הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/דפי יסוד/קריאת התורה

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
דַּף הַיְּסוֹד לְסֵֽדֶר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּנֹֽסַח אַשְׁכְּנַז

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

קריאת התורה בימי חול

עמודים 117-127.

התחינה הקצרה "אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם" נאמרת לפני קריאת התורה בימי בשני וחמישי.
לא אומרים אותה בראש חודש, בחול המועד, בערב פסח, באסרו חג בארץ, בחנוכה, בפורים ובשושן פורים קטן וגדול (י"ד-ט"ו באדר הראשון והשני), ביום העצמאות וביום ירושלים, בתשעה באב, בט"ו באב ובבית האבל.

אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת, אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵֽנוּ. חֽוּסָה יְיָ עַל עַמֶּֽךָ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ מִכׇּל רָע. חָטָֽאנוּ לְךָ, אָדוֹן; סְלַח נָא כְּרֹב רַחֲמֶֽיךָ, אֵל.

קְרִיאַת הַתּוֹרָה

קוראים בתורה בימי שני וחמישי, ראש חודש, חול המועד, חנוכה, פורים, ותעניות.
פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:

וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

זוהר, ויקהל

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.

הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו ואומר:

גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

קהל:

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.

אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד, לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה, מְשִֽׁיבַת נָֽפֶשׁ; עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּֽימַת פֶּֽתִי. פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת יְיָ בָּרָה, מְאִירַת עֵינָֽיִם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ; אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

קהל וש"ץ:

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

העולה לתורה אומר:

בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

הקהל עונה:

בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל

מי שהיה בסכנה וניצל מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַֽנִי כׇּל טוֹב.

הקהל עונה:

מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶֽלָה.

לאחר קריאת התורה אומר הש"ץ חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

בימי שני וחמישי (אם אמרו תחנון), לפני שמחזירים את ספר התורה לארון הקודש, אומר הש"ץ:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּֽינוּ, וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵֽנוּ, וְלִמְנֹֽעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כׇּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְקַיֶּם־בָּֽנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם, בְּכׇל מְקוֹמוֹת מֹושְׁבוֹתֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת; וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, וְנֹאמַר אָמֵן.

אַחֵֽינוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָּרָה וּבְשִּׁבְיָה, הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–

הקהל אומר:

הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.

תהלים כד

לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.

כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.

סוגרים את ארון הקודש וממשיכים בתפילת שחרית.

המשך: קְדוּשָׁה דְּסִדְרָא

קדושה דסדרא

עמודים 127-135.

קְדוּשָׁה דְּסִדְרָא

 אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
 אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

תהלים קמה

תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
 (ש"ץ) וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

לא אומרים את המזמור הבא ("לַמְנַצֵּֽחַ") בראש חודש, חול המועד, חנוכה, פורים ושושן פורים (י"ד-ט"ו באדר או באדר השני) וגם בפורים קטן (י"ד-ט"ו באדר הראשון), יום העצמאות ויום ירושלים, תשעה באב, ערב פסח וערב יום כיפור.

תהלים כ

לַמְנַצֵּֽחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּֽדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶֽךָּ. יִזְכֹּר כׇּל מִנְחֹתֶֽךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶֽלָה. יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶֽךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵֽינוּ נִדְגֹּל; יְמַלֵּא יְיָ כׇּל מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ. עַתָּה יָדַֽעְתִּי, כִּי הוֹשִֽׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵֽהוּ מִשְּׁמֵי קׇדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵֽשַׁע יְמִינוֹ. אֵֽלֶּה בָרֶֽכֶב וְאֵֽלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַֽחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ נַזְכִּיר. הֵֽמָּה כָּרְעוּ וְנָפָֽלוּ, וַאֲנַֽחְנוּ קַּֽמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. (ש"ץ) יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶֽשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יְיָ. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אֹתָם, אָמַר יְיָ: רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶֽיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֽׂמְתִּי בְּפִֽיךָ לֺא יָמֽוּשׁוּ מִפִּֽיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶֽרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֺא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּמְקַבְּלִין דֵּן מִן דֵּן וְאָמְרִין: קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה, בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ; קַדִּישׁ עַל אַרְעָא, עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ; קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְיָ צְבָאוֹת; מַלְיָא כׇל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ. וַתִּשָּׂאֵֽנִי רֽוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ. וּנְטָלַתְנִי רוּחָא, וְשִׁמְעֵת בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּי מְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין: בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ. יְיָ יִמְלֺךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ מַלְכוּתֵהּ (קָאֵם) לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יְיָ אֱלֺהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ, שׇׁמְרָה־זֹאת לְעוֹלָם, לְיֵֽצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶֽיךָ. וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֺא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֺא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. כִּי אַתָּה, אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכׇל קֹרְאֶֽיךָ. צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם. בָּרוּךְ יְיָ, יוֹם יוֹם; יַעֲמׇס־לָֽנוּ, הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֺהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. בָּרוּךְ הוּא אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ; הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּֽנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעׇבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, לְמַֽעַן לֺא נִיגַע לָרִיק, וְלֺא נֵלֵד לַבֶּהָלָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּשְׁמוֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה, וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה, לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֺא יִדֹּם; יְיָ אֱלֺהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ. בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים. (ש"ץ) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֺא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ, יְיָ. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

ממשיכים בתפילת מוסף בראש חודש (עמ' 575) ובחול המועד (עמ' 609), לאחר שהש"ץ אומר חצי קדיש.
בשאר הימים הש"ץ אומר כאן קדיש שלם:

ממשיכים בתפילת מוסף בראש חודש ובחול המועד, לאחר שהש"ץ אומר חצי קדיש.
בשאר הימים הש"ץ אומר כאן קדיש שלם:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

המשך: סוֹף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְחוֹל

קריאת התורה למנחה בתענית

עמודים 117-127; 373-375 (ברכות ההפטרה).

 אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
 אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

תהלים קמה

תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
 (ש"ץ) וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

קְרִיאַת הַתּוֹרָה

פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:

וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.

זוהר, ויקהל

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.

הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו ואומר:

גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

קהל:

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.

ש"ץ:

אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד, לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ. תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה, מְשִֽׁיבַת נָֽפֶשׁ; עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּֽימַת פֶּֽתִי. פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת יְיָ בָּרָה, מְאִירַת עֵינָֽיִם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ; אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

קהל וש"ץ:

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

העולה לתורה אומר:

בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

הקהל עונה:

בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל

מי שהיה בסכנה וניצל מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַֽנִי כׇּל טוֹב.

הקהל עונה:

מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶֽלָה.

לאחר קריאת התורה אומר הש"ץ חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

לפני קריאת ההפטרה, המפטיר מברך (בטעמי המקרא של ההפטרה):^[1]

בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָֽעוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּֽאֱמָרִ֣ים בֶּֽאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְיָ֗ הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק׃

אחרי קריאת ההפטרה, המפטיר מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כׇּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכׇל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכׇּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶֽדֶק.

נֶאֱמָן אַתָּה הוּא, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶֽיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶֽיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכׇל דְּבָרָיו.

רַחֵם עַל צִיּוֹן, כִּי הִיא בֵּית חַיֵּֽינוּ, וְלַעֲלֽוּבַת נֶֽפֶשׁ תּוֹשִֽׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ צִיּוֹן בְּבָנֶֽיהָ.

שַׂמְּחֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּאֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּֽךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ. בִּמְהֵרָה יָבֹא, וְיָגֵל לִבֵּֽנוּ; עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵֽשֶׁב זָר, וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְּשֵׁם קׇדְשְׁךָ נִשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן דָּוִד.

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–

הקהל אומר:

הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.

תהלים כד

לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.

כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

קריאת התורה לשחרית בשבת ויום טוב (כולל תפילות הקהל)

עמודים 361-389.

קְרִיאַת הַתּוֹרָה

קהל וש"ץ:

אֵין כָּמֽוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶֽׂיךָ. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. יְיָ מֶֽלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אָב הָרַחֲמִים, הֵיטִֽיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָֽיִם. כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.

פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:

וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.

ביום טוב שלא בשבת מוסיפים:

(יְיָ, יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם, וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת; נֹצֵר‏ חֶֽסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה.

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" לשלוש רגלים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי, לִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶֽךָ, וְזַכֵּֽנִי (וְאֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי) לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וּמַלְּטֵֽנוּ מִיֵּֽצֶר הָרָע, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְזַכֵּֽנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵֽינוּ, וְהוֹפַע עָלֵֽינוּ רֽוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה, רֽוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רֽוּחַ דַּֽעַת וְיִרְאַת יְיָ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּזַכֵּֽנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶֽיךָ וְלָלֶֽכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶֽיךָ. וְקַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֺתֶֽיךָ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְתִשְׁמְרֵֽנוּ מִמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִשָּׁעוֹת רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא לָעוֹלָם. וְהַבּוֹטֵֽחַ בַּייָ חֶֽסֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ. אָמֵן.

"רִבּוֹן הָעוֹלָם" לימים הנוראים:^[2]

רִבּוֹן הָעוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ לְטוֹבָה, וְהָפֵק רְצוֹנֵֽנוּ וְתֶן־לָֽנוּ שְׁאֵלָתֵֽנוּ, וּמְחַל עַל כׇּל עֲוֺנֹתֵֽינוּ וְעַל כָּל עֲוֺנוֹת אַנְשֵׁי בָתֵּֽינוּ מְחִילָה בְחֶֽסֶד, מְחִילָה בְרַחֲמִים. וְטַהֲרֵֽנוּ מֵחֲטָאֵֽינוּ וּמֵעֲוֺנֹתֵֽינוּ וּמִפְּשָׁעֵֽינוּ; וְזׇכְרֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ, וּפׇקְדֵֽנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. וְזׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְתֶן־לָֽנוּ לֶֽחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶֽגֶד לִלְבּוֹשׁ, וְעֹֽשֶׁר וְכָבוֹד וְאֹֽרֶךְ יָמִים, לַהֲגוֹת בְּתוֹרָתֶֽךָ וּלְקַיֵּם מִצְוֺתֶֽיהָ; וְשֵֽׂכֶל וּבִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל עִמְקֵי סוֹדוֹתֶֽיהָ. וּשְׁלַח רְפוּאָה לְכׇל מַכְאוֹבֵֽינוּ, וּתְבָרֵךְ אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ. וְתִגְזוֹר עָלֵֽינוּ גְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, וּתְבַטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כׇּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת. וְתַטֶּה לֵב הַמַּלְכוּת וְיוֹעֲצֶֽיהָ וְשָׂרֶֽיהָ עָלֵֽינוּ לְטוֹבָה. אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ, יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי.

וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ, יְיָ, עֵת רָצוֹן; אֱלֹהִים, בְּרׇב־חַסְדֶּֽךָ, עֲנֵֽנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ.)

זוהר, ויקהל

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.

הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו.
ש"ץ וקהל:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.

ש"ץ וקהל:

אֶחָד אֱלֹהֵֽינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ.

ש"ץ:

גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

קהל:

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.

עַל הַכֹּל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא שְׁמוֹ שֶׁל מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן יְרֵאָיו, וְכִרְצוֹן כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. צוּר הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלֽוֹהַּ כׇּל הַנְּפָשׁוֹת, הַיּוֹשֵׁב בְּמֶרְחֲבֵי מָרוֹם, הַשּׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶֽדֶם; קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַחַיּוֹת, וּקְדֻשָּׁתוֹ עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ בָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לְעֵינֵי כׇּל חָי. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁיר חָדָשׁ, כַּכָּתוּב: שִֽׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹֽלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת, בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו. וְנִרְאֵֽהוּ עַֽיִן בְּעַֽיִן בְּשׁוּבוֹ אֶל נָוֵֽהוּ, כַּכָּתוּב: כִּי עַֽיִן בְּעַֽיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן. וְנֶאֱמַר: וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ, וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר.

ש"ץ:

אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:

וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִֽׁיעַ לְכׇל הַחוֹסִים בּוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֹהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

קהל וש"ץ:

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

העולה לתורה אומר:

בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

הקהל עונה:

בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל

מי שהיה בסכנה וניצל מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַֽנִי כׇּל טוֹב.

הקהל עונה:

מִי שֶׁגְּמָלְךָ כׇּל טוֹב, הוּא יִגְמׇלְךָ כׇּל טוֹב סֶֽלָה.

נער שעלה לקרוא בתורה בהגיעו לגיל מצוות, אביו מברך אחרי עלייתו:

בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַֽנִי מֵעׇנְשׁוֹ שֶׁל זֶה.

"מִי שֶׁבֵּרַךְ" לעולה לתורה:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַֽעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת (פלוני בן פלוני) שֶׁעָלָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה (ביום טוב: וְלִכְבוֹד הָרֶֽגֶל). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵֽהוּ וְיַצִּילֵֽהוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדָיו (ביום טוב: וְיִזְכֶּה לַעֲלוֹת לְרֶֽגֶל) עִם כׇּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו; וְנֹאמַר אָמֵן.

"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת זכר:^[3]

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת (פלונית בת פלונית) וְאֶת בְּנָהּ שֶׁנּוֹלַד לָהּ. וְיִזְכּוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִֽינוּ, וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְנֹאמַר אָמֵן.

"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת נקבה וקריאת שם לבת:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַֽעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶֽדֶת (פלונית בת פלונית) וְאֶת בִּתָּהּ שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ; וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל (פלונית בת פלוני). וְיִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְגַדְּלָהּ לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְנֹאמַר אָמֵן.

"מִי שֶׁבֵּרַךְ" לחולֶה:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, משֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה (פלוני בן פלונית). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; וְנֹאמַר אָמֵן.

"מִי שֶׁבֵּרַךְ" לחולָה:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, משֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה (פלונית בת פלונית). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלֶיהָ לְהַחֲלִימָהּ וּלְרַפֹּאתָהּ, לְהַחֲזִיקָהּ וּלְהַחֲיוֹתָהּ, וְיִשְׁלַח לָהּ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; וְנֹאמַר אָמֵן.

לאחר קריאת התורה אומר הש"ץ חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

לפני קריאת ההפטרה, המפטיר מברך (בטעמי המקרא של ההפטרה):^[4]

בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְיָ֙ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָֽעוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּֽאֱמָרִ֣ים בֶּֽאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְיָ֗ הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק׃

אחרי קריאת ההפטרה, המפטיר מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, צוּר כׇּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכׇל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכׇּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶֽדֶק.

נֶאֱמָן אַתָּה הוּא, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶֽיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶֽיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכׇל דְּבָרָיו.

רַחֵם עַל צִיּוֹן, כִּי הִיא בֵּית חַיֵּֽינוּ, וְלַעֲלֽוּבַת נֶֽפֶשׁ תּוֹשִֽׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ צִיּוֹן בְּבָנֶֽיהָ.

שַׂמְּחֵֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, בְּאֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּֽךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ. בִּמְהֵרָה יָבֹא, וְיָגֵל לִבֵּֽנוּ; עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵֽשֶׁב זָר, וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְּשֵׁם קׇדְשְׁךָ נִשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן דָּוִד.

בשבת:

עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַנְּבִיאִים, וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַֽתָּ לָֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת.

עַל הַכֹּל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים־לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ; יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כׇּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

ביום טוב:

(עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַנְּבִיאִים [וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה] וְעַל יוֹם

• בפסח: חַג הַמַּצּוֹת
• בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת
• בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת
• בשמיני עצרת ושמחת תורה: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶֽרֶת

הַזֶּה, שֶׁנָּתַֽתָּ לָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, [לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה,] לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָֽרֶת.

עַל הַכֹּל, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים־לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ; יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כׇּל חַי תָּמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מְקַדֵּשׁ [הַשַּׁבָּת וְ]יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.)

התפילות "יְקוּם פֻּרְקָן" (הראשון והשני) ו"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ" נאמרות בשבת בלבד ולא ביום טוב.
בשבת הש"ץ לתפילת מוסף מתחיל כאן ב"יְקוּם פֻּרְקָן", וביום טוב הוא מתחיל להלן ב"הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים" (בחו"ל) או ב"אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ".

יְקוּם פֻּרְקָן מִן שְׁמַיָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסַיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא, זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא, זַרְעָא דִּי לָא יִפְסֻק וְדִי לָא יִבְטֻל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא, לְמָרָנָן וְרַבָּנָן, חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִי בְּבָבֶל; לְרֵישֵׁי כַלֵּי וּלְרֵישֵׁי גַלְוָתָא, וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דִי בָבָא; לְכׇל תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכׇל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וּלְכׇל מָן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהוֹן, יְפִישׁ חַיֵּיהוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיהוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיהוֹן, וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כׇּל עָקָא וּמִן כׇּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא יְהֵא בְסַעְדְּהוֹן כׇּל זְמַן וְעִדָּן, וְנֹאמַר אָמֵן.

[תַּרְגּוּם: תַּעֲמֹד יְשׁוּעָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּמָזוֹן בְּרֶֽוַח וְעֶזְרַת הַשָּׁמַֽיִם, וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְאוֹר (עֵינַֽיִם) מְעֻלֶּה, זֶֽרַע חַי וְקַיָּם, זֶֽרַע אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק וַאֲשֶׁר לֹא יִבְטֹל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְמוֹרֵֽינוּ וְרַבּוֹתֵֽינוּ, הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר בְּאֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲשֶׁר בְּבָבֶל; לְרָאשֵׁי כַלָּה וּלְרָאשֵׁי הַגּוֹלָה, וּלְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת וְלַשּׁוֹפְטִים בַּשַּֽׁעַר; לְכׇל תַּלְמִידֵיהֶם וּלְכׇל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהֶם, וּלְכׇל מִי שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יְבָרֵךְ אוֹתָם, יַרְבֶּה חַיֵּיהֶם וְיוֹסִיף עַל יְמֵיהֶם וְיַאֲרִיךְ שְׁנוֹתֵיהֶם, וְיִוָּשְׁעוּ וְיִנָּצְלוּ מִכׇּל צָרָה וּמִכׇּל חֳלָיִים רָעִים. אֲדוֹנֵֽנוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יִהְיֶה לְמִשְׁעָן לָהֶם בְּכׇל עֵת וְשָׁעָה, וְנֹאמַר אָמֵן.]

יחיד אינו אומר את תפילת "יְקוּם פֻּרְקָן" השני ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ".

יְקוּם פֻּרְקָן מִן שְׁמַיָּא, חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסַיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא, זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא, זַרְעָא דִּי לָא יִפְסֻק וְדִי לָא יִבְטֻל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא, לְכׇל קְהָלָא קַדִּישָׁא הָדֵן, רַבְרְבַיָּא עִם זְעֵרַיָּא, טַפְלָא וּנְשַׁיָּא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן, יְפִישׁ חַיֵּיכוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיכוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיכוֹן, וְתִתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּיזְבוּן מִן כׇּל עָקָא וּמִן כׇּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָא יְהֵא בְסַעְדְּכוֹן כׇּל זְמַן וְעִדָּן, וְנֹאמַר אָמֵן.

[תַּרְגּוּם: תַּעֲמֹד יְשׁוּעָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּמָזוֹן בְּרֶֽוַח וְעֶזְרַת הַשָּׁמַיִם, וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְאוֹר (עֵינַֽיִם) מְעֻלֶּה, זֶֽרַע חַי וְקַיָּם, זֶֽרַע אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק וַאֲשֶׁר לֹא יִבְטֹל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְכׇל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, הַטַּף וְהַנָּשִׁים. מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יְבָרֵךְ אֶתְכֶם, יַרְבֶּה חַיֵּיכֶם וְיוֹסִיף עַל יְמֵיכֶם וְיַאֲרִיךְ שְׁנוֹתֵיכֶם, וְתִוָּשְׁעוּ וְתִנָּצְלוּ מִכׇּל צָרָה וּמִכׇּל חֳלָיִים רָעִים. אֲדוֹנֵֽנוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם יִהְיֶה לְמִשְׁעָן לָכֶם בְּכׇל עֵת וְשָׁעָה, וְנֹאמַר אָמֵן.]

