החוק הפלילי הירדני
החוק הפלילי הירדני מתוך 
החוק הפלילי הירדני, חוק מס׳ 16 לשנת 1960
ע״ר ירדני 1960, 374 (מס׳ 16); 1962, (מס׳ 24); 1963, (מס׳ 39), (מס׳ 40); 1965, (מס׳ 29), (מס׳ 42); 1966, (מס׳ 1), (מס׳ 7); קמצ״ם 43, 20 (צו 771); קמצ״ם 48, 860 (צו 890); קמצ״ם 53, 36 (צו 954); קמצ״ם 56, 56 (צו 1008); קמצ״ם 74, 88 (צו 1146); קמצ״ם 109, 85 (צו 1324); קמצ״ם 162, 1826 (צו 1428); קמצ״ם 164, 1925 (צו 1431); קמצ״ם 249, 8720 (מס׳ 1805); קמצ״ם, 260, 11910 (צו 2112).
הודעה
על פי סעיף 34 מהקונסטיטוציה
מודיעים בזה כי בהתאם לסעיף 94 מהקונסטיטוציה, הועבר החוק הזמני מס׳ 85 לשנת 1951 (החוק הפלילי – שפורסם בעיתון הרשמי מספר 1077) לפרלמנט והוכנסו בו כמה תיקונים. להלן מפורסם החוק האמור בצורתו המתוקנת שאושר על ידי הסינאט והפרלמנט והסכימה עליו מועצת הסגנות הנכבדה כדי שיבוא במקום החוק הזמני מספר (85) לשנת 1951 האמור.
מועצת העוצרים בהתאם לסעיף (31) מהקונסטיטוציה ועפ״י החלטת הסינאט והפרלמנט מאשרת – במקום הוד מלכותו המרומם – את החוק הבא והיא מצווה על הוצאתו והוספתו לחוקי הממלכה:
נוסח זה של החוק הפלילי הירדני, חוק מספר 16 לשנת 1960, מבוסס על תרגום רשמי שפורסם בחוברת ”לקט חוקים ירדניים“, קובץ ו׳, בהוצאת מפקדת פצ״ר.
תוכן עניינים
סעיף 1
חוק זה ייקרא (החוק הפלילי לשנת 1960) ויהיה בתוקף כעבור חודש ימים מיום פרסומו בעיתון הרשמי.
סעיף 2
יהיו למשפטים ולביטויים הבאים, הנזכרים בחוק זה, את הפירושים שיוחדו להם דלקמן מלבד אם ענין הכתוב מחייב פירוש אחר:
”הממלכה“ – הממלכה הירדנית ההאשמית.
”הליכים משפטיים“ – כולל כל ההליכים שנדונו בפני איזה בית משפט, שופט חוקר, מועצה משפטית, ועדת חקירה או אדם שרשאי להעיד בפניהם לאחר הצהרה בשבועה; אחת היא אם בית המשפט, המועצה המשפטית או הוועדה שמעה את עדות אותו אדם לפני השבועה או בלעדיה.
”בית מגורים“ – פירושו מקום מיועד למגורים או איזה חלק מבנין ששימש – לבעלו או למחזיקו ולמשפחתו, אורחיו, משרתיו או לאיזה מהם – בתור מגורים, אף על פי שלא היה מאוכלס למעשה, בזמן בצוע הפשע, וכולל הנספחים והחלקים המחוברים אליו שבתוך אותו גדר.
”דרך ציבורית“ – פירושה כל דרך שהועד למעבר הציבור בכל זמן שהוא בלי הגבלה, וכוללת ההגדרה את הגשרים וכל הדרכים המקשרות את הערים ואת חלקי הארץ ואת חלקי הארץ ואינה כוללת את השווקים, הככרות, הרחבות, ואת הרחובות שבתוך הערים, העיירות או הכפרים ואת הנהרות.
”מקום ציבורי“ – פירושו כל דרך ציבורית וכל מקום או מעבר שרשאי הציבור לעבור בו או להיכנס אליו בכל זמן שהוא בלי הגבלה – או מוגבל על ידי תשלום סכום מסוים – וכן בנין או מקום המשמש לאיזה אסיפה, נשף ציבורי, כנס דתי או כמגרש פתוח.
”ליל או לילה“ – פירושם הזמן שבין שקיעת השמש וזריחתה.
”פצע“ – פירושו כל שריטה או חתך אשר חותך איזה קרום מקרומי הגוף החיצוניים, ובכדי להשלים את הפירוש ייחשב הקרום כחיצוני אם יש אפשרות למששו מבלי לפלח או לבקע איזה קרום אחר.
הספר הראשון
ההוראות הכלליות
שער ראשון
על החוק הפלילי
פרק ראשון
ההוראות הפליליות מבחינת הזמן
סעיף 3
אין להטיל עונש כלשהוא אלא אם הורה על כך החוק, שהיה בתוקף בעת ביצוע העבירה, והעבירה תיחשב כמושלמת אם נסתיימו פעולות ביצועה מבלי לשים לב למועד אירוע התוצאה.
סעיף 4
(1)
כל חוק המתקן את תנאי החיוב בעבירה לטובת הנאשם, יחולו הוראותיו על הפעולות שבוצעו לפני תחולתו, אלא אם כן יצא פסק דין סופי בגין אותן הפעולות.
