הליכות עולם (ישועה בן יוסף הלוי)/שער ראשון

שער ראשון

הקדמה

השער הראשון חילקתיו לשלשה פרקים:

• הפרק הראשון בכיצד סדרו המשנה בראשונה, ואיך ניתנה ליכתב באחרונה, וסדר חבורה. ומה כיון רבי ברוחו הנכונה, וכן חבור הגמרא וסדורה לרב אשי ורבינא.
• הפרק השני בזיכרון שמות החכמים לדורותם, למשפחותם לבית אבותם, ומי הוא רב ומי הוא תלמיד על פי מעלתם וסדר קבלתם, איש מפי איש, בדרך קיצור. כי בענין הפשוט דבר שפתים אך למחסור.
• הפרק השלישי בכינויי החכמים שלא נקבו בשמות, כדי שנהיה בקיאין בהם ובשמותיהם, לידע מי הם כדי להקשות מדבריהם לדבריהם, או לפסוק הלכה כמותם נגד החולקים עליהם.

פרק א

[כיצד סדרו המשנה בראשונה]

אמר רבי יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי וגו'. דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל: כתיב כתוב לך את הדברים, וכתיב: כי על פי הדברים האלה. הא כיצד? - דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם בכתב. והטעם משום דדברים שבכתב איכא מילי טובא דמידרשי מתוך הכתב כגון חסרות ויתרות וקרי ולא כתיב ודכוותייהו. ואי אמרת להו על פה בצרי להו. ודברים שבעל פה פירוש לדברים שבכתב הן, וכשאינן נאמרין אלא בעל פה אי אפשר לעמוד עליהן אלא מפי מלמד שיבאר לו הפירוש. ואילו היה נכתב בספר ובדיו, אפשר לספק בו שלא יבין הדבר על בוריו. ומימות משה רבנו ע"ה אשר קבל תורה מסיני פה אל פה, ועד רבנו הקדוש עליו השלום, לא נכתב ספר בתורה שבעל פה. וזאת לפנים בישראל התעודה והתורה, היו החכמים ז"ל מקבלים איש מפי איש ולומדים המשנה על פה כאשר נמסרה. אלא שהיו התלמידים עושים סימנים למשנתן וכותבים אותם מפני השכחה המצויה בדברים, והיו מסתירים אותם וקורין לסימנים ההם מגילת סתרים, והיה הדבר נוהג עד עמוד כהן לאורים ותומים משרת לאלוהיו בחכמה וביראת חטא, הוא רבנו הקדוש אדון השלמים ז"ל, וראה כי אזלת יד החכמה והצרות תכופות דוחפים החכמים לקצווי האדמה וגזרות מתחדשות בכל שנה ותידל עד מאד תורה שבעל פה אין פוצה פה מתוך שעבוד יונים ורומיים שהיו גוזרים לבטלם מדברי אלוהים חיים, עד זמן רבנו הקדוש ע"ה שנתן לו הקדוש ברוך הוא חן בעיני אנטונינוס ונחו מצרה וימצא חן וחסד וכבוד בעיניו והרביץ התורה לרבים, ועמד הוא ובית דינו בהסכמת החכמים שהיו בזמנו לחבר ספר בקבלה הנתונה בסיני וסמכו על המקרא שכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך, וקרא וקבץ בעלי השמועה והקבלה אשר היו אז בדורו ונאספו שמה אז כל החכמים משפטי האל יורו, והיה כל אחד אומר שמועתו מפי הקבלה איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה הוא הנעלה.

[המשנה]

