הספד במותו של מיכה לבנה, מאת עירית צוק-קבצ'י

הספד במותו של מיכה לבנה, מאת עירית צוק-קובצ'י, חברה ומטיילת בקבוצת המטיילים. הוקרא בהלוויתו, בבית העלמין של קיבוץ מעיין ברוך, 26.4.2011

למייק

מייק, אביב עכשיו, האדמוניות פורחות ואיתן מגוון אדיר של מיני סחלבים ותלתנים ושאר צבעוניים ומרהיבים, וגם קטני ארץ ירקרקים שרק בזכותך למדתי לראות ולהעריך.

בדיוק בעונה הזו לפני שנתיים, בעלייה להר הלל, ישבנו ליד רימונית הלוטם. נראית מוטרד מעט. סרת הצידה ותאמת תור לבדיקות. שאלתי אם זו ביקורת שגרתית וענית שלצערך לא. יש משהו חדש. תוך ימים אחדים, בפשטות, בפתיחות, בגלוי לב ובנוסח הומוריסטי מעט, שלחת מייל לקבוצה- "אצלי מהומה גדולה, הסרטן הישן חזר..."

ב 9.9.09 תוכנן ניתוח. אני הייתי באותו זמן בטיול בחו"ל ובלב דואג שלחתי סמס לאחל שיעבור בבטחה ובקלות ושיתפתי בקצרה בחוויות הטיול. ענית לי "תהני גם בשבילי". מאז שמרתי את המסרון הזה כציווי וכצוואה ובחודשים האחרונים הצצתי בו מדי פעם כשהתגעגעתי לטיולים איתך, כשהתלבטתי בבחירת מסלול, כשראיתי צמח חדש לי... עד שהתקלקל הטלפון בטיול יום גשם בנחל דישון ומסר חדש אין לי.

שלושה שבועות אחרי אותו ניתוח כבר יצאנו לראות חלמוניות וסתוונית התשבץ בהר חוזק ולחפש את אחילוף החורן ברוג'ום אל הירי. אתה לא ויתרת לו, לסרטן. בין הטיפולים כשרק ניתן היה, המשכת לטייל, להדריך, לחקור, לכתוב. הרעמה נשרה ושוב צמחה. סיימנו שנה קשה אבל נפלאה ונגד כל הסכויים התחלנו שנה חדשה. אינטנסיבית יותר משידענו עד אז. ימי רביעי עם הקבוצה, טיולי הכנה לבדוק מסלולים לא מוכרים, להפתיע, לתת לנו משהו מיוחד, כמו שאמרת בגלישה הגדולה של נחל סער- משהו למטיילים שמכירים כבר הכל... השתלמות רת"ם כשהתאפשר (באותה שנה הן נקבעו לימי רביעי וכל כך שמחתי שהצלחתי לשכנע אותך פעמיים להעביר את טיול יום ד' ליום ג' כדי להשתתף בהן ולתרום מהידע שלך ומהאהבה שלך), כל שבועיים חרמון, לראות מה חדש, לרשום, למדוד עצים שמדדת 30 שנה קודם לכן, הדרכות של קורסים למורי דרך וימי ששי בבית אוסישקין.

בקיץ, כמדי שנה שלחת לנו תכנית ראשונית לשנה זו. תכנית שהיתה בסיס לשנויים. 33 טיולים לפי תאריכים ועוד 24 מסלולים לחלופות ורזרבה. כמו רוצה היית להספיק עוד ועוד. כאילו אם יש תכנית גם ימצא הזמן והכוח להגשים אותה. טיילנו איתך שלושה חודשים נהדרים. טיולים לא קלים. ירדנו בתלילות מחורבת תפן לנחל בית העמק, פילסנו דרך בסבך קידה ואלונים אחרי שמצאנו את החלמוניות בהר שזיף, זחלנו במערות, טיפסנו על צוקי הר ניתאי וטבלנו במעינות בגולן ביום שרב, הגענו שוב לקציון ומרות באור מלא, כשזכר הטיול הערפילי הקסום מלווה אותנו, שמענו סיפורים מרתקים במונפור, חגגנו יום הולדת וקבלת תואר יקיר הגליל בטיול ידידים בחצבני, ירדנו במיצר ועלינו בהר.

בחורבת ירדה ובמשמר הירדן לא שבענו מספורי הסכסוך הישראלי-ערבי בדרך היחודית לך. בלי הרואיות, בלי טובים ורעים. עובדות נקיות והרהורים על טבע האדם.

בערב החג השני של פסח, כשלא ענית לטלפון וידעתי שאתה כל כך חלש, הבנתי שזה הסוף. נסעתי להר אדיר. זו היתה הפרדה שלי. עליתי כמעט בריצה ואז התישבתי על מצע עלים יבשים ליד עלי סתוונית בכירה משחירים בקצותיהם. ידעתי שכבר לא אטלפן לך לתאר אותם ולוודא שזיהיתי נכון. כבר לא אספר על טיול שטיילנו . ישבתי והדמעות זלגו בשקט. נתתי להן, וכשיבשו, ירדתי מההר ושבתי הביתה. זו היתה פעם יחידה שהטבע לא הביא לי מזור ומרגוע. בלילה כשרותי טילפנה כבר לא נותרו דמעות. ידעתי. חיכיתי לטלפון הזה.

מייק, טבעי היה להצהיר- לא נפסיק לטייל בימי ד' אבל אני לא מבטיחה. ימים יגידו. בכל מקרה לאן שלא נטייל ובאיזה חבורה שלא נהיה, תמיד תהיה איתנו! כשנרד לשביל התלוי אזכור איך בטיול הראשון ירדת והצעת כתף למדרך רגלינו, כשנשחוק סוליות בין טרשים נהדרים תהיה איתנו, כשנתפעל מארכיטקטורה של קשתות במבצרים עתיקים נזכור איך כבשנו את מבצר נמרוד דרך חרכי הירי, כשכלניות בצבע מגנטה שוב יפרחו נדע שאהבת אותן, כשנלך במעלה הנחל כי כך רואים טוב יותר את המפלים, נזכור שזו דרכך, וכשנעלה בהר נזכור שאין עליות קשות רק כאלו שעולים אותן מהר מדי. תודה על מי שהיית. תודה על מי שתמיד תהיה!

עירית