(2)
כל חוק המתקן את זכות התביעה לדין יחול על העבירות שבוצעו לפני כן אם היה לטובת הנאשם.
(3)
אם קבע החוק החדש הארכה לשם השימוש בזכות התביעה לדין, לא תחול אותה הארכה אלא מיום ביצוע החוק, אם החוק תיקן הארכה שנקבעה לפני כן, היא תחול בהתאם לחוק הקודם בתנאי שלא תעלה על התקופה שנקבעה בחוק החדש ותיחשב מיום ביצועו.
(4)
אם תיקן חוק כלשהו את מועד ההתישנות של עבירה או של עונש, יחול המועד על פי החוק הקודם בתנאי שלא תעלה התקופה על המועד שנקבע בחוק החדש, מחושבת מיום ביצועו.
סעיף 5
כל חוק חדש המבטל עונש או המטיל עונש יותר קל, יחול על העבירות שבוצעו לפני תחולתו. אם יצא החוק החדש לאחר מתן פסק דין סופי וחוק זה אינו מחייב נאשם שנידון על עבירתו, ייפסק ביצוע פסק הדין ויסתיימו השלכותיו הפליליות.
סעיף 6
כל חוק המטיל עונשים יותר חמורים אינו חל על עבירות שבוצעו לפני תחולתו.
פרק שני
ההוראות הפליליות מבחינת המקום
(1) הסמכות הטריטוריאלית
סעיף 7
(1)
חוק זה יחול על כל מי שיבצע עברה, בתחום הממלכה, מאחת העבירות שהוזכרו בו.
(2)
העבירה תיחשב כי בוצעה בתחום הממלכה אם בוצעו על אדמת הממלכה כל אחד מהאלמנטים המרכיבים את העבירה או איזה מעשה המהווה עבירה שאינה מתחלקת או פעולת השתתפות עיקרית או משנית:–
(א)
מקרקעי הממלכה תכלול את המרחב האווירי המכסה אותן ואת הים הטריטוריאלי במרחק של חמישה קילומטרים מהחוף וכן את התחום האווירי המכסה את הים הטריטוריאלי וכן את הספינות והמטוסים הירדניים.
(ב)
וכן את האדמות הנכריות אשר בכיבוש הירדני באם העבירה שבוצעה נגעה בבטחון הצבא ובאינטרסים שלו.
סעיף 8
החוק הירדני אינו חל על:
(1)
העבירות המבוצעות בתחום האווירי הירדני בתוך מטוס נוכרי, באם העבירה לא חרגה מחוץ למטוס, אך העבירות שאינן חורגות מקצה המטוס יהיו כפופות לחוק הירדני, באם המבצע או הקרבן היה ירדני ואם נחת המטוס בתוך הממלכה הירדנית ההאשמית לאחר בצוע העבירה.
(2)
העבירות בתוך המים הטריטוריאליים הירדניים או במרחב האווירי אשר מכסה אותם אשר מבוצעות על גבי אניה או בתוך מטוס נוכריים, אם לא חרגה העבירה מחוץ לאניה או מחוץ למטוס.
(2) הסמכות העצמית
סעיף 9
הוראות חוק זה יחולו על כל ירדני או נכרי – אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב – שביצע מחוץ לתחום הממלכה פשע או עוון הפוגע בבטחון הממלכה או אם זייף את: חותם הממלכה, מעות, שטרי כסף או שטרי בנק ירדניים או נכריים, הנמצאים במחזור באופן חוקי, או הנסחרים בתחום הממלכה.
(3) הסמכות האישית
סעיף 10
הוראות חוק זה יחולו על:
(1)
כל ירדני – אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב – שביצע מחוץ לתחום הממלכה פשע או עוון שמעניש עליהם החוק הירדני, והם חלים על כל אחד מהנזכרים לעיל. אפילו אם איבד את הנתינות הירדנית או קיבל אותה לאחר ביצוע הפשע או העוון.
(2)
כל העבירות הנעשות מחוץ לתחום הממלכה על ידי פקיד ירדני כלשהוא בעת מילוי תפקידו או לרגל מילוי תפקידו.
(3)
על העבירות הנעשות מחוץ לתחום הממלכה והמבוצעות על ידי עובדי השירות הדיפלומטי והקונסולרי הירדני אשר מחוסנים על פי החוק הבינלאומי הפומבי.
(4)
על כל נכרי השוהה בממלכה הירדנית ההאשמית, אם היה מבצע, משתתף, מסית או מתערב, שביצע מחוץ לתחום הממלכה הירדנית ההאשמית פשע או עוון, שמעניש עליהם החוק הירדני, במידה ולא הוגשה ולא נתקבלה בקשה להסגרתו.
סעיף 11
הוראות חוק זה לא יחולו על העבירות המבוצעות בתחום הממלכה על ידי עובדי השירות הדיפלומטי והקונסולרי הנכרי אשר מחוסנים על פי החוק הבינלאומי הפומבי.
