הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/מוסף לשלוש רגלים
מוּסָף לְשָׁלֹשׁ רְגָלִים
תפילת העמידה נאמרת בלחש ובכוונת הלב,
ובפנייה לכיוון ירושלים ומקום המקדש.
הש"ץ חוזר על תפילת העמידה בקול רם אם יש מניין.
כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא, הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ.
אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.
מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי; מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
- בתפילת מוסף בשמיני עצרת: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם,[1]
- בתפילת מוסף בשאר המועדים: מוֹרִיד הַטַּל,[2]
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֽוֹךָ, בַּֽעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה.
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
קְדֻשָּׁה לְמוּסָף בְּיוֹם טוֹב
נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹֽדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת;
מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.
כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם; מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ; לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ–
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִֽפֶן בְּרַחֲמִים, וְיָחֹן עַם הַמְּיַחֲדִים שְׁמוֹ; עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר, בְּכׇל יוֹם תָּמִיד, פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים–
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד.
הוּא אֱלֹהֵֽינוּ, הוּא אָבִֽינוּ, הוּא מַלְכֵּֽנוּ, הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ, וְהוּא יַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כׇּל חַי: לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים–
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.
ש"ץ:
אַדִּיר אַדִּירֵֽנוּ, יְיָ אֲדֹנֵֽינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָֽרֶץ. וְהָיָה יְיָ לְמֶֽלֶךְ עַל כׇּל הָאָֽרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר; הַלְלוּיָהּ.
[ממשיכים "לְדוֹר וָדוֹר" (עמ' 613).]
קְדֻשָּׁה לְחוֹל הַמּוֹעֵד
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם, כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת; מְלֹא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ.
לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ–
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר; הַלְלוּיָהּ.
(ש"ץ) לְדוֹר וָדוֹר נָגִיד גׇּדְלֶֽךָ, וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ, וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכׇל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.
אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים, אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ, וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכׇּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ.
וַתִּתֶּן־לָֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּאַהֲבָה (שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם)
- בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵֽנוּ,
- בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵֽנוּ,
- בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ,
- בשמיני עצרת ושמחת תורה: הַשְּׁמִינִי, חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה, זְמַן שִׂמְחָתֵֽנוּ,
(בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹֽדֶשׁ, זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם.
וּמִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ וְנִתְרַחַֽקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ, וְאֵין אֲנַֽחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לְפָנֶֽיךָ, וְלַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ, בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶֽׁךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ רַחֲמָן, שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, וְתִבְנֵֽהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כׇּל חָי, וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ; וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַֽיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת קׇרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. (וְאֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה) וְאֶת מוּסַף יוֹם
- בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה,
- בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת הַזֶּה,
- בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,
- בשמיני עצרת ושמחת תורה: הַשְּׁמִינִי, חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה,
נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ, כָּאָמוּר:
בשבת:
(וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹֽלֶת, מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּֽׁמֶן, וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ, עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ.)
לאחר הפסוקים לכל מועד ממשיכים: "ומנחתם..." (עמ' 619).
ביום הראשון של פסח (בשני הימים הראשונים בחו"ל):
וּבַחֹֽדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹֽדֶשׁ, פֶּֽסַח לַייָ. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה חָג; שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹֽדֶשׁ, כׇּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
בכל ימי הפסח:
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, עֹלָה לַייָ: פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַֽיִם, וְאַֽיִל אֶחָד, וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.בחג השבועות:
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ, בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם, מִקְרָא קֹֽדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כׇּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַייָ: פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַֽיִם, אַֽיִל אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה.
ביום הראשון של סוכות (בשני הימים הראשונים בחו"ל):
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹֽדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא קֹֽדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כׇּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג לַייָ שִׁבְעַת יָמִים. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה, אִשֵּׁה רֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַייָ: פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ.
ביום השני של סוכות (ביום טוב שני של גלויות אומרים "ובחמישה עשר" לעיל):
וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.
ביום השלישי של סוכות (בחו"ל מקדימים "וביום השני" לעיל):
וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.
ביום הרביעי של סוכות (בחו"ל מקדימים "וביום השלישי" לעיל):
וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, פָּרִים עֲשָׂרָה, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.ביום החמישי של סוכות (בחו"ל מקדימים "וביום הרביעי" לעיל):
וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, פָּרִים תִּשְׁעָה, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.
ביום הששי של סוכות (בחו"ל מקדימים "וביום החמישי" לעיל):
וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, פָּרִים שְׁמֹנָה, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.
ביום השביעי של סוכות, "הושענא רבה" (בחו"ל מקדימים "וביום הששי" לעיל):
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, פָּרִים שִׁבְעָה, אֵילִם שְׁנָֽיִם, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם.