וכתב רבנו הקדוש כל הדברים המקובלים והמוסכמים ואשר נפלה בהם מחלוקת בין החכמים איש איש על מקומו לכולם יקרא בשמו, וחבר מהכל ספר משנה התורה בלשון קצרה ושפה ברורה, והיה ספר משנה התורה הזה מיוסד על חמשה עמודים חזקים ומקובץ מחמשה חלקים, כאשר כתב המאור הגדול החכם והשלם רבנו משה בר מיימון ז"ל בהקדמת זרעים לפירוש המשנה שלו. החלק הראשון, פירושים מקובלים מפי משה רבנו ע"ה מפי הגבורה ויש להם רמז בכתב ואפשר להוציאם בדרך סברא, וזה אין מחלוקת בו, אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין להשיב עליו להכזיבו. החלק השני, דינים שנאמר: בהם הלכה למשה מסיני ולא נלמדו לא מסברא ולא ממידה, כגון רצועות שחורות ואחד עשר יום שבין נדה לנדה והרבה כיוצא בהן, וגם באלה אין חולק עליהן. החלק השלישי, דינים שהוציאום על דרך סברא והיקש ושאר לימודים ונפל בהם מחלוקת בין חכמים רבים ויחידים, כאשר תמצא בכל הגמרא שהם חוקרים על טעם הסברא שהוא גורם מחלוקת בין החולקים והטענות אשר הם מחזיקים באומרם בכל דבר במאי קא מיפלגי מר סבר ומר סבר, והמאור הגדול האריך בזה בהקדמה הנזכרת יעויין שם. החלק הרביעי, הגזרות שתקנו החכמים בכל דור ודור כדי לעשות סייג לתורה ולגדור, והוא צווי השי"ת ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, ולפעמים תיפול בהם המחלוקת בין החכמים שזה גוזר כך מפני כך וזה לא יסכים עמו על כך. החלק החמישי, הם ההנהגות והתקנות שהנהיגו הנביאים והחכמים ז"ל, אם באיסור והיתר אם בדיני ממונות, כאומרם משה תקן להם לישראל וכן יהושע ועזרא וזולתם. הלא הם על ספר המשנה כתובות, וכן תקן הלל וכן תקן ריב"ז וכאלה רבות יש. אלו הם חלקי הדינין שכלל רבנו הקדוש ז"ל בחיבורו ועשה מהכל ששה סדרים, זכר לדבר והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. ואלו הם: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות, והסימן זמ"ן נק"ט. וכל סדר חלקו למסכתות וחלקים, וכל מסכתא לפרקים. הסדר הא' במצות המחויבות בזרעים ומסכתותיו אחת עשרה. ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומה מעשר ראשון מעשר שני ערלה חלה ביכורים. הסדר הב' בזמני השנה ובמועדים ומסכתותיו שתים עשרה. שבת עירובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תעניות מגילה מועד קטן חגיגה. הסדר הג' בדיני הנשים ומסכתותיו שבע. יבמות קידושין כתובות גיטין נדרים נזיר סוטה. הסדר הד' בדיני ממונות ובמשפט שבין אדם לחברו ומסכתותיו שמונה. המסכתא הא' נחלקת לשלש ונקראות בבות: קמא, מציעא, בתרא, סנהדרין מכות שבועות עדויות הוריות ע"ז אבות. הסדר הה' בדיני הקרבנות ומסכתותיו אחת עשרה. זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה מעילה כריתות תמיד מידות קנים. הסדר הו' מדיני טומאה ומסכתותיו שתים עשרה. כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נדה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין. אלו הן ששה סדרי משנה שחיבר רבנו הקדוש על נכונה. ויש טעם על כל מסכתא ומסכתא למה נשנית לאחר שלפניה כמו שמפרש הגמרא בהרבה מקומות וכמו שכתב המאור הגדול בפתיחת זרעים הנזכרת.

[התוספתא]

והיו דברי רבי במשנה מעטי הכמות ורבי האיכות וקוצר מילין מבלי אריכות אין בו מלה לבטלה ולא ענין ללא ענין ולא דבר ללא דבר והיה הכל מבואר לו לרוחב שכלו, אך לבאים אחריו עמקו דבריו מי ירד לסוף דעתו ומי יבוא עד תכונתו. לפיכך ראה אחד מתלמידיו לחבר ספר לגלות ולמלאת דברי רבו ולבאר אותיותיו אלה בקרבו, והיא התוספתא. ועניינה תוספת על המשנה וגלוי טעמה.

[ברייתות]

וכן חברו ר' חייא ור' אושעיא ברייתות אשר מדברי רבם נשמטות, והוא שמם ברייתא חוץ ממדרשו של רבנו הקדוש. וכל הבא אחרי החבורה הנכבדת ההיא לא שם לבו ומאודו אלא להתבונן בדברי המשנה כל איש ואיש כפי חכמתו והשגת ידו, עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי סוף האמוראים האחרונים.