(4) תחולת ההוראות הנכריות
סעיף 12
פרט לפשעים שהוזכרו בסעיף (9) והעבירות שבוצעו בתחום הממלכה, לא יתבע לדין בממלכה כל ירדני או נכרי באם נשפט סופית בחוץ לארץ ובאם נתחייב בדין ונענש או שהעונש בוטל מסיבת התישנות או ע״י חנינה.
סעיף 13
(1)
אין מניעה לתבוע אדם לדין בתחום הממלכה על ביצוע:
(א)
פסקי דין שניתנו בחוץ לארץ בקשר לעבירה מהעבירות המפורטות בסעיף (9).
(ב)
פסקי דין שניתנו בחוץ לארץ עבור כל עבירה שבוצעה בתחום הממלכה.
(2)
בשני המקרים יימנעו מלהעמיד אדם לדין בתוך הממלכה באם פסק־הדין הנכרי ניתן בעקבות הודעה רשמית מאת השלטונות הירדניים.
(3)
התקופה שריצה האדם הנשפט בחוץ לארץ, כתוצאה מפסק דין, תנוכה מהתקופה שנשפט בה בתחום הממלכה.
שער שני
ההוראות הפליליות
פרק ראשון
עונשין
(1) העונשין באופן כללי
סעיף 14
העונשים בגין פשעים הם:
1 – עונש־מוות
2 – מאסר עולם עם עבודת פרך
3 – מעצר עולם
4 – עבודת פרך זמנית
5 – מעצר זמני
סעיף 15
העונשין בגין עוונות הם:
1 – מאסר
2 – קנס
3 – ערבות
סעיף 16
העונשין בגין חטאים הם:
1 – מאסר
2 – קנס
(2) עונשין בגין פשעים
סעיף 17
(1)
עונש מוות, הוא: תליית החייב בדין.
(2)
במקרה והוכח כי האשה שהוטל עליה עונש זה היתה בהריון, יוחלף עונש המוות במאסר עולם עם עבודת פרך.
סעיף 18
עבודת פרך, היא: העבדת הנידון בעבודות מאומצות ההולמים את מצב בריאותו ואת גילו, בין אם זה בתוך כותלי בית הסוהר ובין אם זה מחוצה להם.
סעיף 19
המעצר, הוא: חבישת הנידון באחד מבתי הסוהר של הממלכה לתקופה שנידון בה ולתת לו יחס מיוחד, לא להכריחו להתלבש בלבוש האסירים ולא להעבידו בשום עבודה בתוך בית הסוהר או מחוצה לו, אלא בהסכמתו.
סעיף 20
אם לא צוין בחוק זה הוראה מיוחדת, יהא הגבול המינימלי של עבודת פרך זמנית ומעצר זמני הוא שלוש שנים, והגבול המקסימלי יהא חמש עשרה שנה.
(3) עונשין בגין עוונות
סעיף 21
מאסר, הוא: חבישת הנידון באחד מבתי הסוהר של הממלכה לתקופה שנידון בה, והנעה בין שבוע אחד לבין שלוש שנים אלא אם החוק קבע אחרת.
סעיף 22
קנס, הוא: חיוב הנידון לשלם לאוצר הממלכה את הסכום שנקבע בפסק הדין, והוא נע בין חמישה דינרים למאתיים דינרים אלא אם נקבע בחוק אחרת:
(1)
אם לא שילם הנידון בקנס את הסכום שבו נתחייב, ייאסר יום אחד עבור כל (500) פילס או על חלק מהם, בתנאי שלא תעלה תקופת המאסר במקרה זה על שנה אחת.
(2)
באם בית המשפט יתן פסק דין המחייב תשלום קנס, עליו לציין בפסק הדין גם תקופת מאסר הנידון, השקולה נגד הקנס המוטל ובשיעור שהוזכר בסעיף קטן (1) באם לא שולם הקנס; במידה ולא צויינה התקופה בפסק הדין, יוחלף הקנס על פי החלטה מיוחדת מאת אל־נאיב אל־עאם (היועץ המשפטי לממשלה).
(3)
ינוכה מהקנס שנקבע בפסק הדין אותו שיעור הנזכר בסעיף קטן (1) כל תשלום חלקי לפני או בעת המאסר וכל סכום שנגבה.
(4) עונשין בגין חטאים
סעיף 23
עונש מאסר בגין חטא, יהיה: מאסר מעשרים וארבע שעות לשבוע ימים, ויבוצע בנידונים במקומות שאינם המקומות המיועדים לנשפטים בשל פשעים או בשל עוונות ככל האפשר.
סעיף 24 [תיקון: ע״ר 1966]
קנס בגין חטא ינוע בין (500) פילס לבין חמישה דינרים.
סעיף 25
הוראות סעיף מס׳ (22) יחולו על הקנס המוטל בגין חטאים.
הוראות כוללות
סעיף 26 [תיקון: 1008]
(א)
מאסר וקנס שהוזכרו בחלק מסעיפי חוק זה או איזה חוק אחר, מבלי להגביל את התחום המינימלי והמקסימלי, או שהתחום המקסימלי הוא יותר משבוע ימים או יותר מחמישה דינרים, ייחשב הגבול המינימלי של המאסר שבוע ימים ושל הקנס חמישה דינרים ואילו הגבול המקסימלי ייחשב למאסר שלוש שנים ולקנס מאתיים דינרים במידה ולא נקבע גבולם המקסימלי.
