הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
דַּף הַיְּסוֹד לַתַּחֲנוּן בְּנֹֽסַח אַשְׁכְּנַז

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

ימים שאין אומרים בהם תחנון

הוראה לשחרית: לא אומרים תחנון בשחרית בימים הבאים: ראש חודש, כל חודש ניסן, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, בחודש סיון מראש חודש ועד י"ב סיון (בחו"ל עד אסרו חג של שבועות), תשעה באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כיפור ועד ראש חודש מרחשון (בחו"ל עד אסרו חג של שמחת תורה), חנוכה, ט"ו בשבט, פורים ושושן פורים (י"ד-ט"ו באדר או באדר השני) וכן בפורים קטן (י"ד-ט"ו באדר הראשון). גם לא אומרים תחנון בבית האבל בשבעה, וביום של ברית מילה.

הוראה למנחה: אומרים תחנון בתפילת מנחה בימי חול, חוץ מימי ששי (ערב שבת) והימים הבאים: ערב ראש חודש וראש חודש, כל חודש ניסן, ערב יום העצמאות ויום העצמאות, ערב ל"ג בעומר ול"ג בעומר, ערב יום ירושלים ויום ירושלים, בחודש סיון מראש חודש ועד י"ב סיון (בחו"ל עד אסרו חג של שבועות), ערב תשעה באב ותשעה באב, ערב ט"ו באב וט"ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כיפור ועד ראש חודש מרחשון (בחו"ל עד אסרו חג של שמחת תורה), ערב חנוכה וכל ימי החנוכה, ערב ט"ו בשבט וט"ו בשבט, ערב פורים ופורים ושושן פורים (י"ג-ט"ו באדר או באדר השני) וכן בפורים קטן (י"ג-ט"ו באדר הראשון). גם לא אומרים תחנון בבית האבל בשבעה, וביום של ברית מילה.

וידוי

כותרות:

• וִדּוּי
• וִדּוּי לְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי (בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל)

בארץ ישראל אומרים "וִדּוּי" בימי שני וחמישי, בימים שאומרים בהם תחנון (חוץ מהימים שאומרים בהם סליחות).^[1]

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ; שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֺא חָטָֽאנוּ; אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָֽאנוּ.

אָשַֽׁמְנוּ, בָּגַֽדְנוּ, גָּזַֽלְנוּ, דִּבַּֽרְנוּ דֹֽפִי; הֶעֱוִֽינוּ, וְהִרְשַֽׁעְנוּ, זַֽדְנוּ, חָמַֽסְנוּ, טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר; יָעַֽצְנוּ רָע, כִּזַּֽבְנוּ, לַֽצְנוּ, מָרַֽדְנוּ, נִאַֽצְנוּ; סָרַֽרְנוּ, עָוִֽינוּ, פָּשַֽׁעְנוּ, צָרַֽרְנוּ, קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף; רָשַֽׁעְנוּ, שִׁחַֽתְנוּ, תִּעַֽבְנוּ, תָּעִֽינוּ, תִּעְתָּֽעְנוּ.

סַֽרְנוּ מִמִּצְוֺתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים, וְלֺא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כׇּל הַבָּא עָלֵֽינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ.

אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם אַתָּה, וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ, וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ. גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ תִּזְכּוֹר הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ. תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים, כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים. בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם, כְּהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב, כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב. וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן, כְּיוֹם וַיֵֽרֶד יְיָ בֶּעָנָן. תַּעֲבוֹר עַל פֶּֽשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם, כְּיוֹם וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם. תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר, כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ. וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְיָ יְיָ, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם, וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה.

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ.

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ, מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ.

כִּי אַתָּה, אֲדֺנָי, טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכׇל קוֹרְאֶֽיךָ.

אבינו מלכנו

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ

בעשרת ימי תשובה ובתעניות ציבור אומרים "אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ":

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.

• בעשרת ימי תשובה: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה.
• בתעניות ציבור: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה.

