֶך; לא שנִיָּה שָהָה בַּדֶּרֶך,
גֵא כְּשוֹעַ או בַת-עֵרֶך, הוּא אֶלַי הֵישִיר מַבָּט.
וְאַז, פּרַח, אֶל רֹאש פּסִיל פָּלָאס, שָם נָחַת, יְצִיב מַבָּט –
עַף, יָשַב, רק זאת בלבד.

מוּל עוֹרֵב, שָׁחוֹר כָּאוֹפֶל, קַדרוּתִי שוּנתָה לִבסוֹף אֶל
קצֵה חִיּוּך, בִּגלַל הָרַהַב שֶמִּבּרַק עֵינוֹ נִבַּט,
"עַל ראשוֹ גַם בּדַל כַּרבּוֹלֶת אֵין כּבַר, אֲך הוּא בַּר-יְכוֹלֶת,
עוּרבָא קשִישָא שחוֹר גוּלגוֹלֶת מִן הַדִּמדוּמִים נָדַד –
מה שִמךָ הַנֶּאֱצָל כֹּה, בָּחוֹפִים מִנַּם תִדָּד?"
סָח עוֹרֵב, "לֹא עוֹד לָעַד."

רָב לִשמוֹעַ נֶהֱנֵתִי אֶת הָעוֹף דוֹבֵר כְּפֶתִי,
אַף כִּי תשוּבָתוֹ בּלִי פֶּשֶר וּבלִי קֶשֶר מְיוּחַד;
כִּי נַסכִּים הֵן, אַף בַּר-דַעַת, בְּחֲדרוֹ עוֹד לא רָאָה, עַד
כֹּה, צִפּוֹר יוֹשֵב בּלִי נוֹעַ על מַשקוֹף דַלתוֹ כְּלַט –
עוֹף, אוֹ שַחַץ, אֵין לַדַעַת, עַל ראש פֶּסֶל כַּך, כְּלַט,
וְלוֹ שֵם; "לֹא עוֹד לָעַד."

אך עוּרבָא, רק זאת בִּלבַד סַח, מִשִּׁבתוֹ אִוָה בַּדַד כַּך,
כּמוֹ לִבּוֹ כֻּלוֹ שָפַך הוא בַּמִּלִים "לֹא עוֹד לָעַד."
לא דָבַר יוֹתֵר הִבִּיעַ; לא נוֹצָה יוֹתֵר הֵנִיעַ –
עד לִיחָשתִי "כּבָר נִיטָשתִי מִיּדִידִים, וְלֹא אַחַת.
יוֹם מָחָר גַם הוּא יָעוּף, כּמוֹ תִקווֹתַי, אַחַת אַחַת."
הוא הֵשִיב, "לֹא עוֹד לָעַד."

כּך הוּא סח וּבא בִּי רַעַד, עַל תשוּבָה כֹּל כָּך קוֹלָעָת.
"בּלִי סַפֵק," אָמַרתִי, "סַח הוּא, רַק אֶת זאת אֲשֶר לָמַד,
מִמּוֹרֶה רְדוּף כְּאֵב אֶל תהוֹם תַחתִית שֶל בִּיש וַסֶבֶל
שֶשִירַיו אֲך קִינַת-אֵבֶל, עַד נוֹתְרָה שִירָה אַחַת –
עַד קוֹנֵן על תִקוָתוֹ רַק בְּשִירַת דַכַּא אַחַת –
הִיא 'לֹא עוֹד – לֹא עוֹד לָעַד'."

אך עוּרבָא עוֹדוֹ מֵסֵב לִי קצֵה חִיּוּך, עַל כֵּן אָסֵב לִי,
מול עוֹרֵב, מַשקוֹף וּפֶסֶל כֵּס אַצִּיב לִי, מְרוּפָּד;
בִּקטִיפַת כִּסאִי הִרהַרתִי, פּרָט אֶל פּרָט אַט אַט קִישַרתִי
אוֹמֶר לְהַבִין גָמַרתִי, מַה לִי סַח וּמַה לִי חָד,
מַה כִּוֵּן עוֹרֵב קוֹדֵר זֶה, נְבִיא אֵיד זָעוּף אֶחָד
כּשֶקִרקֵר "לֹא עוֹד לָעַד"?