(ב)
המפר הוראה שבדין, במעשה האסור על פי אותו דין או בהמנעות ממעשה שעשייתו נדרשת על פי אותו דין, דינו – מאסר שנתיים או קנס 25,000 שקלים או שני העונשים כאחד, אם לא נקבע במפורש עונש אחר לאותה עבירה.
סעיף 27 [תיקון: ע״ר 1963-2, 1146]
(1)
בית המשפט רשאי לצוות לתת לנידון יחס מיוחד בהתאם למה שנקבע בחוק בתי הסוהר.
(2)
אם הוטל על אדם מאסר לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים רשאי ביהמ״ש שהוציא את פסה״ד להמיר את המאסר לקנס של 20 דינרים לכל יום מאסר, אם שוכנע ביהמ״ש כי הקנס מהווה עונש מספיק בעד העבירה שחויב בה אותו אדם.
תוספת פיגור על אי תשלום קנס [תיקון: 1324]
(א)
קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן – התוספת).
(ב)
שיעור התוספת יהיה חמישים אחוזים מן הקנס או מחלקו שלא שולם, לפי העניין; בתום כל תקופה של ששה חודשים שעברו בן המועד שנקבע – חמישים אחוזים נוספים הקנס או מחלקו כאמור.
(ג)
לא נקבע המועד לתשלום הקנס על־ידי בית המשפט, ישולם הקנס מיד ואם הקנס הוטל על אדם שלא בנוכחותו או בנוכחות סנגורו, ישולם הקנס תוך 30 יום מיום שנשלחה לנאשם בדואר הודעה על גזר הדין או שהומצאה לו בדרך שבה ניתן להמציא מסמכים על פי דין או תחיקת ביטחון.
גביית התוספת [תיקון: 1324]
(א)
לעניין גבייה, דין התוספת כדין קנס, אולם סעיף 27ה לא יחול על התוספת.
(ב)
סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שנתווספה עליו תוספת, ייזקף תחילה על חשבון התוספת.
פטור מתשלום [תיקון: 1324]
(א)
בית המשפט רשאי לפטור אדם, על־פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנע שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.
(ב)
הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט רשאי להחליט בבקשה על יסוד תצהיר בלבד או המעמד המבקש בלבד.
(ג)
החלטת בית המשפט ניתנת לערעור כפסק דין של אותו בית המשפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה.
גביית קנסות [תיקון: 1324]
קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות חוק גביית הכספים הציבוריים, מס׳ 6 לשנת 1952 כאילו היה כספים ציבוריים כמשמעותם בחוק.
מאסר במקום קנס [תיקון: 1324]
(א)
בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שנתיים למקרה שהקנס, כולו או מקצתו, לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, לא תעלה תקופה המאסר במקום הקנס על שנה.
(ב)
לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר שהוטל על־פי סעיף קטן (א) אלא אם גזר הדין שבו הוטל הקנס ניתן במעמד הנאשם או סניגורו, ואם ניתן שלא במעמדם – נשלחה בדואר לנאשם הודעה על גזר הדין או הומצאה לו בדרך שבה ניתן להמציא מסמכים על־פי דין או תחיקת הביטחון.
(ג)
נשא אדם מאסר לפי סעיף קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא אדם חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר.
(ד)
הוטל מאסר לפי סעיף קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס, תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.
(ה)
מי שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת.
פרק שני
אמצעי מנע וזהירות באופן כללי
סעיף 28
אמצעי זהירות הם:
(1)
הגבלת החופש
(2)
החרמת הרכוש
(3)
ערבות על תנאי
(4)
נעילת מקום העסקים
(5)
הפסקת פעולת האישיות המשפטית או פירוקה
(1) הגבלת החופש
סעיף 29
מי שנידון להסגר מטעמי מנע או זהירות, יוסגר בבית חולים מיוחד ויטופל בו בהתאם למצבו.
(2) החרמת רכוש
סעיף 30
בהתחשב בזכויותיהם ובתום ליבם של אנשים אחרים, אפשר להחרים חפצים שהושגו בעקבות בצוע פשע או עוון, בזדון, או ששימשו לביצועם, או שהוכנו לעשייתם.
בגין עוון או חטא שבוצע לא בזדון אין להחרים את החפצים, אלא אם כן נקבע על כך בחוק.
סעיף 31
יוחרם מהחפצים כל מה שנאסר ייצורו, רכישתו, מכירתו או שימושו אפילו אם לא היה רכושו של הנאשם או שלא נסתיימו ההליכים במתן פסק־דין.
(3) ערבות על תנאי
סעיף 32
(1)
ערבות על תנאי, היא הפקדת סכום כסף או שטרות או עפ״י חתימה של אדם בעל יכולת או פוליסת בטוח, לשם הבטחת התנהגות טובה של הנידון או כדי למנוע כל עבירה.
(2)
אפשר להתנות את תקופת הערבות לשנה אחת לפחות ולשלוש שנים לכל היותר, אלא אם קבע החוק הוראה אחרת.