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת כׇּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עִם כׇּל קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם, וּמִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת לִתְפִלָּה, וּמִי שֶׁבָּאִים בְּתוֹכָם לְהִתְפַּלֵּל, וּמִי שֶׁנּוֹתְנִים נֵר לַמָּאוֹר, וְיַֽיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה, וּפַת לָאוֹרְחִים וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים, (ש"ץ) וְכׇל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצׇרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם, וְיָסִיר מֵהֶם כׇּל מַחֲלָה, וְיִרְפָּא לְכׇל גּוּפָם, וְיִסְלַח לְכׇל עֲוֺנָם, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, עִם כׇּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

---

תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת

תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת [בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית]

בחוץ לארץ, לפני התפילה לשלום מדינת ישראל, יש להתפלל לשלומה של המלכות במקום; להלן מובא נוסח המתאים לארצות הברית.^[5]

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ומכריז:

הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמֶמְשָׁלָה לַנְּסִיכִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כׇּל עוֹלָמִים; הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶֽרֶב רָעָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּֽרֶךְ, וּבְמַֽיִם עַזִּים נְתִיבָה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִנְצוֹר וְיַעֲזוֹר וִירוֹמֵם וִיגַדֵּל וִינַשֵּׂא לְמַֽעְלָה אֶת הַנָּשִׂיא וְאֶת מִשְׁנֵֽהוּ וְאֶת כׇּל שָׂרֵי הָאָֽרֶץ הַזֹּאת.

מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יְחַיֵּם וְיִשְׁמְרֵם, וּמִכׇּל צָרָה וְיָגוֹן וָנֵֽזֶק יַצִּילֵם. מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יִתֵּן בְּלִבָּם וּבְלֵב כׇּל יוֹעֲצֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּֽנוּ וְעִם כׇּל יִשְׂרָאֵל. בִּימֵיהֶם וּבְיָמֵֽינוּ תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶֽטַח, וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

---

תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל

מאת הרבנים הראשיים שבארץ ישראל^[6]

מאת הרבנים הראשיים לישראל (שנת ה' תש"ח).^[7]

אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵֽנוּ. הָגֵן עָלֶֽיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּֽךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶֽיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ; וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶֽׁיהָ, שָׂרֶֽיהָ וְיוֹעֲצֶֽיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ.

חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶֽרֶץ קׇדְשֵֽׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵֽינוּ יְשׁוּעָה, וַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם; וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָֽרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶֽיהָ.

וְאֶת אַחֵֽינוּ, כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקׇד־נָא בְּכׇל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶֽךָ, וְלִירוּשָׁלַֽיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶֽךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּֽךָ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָֽיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶֽךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֶל הָאָֽרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶֽיךָ, וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ.^[8]

וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶֽךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כׇּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶֽךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה. אָמֵן סֶלָה.

תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם חַיָּלֵי צַהַ"ל

מאת הרב הצבאי הראשי (שנת ה' תשי"ז).^[9]

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵֽנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵֽינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵם, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵֽינוּ הַקָּמִים עָלֵֽינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶֽגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵֽינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶֽתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶֽרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִֽׁיעַ אֶתְכֶם. וְנֹאמַר: אָמֵן.

---

---

בִּרְכַּת הַחֹֽדֶשׁ

בשבת לפני ראש חודש אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה; וְתִתֶּן־לָֽנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַֽיִם וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהִי בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁיִּמָּלְאוּ מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה, אָמֵן סֶֽלָה.

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ומכריז:

מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְגָאַל אוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאַל אוֹתָֽנוּ בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ, חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

הגבאי מכריז את שעת המולד ואחר כך הש"ץ מכריז את היום שחל בו ראש חודש:

רֹאשׁ חֹֽדֶשׁ (פלוני) יִהְיֶה בְּיוֹם (פלוני) הַבָּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה.

---

בארץ ישראל אומרים נוסח ארוך של ברכה (קהל וש"ץ):^[10]

יְחַדְּשֵֽׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמּוֹ, בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה טוֹבָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם, וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

בחוץ לארץ אומרים נוסח קצר של ברכה (קהל וש"ץ):^[11]

יְחַדְּשֵֽׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמּוֹ, בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

---

הַזְכָּרַת נִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים

אין אומרים "אב הרחמים" בשבת שמברכים בה את החודש (חוץ מאייר וסיון) ובשבת ראש חודש, בשבתות של ארבע פרשות, ובכל יום שאין בו תחנון בחול.
אין אומרים "אב הרחמים" ביום טוב, חוץ מיום טוב שיש בו הזכרת נשמות: אחרון של פסח, שבועות (ביום השני בחו"ל), יום הכיפורים ושמיני עצרת. בימים אלה מזכירים כאן נשמות (להלן עמ' 601) ואחר כך ממשיכים ב"אב הרחמים" ו"אשרי":

אין אומרים "אב הרחמים" בשבת שמברכים בה את החודש (חוץ מאייר וסיון) ובשבת ראש חודש, בשבתות של ארבע פרשות, ובכל יום שאין בו תחנון בחול. ואין אומרים "אב הרחמים" ביום טוב, חוץ מיום טוב שיש בו הזכרת נשמות: אחרון של פסח, שבועות (ביום השני בחו"ל), יום הכיפורים ושמיני עצרת. בימים אלה מזכירים כאן את הנשמות ואחר כך ממשיכים ב"אַב הָרַחֲמִים" ו"אַשְׁרֵי":

אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: הַרְנִֽינוּ, גוֹיִם, עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּֽיתִי דָּמָם, לֹא נִקֵּֽיתִי, וַייָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן. וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר: לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. (ש"ץ) וְאוֹמֵר: כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. וְאוֹמֵר: יָדִין בַּגּוֹיִם, מָלֵא גְוִיּוֹת, מָֽחַץ רֹאשׁ עַל אֶֽרֶץ רַבָּה, מִנַּֽחַל בַּדֶּֽרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ.

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

תהלים קמה

תְּהִלָּה לְדָוִד

אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
 וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–

הקהל אומר:

הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.

בשבת:

תהלים כט

מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ לַייָ, בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז; הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ. קוֹל יְיָ עַל הַמָּֽיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַֽיִם רַבִּים. קוֹל יְיָ בַּכֹּֽחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר. קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵֽגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים. קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵֽשׁ. קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. (ש"ץ) יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּֽשֶׁב יְיָ מֶֽלֶךְ לְעוֹלָם. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

ביום טוב שלא בשבת:

תהלים כד

(לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.)

כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

לתפילת מוסף ליום טוב ראו בעמוד 609.

בשלום רגלים אומרים תפילת מוסף של יום טוב.

המשך: תְּפִלַּת הָעֲמִידָה לְמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת

מנחה לשבת ויום טוב: קדושה דסדרא וקריאת התורה

עמודים 437-449.

מִנְחָה לְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב

 אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶֽךָ; עוֹד יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
 אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

תהלים קמה

תְּהִלָּה לְדָוִד
אֲרוֹמִמְךָ, אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶֽךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶֽׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶֽנָּה.
זֵֽכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּֽיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּֽנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדׇל־חָֽסֶד.
טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָֽיו.
יוֹדֽוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְכֽוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵֽרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּֽרוּ.
לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְיָ לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְיָ בְּכׇל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כׇּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר־פִּי; וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
 (ש"ץ) וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶֽשַׁע בְּיַעֲקֹב, נְאֻם יְיָ. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אֹתָם, אָמַר יְיָ: רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶֽיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֽׂמְתִּי בְּפִֽיךָ לֺא יָמֽוּשׁוּ מִפִּֽיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ, וּמִפִּי זֶֽרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת, מְלֺא כׇל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּמְקַבְּלִין דֵּן מִן דֵּן וְאָמְרִין: קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה, בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ; קַדִּישׁ עַל אַרְעָא, עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ; קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יְיָ צְבָאוֹת; מַלְיָא כׇל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ. וַתִּשָּׂאֵֽנִי רֽוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ. וּנְטָלַתְנִי רוּחָא, וְשִׁמְעֵת בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּי מְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין: בְּרִיךְ יְקָרָא דַייָ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ. יְיָ יִמְלֺךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ מַלְכוּתֵהּ (קָאֵם) לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יְיָ אֱלֺהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ, שׇׁמְרָה־זֹאת לְעוֹלָם, לְיֵֽצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ, וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶֽיךָ. וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֺא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֺא יָעִיר כׇּל חֲמָתוֹ. כִּי אַתָּה, אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכׇל קֹרְאֶֽיךָ. צִדְקָתְךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם. בָּרוּךְ יְיָ, יוֹם יוֹם; יַעֲמׇס־לָֽנוּ, הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ, מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֺהֵי יַעֲקֹב, סֶֽלָה. יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ. יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה; הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ. בָּרוּךְ הוּא אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁבְּרָאָֽנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ; הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיָשֵׂם בְּלִבֵּֽנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעׇבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, לְמַֽעַן לֺא נִיגַע לָרִיק, וְלֺא נֵלֵד לַבֶּהָלָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁנִּשְׁמוֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה, וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה, לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֺא יִדֹּם; יְיָ אֱלֺהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ. בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים. (ש"ץ) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֺא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ, יְיָ. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ביום טוב ממשיכים בתפילת העמידה, עמ' 585.

ביום טוב ממשיכים בתפילת העמידה.

וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ, יְיָ, עֵת רָצוֹן; אֱלֹהִים, בְּרׇב־חַסְדֶּֽךָ, עֲנֵֽנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ.

קְרִיאַת הַתּוֹרָה

פותחים את ארון הקודש.
ש"ץ וקהל:

וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וְיֹֽאמֶר משֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.

זוהר, ויקהל

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזִי לְעַמָּךְ בְּבֵית מִקְדְּשָׁךְ; וּלְאַמְטוּיֵא לָֽנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ, וּלְקַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא. וְלֶהֱוֵא אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כׇּל דִּי לִי, וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹֽלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹֽלָּא; אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּֽלָּא; אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא, וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּסָגִֽדְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמָּא דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ בְּכׇל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִֽצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִֽכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט, וּנְבִיאֽוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחֵץ, וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אָמֵר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, (ש"ץ) וְתַשְׁלֵם מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְכׇל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם.