[התלמוד]

והתעודד רב אשי וראה בעצתו הנכונה לעשות ככל אשר עשו הראשונים ואסף לכל הסברות והדקדוקים, ודלה מים מבורות עמוקים, וכלל הכל בחכמתו, ונפש רחבה אשר אתו, וחבר הגמרא, אגרא דשמעתתא סברא, וכיון בו ארבעה דברים יקרים: הראשון לפרש כל טעמי המשנה כלליה ופרטיה וכל המשא ומתן שנפל עליה וטענת כל מפרש על חברו מאשר היו לפניו ובדורו. השני, פסק דין על דעת אחד מהחולקים הנושאים והנותנים תנאים ואמוראים. השלישי, גזרות ותקנות שנעשו מאחר רבנו הקדוש זה עד המחבר, חיילים יגבר. הרביעי, דרשות ואגדות נושאים מטוב מוסרים ומידות. ואין ראוי לחשוב שתועלתם מעוטה, אבל הם רבי התועלות כוללים חידות נפלאות מלמעלה למטה.

ועשה רב אשי מהגמרא שתי נוסחאות: מהדורא קמא ומהדורא בתרא, אחת ארוכה ואחת קצרה, כדרך כל מחבר שמחבר וחוזר ומתקן חיבורו מאריכו ומקצרו. ונחתם הגמרא, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. רק רבנן סבוראי שעמדו אחריו הוסיפו בו קצת תוספת כאשר מקובל מפי הגאונים ז"ל כגון בריש קדושין ופריך רב אחאי, והיה זה מקבלתם ומסברתם.

פרק ב

א.

אלו הם דורות חכמי המשנה: הדור הראשון, שמעון הצדיק ואנשי דורו. הדור השני, אנטיגנוס איש סוכו ורבי אלעזר בן חרסום ואנשי דורם. הדור השלישי, יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים ואנשי דורם. הדור הרביעי, יוחנן בן מתתיה ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. הדור החמישי, חוני המעגל ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וזולתם. הדור הששי, עקביא בן מהללאל ושמעיה ואבטליון. הדור השביעי, שמאי והלל ורבי יהודה בן בתירא ורבי נחוניא בן הקנה ואנשי דורם. הדור השמיני, רבן גמליאל הזקן ונחום הלבלר וזולתם. הדור התשיעי, רשב"ג ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול וזולתם. הדור העשירי, ריב"ז וראב"י וחכמי דורם. הדור האחד עשר, ר' אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ור' אלעזר בן ערך ואנשי דורם. הדור השנים עשר, רבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה והרבה זולתם. הדור השלשה עשר, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון וחכמי דורם. הדור הארבעה העשר, ר"י הנשיא הוא רבנו הקדוש ורבי ישמעאל בנו של ר"י הגלילי וזולתם הרבה, והם סוף התנאים.

ב.

ואלו הם חכמי הגמרא לדורותם: הדור הראשון, רבי חייא ורבי אושעיא ולוי ובר קפרא ורבים זולתם. הדור השני, רבי יוחנן וריש לקיש וחכמי דורם. הדור השלישי, רב הונא ורב יהודה ורב נחמן ורב אסי ועולא ואנשי דורם. הדור הרביעי, רב חסדא ורבה בר נחמני ורב יוסף ורב ששת וזולתם. הדור החמישי, אביי ורבא וזולתם הרבה. הדור הששי, רב פפא ורב פפי ורב הונא בריה דרב יהושע ורב יימר ורב זביד ואנשי דורם. הדור השביעי, רב כהנא ורפרם בר פפא ואמימר ומר זוטרא ורב אשי ורבינא והם סוף הוראה, וסימניך עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, מקדשי סימן לרב אשי, אבינה סימן לרבינא, לאחריתם אחרית האמוראים. ומהם ובהם נסתם ונחתם הגמרא.

אחריהם עמדו רבנן סבוראי ואלה שמותם: רב אחא רב גביהה ורב אחדבוי והרבה זולתם. ואחרי רבנן סבוראי עמדו הגאונים גאוני עולם: רב יהודה גאון ורבנו נתנאל ורב האיי, ואחריהם בכל דור ודור חכמים נבונים וידועים ז"ל.

