הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/קריאת שמע וברכותיה לשחרית בשבת ויום טוב

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶֽיהָ לְשַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

שַׁחֲרִית לְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב
קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶֽיהָ

ש"ץ:
בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

קהל וש"ץ:
בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

הקהל בלחש:^[1]
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדָיו אֵין אֱלֹהִים. סֹֽלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו; וּשְׁמוֹ מְרוֹמָם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וְעַד. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹֽשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם, וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.

ביום טוב שלא חל בשבת אומרים:
(הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מָה רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ, יְיָ; כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִֽׂיתָ; מָלְאָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ. הַמֶּֽלֶךְ הַמְּרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ.

אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זׇהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים, רוֹמְמֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, עַל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ, וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ; יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה.)

ביום טוב שלא חל בשבת ממשיכים ב"תִּתְבָּרַךְ".
בשבת אומרים:
הַכֹּל יוֹדֽוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחֽוּךָ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּיְיָ. הַכֹּל יְרוֹמְמֽוּךָ סֶּֽלָה, יוֹצֵר הַכֹּל, הָאֵל הַפּוֹתֵֽחַ בְּכׇל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח, וּבוֹקֵֽעַ חַלּוֹנֵי רָקִֽיעַ, מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ, וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. הַמֶּֽלֶךְ הַמְּרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם, בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ. אֵין כְּעֶרְכְּךָ וְאֵין זוּלָתֶֽךָ; אֶֽפֶס בִּלְתֶּֽךָ, וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ. (ש"ץ) אֵין כְּעֶרְכְּךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה; וְאֵין זוּלָתְךָ, מַלְכֵּֽנוּ, לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֶֽפֶס בִּלְתְּךָ, גּוֹאֲלֵֽנוּ, לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאֵין דּוֹמֶה לְךָ, מוֹשִׁיעֵֽנוּ, לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.

אֵל אָדוֹן עַל כׇּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כׇּל נְשָׁמָה;
גׇּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם דַּֽעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים אֹתוֹ.

הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה;
זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ חֶֽסֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ.

טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵֽינוּ יְצָרָם בְּדַֽעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל;
כֹּֽחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶֽרֶב תֵּבֵל.

מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹֽגַהּ נָאֶה זִיוָם בְּכׇל הָעוֹלָם;
שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם וְשָׂשִׂים בְּבוֹאָם עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנָם.

פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ צׇהֳלָה וְרִנָּה לְזֵֽכֶר מַלְכוּתוֹ;
קָרָא לַשֶּֽׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה.

שֶֽׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כׇּל צְבָא מָרוֹם, תִּפְאֶֽרֶת וּגְדֻלָּה,
שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ–

לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכׇּל הַמַּעֲשִׂים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; הִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ; תִּפְאֶֽרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה, עֹֽנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת. זֶה שֶֽׁבַח שֶׁל יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁבּוֹ שָׁבַת אֵל מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּֽחַ וְאוֹמֵר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַיְיָ. לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כׇּל יְצוּרָיו; שֶֽׁבַח, יְקָר וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ לְאֵל מֶֽלֶךְ, יוֹצֵר כֹּל, הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹֽדֶשׁ. שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִתְקַדַּשׁ, וְזִכְרְךָ מַלְכֵּֽנוּ יִתְפָּאַר, בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת. תִּתְבָּרַךְ, מוֹשִׁיעֵֽנוּ, עַל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ, וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ; יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה.

ביום טוב שלא חל בשבת ממשיכים כאן:

תִּתְבָּרַךְ צוּרֵֽנוּ, מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים; יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה, יַֽחַד בְּקוֹל, דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם. (ש"ץ) וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטׇהֳרָה, בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה, וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים, וּמְפָאֲרִים וּמַעֲרִיצִים, וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים–

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, קָדוֹשׁ הוּא. וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה (ש"ץ) לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם. בְּנַֽחַת רֽוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדֹשָׁה, כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה:

קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת; מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.

וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ, בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. (ש"ץ) לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.

לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ; לַמֶּֽלֶךְ, אֵל חַי וְקַיָּם, זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ, וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ; כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, בַּֽעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת, מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכׇל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (ש"ץ) אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.

אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ, וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחׇנֵּֽנוּ וּתְלַמְּדֵֽנוּ. אָבִֽינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹֽעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כׇּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ, בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קׇדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. (ש"ץ) וַהֲבִיאֵֽנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, וְתוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה, וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכׇּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה בֶּאֱמֶת, לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.

(יחיד אומר: אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן)
דברים ו, ד-ט 
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶֽךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶֽךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ, וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶֽךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.

דברים יא, יג-כא 
וְהָיָה אִם שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶֽךָ. וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ. הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵֽלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶֽךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּֽרֶךְ, וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶֽךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ.

לְמַֽעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם, כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל הָאָֽרֶץ.

במדבר טו, לז-מא 
וַיֹּֽאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵֽלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת יְיָ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַֽעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי (ש"ץ) יְיָ אֱלֹהֵיכֶם–

אֱמֶת וְיַצִּיב, וְנָכוֹן וְקַיָּם, וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וְאָהוּב וְחָבִיב, וְנֶחְמָד וְנָעִים, וְנוֹרָא וְאַדִּיר, וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל, וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת, אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ. (ש"ץ) לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם, וּשְׁמוֹ קַיָּם, וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּֽמֶת. וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים, נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים, לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ, עַל בָּנֵֽינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵֽינוּ, וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ.

עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. (ש"ץ) אֱמֶת, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, גֹּאֲלֵֽנוּ גֹּאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ, יוֹצְרֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ, פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ; מֵעוֹלָם שְׁמֶֽךָ, אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶֽךָ.

עֶזְרַת אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִֽׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶֽךָ, וּמִשְׁפָּטֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָֽרֶץ. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֺתֶֽיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת, אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּֽךָ, וּמֶֽלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם. אֱמֶת, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ. מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ. כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָֽגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָּאָֽלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַֽעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּֽעְתָּ, וִידִידִים הֶעֱבַֽרְתָּ; וַיְכַסּוּ מַֽיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ אֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת, שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמֶּֽלֶךְ, אֵל חַי וְקַיָּם. רָם וְנִשָּׂא, גָּדוֹל וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּֽיהַּ שְׁפָלִים, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים, וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו. תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן, בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ.

משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְאָמְרוּ כֻלָּם:

מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם, יְיָ; מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא.

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שְׂפַת הַיָּם; יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:

יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

צוּר יִשְׂרָאֵל, קֽוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְדֵה כִנְאֻמֶֽךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. (ש"ץ) גֹּאֲלֵֽנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בשלוש רגלים אומרים את תפילת העמידה ליום טוב.
המשך: תְּפִלַּת הָעֲמִידָה לְשַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת

הערות

1. תפילת "יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח" הייתה מיועדת לאמירה בלחש ע"י הקהל בזמן שהחזן שר באריכות את המילים "בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ". כיום המנהג הזה כמעט ואינו מוכר, במיוחד לא בארץ ישראל.