הש"ץ נוטל את ספר התורה בידיו ואומר:

גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

קהל:

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ; לְךָ, יְיָ, הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו, קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ.

ש"ץ:

אָב הָרַחֲמִים, הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכּוֹר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְשׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּשׂוּאִים, וְיָחֹן אוֹתָֽנוּ לִפְלֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

מניחים את ספר התורה על שולחן הקריאה, והגבאי קורא לעולים לתורה ואומר:

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְמַן קָרוֹב, וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְלֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶֽסֶד, לְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן. הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן, קְרָב; יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

קהל וש"ץ:

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

העולה לתורה אומר:

בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ.

הקהל עונה:

בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

העולה לתורה חוזר אחרי הקהל, ואז מברך לפני הקריאה:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

קוראים בתורה. לאחר הקריאה העולה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, נוֹתֵן הַתּוֹרָה.

מגביהים את ספר התורה והקהל אומר:

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה.

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאלָהּ עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

הש"ץ נוטל את ספר התורה לידיו ואומר:

יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ–

הקהל אומר:

הוֹדוֹ עַל אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם. וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ, תְּהִלָּה לְכׇל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ; הַלְלוּ־יָהּ.

תהלים כד

לְדָוִד מִזְמוֹר. לַייָ הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ. מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ, יַעֲקֹב סֶֽלָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶֽלָה.

כשמניחים את ספר התורה בארון הקודש:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר: שׁוּבָה, יְיָ, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּֽעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶֽיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶֽיהָ דַרְכֵי נֹֽעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵֽנוּ יְיָ אֵלֶֽיךָ, וְנָשֽׁוּבָה; חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם.

ש"ץ:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הזכרת נשמות

עמודים 601-607.

הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת

מזכירים נשמות באחרון של פסח, שבועות (ביום השני בחו"ל), יום הכיפורים ושמיני עצרת.
ש"ץ וקהל:

יְיָ, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵֽהוּ, בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵֽהוּ.

אָדָם לַהֶֽבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.

בַּבֹּֽקֶר יָצִיץ וְחָלָף, לָעֶֽרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.

לִמְנוֹת יָמֵֽינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה.

שְׁמׇר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר, כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.

אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה.

כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי, צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָֽרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרֽוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

תהלים צא

יֹשֵׁב בְּסֵֽתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן.
אֹמַר לַייָ, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ.
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּֽבֶר הַוּוֹת.
בְּאֶבְרָתוֹ יָֽסֶךְ לָךְ, וְתַֽחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
לֹא תִירָא מִפַּֽחַד לָֽיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם.
מִדֶּֽבֶר בָּאֹֽפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּֽטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָֽיִם.
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶֽלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶֽךָ; אֵלֶֽיךָ לֹא יִגָּשׁ.
רַק בְּעֵינֶֽיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
כִּי אַתָּה, יְיָ, מַחְסִי; עֶלְיוֹן שַֽׂמְתָּ מְעוֹנֶֽךָ.
לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶֽיךָ רָעָה, וְנֶֽגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶֽךָ.
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ, לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶֽיךָ.
עַל כַּפַּֽיִם יִשָּׂאֽוּנְךָ, פֶּן תִּגֹּף בָּאֶֽבֶן רַגְלֶֽךָ.
עַל שַֽׁחַל וָפֶֽתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵֽהוּ; אֲשַׂגְּבֵֽהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי.
יִקְרָאֵֽנִי וְאֶעֱנֵֽהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵֽהוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ.
אֹֽרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵֽהוּ בִּישׁוּעָתִי.

לזכרון אב:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָבִי מוֹרִי (פלוני בן פלוני) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲדוֹ, בִּשְׂכַר זֶה, תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן. אָמֵן.

לזכרון אם:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אִמִּי מוֹרָתִי (פלונית בת פלוני) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה, תְּהֵא נַפְשָׁהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן. אָמֵן.

לזכרון בעל:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת בַּעְלִי הַיָּקָר (פלוני בן פלוני) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֶֽרֶת צְדָקָה בַּעֲדוֹ, בִּשְׂכַר זֶה, תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן. אָמֵן.

לזכרון אישה:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אִשְׁתִּי הַיְקָרָה (פלונית בת פלוני) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֵר צְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה, תְּהֵא נַפְשָׁהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן. אָמֵן.

לזכרון קדושים:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמוֹת כׇּל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ וְשֶׁנִּשְׂרְפוּ, וְשֶׁנִּטְבְּעוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. בַּעֲבוּר שֶׁנּוֹדְרִים צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, בִּשְׂכַר זֶה, תִּהְיֶֽינָה נַפְשׁוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן, וְנֹאמַר אָמֵן.

אזכרה לזכר ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים"):

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּֽחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמַת (פלוני בן פלוני) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בַּעֲבוּר שֶׁנָּדְרוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵֽהוּ בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ. יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ; וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן.

אזכרה לנקבה ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים"):

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּֽחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמַת (פלונית בת פלוני) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁנָּדְרוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָהּ, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָהּ. לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֶֽהָ בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ. יְיָ הוּא נַחֲלָתָהּ; וְתָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבָהּ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

---

א. לזכרון קדושי השואה (על בסיס הנוסח הארוך של יד ושם):^[12]

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת כׇּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל קְהִלּוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, שֶׁהֹעֲלוּ עַל מוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה תַּ"שׁ–תַּשָׁ"ה: שִׁשָּׁה מִלְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲיֻמָּה, וְנִרְצְחוּ בְּרֶֽצַח הֲמוֹנִים בִּמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם, בֶּעָרִים, בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים; וְיִתְרָם הוּבְלוּ כַּצֹּאן לַטֶּֽבַח לְמַחֲנוֹת הָרִכּוּז וְנִסְפּוּ בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְנִשְׂרְפוּ לְאֵֽפֶר בְּכִבְשְׁנֵי־הָאֵשׁ שֶׁל מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה הָאֲיֻמִּים בְּגֶרְמַֽנְיָה, בְּפוֹלִין וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת, בִּידֵי עַם הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִי עִם עוֹזְרָיו הָרוֹצְחִים מִשְּׁאָר הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵצָה אַחַת לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי, וְלִמְחוֹת אֶת זֵֽכֶר הַיַּהֲדוּת, וּלְכַלּוֹת כׇּל אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִקָּרֵא.

אֵל נְקָמוֹת, שׁוֹפֵט הָאָֽרֶץ, זְכׇר־נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּֽיִם: דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְעוֹלְלֵיהֶן, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם; וְהָשֵׁב גְּמוּל שִׁבְעָתַֽיִם לְצוֹרְרֵי עַמֶּֽךָ. שַׁוְעַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּֽוֶת, אַל תִּדֹּם; וְאֶנְקַת הַמְּעֻנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ, לִנְקֹם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ לְעֵינֵֽינוּ, אֶת נִקְמַת דַּם בָּנֶֽיךָ וּבְנוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא זָכוּ לָבוֹא לְקֶֽבֶר יִשְׂרָאֵל. כַּכָּתוּב: כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. אָמֵן סֶֽלָה.

ב. לזכרון קדושי השואה (על בסיס הנוסח הקצר של יד ושם):^[13]

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵֽינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶֽיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם, עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. יָנֽוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

א. אזכרה לקדושי השואה ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח של יד ושם):^[14]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיע מַזְהִירִים, אֶת כׇּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵֽׁשֶׁת מִלְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶֽיהָ, שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּׁאָר הָעַמִּים. בַּעֲבוּר שֶׁכׇּל הַקָּהָל מִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם; וְתַעֲמֹד לְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

ב. אזכרה לקדושי השואה ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח שקבעו הרבנים הראשיים לארץ־ישראל):^[15]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, דַּיַּן אַלְמָנוֹת וַאֲבִי יְתוֹמִים, אַל נָא תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק לְדַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמָּֽיִם. הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בַּמַּעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְנִשְׁחֲטוּ וְנִשְׂרְפוּ וְנִטְבְּעוּ וְנֶחְנְקוּ וְנִקְבְּרוּ חַיִּים בִּמְדִינוֹת: פּוֹלִין, רֽוּסְיָה, לִֽיטָא, לַֽטְבִיָּה, אֶסְטֽוֹנְיָה, נוֹרְוֶֽגְיָה, דֶֽנְמַרְק, גֶּרְמַֽנְיָה, אֽוֹסְטְרִיָּה, צֶ'כוֹסְלוֹבַֽקְיָה, הוּנְגַּֽרְיָה, רוֹמַֽנְיָה, בּוּלְגַּֽרְיָה, יוּגוֹסְלַֽבְיָה, יָוָן, אִיטַֽלְיָה, צָרְפַת, בֶּֽלְגִּיָּה, הוֹלַנְד, מָרֽוֹקוֹ, אַלְגֶּֽרְיָה, טוּנִיס, לוּב וּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נָגְעָה בָּהֶן יַד הַצּוֹרֵר הַגֶּרְמָנִי וּגְרוּרָיו. כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וּבָהֶם גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וְאַדִּירֵי הַתּוֹרָה, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בַּסֵּֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, וְיִזְכׇּר־לָֽנוּ עֲקֵדָתָם, וְתַעֲמׇד־לָֽנוּ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם. אֶֽרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם, וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יָשֽׁוּבוּ לַאֲחֻזָּתָם, וְהַקְּדוֹשִׁים לְזִכְרוֹן תָּמִיד נֶֽגֶד יְיָ צִדְקָתָם. יָבֽוֹאוּ שָׁלוֹם, וְיָנֽוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

א. לזכרון חללי צה"ל (על בסיס הנוסח שנקבע בסידורי צה"ל בתקופתו של הרב גורן):

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נִשְמוֹת בָּנָיו־גִּבּוֹרָיו, חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְלוֹחֲמֵי הַמַּחְתֶּֽרֶת, שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הָעָם וְהָאָֽרֶץ; וְנָפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל לְשִׁחְרוּר אַרְצֵֽנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעֶזְרַת יְיָ צְבָאוֹת הֵבִֽיאוּ לִתְקוּמַת הַמְּדִינָה, לִגְאֻלַּת הָעָם וְהָאָֽרֶץ וִירוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, בְּהֵחָלְצָם לְעֶזְרַת הָעָם בַּגִּבּוֹרִים, וּבְהַנְחִילָם נִצְחוֹן עוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל. זֵֽכֶר עֲקֵדָתָם וּמַעֲשֵׂה גְבוּרָתָם לֹא יָסֽוּפוּ מֵאִתָּֽנוּ לְעוֹלָמִים. תִּהְיֶֽינָה נִשְׁמוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְעִם נִשְׁמוֹת שְׁאָר גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשָׁיו שֶׁבְּגַן־עֵֽדֶן, וְנֹאמַר אָמֵן.