(3)
בית המשפט יקבע בפסק דינו את הסכום שיש להפקידו או הסכום הנקוב בפוליסת הבטוח או בערבות האישית בתנאי שלא יפחת מחמישה דינרים ולא יעלה על מאתיים דינרים.
סעיף 33
אפשר להטיל ערבות על תנאי:
(1)
במקרה וניתן פסק־דין על איומים או הפחדה.
(2)
במקרה וניתן פסק־דין על הסתה לביצוע פשע ושלא בוצע הפשע.
(3)
אם יש חשש שהנידון יזיק שנית לקרבנו או לאחד מבני משפחתו או יפגע בנכסיהם.
סעיף 34
(1)
הערבות תבוטל והפקדון יוחזר והערב ישוחרר באם המעשה שרצו למנעו לא בוצע תוך תקופת הנסיון.
(2)
ובמקרה והיה להיפך מהנ״ל ייגבה סכום הערבות אשר ייועד, לפי הסדר: לכיסוי הפיצויים האישיים, האגרות והקנסות ויתרת הסכום הוחרם לטובת הממשלה.
(4) נעילת המקום
סעיף 35
(1)
אפשר לפסוק בנעילת המקום שבו בוצעה העבירה, אם על ידי בעל המקום או בהסכמתו, לתקופה שלא תפחת מחודש ושלא תעלה על שנה באם הרשה לכך החוק במפורש.
(2)
באם נעילת המקום הנידון היה כתוצאה מעבירות נגד המוסר, יש למנוע מאת הנידון, או איזה אדם אחר מבני משפחתו או איזה אדם שרכש את המקום או שכר אותו והיודע אודותיו, מלעסוק באותו עסק.
(3)
המניעה לא תפגע בבעל הנכס ובכל אלה שיש להם זכיון או חוב על הנכס אם לא היה להם כל קשר עם העבירה.
(5) הפסקת פעולת האישיות המשפטית או פירוקה
סעיף 36
אפשר להפסיק פעולת כל אגודה, חברה או ארגון וכל אישיות משפטית, פרט לאדמינסטרציה הציבורית, באם בוצע על ידי מנהליה, חברי הנהלתה, נציגיה או פועליה, בשמה או על ידי אחד האמצעים שלה – פשע או עוון, בזדון שעונשו אינו פחות משנתיים מאסר.
סעיף 37
אפשר לפרק את הגופים במקרים שצויינו בסעיף הקודם אם:
(א)
לא פעלו בהתאם לתקנותיהם החוקיות.
(ב)
מטרת ייסודם היתה הפרת החוקים או התכוונו לעשות כן.
(ג)
הפירו את ההוראות החוקיות שנקבעו בתקנות הפירוק.
(ד)
הוחלט, לפי החלטה סופית, להפסיק את פעולתם וטרם עברו חמש שנים על ההחלטה.
סעיף 38
(1)
ההפסקה תהא לא פחות מחודש ולא תעלה על שנתיים לכל היותר ותגרום להפסקת כל פעולות הגוף, ובאם שונה השם או הוחלפו המנהלים או חברי ההנהלה יש להימנע מלוותר על המקום, בתנאי שיש לשמור על זכויות הזולת שפעלו בתום לב.
(2)
הפירוק יחייב את חיסול רכוש הגוף המשפטי; כך שכל המנהלים, חברי ההנהלה, וכל מי שנחשב לאחראי אישית בעד העבירה יאבדו את הכשירות לייסד גוף דומה או לעסוק בניהולו.
סעיף 39
העובר על ההוראות הנזכרות לעיל – דינו מאסר לתקופה מחודש עד שישה חודשים וקנס מחמישה דינרים עד למאה דינרים.
הוראות כלליות
חישוב העונשים ואמצעי הזהירות
סעיף 40
(1)
עונש של יום הוא עשרים וארבע שעות, ועונש של חודש הוא שלושים יום, ומה שעולה על חודש ייחשב מהיום הקובע ועד ליום שבאותו תאריך לפי הלוח הגריגוריאני.
(2)
פרט למקרה שבו נשפט העצור לתקופה של עשרים וארבע שעות, השיחרור יהיה לפני צהרי היום האחרון.
סעיף 41
תקופת המעצר תנוכה תמיד, מתקופת העונש.
פרק שלישי
חיובים אזרחיים
(1) סוגי החיובים האזרחיים
סעיף 42
החיובים שרשאי בית המשפט לחייב בהם:
(1)
החזרה
(2)
קלקולים ונזקים
(3)
החרמה
(4)
הוצאות
סעיף 43
(1)
”החזרה“ פירושה: החזרת המצב הקודם שהיה לפני ביצוע העבירה, בית המשפט יפסוק בהחזרה ביוזמתו הוא כל עוד שההחזרה היתה בגדר האפשרות.
(2)
הדין האזרחי יחול על החזרת מה שהיה בחזקתם של האחרים.
(3)
הוראות הדין האזרחי יחולו על הקילקולים והנזקים והפסיקה בהם תהא על־פי תביעה פרטית. במקרה והנתבע יוצא זכאי רשאי הוא לבקש את חיוב בעל התביעה הפרטית.