ושלשלת הקבלה מהתנאים והאמוראים איש מפי איש הלא היא כתובה על ספר הישר להרמב"ם ז"ל בפתיחת חיבורו הגדול.

פרק ג

בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות. אחרים אומרים רבי מאיר. ויש אומרים רבי נתן. והעלו להם אלו השמות משום מעשה שהיה בסוף הוריות שביקשו לזלזל ולעקור כבודו של רשב"ג נשיא ישראל וקנסינהו דלא לימרו שמעתתא משמייהו ואסיקו לר' מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים.

והיה קשה למורי החכם נר"ו על זה הכלל קושיא נצחת שהרי נמצא בהרבה מקומות דתני אחרים ורבי מאיר וכן במקומות אחרים. אח"כ מצאתי בכריתות שאומר שכשהיה רבי מאיר אומר דבריו בשם אלישע בן אבויה אשר בשם אחר יכונה, אז היו אומרים עליו אחרים אומרים.

והתוספות ז"ל כתבו הך אחרים אינו רבי מאיר. והכי נמי איכא טובא יש אומרים שאינו רבי נתן.

כל מקום שתמצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא מוכח פ"ק דעירובין שהוא ר"מ אשר שמש את שניהם בישיבה.

[כינויים של חכמים]

פ"ק דסנהדרין כל היכא דאיכא הדנין לפני חכמים הם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא חנן המצרי וחנניה. רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא. רבותינו שבבבל רב ושמואל. למדין לפני חכמים לוי מרב. דייני גולה קרנא. דייני ארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי. דייני דסורא רב הונא ורבי יצחק. דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל. דייני דנהרדעא רב אחא (בגמ' אדא) בר מניומי. סבי דסורא רב הונא ורב חסדא. סבי דפומבדיתא עיפא ואבימי בני רחבה. אמוראי דפומבדיתא רבה ורב יוסף. אמוראי דנהרדעא רב חמא. אמרי בבי רב רב הונא. אמרי במערבא רבי ירמיה. אמרו עליו במערבא רבי חנינא. שלחו מתם רבי אלעזר. סיני הוא רב יוסף, עוקר הרים רבה חברו, ונקראו כן לפי שרב יוסף היה בקי במשניות כנתינתם מסיני ורבה חברו היה חריף ומפולפל. קטינא חריך שקי הוא ר' זירא ונקרא כן לפי שהיה בודק את עצמו בכבשן אי שלטא ביה אור של גיהינום יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו ואיחרכו שקיה ואסיקו ליה האי שמא. וקטינא לפי שר' זירא איש קטן היה כדאיתא במציעא פרק השוכר.

רבא חברו של אביי באל"ף בלא דגשות הבי"ת, ורבה חברו של רב יוסף כתוב בה"א בדגשות הבי"ת והוא רבו של אביי ורבא.

ושם אביי נחמני כידוע בהרבה מקומות בגמרא ונקרא אביי לפי שהיה שם אבי רבו נחמני והוא רבה בר נחמני המפורסם בגמרא ומפני כבוד אביו שלא לקראתו בשמו ואפילו לאדם אחר ששמו כשמו החליף לו שמו וקראו בזה הכינוי אביי רמז ששמו כשם אביו, ויש אומרים להפך שעיקר שמו אביי היה ועל שם שגדלו רבה בר נחמני בתוך ביתו ולמדו תורה שהיה יתום השיאו את שמו נחמני על שם אביו, וכן פירש"י ז"ל בגיטין.

רב בר אחוה דרבי חייא דאיהו בר אחתיה דרבי חייא כדאיתא פרק קמא דפסחים ועיקר שמו אבא ותלמידיו קורין לו רב, ורב חייא קורא לו בר פחתי כלומר בן נשיא מלשון האחשדרפנים והפחות. והוא היה קורא לר' חייא חביבי כלומר יקירי ואהובי או דודי, תרגום דוד אח אבוהי, והבליעו האותיות (אך למחסור) כמנהגם בקיצור.