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כׇּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כַּלֵּה כׇּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, סְתוֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵֽנוּ וּמְקַטְרְגֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כַּלֵּה דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב, וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָוֺן וּשְׁמַד, מִבְּנֵי בְרִיתֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, סְלַח וּמְחַל לְכׇל עֲוֺנוֹתֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵֽינוּ וְחַטֹּאתֵֽינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מְחוֹק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים כׇּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, קְרַע רֹֽעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ.

בעשרת ימי תשובה:

• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר זְכֻיּוֹת.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, כׇּתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה.

בתעניות ציבור:

• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִגְאֻלָּה וִישׁוּעָה.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִזְכֻיּוֹת.
• אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זׇכְרֵֽנוּ לִסְלִיחָה וּמְחִילָה.

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָרֵם קֶֽרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, הָרֵם קֶֽרֶן מְשִׁיחֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַלֵּא אֲסָמֵֽינוּ שָׂבָע.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַֽיִם לִתְפִלָּתֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, נָא אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, זְכוֹר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חֲמוֹל עָלֵֽינוּ וְעַל עוֹלָלֵֽינוּ וְטַפֵּֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, נְקוֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֺא לְמַעֲנֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ.
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.

תחנון קצר

תַּחֲנוּן

הוראה לשחרית:

• אומרים את התחנון הבא אומרים בימי חול בשחרית, חוץ מימי שני וחמישי. בימי שני וחמישי אומרים את התחנון הארוך.
• את התחנון הבא אומרים בימי חול בשחרית, חוץ מימי שני וחמישי. בימי שני וחמישי אומרים את התחנון הארוך (עמ' 105-117).

וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּֽלָה.

רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.

תהלים ו

יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.

שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד.

שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.

מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי, כִּי אֵין עוֹזֵר. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.

וַאֲנַֽחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. אַל תִּזְכׇּר־לָֽנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים; מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ, כִּי דַלּֽוֹנוּ מְאֹד. חׇנֵּֽנוּ יְיָ חׇנֵּֽנוּ, כִּי רַב שָׂבַֽעְנוּ בוּז. בְּרֹֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵֽנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ. (ש"ץ) עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.

ממשיכים בחצי קדיש ע"י הש"ץ בעמ' 117.

תחנון ארוך (לשחרית בימי שני וחמישי)

"והוא רחום"

תַּחֲנוּן לִימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי

אין אומרים את התחנון הבא בימים המפורטים בעמ' 103.

בימי שני וחמישי אומרים את התחנון הבא:

וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית; וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. אַתָּה, יְיָ, לֹא תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ; חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרֽוּנוּ. הוֹשִׁיעֵנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ מִן הַגּוֹיִם להֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ. אִם עֲוֺנוֹת תִּשְׁמׇר־יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַֽעַן תִּוָּרֵא. לֹא כַחֲטָאֵֽינוּ תַּעֲשֶׂה לָּנוּ, וְלֹא כַעֲוֺנוֹתֵֽינוּ תִּגְמוֹל עָלֵֽינוּ. אִם עֲוֺנֵֽינוּ עָֽנוּ בָֽנוּ, יְיָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יַעֲנֵֽנוּ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגְּבֵֽנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יְיָ, הוֹשִׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. אֲדוֹנֵֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, שְׁמַע בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵֽינוּ, וּזְכׇר־לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵֽינוּ, אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּֽעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, חָטָֽאנוּ רָשָֽׁעְנוּ. אֲדֹנָי, כְּכׇל צִדְקֹתֶֽךָ יָֽשׇׁב־נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַֽיִם, הַר קׇדְשֶֽׁךָ; כִּי בַחֲטָאֵֽינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵֽינוּ, יְרוּשָׁלַֽיִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹתֵֽינוּ. וְעַתָּה שְׁמַע, אֱלֹהֵֽינוּ, אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַֽעַן אֲדֹנָי.

הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ וּשְׁמָע; פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ; כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים. אֲדֹנָי, שְׁמָֽעָה; אֲדֹנָי, סְלָֽחָה; אֲדֹנָי, הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ. אָבִֽינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, הַרְאֵֽנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ; יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כׇּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. וְעַתָּה יְיָ, אָבִֽינוּ אָֽתָּה; אֲנַֽחְנוּ הַחֹֽמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵֽנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּֽנוּ. הוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, צוּרֵֽנוּ, מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל־בָּם גּוֹיִם; לָֽמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. יָדַֽעְנוּ כִּי חָטָֽאנוּ, וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵֽנוּ; שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמׇד־לָֽנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַֽעְנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, כֵּן תְּרַחֵם יְיָ עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. חֲמוֹל עַל עַמֶּֽךָ, רַחֵם עַל נַחֲלָתֶֽךָ, חֽוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה, עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכׇל עֵת.

הַבֶּט־נָא, רַחֶם־נָא עַל עַמְּךָ בִּמְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, חוּס וְרַחֵם וְהוֹשִֽׁיעָה צֹאן מַרְעִיתֶֽךָ, וְאַל יִמְשׇׁל־בָּֽנוּ קֶֽצֶף, כִּי לְךָ עֵינֵֽינוּ תְלוּיוֹת; הוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. רַחֵם עָלֵֽינוּ לְמַֽעַן בְּרִיתֶֽךָ; הַבִּֽיטָה וַעֲנֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה, בְּךָ תוֹחַלְתֵּֽנוּ, אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָֽנָּא סְלַח נָא, אֵל טוֹב וְסַלָּח, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה.

אָֽנָּא, מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, זְכוֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְתֵרָאֶה לְפָנֶֽיךָ עֲקֵדַת יָחִיד לְמַֽעַן יִשְׂרָאֵל. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נִקְרָא עָלֵֽינוּ; עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכׇל עֵת, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּחַסְדֶּֽךָ; חַנּוּן וְרַחוּם, הַבִּֽיטָה וַעֲנֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה, כִּי לְךָ יְיָ הַיְשׁוּעָה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, מַחֲסֵֽנוּ, אַל תַּֽעַשׂ עִמָּֽנוּ כְּרֹֽעַ מַעֲלָלֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, וּכְרֹב טוּבְךָ הוֹשִׁיעֵֽנוּ, וַחֲמָל־נָא עָלֵֽינוּ, כִּי אֵין לָֽנוּ אֱלֽוֹהַּ אַחֵר מִבַּלְעָדֶֽיךָ. צוּרֵֽנוּ, אַל תַּעַזְבֵֽנוּ; יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אַל תִּרְחַק מִמֶּֽנּוּ; כִּי נַפְשֵֽׁנוּ קְצָרָה מֵחֶֽרֶב וּמִשְּׁבִי, וּמִדֶּֽבֶר וּמִמַּגֵּפָה, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן. הַצִּילֵֽנוּ, כִּי לְךָ קִוִּֽינוּ, וְאַל תַּכְלִימֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ בָּֽנוּ, וּזְכׇר־לָֽנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. רְאֵה בְצָרוֹתֵֽינוּ, וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כׇּל פֶּה.

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ, כִּי אֵין כָּמֽוֹךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. אָֽנָּא, שָׂא נָא פְשָׁעֵֽינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּֽנוּ, צוּרֵֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם, הַחֲסִין בַּכֹּֽחַ, חָסִיד וָטוֹב עַל כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ, כִּי אַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ. אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵֽינוּ הַצִּילֵֽנוּ; שְׁמַע מַלְכֵּֽנוּ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵֽנוּ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵֽינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּחֵֽנוּ. אַל תַּעַזְבֵֽנוּ אָבִֽינוּ, וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בּוֹרְאֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ יוֹצְרֵֽנוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה.