בשמיני עצרת ושמחת תורה:
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, עֲצֶֽרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כׇּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה, אִשֵּׁה רֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַייָ: פַּר אֶחָד, אַֽיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם.
המשך בכל המועדים:
וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָֽיִל, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ, וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ, וְשָׂעִיר לְכַפֵּר, וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם.בשבת:
(יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ; וְהַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ, חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָֽאתָ, זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.)
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ רַחֲמָן, רַחֵם עָלֵֽינוּ; טוֹב וּמֵטִיב, הִדָּֽרֶשׁ־לָֽנוּ; שׁוּבָה אֵלֵֽינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶֽיךָ בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶֽךָ; בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, וְהַרְאֵֽנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם; וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶֽיךָ בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵֽינוּ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֲשֶׁר נָֽתַן לָךְ.
וְהַשִּׂיאֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶֽיךָ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן, כַּאֲשֶׁר רָצִֽיתָ וְאָמַֽרְתָּ לְבָרְכֵֽנוּ. אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, (רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ) קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ, וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעׇבְדְּךָ בֶּאֱמֶת; וְהַנְחִילֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן (שַׁבָּת וּ)מוֹעֲדֵי קׇדְשֶֽׁךָ, וְיִשְׂמְחוּ בְךָ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ (הַשַּׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
רְצֵה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם; וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ.בחזרת הש"ץ במוסף של המועדים אומרים כאן "וְתֵעָרֵב עָלֶֽיךָ" (עמ' 625) וממשיכים שם עד ברכת כהנים.
וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. צוּר חַיֵּֽינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא. לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְךָ, וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל יוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇהֳרָֽיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ.
בחזרת הש"ץ, הציבור עונה כאן ואומר:
(מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. אֱלֹהֵי כׇל בָּשָׂר, יוֹצְרֵֽנוּ, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קׇדְשֶֽׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ, וּלְעׇׇבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.)
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ, מַלְכֵּֽנוּ, תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, הָאֵל, יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
אם אין כהנים העולים לדוכן הש"ץ אומר:
(אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ, כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.)
שִׂים שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד, בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ; כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
יש להוסיף את התחינה הזאת אחרי תפילת העמידה:
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי; וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ. וְשָׁם נַעֲבׇדְךָ בְּיִרְאָה, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים
קהל וש"ץ (בחוץ לארץ):
וְתֵעָרֵב עָלֶֽיךָ עֲתִירָתֵֽנוּ כְּעוֹלָה וּכְקׇרְבָּן; אָנָּא, רַחוּם, בְרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיּוֹן עִירֶֽךָ, וְסֵֽדֶר הָעֲבוֹדָה
הערות
עריכה- ^ לפי נוסח אשכנז הוותיק מנקדים "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בסגול באות גימ"ל; וכן הוא בסידורי החסידים (נוסח "סְפַרְד") ועדות המזרח. לפי ניקוד זה הפיסוק הראוי לאחריו הוא "פסיק" כמו בביטויים הבאים בהמשך הברכה (ולא נקודה לסוף משפט). ואילו בסידורי אשכנז הנפוצים הנהיגו בעקבות המתקנים ("ויעתר יצחק" ליצחק סאטאנוב, ובעקבותיו בסידורי היידנהיים ובער) לנקד "הַגָּֽשֶׁם" בקמץ (וכך אצל בירנבוים). בסידורי אשכנז בארץ הנהיגו שוב לנקד "הַגֶּֽשֶׁם" בהשפעתם של החסידים והספרדים, ואף בחלק מסידורי אשכנז בחו"ל עשו כך בימינו.
- ^ ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצ'ינסקי, עמ' יז. אין אמירת "מוֹרִיד הַטַּל" במנהג אשכנז הוותיק, והיא לא נאמרת בחו"ל; הוספתה לנוסח אשכנז בארץ ישראל הייתה בהשפעתם של סידורי החסידים (נוסח "ספרד") ועדות המזרח. ואף העתיקו אותה מסידורים שבהם ניקדו "מוֹרִיד הַטָּל" בקמץ, שאינו מתאים לניקוד "וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם" בצדו; הניקוד המתאים הוא "מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, וכך ניקדו בסידורים ספרדים ישנים (כגון כאן וכאן וכאן). ראו עוד בסידור אזור אליהו כמנהג אשכנז על פי דעת הגר"א, בעריכתם של יהושע כהן ואליהו וינוגרד (ירושלים תשס"ו), עמ' מג. במהדורה החדשה של סידור רינת ישראל (ירושלים: מורשת, תשע"ז) הדפיסו מוֹרִיד הַטַּל" בפתח, אך ללא שום הסבר.