ב. לזכרון חללי צה"ל (על בסיס הנוסח שהופץ ע"י משרד הדתות):^[16]

אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכׇל בָּשָׂר, זְכׇר־נָא אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַזַּכּוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת שֶׁל בָּנֵֽינוּ וּבְנוֹתֵֽינוּ אֲשֶׁר הֶעֱרוּ נַפְשָׁם לָמוּת מוֹת־גִּבּוֹרִים, בְּהֵחָלְצָם לְעֶזְרַת הָעָם וְהָאָֽרֶץ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, בְּמִלְחַמְתָּם לְמַֽעַן שִׁחְרוּר עַמָּם וּמוֹלַדְתָּם. בַּעֲלוֹתָם עַל מִזְבַּח תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל בְּאֶֽרֶץ־קׇדְשׁוֹ, הֵפִֽיחוּ רֽוּחַ עֹז וּגְבוּרָה בְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּאָֽרֶץ וּבַתְּפוּצוֹת, וַיִּתְעוֹרֵר לִקְרַאת גְּאֻלָּתוֹ וּפְדוּת נַפְשׁוֹ. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם רִבְבוֹת אַלְפֵי קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם. בִּצְרוֹר הַחַיִּים יִצְרֹר אֶת נִשְׁמָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וַיַּעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין. אָמֵן.

אזכרה לחללי צה"ל ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח שנקבע בסידורי צה"ל בתקופתו של הרב גורן):

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיע מַזְהִירִים, לְנִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּכׇל מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, בַּמַּחְתֶּֽרֶת וּבִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְשֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחַמְתָּם וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הָעָם וְהָאָֽרֶץ. בַּעֲבוּר שֶׁאָֽנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלום עַל מִשְׁכְּבוֹתָם; וְתַעֲמֹד לְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הָיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

---

---

קהל:

אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵֽפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: הַרְנִֽינוּ, גוֹיִם, עַמּוֹ, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְעַל יְדֵי עֲבָדֶֽיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּֽיתִי דָּמָם, לֹא נִקֵּֽיתִי, וַייָ שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן. וּבְכִתְבֵי הַקֹּֽדֶשׁ נֶאֱמַר: לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵֽינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ. (ש"ץ) וְאוֹמֵר: כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. וְאוֹמֵר: יָדִין בַּגּוֹיִם, מָלֵא גְוִיּוֹת, מָֽחַץ רֹאשׁ עַל אֶֽרֶץ רַבָּה, מִנַּֽחַל בַּדֶּֽרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ.

יום השואה

בהשראת אתר יד ושם והספר קול בכיות.

יוֹם הַשּׁוֹאָה

א. לזכרון קדושי השואה (על בסיס הנוסח הארוך של יד ושם):^[17]

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת כׇּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל קְהִלּוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, שֶׁהֹעֲלוּ עַל מוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה תַּ"שׁ–תַּשָׁ"ה: שִׁשָּׁה מִלְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲיֻמָּה, וְנִרְצְחוּ בְּרֶֽצַח הֲמוֹנִים בִּמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם, בֶּעָרִים, בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים; וְיִתְרָם הוּבְלוּ כַּצֹּאן לַטֶּֽבַח לְמַחֲנוֹת הָרִכּוּז וְנִסְפּוּ בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְנִשְׂרְפוּ לְאֵֽפֶר בְּכִבְשְׁנֵי־הָאֵשׁ שֶׁל מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה הָאֲיֻמִּים בְּגֶרְמַֽנְיָה, בְּפוֹלִין וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת, בִּידֵי עַם הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִי עִם עוֹזְרָיו הָרוֹצְחִים מִשְּׁאָר הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵצָה אַחַת לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי, וְלִמְחוֹת אֶת זֵֽכֶר הַיַּהֲדוּת, וּלְכַלּוֹת כׇּל אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִקָּרֵא.

אֵל נְקָמוֹת, שׁוֹפֵט הָאָֽרֶץ, זְכׇר־נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּֽיִם: דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְעוֹלְלֵיהֶן, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם; וְהָשֵׁב גְּמוּל שִׁבְעָתַֽיִם לְצוֹרְרֵי עַמֶּֽךָ. שַׁוְעַת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּֽוֶת, אַל תִּדֹּם; וְאֶנְקַת הַמְּעֻנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ, לִנְקֹם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ לְעֵינֵֽינוּ, אֶת נִקְמַת דַּם בָּנֶֽיךָ וּבְנוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא זָכוּ לָבוֹא לְקֶֽבֶר יִשְׂרָאֵל. כַּכָּתוּב: כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. אָמֵן סֶֽלָה.

ב. לזכרון קדושי השואה (על בסיס הנוסח הקצר של יד ושם):^[18]

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵֽינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶֽיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם, עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָֽדוּ. יָנֽוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

א. אזכרה לקדושי השואה ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח של יד ושם):^[19]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיע מַזְהִירִים, אֶת כׇּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵֽׁשֶׁת מִלְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶֽיהָ, שֶׁנֶּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּׁאָר הָעַמִּים. בַּעֲבוּר שֶׁכׇּל הַקָּהָל מִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם; וְתַעֲמֹד לְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

ב. אזכרה לקדושי השואה ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח שקבעו הרבנים הראשיים לארץ־ישראל):^[20]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, דַּיַּן אַלְמָנוֹת וַאֲבִי יְתוֹמִים, אַל נָא תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק לְדַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמָּֽיִם. הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בַּמַּעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְנִשְׁחֲטוּ וְנִשְׂרְפוּ וְנִטְבְּעוּ וְנֶחְנְקוּ וְנִקְבְּרוּ חַיִּים בִּמְדִינוֹת: פּוֹלִין, רֽוּסְיָה, לִֽיטָא, לַֽטְבִיָּה, אֶסְטֽוֹנְיָה, נוֹרְוֶֽגְיָה, דֶֽנְמַרְק, גֶּרְמַֽנְיָה, אֽוֹסְטְרִיָּה, צֶ'כוֹסְלוֹבַֽקְיָה, הוּנְגַּֽרְיָה, רוֹמַֽנְיָה, בּוּלְגַּֽרְיָה, יוּגוֹסְלַֽבְיָה, יָוָן, אִיטַֽלְיָה, צָרְפַת, בֶּֽלְגִּיָּה, הוֹלַנְד, מָרֽוֹקוֹ, אַלְגֶּֽרְיָה, טוּנִיס, לוּב וּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נָגְעָה בָּהֶן יַד הַצּוֹרֵר הַגֶּרְמָנִי וּגְרוּרָיו. כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וּבָהֶם גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וְאַדִּירֵי הַתּוֹרָה, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בַּסֵּֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, וְיִזְכׇּר־לָֽנוּ עֲקֵדָתָם, וְתַעֲמׇד־לָֽנוּ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם. אֶֽרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם, וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יָשֽׁוּבוּ לַאֲחֻזָּתָם, וְהַקְּדוֹשִׁים לְזִכְרוֹן תָּמִיד נֶֽגֶד יְיָ צִדְקָתָם. יָבֽוֹאוּ שָׁלוֹם, וְיָנֽוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

תהלים פג

שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים אַל־דֳּמִי־לָךְ, אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט אֵל. כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶֽיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶֽיךָ נָֽשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִֽימוּ סוֹד, וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶֽיךָ. אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם־יִשְׂרָאֵל עוֹד. כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו, עָלֶֽיךָ בְּרִית יִכְרֹֽתוּ. אׇהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים, מוֹאָב וְהַגְרִים. גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק, פְּלֶֽשֶׁת עִם־יֹֽשְׁבֵי צוֹר. גַּם־אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם, הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי־לוֹט, סֶֽלָה. עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן, כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַֽחַל קִישׁוֹן. נִשְׁמְדוּ בְעֵין־דֹּאר, הָֽיוּ דֹֽמֶן לָאֲדָמָה. שִׁיתֵֽמוֹ נְדִיבֵֽימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב, וּכְזֶֽבַח וּכְצַלְמֻנָּע כׇּל נְסִיכֵֽימוֹ. אֲשֶׁר אָמְרוּ נִֽירְשָׁה לָּֽנוּ, אֵת נְאוֹת אֱלֹהִֽים. אֱלֹהַי שִׁיתֵֽמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ. כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יָֽעַר, וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים. כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶֽךָ, וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם. מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן, וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְיָ. יֵבֹֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד, וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵֽדוּ. וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְיָ לְבַדֶּֽךָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ.

אפשר לקרוא מזמורים נוספים, כגון: תהלים ב', תהלים כ"ב, תהלים מ"ד, תהלים ע"ט, תהלים קל"ז.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הַתִּקְוָה

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶֽפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִֽימָה
עַֽיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה–

עוֹד לֹא אָבְדָה תִקְוָתֵֽנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּֽיִם,
לִהְיוֹת עַם חׇפְשִׁי בְּאַרְצֵֽנוּ,
בְּאֶֽרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלָֽיִם.

יום הזיכרון

בהשראת סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים, תשי"ד).

