הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/צידוק הדין

"צִדּוּק הַדִּין" בְּתוֹךְ הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם מֵאֵת פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

צִדּוּק הַדִּין

אומרים צידוק הדין בימים שאומרים בהם תחנון (עמ' 103):

הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ, כִּי כׇל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט; אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָֽוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

הַצּוּר תָּמִים בְּכׇל פֹּֽעַל, מִי יֹֽאמַר לוֹ מַה תִּפְעָל; הַשַּׁלִיט בְּמַֽטָּה וּבְמַֽעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּֽעַל.

הַצּוּר תָּמִים בְּכׇל מַעֲשֶׂה, מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה; הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה, חֶֽסֶד חִנָּם לָֽנוּ תַעֲשֶׂה; וּבִזְכוּת הַנֶּעֱקַד כְּשֶׂה, הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה.

צַדִּיק בְּכׇל דְּרָכָיו, הַצוּר תָּמִים, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, חֲמׇל־נָא וְחוּס נָא עַל אָבוֹת וּבָנִים, כִּי לְךָ אָדוֹן הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים.

צַדִּיק אַתָּה, יְיָ, לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת; אֲשֶׁר בְּיָדְךָ פִּקְדוֹן כׇּל רוּחוֹת, חָלִֽילָה לְּךָ זִכְרוֹנֵֽנוּ לִמְחוֹת; וְיִהְיוּ נָא עֵינֶֽיךָ בְּרַחֲמִים עָלֵֽינוּ פְקוּחוֹת, כִּי לְךָ אָדוֹן הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.

אָדָם אִם בֶּן־שָׁנָה יִחְיֶה, אוֹ אֶֽלֶף שָׁנִים יִחְיֶה, מַה יִתְרוֹן לוֹ; כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה; בָּרוּך דַּיַּן הָאֱמֶת, מֵמִית וּמְחַיֶּה.

בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֱמֶת דִּינוֹ, וּמְשׁוֹטֵט הַכֹּל בְּעֵינוֹ, וּמְשַׁלֵּם לְאָדָם חֶשְׁבּוֹנוֹ וְדִינוֹ, וְהַכֹּל לִשְׁמוֹ הוֹדָיָה יִתֵּֽנוּ.

יָדַעְנוּ, יְיָ, כִּי צֶֽדֶק מִשְׁפָּטֶֽיךָ, תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶֽךָ, וְתִזְכֶּה בְּשׇׁפְטֶֽךָ, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדַּת שׇׁפְטֶֽךָ; צַדִּיק אַתָּה, יְיָ, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶֽךָ.

דַּיַּן אֱמֶת, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק וֶאֱמֶת; בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, שֶׁכׇּל מִשְׁפָּטָיו צֶֽדֶק וֶאֱמֶת.

נֶֽפֶשׁ כׇּל חַי בְּיָדֶֽךָ, צֶֽדֶק מָלְאָה יְמִינְךָ וְיָדֶֽךָ, רַחֵם עַל פְּלֵיטַת צֹאן יָדֶֽךָ, ותֹאמַר לַמַּלְאָךָ הֶֽרֶף יָדֶֽךָ.

גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶֽיךָ פְקֻחוֹת עַל כׇּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.

לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ; צוּרִי, וְלּא עַוְלָֽתָה בּוֹ.

יְיָ נָתַן, וַייָ לָקָח; יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ.

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית; וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ.

קַדִּישׁ יָתוֹם
אחרי קבורת המת:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְחַדָּתָא, וּלְאַחֲיָאָה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יָתְהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלֵהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעְקַר פֻּלְחָנָא נֻכְרָאָה מִן אַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פֻּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ. וְיִמְלוֹךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

נוטלים את הידיים כשיוצאים מבית הקברות ואומרים:

בִּלַּע הַמָּֽוֶת לָנֶֽצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים; וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל הָאָֽרֶץ, כִּי יְיָ דִּבֵּר.

לפני הספד אומרים:

יְיָ, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵֽהוּ, בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵֽהוּ.

אָדָם לַהֶֽבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.

בַּבֹּֽקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶֽרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

לִמְנוֹת יָמֵֽינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה.

שְׁמׇר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה.

כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי, צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָֽרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרֽוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

קוראים תהלים כ"ג (עמ' 733).