סעיף 44
במידה והגיע לידי התביעה הכללית איזה נכס מהנכסים הקשורים באיזו עבירה פלילית, רשאית היא – בעת הדיון בתביעה – או כל בית משפט שדן בעבירה, להחליט אם מיזמתם או על פי בקשה מאת תובע הנכס למסור אותו נכס לאדם הנראה לו כבעל הנכס, ואם לא היה אפשרי לדעת מי הוא בעל הנכס רשאים הם להחליט לפי ראות עיניהם.
סעיף 45
ההוצאות שייגרמו לאוצר הממלכה יחוייב בהם הצד המפסיד:
(1)
אם התרבה מספר הנתבעים יחולקו ההוצאות עליהם בחלקים שווים פרט אם השופט פסק אחרת.
(2)
כל ההוצאות שאינן רלבנטיות לתביעה יחולו על מי שגרם אותם אפילו אם לא הפסיד.
(3)
כל מה שפורט לעיל אינו פוגע בהוראות החוק המסחרי בנוגע לפשיטת הרגל.
(4)
התובע ישוחרר מההוצאות באם העבירה שגרמה לחקירה בוצעה למעשה אך החקירה לא העלתה את מבצע העבירה.
(5)
במידה והנידון נפטר, נעדר או היה קטין ייגבו ההוצאות על דעת משרד ההוצאה לפועל בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל.
(2) הוראות כלליות
סעיף 46
(1)
חיובים אזרחיים בגין עבירה אחת ייגבו מכל האנשים שנשפטו, מכולם יחד ומכל אחד ואחד לחוד.
(2)
החיוב יחד אינו כולל את העבירות הקשורות זו בזו, אלא אם הן בוצעו למטרה משותפת.
(3)
החיוב יחד אינו כולל חיובים אזרחיים, אלא אם כן היו הנשפטים בעד אותה עבירה ונשפטו באותה תביעה.
(4)
החייבים בתביעה אזרחית יוזמנו למשפט, ויהיו הם אחראים יחד עם מבצע העבירה בעד החזרת ההוצאות שנגרמו לממלכה ובעד כל החיובים האזרחיים האחרים לפי בקשת התובע בתביעה הפרטית.
פרק רביעי
בטול פסקי דין פלילים
הוראות כלליות
סעיף 47
פסקי־דין פליליים יבוטלו, לא יבוצעו או יידחו כתוצאה מ:–
(1)
פטירת הנידון
(2)
חנינה כללית
(3)
חנינה מיוחדת
(4)
מחילה מהצד הניזוק
(5)
התישנות
סעיף 48
סיבות הגורמות לביטול פסקי־דין פליליים, אי ביצועם או השארתם תלויים ועומדים אינם פוגעים בחיובים אזרחיים הכפופים תמיד להוראות הדינים האזרחיים.
(1) פטירת הנידון
סעיף 49
(1)
כל ההשלכות הפליליות של פסק הדין יבוטלו כתוצאה מפטירת הנידון.
(2)
הפטירה תמנע את גביית הקנסות ואת האגרות שהוטלו על הנידון.
(3)
אין הפטירה משפיעה על החרמת סחורה או נעילת המקום.
(2) חנינה כללית
סעיף 50
(1)
החנינה הכללית תינתן על־ידי הרשות המחוקקת.
(2)
החנינה הכללית תבטל את העבירה מיסודה, והיא תינתן לגבי תביעות כלליות לפני מתן פסק הדין ולאחריו ותבטל כל עונש עיקרי או מסתעף, אך אינה מבטלת:
תביעה אישית כגון חיובים אזרחיים ולא את בצוע־פסק־הדין שהוצא בעקבותיה.
(3)
קנסות, אגרות שנגבו ודברים שהוחרמו לא יוחזרו.
(3) חנינה מיוחדת
סעיף 51
(1)
הוד מלכותו יעניק את החנינה המיוחדת, על־פי המלצת מועצת המינסטרים אך ביחד עם חוות דעתה.
(2)
לא תוענק חנינה מיוחדת אלא לגבי אנשים שהוצא לגביהם פסק דין סופי.
(3)
החנינה המיוחדת היא אישית וכוללת את בטול העונש, החלפתו או הקלתו, כולו או מקצתו.
(4) המחילה מצד הניזוק
סעיף 52
מחילת הצד הנפגע לגבי בטול התביעה והפסקת בצוע העונש תיתכן במידה ולא הוצא פסק דין סופי ובמידה והתביעה מבוססת על קובלנה פרטית.
סעיף 53
(1)
המחילה, אין לחזור בה ואין לתתה על תנאי.
(2)
המחילה לגבי אחד הנידונים תכלול את האחרים.
(3)
אין להתחשב במחילה באם התרבה מספר התובעים של התביעה הפרטית אלא אם יצאה מטעם כולם.
(5) התישנות
סעיף 54
הוראות ההתישנות הנזכרות בחוק סדרי הדיון הפלילי תעכב את בצוע העונשים.
שער שלישי
עבירות
פרק ראשון
המרכיב החוקי של העבירה
(1) הגדרה חוקית
סעיף 55
(1)
העבירה תהיה פשע, עוון או חטא לפי העונש המוטל עליה אם זה היה עונש בגין פשע, עוון או חטא.