יוֹם הַזִּכָּרוֹן

תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

לקראת סוף התפילה, אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל", יש נוהגים לומר:^[21]

תהלים ט

לַמְנַצֵּֽחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כׇּל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ. אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי עָשִֽׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי; יָשַֽׁבְתָּ לְכִסֵּא, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק. גָּעַֽרְתָּ גוֹיִם, אִבַּֽדְתָּ רָשָׁע; שְׁמָם מָחִֽיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶֽצַח; וְעָרִים נָתַֽשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵֽמָּה. וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֹא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ יְיָ. זַמְּרוּ לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּֽידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. חָנְנֵֽנִי יְיָ, רְאֵה עׇנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. לְמַֽעַן אֲסַפְּרָה כׇּל תְּהִלָּתֶֽיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִֽילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַֽׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶֽשֶׁת־זוּ טָמָֽנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה; בְּפֹֽעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶֽלָה. יָשֽׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאֽוֹלָה, כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. כִּי לֹא לָנֶֽצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד. קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶֽיךָ. שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵֽמָּה, סֶּֽלָה.

ההורים והקרובים אומרים קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ממשיכים בספירת העומר ובסוף תפילת ערבית. מדליקים נרות לעילוי נשמות הנופלים.

תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

מדליקים נרות לעילוי נשמות הנופלים. לקראת סוף התפילה, אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל", פותחים את ארון הקודש ואומרים:

תהלים ט

לַמְנַצֵּֽחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כׇּל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ. אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי עָשִֽׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי; יָשַֽׁבְתָּ לְכִסֵּא, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק. גָּעַֽרְתָּ גוֹיִם, אִבַּֽדְתָּ רָשָׁע; שְׁמָם מָחִֽיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶֽצַח; וְעָרִים נָתַֽשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵֽמָּה. וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֹא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ יְיָ. זַמְּרוּ לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּֽידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. חָנְנֵֽנִי יְיָ, רְאֵה עׇנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. לְמַֽעַן אֲסַפְּרָה כׇּל תְּהִלָּתֶֽיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִֽילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַֽׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶֽשֶׁת־זוּ טָמָֽנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה; בְּפֹֽעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶֽלָה. יָשֽׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאֽוֹלָה, כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. כִּי לֹא לָנֶֽצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד. קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶֽיךָ. שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵֽמָּה, סֶּֽלָה.

לזכרון חללי צה"ל (על בסיס הנוסח שהופץ ע"י משרד הדתות):^[22]

אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכׇל בָּשָׂר, זְכׇר־נָא אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַזַּכּוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת שֶׁל בָּנֵֽינוּ וּבְנוֹתֵֽינוּ אֲשֶׁר הֶעֱרוּ נַפְשָׁם לָמוּת מוֹת־גִּבּוֹרִים, בְּהֵחָלְצָם לְעֶזְרַת הָעָם וְהָאָֽרֶץ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, בְּמִלְחַמְתָּם לְמַֽעַן שִׁחְרוּר עַמָּם וּמוֹלַדְתָּם. בַּעֲלוֹתָם עַל מִזְבַּח תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל בְּאֶֽרֶץ־קׇדְשׁוֹ, הֵפִֽיחוּ רֽוּחַ עֹז וּגְבוּרָה בְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּאָֽרֶץ וּבַתְּפוּצוֹת, וַיִּתְעוֹרֵר לִקְרַאת גְּאֻלָּתוֹ וּפְדוּת נַפְשׁוֹ. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם רִבְבוֹת אַלְפֵי קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם. בִּצְרוֹר הַחַיִּים יִצְרֹר אֶת נִשְׁמָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וַיַּעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין. אָמֵן.

אזכרה לחללי צה"ל ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח שנקבע בסידורי צה"ל בתקופתו של הרב גורן):

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיע מַזְהִירִים, לְנִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּכׇל מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, בַּמַּחְתֶּֽרֶת וּבִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְשֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחַמְתָּם וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הָעָם וְהָאָֽרֶץ. בַּעֲבוּר שֶׁאָֽנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלום עַל מִשְׁכְּבוֹתָם; וְתַעֲמֹד לְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הָיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

סוגרים את ארון הקודש ואומרים:

תהלים קמד

לְדָוִד. בָּרוּךְ יְיָ צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִֽיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי. יְיָ, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵֽהוּ, בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵֽהוּ. אָדָם לַהֶֽבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. יְיָ, הַט־שָׁמֶֽיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָֽׁנוּ. בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּֽיךָ וּתְהֻמֵּם. שְׁלַח יָדֶֽיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵֽנִי וְהַצִּילֵֽנִי מִמַּֽיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר. אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר. אֱלֹהִים, שִׁיר חָדָשׁ אָשִֽׁירָה לָּךְ; בְּנֵֽבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה־לָּךְ. הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים, הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶֽרֶב רָעָה. פְּצֵֽנִי וְהַצִּילֵֽנִי מִיַּד בְּֽנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר. אֲשֶׁר בָּנֵֽינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּֽנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵֽינוּ כְזָוִיֹּת, מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל. מְזָוֵֽינוּ מְלֵאִים, מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן; צֹאונֵֽנוּ מַאֲלִיפוֹת, מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ. אַלּוּפֵֽינוּ מְֽסֻבָּלִים; אֵין־פֶּֽרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת, וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

ההורים והקרובים אומרים קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ממשיכים בסוף תפילת שחרית.

אקדמות

עמודים 647-653.

אַקְדָּמוּת

אומרים אַקְדָּמוּת בחג השבועות (ביום הראשון בחו"ל) מיד לפני קריאת התורה.
ש"ץ וקהל:

אַקְדָּמוּת מִלִּין וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא

אַוְלָא שָׁקֵלְנָא הַרְמָן וּרְשׁוּתָא.

בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלָת דְאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא

בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי עֲדֵי לְקַשְּׁשׁוּתָא.

גְּבוּרָן עָלְמִין לֵהּ וְלָא סְפֵק פְּרִישׁוּתָא

גְּוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי קְנֵי כׇּל חוּרְשָׁתָא.

דְּיוֹ אִלּוּ יַמֵּי וְכׇל מֵי כְנִישׁוּתָא

דָּיְרֵי אַרְעָא סָפְרֵי וְרָשְׁמֵי רַשְׁוָתָא.

הֲדַר מָרֵא שְׁמַיָּא וְשַׁלִּיט בְּיַבֶּשְׁתָּא

הֲקֵים עָלְמָא יְחִידַאי וְכַבְּשֵׁהּ בְּכַבְּשׁוּתָא.

וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵהּ וּבְלָא תְּשָׁשׁוּתָא

וּבְאָתָא קַלִּילָא דְּלֵית בַּהּ מְשָׁשׁוּתָא.

זַמֵּן כׇּל עַבִדְתֵּהּ בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא

זְהוֹר יְקָרֵהּ עַלִּי עֲלֵי כׇרְסְיֵהּ דְּאֶשָּׁתָא.

חֲיָל אֶֽלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא

חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין סַגִּיאָה טְרָשׁוּתָא.

טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין כְּלוֹל גַפֵּי שִׁתָּא

טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן שְׁתִיקִין בְּאַדִּשְׁתָּא.

יְקַבְּלוּן דֵּן מִן דֵּן שָׁוֵי דְּלָא בְשַׁשְׁתָּא

יְקַר מְלֵי כׇל אַרְעָא לְתַלּוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא.

כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַּי כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא

כְּרוּבִין קֳבֵל גַּלְגְּלִין מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא.

לְמֶחֱזֵא בְּאַנְפָּא עֵין כְּוָת גִּירֵי קַשְׁתָּא

לְכׇל אֲתַר דְּמִשְׁתַּלְּחִין זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא.

מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ בְּכׇל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא

מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ דְלָא צְרִיךְ בְּחִישׁוּתָא.

נְהִים כׇּל חֵיל מְרוֹמָא מְקַלְּסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא

נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא.

סְדִירָא בְהוֹן קְדוּשְׁתָּא וְכַד חָלְפָא שַׁעֲתָא

סִיּוּמָא דִלְעָלַם וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעֲתָא.

עֲדַב יְקַר אַחְסַנְתֵּהּ חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא

עָבְדִין לֵהּ חֲטִיבָא בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא.

פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ לְמֶעְבַּד לֵהּ רְעוּתָא

פְּרִישׁוּתֵה שְׁבָחֵהּ יְחַוּוּן בְּשָׁעוּתָא.

צְבִי וְחַמֵּד וְרַגֵּג דְּיִלְאוּן בְּלָעוּתָא

צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל וְהַנְיָא בָעוּתָא.

קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא בְּתָגָא בִּשְׁבוּעֲתָא

קֳבֵל יְקַר טוֹטַפְתָּא יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא.

רְשִׁימָא הִיא גוּפָא בְּחׇכְמְתָא וּבְדַעְתָּא

רְבוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא.

שְׁבַח רִבּוֹן עָלְמָא אֲמִירָא דַכְוָתָא

שְׁפַר עֲלַי לְחַוּוֹיֵהּ בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא.

תָּאִין וּמִתְכַּנְּשִׁין כְּחֵזוּ אִדְוָתָא

תְּמֵהִין וְשָׁיְלִין לֵהּ בְּעֵסֶק אַתְוָתָא.

מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ שַׁפִּירָא בְרֵוָתָא

אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית מְדוֹר אַרְיָוָתָא.

יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין תְּעֹרְבִי לְמַרְוָתָא

רְעוּתֵךְ נַעְבֵּד לִיךְ בְּכׇל אַתְרְוָתָא.

בְּחׇכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן קְצָת לְהוֹדָעוּתָא

יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵהּ בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא.

רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא

רְבוּתָא דְּיַעְבֵּד לִי כַּד מַטְיָא יְשׁוּעֲתָא.

בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא

יְקָרֵהּ כַּד אִתְגְּלִי בְּתֻקְפָא וּבְגֵיוָתָא.

יְשַׁלֵּם גְּמֻלַּיָּא לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא

צִדְקָתָא לְעַם חֲבִיב וְסַגִּיא זַכְוָתָא.

חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי וּמָנֵי דַכְיָתָא

קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם כַּד יְכַנֵּשׁ גַּלְוָתָא.

יְקָרֵהּ מַטִּיל עֲלַהּ בְּיוֹמֵי וְלֵילְוָתָא

גְּנוּנֵהּ לְמֶעְבַּד בַּהּ בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא.