שמואל היו קורין לו אריוך על שם שהלכה כמותו בדיני ואריוך היה מלך ודינא דמלכותא דינא. אי נמי משום דכתיב אריוך מלך אלסר כלומר שמואל מלך בכולהו מידי אלא באיסור דלית הלכתא כותיה כמו שאני עתיד לזכור בעז"ה, וכן היו קורין לו שבור מלכא. ושמואל היה רגיל לקרות לרב יהודה תלמידו שיננא חכם מחודד.

כל רב יהודה סתם הוא רב יהודה בריה דרב יחזקאל. וכל רבה סתם הוא רבה בר נחמני.

ורב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יצחק לדעת רש"י בגיטין בפרק כל הגט, ולדעת התוספות הוא רב נחמן בר יעקב. והרוצה לעמוד על עיקר ראיותיהן בזה יעויין שם בתוספות ז"ל וכאן אין מקום להאריך.

רב הונא הוא תלמידו של שמואל כמפורסם בכמה מקומות בגמרא. ויש רב הונא אחר שהיה רבו כדמשמע פ"ק דחולין בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול וכן במקומות אחרים.

קהלא קדישא הם ר' שמעון בן מנסיא ור' יוסי בן משולם שהיו משלשים ימותם שליש בתורה שליש בתפלה שליש במלאכה. בנן של קדושים הוא רבי מנחם בר סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא הוה מסתכל אפילו בצורתא דזוזי כדאיתא בע"ז.

כל היכא דאיכא תני רב ספרא משום דבי רבי חד המיוחד בבניו ומאן ניהו רבן גמליאל.

רבי יהודה הנשיא הוא רבנו הקדוש שחבר המשנה, ואיכא אחרינא ר' יהודה הנשיא ואמורא הוה כדמוכח בע"ז פרק אין מעמידין.

אמרו ז"ל: גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו, כמו: שמעון הצדיק שמעיה ואבטליון שנקראו כן מרוב מעלתן כדרך הנביאים שאין מכנין אותם.

כל רב ומר מבבל, וכל רבי מארץ ישראל. לפי שבארץ ישראל היו סומכים לדון דיני קנסות וקורין אותו רבי, דכתיב. עד האלוהים יבוא דבר שניהם ואין אלוהים אלא מומחה ומוסמך כדאיתא בסנהדרין וזהו שתמצא בגמרא בהרבה מקומות רב זירא ור' זירא ומפרש"י בכתובות שקודם שעלה לא"י היו קורין לו רב ולאחר שעלה ונסמך נקרא רבי. ולא מצינו בחכמי המשנה מי שנקרא מר ורב.

רב מרי בר רחל בת שמואל הייתה ונשבית ונשאה עכו"ם ונתגייר ושמו איסור גיורא ורב מארי הורתו שלא בקדושה הייתה ומחמת כבודו יחסוהו על שם אמו.

סתם מתניתין רבי מאיר. סתם תוספתא ר' נחמיה. סתם ספרא ר' יהודה. סתם ספרי רבי שמעון. וכולהו אליבא דר"ע משום דכולהו תלמידייהו הוו וסתמא דרבי הוה רגיל למסתם אדעתייהו דהני, אבל זימנין דקים ליה לגמרא שיש משניות נסתמות על דעת אחרים כדאמרינן במגילה זו דברי רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאה וכיוצא בו במקומות אחרים.

כל ר' יהושע סתם האמור במשנה הוא רבי יהושע בן חנניה. רבי אליעזר סתם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס. רבי יהודה סתם הוא רבי יהודה בר אלעאי. רבי שמעון סתם הוא ר' שמעון בן יוחאי. יוחנן כהן גדול הוא יוחנן בן מתתיה שהיה בימי חשמונאי ובניו.

רבי יהושע בן קרחה הוא בנו של רבי עקיבא והוא נקרא כן עם השם הזה, והטעם לפי שרבי עקיבא קירח היה כמו שאמר עליו ר' אלעזר בן עזריה: כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקירח הזה.

כל מעשה בחסיד אחד הוא ר' יהודה בר אלעאי.

ר' מאיר הוא ר' נהוראי שהיה מאיר ומזהיר פני חכמים בהלכה ושמו ר' נחמיה כדאיתא בעירובין פ"ק.

כל רבי אלעזר סתם האמור בגמרא הוא רבי אלעזר בן פדת.