אֵין כָּמֽוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ; אֵין כָּמֽוֹךָ אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶאֶמֶת. הוֹשִׁיעֵֽנוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים; מֵרַֽעַשׁ וּמֵרֹֽגֶז הַצִּילֵֽנוּ. זְכוֹר לַעֲבָדֶֽיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; אַל תֵּֽפֶן אֶל קׇשְׁיֵֽנוּ וְאֶל רִשְׁעֵֽנוּ וְאֶל חַטָּאתֵֽנוּ. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ, וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמָּֽוֶת, כִּי רַחוּם אָֽתָּה; כִּי כֵן דַּרְכֶּֽךָ, עֹֽשֶׂה חֶֽסֶד חִנָּם בְּכׇל דוֹר וָדוֹר. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ מִזַּעְמֶֽךָ; וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָֽנוּ בֹּֽשֶׁת הַפָּנִים. מַה נִּתְאוֹנֵן, מַה נֹּאמַר, מַה נְּדַבֵּר, וּמַה נִּצְטַדָּק. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֹֽרָה וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. אָנָּא, יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; אָנָּא, יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא. אָנָּא, יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. לְךָ יְיָ חִכִּֽינוּ, לְךָ יְיָ קִוִּֽינוּ, לְךָ יְיָ נְיַחֵל, אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּֽנוּ, כִּי נָאֲמוּ גוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כׇּל בֶּֽרֶךְ וְכׇל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה.

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים, נִבְהֲלָה נַפְשֵֽׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵֽנוּ, אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ נֶֽצַח; קֽוּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי חָסִֽינוּ בָךְ. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, אִם אֵין בָּֽנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, זְכׇר־לָֽנוּ אֶת־בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ וְעֵדוּתֵֽנוּ בְּכׇל יוֹם יְיָ אֶחָד. הַבִּֽיטָה בְעׇנְיֵֽנוּ, כִּי רַבּֽוּ מַכְאוֹבֵֽינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עָלֵֽינוּ בְּאֶֽרֶץ שִׁבְיֵֽנוּ, וְאַל תִּשְׁפּוֹךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵֽינוּ, כִּי אֲנַֽחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ. אֵל, הַבִּֽיטָה, דַּל כְּבוֹדֵֽנוּ בַּגּוֹיִם; וְשִׁקְּצֽוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְׁבִי, וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ עַל אוֹיְבֶֽיךָ; הֵם יֵבֽוֹשׁוּ וְיֵחַֽתּוּ מִגְּבוּרָתָם, וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶֽיךָ תְּלָאוֹתֵֽינוּ. מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ בְּיוֹם צָרָתֵֽנוּ; וְאִם לֹא לְמַעֲנֵֽנוּ, לְמַעַנְךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית זֵֽכֶר שְׁאֵרִיתֵֽנוּ. (ש"ץ) וְחֹן אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַֽיִם בְּכׇל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה, וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָֽד.

"ויאמר דוד"

קוד:

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ויאמר דוד אל גד}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|רחום וחנון}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|מקור תהלים ו'}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אל באפך}}

תוצאה:

וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּֽלָה.

רַחוּם וְחַנּוּן, חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ; יְיָ מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי.

תהלים ו

יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵֽנִי. חׇנֵּֽנִי, יְיָ, כִּי אֻמְלַל אָֽנִי; רְפָאֵֽנִי, יְיָ, כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד; וְאַתָּה יְיָ, עַד מָתָי. שׁוּבָה, יְיָ, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ. כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶֽךָ; בִּשְׁאוֹל מִי יֽוֹדֶה לָּךְ. יָגַֽעְתִּי בְאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל לַֽיְלָה מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. עָשְׁשָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי; עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי. סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי, כׇּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי. שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי; יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל אֹיְבָי; יָשֻֽׁבוּ יֵבֹֽשׁוּ רָֽגַע.

"ה' אלהי ישראל"

יש שימוש בקוד למשפטים החוזרים על עצמם:

יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.

הַבֵּט מִשָּׁמַֽיִם וּרְאֵה, כִּי הָיִֽינוּ לַֽעַג וָקֶֽלֶס בַּגּוֹיִם, נֶחְשַֽׁבְנוּ כְּצֹאן לָטֶֽבַח יוּבָל, לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה.