דְּזֵהוֹר עֲנָנַיָּא לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא

לְפוּמֵהּ דַּעֲבִידְתָּא עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא.

בְּתַכְתְּקֵי דְּהַב פִּזָּא וּשְׁבַע מַעֲלָתָא

תְּחִימִין צַדִּיקֵי קֳדָם רַב פׇּעֳלָתָא.

וְרֵוֵיהוֹן דָּמֵה לְשַׁבְעָא חֶדְוָתָא

רְקִיעָא בְּזֵהוֹרֵהּ וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא.

הֲדָרָא דְּלָא אֶפְשַׁר לְמִפְרַט בְּשִׂפְוָתָא

וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי נְבִיאָן חֶזְוָתָא.

בְּלָא שָׁלְטָא בֵהּ עֵין בְּגוֹ עֵדֶן גִּנְתָא

מְטַיְלֵי בֵי חִנְגָּא לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא.

עֲלֵהּ רָמְזֵי דֵּן הוּא בְּרַם בְּאֶמְתָּנוּתָא

שַׂבַּרְנָא לֵהּ בְּשִׁבְיָן תְּקוֹף הֵמְנוּתָא.

יַדְבַּר לָן עָלְמִין עֲלֵמִין מְדַמּוּתָא

מְנָת דִּילָן דְּמִלְּקַדְמִין פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא.

טְלוּלֵהּ דְלִוְיָתָן וְתוֹר טוּר רָמוּתָא

וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ וְעָבֵד קְרָבוּתָא.

בְּקַרְנֽוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת בְּרַבְרְבוּתָא

יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא.

מְקָרֵב לֵהּ בָּרְיֵהּ בְּחַרְבֵּהּ רַבְרְבָתָא

אֲרִסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵּן וְשֵׁרוּתָא.

מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי דְכַדְכֹּד וְגוּמַרְתָּא

נְגִידִין קַמֵּיהוֹן אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא.

וּמִתְפַּנְּקִין וּרְווֹ בְּכַסֵּי רְוָיָתָא

חֲמַר מְרַת דְּמִבְּרֵאשִׁית נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא.

זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן שְׁבַח דָּא שִׁירָתָא

קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווֹן בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא.

וְתִזְכּוּן דִּי תֵיתְבוּן בְּעֵֽלָּא דָרָתָא

אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִלּוֹי דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא.

מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין בְּקַדְמָא וּבָתְרַיְתָא

צְבִי וְאִתְרְעִי בָן וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא.

הקפות לשמחת תורה

עמודים 703-707.

הַקָּפוֹת לְשִׂמְחַת תּוֹרָה

ש"ץ וקהל:

אַתָּה הׇרְאֵֽתָ לָדַֽעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. אֵין כָּמֽוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶֽׂיךָ. יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יְהִי יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ עִמָּֽנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵֽינוּ אַל יַעַזְבֵֽנוּ וְאַל יִטְּשֵֽׁנוּ. וְאִמְרוּ: הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קׇדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ. יְיָ מֶֽלֶךְ, יְיָ מָלָךְ, יְיָ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. וְיִהְיוּ נָא אֲמָרֵֽינוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי אָדוֹן כֹּל. וַיְהִי בִּנְסֹֽעַ הָאָרֹן וַיֹּֽאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה יְיָ, וְיָפֻֽצוּ אֹיְבֶֽיךָ, וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ. קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶֽךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶֽדֶק, וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ. בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הִנֵּה אֱלֹהֵֽינוּ זֶה קִוִּֽינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵֽנוּ; זֶה יְיָ קִוִּֽינוּ לוֹ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָֽיִם.

אָב הָרַחֲמִים, הֵיטִֽיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָֽיִם. כִּי בְךָ לְבַד בָּטָֽחְנוּ, מֶֽלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא, אֲדוֹן עוֹלָמִים.

אנשים שונים מתכבדים בכל אחת משבעת ההקפות.

הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה

אָנָּא יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָא; אָנָּא יְיָ, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; בּוֹחֵן לְבָבוֹת, הַצְלִיחָה נָא; גּוֹאֵל חָזָק, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה שְׁנִיָּה

דּוֹבֵר צְדָקוֹת, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, הַצְלִיחָה נָא; וָתִיק וְחָסִיד, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה שְׁלִישִׁית

זַךְ וְיָשָׁר, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; חוֹמֵל דַּלִים, הַצְלִיחָה נָא; טוֹב וּמֵטִיב, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה רְבִיעִית

יוֹדֵֽעַ מַחֲשָׁבוֹת, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; כַּבִּיר וְנָאוֹר, הַצְלִיחָה נָא; לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה חֲמִישִׁית

מֶֽלֶךְ עוֹלָמִים, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; נָאוֹר וְאַדִּיר, הַצְלִיחָה נָא; סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה שִׁשִּׁית

עוֹזֵר דַּלִּים, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; פּוֹדֶה וּמַצִּיל, הַצְלִיחָה נָא; צוּר עוֹלָמִים, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

הַקָּפָה שְׁבִיעִית

קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; רַחוּם וְחַנּוּן, הַצְלִיחָה נָא; שׁוֹמֵר הַבְּרִית, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

תּוֹמֵךְ תְּמִימִים, הוֹשִֽׁיעָה נָּא; תַּקִּיף לָעַד, הַצְלִיחָה נָא; תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו, עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קׇרְאֵֽנוּ.

שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה

וּתְנוּ כָּבוֹד לַתּוֹרָה.

כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכׇּל סְחוֹרָה

מִפָּז וּמִפְּנִינִים יְקָרָה.

נָגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה

כִּי הִיא לָֽנוּ עֹז וְאוֹרָה.

אֲהַלְלָה אֱלֹהַי וְאֶשְׂמְחָה בוֹ

וְאָשִֽׂימָה תִקְוָתִי בּוֹ.

אֲהוֹדֶֽנּוּ בְּסוֹד עַם קְרוֹבוֹ

אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ.

בְּכׇל לֵב אֲרַנֵּן צִדְקוֹתֶֽיךָ

וַאֲסַפְּרָה תְּהִלָּתֶֽךָ.

בְּעוֹדִי אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ

עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּֽךָ.

נָגִיל וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה

כִּי הִיא לָֽנוּ עֹז וְאוֹרָה.

משאירים שלושה ספרי תורה לקרוא בהם, ואת השאר מחזירים לארון הקודש.
ש"ץ וקהל:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.

ש"ץ וקהל:

אֶחָד אֱלֹהֵֽינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ.

ש"ץ:

גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

ממשיכים "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה" בעמ' 365.

ממשיכים "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה" ובקריאת התורה.