(2)
ההגדרה החוקית לעונש המקסימלי היא העונש החמור ביותר שנזכר בחוק.
סעיף 56
אין לשנות את ההגדרה החוקית באם הוחלף העונש הנזכר בעונש יותר קל בהתחשב בנסיבות המקילות.
(2) צבירת עבירות מבחינה משפטית
סעיף 57
(1)
אם למעשה היו כמה הגדרות שנזכרו כולם בפסק הדין, על בית המשפט לפסוק בעונש החמור ביותר.
(2)
אם חפפה את המעשה הגדרה כללית והגדרה מיוחדת יש לנהוג על־פי ההגדרה המיוחדת.
סעיף 58
(1)
אין לדון בעד מעשה אחד אלא פעם אחת.
(2)
אם לאחר שהורשע הנאשם בעבירה, נגרמו תוצאות המהוות עבירה חמורה יותר יורשע הנאשם לפיה ואז יוטל עליו העונש החמור יותר. ואם ריצה הנאשם את העונש שנגזר עליו קודם לכן, יש לנכותו מן העונש החדש.
(3) סיבות מזכות
סעיף 59
אם המעשה שבוצע היה תוצאה מקיום זכות, שלא השתמשו בה לרעה, הוא אינו נחשב לעבירה.
סעיף 60
(1)
”קיום זכות“ פירושו: כל מעשה שהיה נחוץ באותה שעה לשם הרחקת דבר בלתי מוצדק ואין עוררין על ההגנה העצמית של המשתמש בזכותו הוא או של זולתו או להגנת רכושם.
(2)
לשם הגנה יהיו שווים האדם הטבעי והאישיות המשפטית.
(3)
אם חרגה ההגנה מהמותר אפשר לשחרר את מבצע העבירה מאת העונש, בתנאים שנזכרו בסעיף (89).
סעיף 61
אדם לא יהיה חייב באחריות פלילית על כל מעשה באם בוצע ע״י אותו אדם באחד מהמקרים הבאים:
(1)
לשם ביצוע החוק.
(2)
ציות לצו שניתן לו מרשות מוסמכת, כשהחוק מחייב אותו לציית לה, אלא אם היה הצו בלתי חוקי.
סעיף 62
(1)
מעשה מורשה על־פי החוק אינו נחשב לעבירה.
(2)
החוק מרשה:
(א)
הכאת הבנים על ידי אבותיהם בכדי לחנכם בהתאם לנוהג המקובל.
(ב)
מעשה אלימות הקורה במסגרת משחקי הספורט, במידה וכובדו כללי המשחק.
(ג)
ניתוחים כירורגיים וטיפולים רפואיים המבוצעים לפי כללי האמנות בתנאי שהם נעשו בהסכמת החולה או בהסכמת נציגיו החוקיים או במקרה ויש צורך דחוף.
פרק שני
המרכיב הנפשי של העבירה
(1) הכוונה
סעיף 63
”הכוונה“ פירושה: הרצון לבצע את העבירה כפי שהוגדרה בחוק.
סעיף 64
העבירה תיחשב כמכוונת אם תוצאות העבירה, שנבעו מהמעשה, עברו מעבר לכוונת המבצע, אם הוא חזה את אירועה וקיבל על עצמו את הסיכון; אם המעשה המזיק נבע מרשלנות, או אי זהירות או אי כיבוד החוקים והתקנות הרי הוא מהווה טעות.
סעיף 65
מלבד אם נאמר בפירוש שהכוונה לגרום לתוצאות מיוחדות, היא יסוד מיסודות העבירה שנעשתה, כולה או מקצתה, על ידי מעשה ואין נפקא מינה אם העבריין התכוון או לא התכוון על ידי מעשהו לגרום לאותה תוצאה.
סעיף 66
אם בוצעה העבירה באדם, שלא התכוון אליו המבצע, ייענש המבצע כאילו ביצע את המעשה כלפי מי שהתכוון אליו.
(2) המניע
סעיף 67
(1)
”המניע“: הוא הסיבה הדוחפת את המבצע למעשה למטרה הסופית שאליה הוא חותר.
(2)
המניע אינו מהוה מרכיב ממרכיבי העבירה אלא במקרים שנקבעו בחוק.
פרק שלישי
המרכיב החומרי של העבירה
(1) הנסיון
סעיף 68
”הנסיון“: הוא ראשית הביצוע של מעשה גלוי המביא לביצוע פשע או עוון. במידה והמבצע לא היה יכול להשלים את המעשים כדי לבצע את הפשע או את העוון, מסיבות שאין לו שליטה עליהן – ייענש באופן הבא, אלא אם צויין בחוק אחרת:
(1)
מאסר עולם עם עבודת פרך או עבודת פרך לתקופה משבע שנים עד עשרים שנה, באם העונש בעבור הפשע, שבו התחיל, מחייב עונש מוות; וחמש שנים של אותו עונש באם העונש היה מאסר עולם עם עבודת פרך או מעצר עולם.
(2)
ינוכה מכל עונש אחר מחצי עד שני שלישים.