וּבְכׇל זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ; נָא אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ. קוד: {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אלוהי ישראל}}

זָרִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹחֶֽלֶת וְתִקְוָה; חֹן אֹם לְשִׁמְךָ מְקַוֶּה. טָהוֹר, יְשׁוּעָתֵֽנוּ קָרְבָה; יָגַֽעְנוּ וְלֺא הֽוּנַח לָֽנוּ. רַחֲמֶֽיךָ יִכְבְּשׁוּ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵֽינוּ.

אָנָּא, שׁוּב מֵחֲרוֹנֶֽךָ, וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ. קוד: {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אלוהי ישראל}}

חֽוּסָה יְיָ עָלֵֽינוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ, וְאַל תִּתְּנֵֽנוּ בִּידֵי אַכְזָרִים; לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֺהֵיהֶם. לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ חֶֽסֶד, וְאַל תְּאַחַר.

אָנָּא, שׁוּב מֵחֲרוֹנֶֽךָ, וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ. קוד: {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|אנא שוב}} {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אלוהי ישראל}}

קוֹלֵֽנוּ תִשְׁמַע וְתָחֹן, וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ בְּיַד אֹיְבֵֽינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמֵֽנוּ. זְכוֹר אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ: כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַֽיִם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם; וְעַתָּה נִשְׁאַֽרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה.

וּבְכׇל זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ; נָא אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ. יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ. קוד: {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ובכל זאת}} {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אלוהי ישראל}}

עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.

יְיָ אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ. קוד: {{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ה' אלוהי ישראל}}

"שומר ישראל"

קוד:

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|שומר ישראל}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|שומר גוי אחד}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|שומר גוי קדוש}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|מתרצה ברחמים}}

{{#קטע:הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/תחנון|ואנחנו לא נדע}}

תוצאה:

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל.

שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד, וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד, הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, יְיָ אֶחָד.

שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ, וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים בְּשָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ.

מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים, הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי, כִּי אֵין עוֹזֵר. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ, חׇנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ, כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים; עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ.

וַאֲנַֽחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, כִּי עָלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ. זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ, וַחֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה. יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵֽינוּ, כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ. אַל תִּזְכׇּר־לָֽנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים; מַהֵר יְקַדְּמֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ, כִּי דַלּֽוֹנוּ מְאֹד. חׇנֵּֽנוּ יְיָ חׇנֵּֽנוּ, כִּי רַב שָׂבַֽעְנוּ בוּז. בְּרֹֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵֽנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ. (ש"ץ) עׇזְרֵֽנוּ, אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶֽךָ, וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

המשך: קְרִיאַת הַתּוֹרָה לְשַׁחֲרִית בְּחוֹל או קְדוּשָׁה דְּסִדְרָא

"צדקתך צדק" למנחה בשבת

"צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק" הוא סוג של צידוק הדין, והוא נאמר במקום תחנון במנחה בשבת.

אין אומרים "צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק" בימים שאין אומרים בהם תחנון ביום חול (ראו עמ' 103).

אין אומרים אותו בימים שאין אומרים בהם תחנון ביום חול.

צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם, אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ גְדֹלוֹת; אֱלֹהִים, מִי כָמֽוֹךָ. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶֽיךָ תְּהוֹם רַבָּה; אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִֽׁיעַ, יְיָ.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הערות

1. בנוסח אשכנז של ארץ ישראל אומרים כאן וידוי בימי שני וחמישי בשחרית, בימים שאומרים בהם תחנון (ראו עמ' 103), אבל לא בימים שאומרים בהם סליחות (מכיוון שיש וידוי בסליחות). וידוי זה אינו קיים במנהג אשכנז המקורי ואינו נהוג במנהג אשכנז בחו"ל. מקור המנהג בארץ לומר וידוי בהשפעתם של עדות המזרח והחסידים (מעין פשרה בין מנהגם לומר וידוי בכל יום לבין מנהג אשכנז שאין אומרים אותו כלל). נוסח הווידוי מובא כאן לפי הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם מאת פלטיאל בירנבוים, נוסח ספרד, עמ' 109-111 (שם נדפס בטעות אחרי "אבינו מלכנו" במקום לפניו, אך השוו מהדורות אחרות).