הערות

1. מנהג אשכנז לשיר את הברכה לפני ההפטרה בטעמי המקרא, ובעקבות זה הדפיסו אותה בטעמי המקרא בסידורי אשכנז. כך נעשה גם בסידור בירנבוים, אך חלו אי-דיוקים במהדורתו. ערכנו ותיקנו את הברכה כאן לפי מחזור היידנהיים וסידור עבודת ישראל לר"י בער (שעליו מבוסס סידור בירנבוים). היידנהיים ובער ציינו געיה קלה (מתג) בכל הברה הראויה לכך, כמו שמקובל בספרי אשכנז (וכך גם עשה בירנבוים עצמו בתיבת "הָֽאֱמֶ֖ת" בסוף הברכה). הוספת הגעיה הקלה ותיקונים לאי-דיוקים נוספים צוינו בתיעוד הנוסח שבדף העריכה. למידע על המנהג לשיר את הברכה בטעמי המקרא של ההפטרה, ראו בדיון הזה (ובמיוחד את ההודעה הזאת). לנו נראה שההטעמה בתחילת הברכה (כמו שהיא נדפסת ברוב הסידורים) אכן מבוססת על פסוק בדברי הימים (דה"א כט,י); אך לא חששו כל כך לכללי ההטעמה (כגון שאין תרי פשטין אלא אחרי רביע) בגלל שעצם המנהג נועד רק כדי להכניס את הקורא ואת הקהל לנעימה המיוחדת של ההפטרה.
2. מתוך המחזור השלם, עמ' 279 (ו-703).
3. "מי שברך" ליולדת זכר חסר בסידור בירנבוים (לא ברור למה). אך הוא מופיע ברוב הסידורים ונחוץ בבית הכנסת. לכן ערכנו אותו כאן לפי הסגנון של בירנבוים (בדומה ל"מִי שֶׁבֵּרַךְ" ליולדת נקבה שמופיע אחר כך בסידורו).
4. מנהג אשכנז לשיר את הברכה לפני ההפטרה בטעמי המקרא, ובעקבות זה הדפיסו אותה בטעמי המקרא בסידורי אשכנז. כך נעשה גם בסידור בירנבוים, אך חלו אי-דיוקים במהדורתו. ערכנו ותיקנו את הברכה כאן לפי מחזור היידנהיים וסידור עבודת ישראל לר"י בער (שעליו מבוסס סידור בירנבוים). היידנהיים ובער ציינו געיה קלה (מתג) בכל הברה הראויה לכך, כמו שמקובל בספרי אשכנז (וכך גם עשה בירנבוים עצמו בתיבת "הָֽאֱמֶ֖ת" בסוף הברכה). הוספת הגעיה הקלה ותיקונים לאי-דיוקים נוספים צוינו בתיעוד הנוסח שבדף העריכה. למידע על המנהג לשיר את הברכה בטעמי המקרא של ההפטרה, ראו בדיון הזה (ובמיוחד את ההודעה הזאת). לנו נראה שההטעמה בתחילת הברכה (כמו שהיא נדפסת ברוב הסידורים) אכן מבוססת על פסוק בדברי הימים (דה"א כט,י); אך לא חששו כל כך לכללי ההטעמה (כגון שאין תרי פשטין אלא אחרי רביע) בגלל שעצם המנהג נועד רק כדי להכניס את הקורא ואת הקהל לנעימה המיוחדת של ההפטרה.
5. בסידור עם ישראל בעריכתו של פלטיאל בירנבוים (ניו יורק, 1979), הדפיס בירנבוים את "תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת" בנוסח סתמי: "וִינַשֵּׂא לְמַֽעְלָה אֶת כׇּל שָׂרֵי הָאָֽרֶץ הַזֹּאת" (עמ' 200), כנראה כדי שהתפילה תהיה מתאימה בעוד מדינות ולא רק בארצות הברית. אך אין בניסוח הזה מענה מלא לצרכיהם של המתפללים בארצות אחרות. לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה.
6. התפילה לשלום המדינה חוברה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ונעשו בה תיקונים קלים ע"י הסופר ש"י עגנון; היא נתקנה ע"י שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, במהלך מלחמת העצמאות (כ-4 חודשים אחרי הכרזת העצמאות). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. הוספנו את התפילה כאן, לפני ברכת החודש, ולאחריה את התפילה לשלום חיילי צה"ל, בהשראתו של סידור עם ישראל (בעריכתו של בירנבוים). בסידורו המקורי (ניו יורק, 1949) הדפיס בירנבוים את התפילה לשלום מדינת ישראל בעמודים האחרונים של הסידור (עמ' 789-790 בעברית ובאנגלית במקביל). במהדורות הבאות של סידוריו הוא הוסיף גם את השירים עַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים והַתִּקְוָה. ואילו בסידור עם ישראל הכניס בירנבוים את "תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל" ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְצַהַ"ל" בפנים הסידור, בתוך שחרית לשבת ויום טוב (עמ' 200-201). לפניהם השאיר בירנבוים את ה"תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת", אך הפעם הדפיס אותה בנוסח סתמי (ראו הערה על "תפילה בשלומה של מלכות" לעיל).
7. התפילה לשלום המדינה חוברה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ונעשו בה תיקונים קלים ע"י הסופר ש"י עגנון; היא נתקנה ע"י שני הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, במהלך מלחמת העצמאות (כ-4 חודשים אחרי הכרזת העצמאות). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. הוספנו את התפילה כאן, לפני ברכת החודש, ולאחריה את התפילה לשלום חיילי צה"ל, בהשראתו של סידור עם ישראל (בעריכתו של בירנבוים). בסידורו המקורי (ניו יורק, 1949) הדפיס בירנבוים את התפילה לשלום מדינת ישראל בעמודים האחרונים של הסידור (עמ' 789-790 בעברית ובאנגלית במקביל). במהדורות הבאות של סידוריו הוא הוסיף גם את השירים עַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים והַתִּקְוָה. ואילו בסידור עם ישראל הכניס בירנבוים את "תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל" ואת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לְצַהַ"ל" בפנים הסידור, בתוך שחרית לשבת ויום טוב (עמ' 200-201). לפניהם השאיר בירנבוים את ה"תְּפִלָּה בִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת", אך הפעם הדפיס אותה בנוסח סתמי (ראו הערה על "תפילה בשלומה של מלכות" לעיל).
8. בנוסח הנפוץ בארץ קוראים את הפסוק עד סופו ("וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ").
9. תפילה זו תוקנה על ידי הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל, בעיצומו של מבצע קדש (מלחמת סיני). לפרטים נוספים על התפילה, והפניות למקורות מידע עליה, ראו במאמר בוויקיפדיה. התפילה מובאת כאן לפי גרסתו המקורית שחיבר ופרסם הרב גורן, עם שתי תוספות: "וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן", "וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם"; לפרטים על הנוסח המקורי ועל התוספות ראו במאמרו של יואל רפל, "בכל מקום שהם", שהופיע במוסף "שבת", מקור ראשון, י"ז אלול תשע"ד; ובמיוחד שימו לב לפסקה השנייה לפני סוף המאמר.
10. בנוסח אשכנז של ארץ ישראל אימצו כאן את הנוסח הארוך של החסידים ("נוסח ספרד") ושל הספרדים. ערכנו אותו לפי סידור בירנבוים, נוסח ספרד (עמוד 429).
11. זהו נוסח אשכנז הוותיק, וכך אומרים עד היום בחו"ל.
12. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם, אך נעשו בו תיקונים קלים לפי סידורי תפילה אחדים. לגבי "בַּגּוֹלָה" במקום "בְּגוֹלַת אֵירֽוֹפָּה" ראו כאן.
13. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם.
14. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם, אך נעשו בו תיקונים קלים לפי סידורי תפילה אחדים.
15. נוסח זה של אזכרה לקדושי השואה אומץ עוד בימי המלחמה על־ידי הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשנים תש"ג-תש"ד, והתפרסם שוב ע"י הרבנות הראשית בשנת תשי"א. את המקור ניתן לראות באתר של הספריה הלאומית (וגם כאן). לפרטים ראו בספרה של יהודית תידור באומל, "קול בכיות": השואה והתפילה (רמת-גן, אונ' בר-אילן, תשנ"ב), עמ' 56-58, 69-70, 141-143 (מספרים 29-30), 153 (מספר 38). האזכרה שנמצאת בכמה סידורים מובילים מיוסדת על הנוסח הזה, ביניהם: מחזור רינת ישראל ליום כיפור, נוסח ספרד (ירושלים תשל"ט), עמ' 233-234 (אמנם במהדורת תשנ"ב מופיע באותם עמודים הנוסח של יד ושם); סידור תפילה, נוסח אשכנז (ירושלים: הוצאת קורן, תשמ"א), עמ' 271; סידור רינת ישראל החדש, נוסח ספרד (ירושלים: מורשת תשע"ז), עמ' 517. כל סידור בצע שינויים קלים בנוסח, וכך גם עשינו במהדורתנו, אך השתלדנו להישאר כמה שיותר קרובים לתקנה המקורית.
    להלן הקלדה מדויקת ומלא של הנוסח המקורי המופיע באתר של הספריה הלאומית: "אל מלא רחמים דיין אלמנות ואבי יתומים אל נא תחשה ותתאפק לדם ישראל שנשפך כמים: תן מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים את נשמותיהם של כמה מליונים מישראל אנשים ונשים ילדים וילדות שנהרגו ונשחטו ושנשרפו ושנטבעו ושנחנקו ושנקברו חיים במדינות: פולין רוסיא ליטא לטביה אסתוניא נורבגיא דניא גרמניא אוסטריא צ'חוסלובקיא הונגריא רומניא בולגריא יוגוסלביא יון איטליא צרפת בלגיא הולנד מרוקו אלגריא טוניס לוביא ושאר הארצות אשר נגעה בהן יד הצורר: כולם קדושים וטהורים ובהם גאונים וצדיקים ארזי הלבנון ואדירי התורה: בגן עדן תהא מנוחתם: לכן בעל הרחמים יצרור בצרור החיים את נשמתם: ה' הוא נחלתם: ויזכור לנו עקדתם: ותעמוד לנו ולכל ישראל זכותם: ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם: בזכותם נדחי ישראל ישובו לאחוזתם: והקדושים לזכרון תמיד נגד ה' צדקתם: יבואו שלום וינוחו על משכבותם: ונאמר אמן."
16. ראו סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים תשי"ד), עמ' ג, ולאחר מכן בסידורים רבים.
17. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם, אך נעשו בו תיקונים קלים לפי סידורי תפילה אחדים. לגבי "בַּגּוֹלָה" במקום "בְּגוֹלַת אֵירֽוֹפָּה" ראו כאן.
18. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם.
19. מבוסס על הנוסח הרשמי של יד ושם, אך נעשו בו תיקונים קלים לפי סידורי תפילה אחדים.
20. נוסח זה של אזכרה לקדושי השואה אומץ עוד בימי המלחמה על־ידי הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשנים תש"ג-תש"ד, והתפרסם שוב ע"י הרבנות הראשית בשנת תשי"א. את המקור ניתן לראות באתר של הספריה הלאומית (וגם כאן). לפרטים ראו בספרה של יהודית תידור באומל, "קול בכיות": השואה והתפילה (רמת-גן, אונ' בר-אילן, תשנ"ב), עמ' 56-58, 69-70, 141-143 (מספרים 29-30), 153 (מספר 38). האזכרה שנמצאת בכמה סידורים מובילים מיוסדת על הנוסח הזה, ביניהם: מחזור רינת ישראל ליום כיפור, נוסח ספרד (ירושלים תשל"ט), עמ' 233-234 (אמנם במהדורת תשנ"ב מופיע באותם עמודים הנוסח של יד ושם); סידור תפילה, נוסח אשכנז (ירושלים: הוצאת קורן, תשמ"א), עמ' 271; סידור רינת ישראל החדש, נוסח ספרד (ירושלים: מורשת תשע"ז), עמ' 517. כל סידור בצע שינויים קלים בנוסח, וכך גם עשינו במהדורתנו, אך השתלדנו להישאר כמה שיותר קרובים לתקנה המקורית.
    להלן הקלדה מדויקת ומלא של הנוסח המקורי המופיע באתר של הספריה הלאומית: "אל מלא רחמים דיין אלמנות ואבי יתומים אל נא תחשה ותתאפק לדם ישראל שנשפך כמים: תן מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים את נשמותיהם של כמה מליונים מישראל אנשים ונשים ילדים וילדות שנהרגו ונשחטו ושנשרפו ושנטבעו ושנחנקו ושנקברו חיים במדינות: פולין רוסיא ליטא לטביה אסתוניא נורבגיא דניא גרמניא אוסטריא צ'חוסלובקיא הונגריא רומניא בולגריא יוגוסלביא יון איטליא צרפת בלגיא הולנד מרוקו אלגריא טוניס לוביא ושאר הארצות אשר נגעה בהן יד הצורר: כולם קדושים וטהורים ובהם גאונים וצדיקים ארזי הלבנון ואדירי התורה: בגן עדן תהא מנוחתם: לכן בעל הרחמים יצרור בצרור החיים את נשמתם: ה' הוא נחלתם: ויזכור לנו עקדתם: ותעמוד לנו ולכל ישראל זכותם: ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם: בזכותם נדחי ישראל ישובו לאחוזתם: והקדושים לזכרון תמיד נגד ה' צדקתם: יבואו שלום וינוחו על משכבותם: ונאמר אמן."
21. ראו סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים תשי"ד), עמ' ד; בהרבה סידורים שנדפסו אחר כך השמיטו את תפילת ערבית בליל יום הזיכרון והעבירו את מזמור ט' לשחרית. כאן הבאנו אותו בערבית ובשחרית, וכל קהל יבחר את הטוב בעיניו.
22. ראו סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים תשי"ד), עמ' ג, ולאחר מכן בסידורים רבים.