כַּך בְּנִחוּשִים שָקַעתִי, וְלֹא הֶגֶה שוּב הִבָּעתִי
לַצִּפּוֹר שֶיּקוֹד עֵינֵיהָ תוֹך חַדרֵי-בִּטנִי נִבָּט;
עוֹד וָעוֹד נִחַשתִי כַּכַה, כּשֶראשִי נִשעַן בְּנַחַת
עַל כַּר הַקּטִיפָה מִתַּחַת, אוֹר הַמְּנוֹרָה רָעַד,
אֲך הַיֵּש כּוּרסַת קטִיפָה שֶׁבַּהּ יוֹשֶבֶת הִיא, הַבַּת?
אֵין, אַה אֵין, לֹא עוֹד לָעַד.

אַז דִימִיתִי קטוֹרוֹת-עֵדֶן, בַּאֲוִיר חֶדרִי כְּאֵד הֵן
וּטפִיפַת רַגלֵי שׂרַפִים כּמוֹ צלִיל קַלִיל עַל הַמַּרבָד,
"זֵד," מֵרַרתִי, "אֱלוֹהֶיךָ – הֶחָנוּן, נִחַם עליךָ
וּביַד מַלאָכִים אֵלֶיך נִחוּמִים עַל מוֹת הַבַּת
הוּא שָלַח, אַז שְתֵה, הוֹ שְתֵה וְאַז תִשכָּח אֶת מוֹת הַבַּת!"
הוּא שָנָה, "לֹא עוֹד לָעַד."

"כַּנָבִיא אַת, בֵּן-חֱלֶכָה! – אִם שָׂטָן אוֹ עוֹף הִנֶּךָ! –
אִם רַע-יֵצֶר שְלַחֲךָ, או פְלִיט סוּפָה לָחוֹף תִדַּד,
שכוּחַ-אֵל אֲך לִבְלִי פַחַד, אֶל צִיָּה קְסוּמָה, נִדַּחַת –
אֶל בֵּיתִי רְדוּף שְׁדֵי שַחַת, בִּי, אֱמוֹר נָא לִי, כַּדָּת –
בִּי, אֱמוֹר, הַיֵש תִקוָה עוֹד וְצָרִי לִי בַּגִּלעָד? –
סַח עוֹרֵב, "לֹא עוֹד לָעַד."

"כַּנָּבִיא אַת, בֵּן-חֱלֶכָה! – אִם שָׂטָן אוֹ עוֹף הִנֶּךָ!
בְּשֵׁם שׁמֵי-עַל וֶאֱלוֹהַּ בּוֹ נִבטַח, אֲנִי וָאַת –
נָא, אֱמוֹר, אָזְנִי קַשֶּׁבֶת, וְנַפְשִי שְׂבֵעַת עֲצֶבֶת,
הַבְּעֵדֶן, נֶאֱהֶבֶת, אֲחַבֵּק אוֹתָהּ לָעַד?
עַלמָתִי יְפֶת-הַטּוֹהָר, אֵל לֶנוֹר שְׁמַהּ שַׂם לָעַד."
סַח עוֹרֵב, "לֹא עוֹד לָעַד."

"אוֹת פּרֵידָה דבַרךָ לַן יֶהִי, עוֹף אוֹ שֵׁד!" אֶזעָק בְּנֶהִי –
"לַסּוּפָה שוּב, מֶנָּה בַּאתָ, דִמדוּמִים מִנָּם תִדָּד!
שחוֹר נוֹצָה כָּאן בַּל תַנִיחַ, אוֹת דִברֵי שָוא שֶתָּבִּיעַ!
בּדִידוּתִי הַס מֵהַפרִיעַ! – מִן הַפֶּסֶל סוּר, מִיָד!
מִלִּבִּי אֶת מָקוֹרךָ הוֹצֵא, וְעוּף מִכָּאן מִיָד!"
סַח עוֹרֵב, "לֹא עוֹד לָעַד."

וְעוֹרֵב, מִבּלִי נִיד אֶבֶר, כָּך יוֹשֵב, קוֹדֵר כְּקֶבֶר
עַל חֶורַת ראש פֶּסֶל פָּלָאס כּמוֹ יָשַב שָם מִנִּי עַד;
וּבעֵינוֹ, עֵין בֵּן-בּלִיָעָל, שׁחוֹר חֲלוֹם מֵאוֹפֶל יָעַל,
וְהָאוֹר יִגַּהּ מִמַּעַל צֵל תוֹוֶה עַל הַמַּרבָד;
וְנַפשִי מִצֵּל אָפֵל זֶה, הַמַּרעִיד עַל הַמַּרבָד,

תִתנַעֵר – לֹא עוֹד לָעַד!

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: העורב (פואמה)

• קריאת השיר ביוטיוב, יעקב שקד