סעיף 69
לא ייחשבו כנסיון לביצוע עבירה ההחלטה על ביצועה וכן לא פעולות ההכנה; מי שהתחיל במעשה ממעשי העבירה בפועל וחזר בו על דעת עצמו, לא ייענש אלא על המעשה או המעשים שבוצעו, במידה והם עצמם מהווים עבירה.
סעיף 70
במידה והמעשים הדרושים בכדי להשלים את העבירה בוצעו למעשה אך מסיבות מונעות, שאין למבצע שליטה עליהן, לא הושלמה העבירה המיוחלת יוטל העונש בצורה הבאה:
(1)
מאסר עולם עם עבודות פרך או עבודת פרך לתקופה של עשר שנים עד עשרים שנה באם העונש בעבור הפשע, שבו התחיל, מחייב עונש מוות, ומשבע שנים עד עשרים שנה עם עבודת פרך באם העונש היה מאסר עולם עם עבודת פרך או מעצר עולם.
(2)
ינוכה מכל עונש אחר משליש עד החצי.
(3)
יורד מכל העונשים הנזכרים בסעיף זה עד לשני שלישים במידה והסתלק המבצע – על דעת עצמו – מהשלמת הפשע שהוא התכוון לעשותו.
סעיף 71
אין מענישים על נסיון לבצוע עוון אלא במקרים שהוזכרו, בצורה מפורשת, בחוק.
(2) הצטברות עונשים
סעיף 72
(1)
אם הוכחו מספר פשעים או עוונות יוטל עונש לגבי כל פשע ויבוצע העונש החמור ביותר מכולם.
(2)
אפשר לצבור את העונשים המוטלים, עד כי לא יעלה הסך הכולל של העונשים על חצי העונש המקסימלי שנקבע לעבירה החמורה ביותר.
(3)
אם לא נפסק בקשר לחפיפת העונשים שהוטלו או שהצטברו יובא הענין להכרעת בית המשפט.
(4)
העונשים בגין חטאים יצטברו בהכרח.
(3) הפומביות
סעיף 73
האמצעים הפומביים הם:
(1)
המעשים והתנועות המבוצעים, במקום ציבורי או במקום מורשה לקהל או הנראה לעין, או במקום שאינו מהמקומות הנזכרים, אך בוצעו בצורה שאפשר לראותם על ידי כל אדם הנמצא במקומות הנזכרים.
(2)
דיבורים וצעקות בקול רם המועברים באמצעות מכשירים, או לא, עד כי בשני המקרים אפשר לשמעם על ידי מי שאין לו נגיעה במעשה.
(3)
כתיב, ציור־פוטוגרפי, עבודת יד כן סרטים, סימנים וכל סוגי תמונות, אם פורסמו במקום ציבורי, או מקום מורשה לקהל או הנראה לעין, או אם נמכרו, או שהוצעו למכירה, או שחולקו ליותר מאדם אחד.
השער הרביעי
האחריות הפלילית
חלק ראשון
הגופים האחראים
פרק ראשון
מבצע העבירה
סעיף 74
(1)
לא יוטל עונש על אדם כל שהוא אלא אם ביצע את המעשה בצלילות דעת ובכוונה.
(2)
הגופים המשפטיים אחראים באחריות פלילית על פעולות מנהליהם, חברי הנהלתם, נציגיהם ופועליהם, במידה והם פועלים בשם הגופים הנזכרים או באמצעות הגוף בהיותו אישיות משפטית.
(3)
אין להטיל על האישיות המשפטית אלא קנס או חילוט; ואם בחוק צוין עונש ממשי שאינו קנס יוחלף העונש בקנס, במקום העונש שיוטל על האישיות המשפטית, בגבולות שנקבעו בסעיפים (22 עד 24).
פרק שני
השותפים לעבירה
(1) המבצע
סעיף 75
מבצע העבירה הוא מי שהוציא לפועל את היסודות שממנה מורכבת העבירה או שהשתתף ישירות בביצועה.
סעיף 76
אם בוצע פשע או עוון על ידי מספר אנשים יחד, או שהפשע או העוון מורכב ממספר מעשים שכל אחד מהם ביצע מעשה אחד או יותר, מהמעשים המרכיבים אותם, על מנת שיוצא לפועל אותו פשע או עוון, רואים את כולם כשותפים בו וגוזרים על כל אחד מהם את העונש שנקבע בחוק, כאילו הוא בצע את העבירה לבדו.
סעיף 77
שני שותפים לעבירה – שבוצעה באמצעות דיבור ששודר דרך מכשיר כפי שהוזכר בסעיף קטן (2) מסעיף (73) או באמצעות אחת השיטות שהוזכרו בסעיף קטן (3) של אותו סעיף – הם בעלי הדיבור, הכתיב והפרסום פרט אם הוכיח הראשון שהפרסום נעשה שלא בהסכמתו.
סעיף 78
באם העבירה בוצעה באמצעות העיתונים ייחשב כאחראי המפרסם או המנהל האחראי של העיתון ואם לא היה מנהל יהיה העורך או העורך הראשי של העיתון.
סעיף 79
(1)
השלכות מטריאליות המשפיעות על החמרת העונש, הקלתו או בטולו יחולו על כל שותפי העבירה והמסייעים בה.
(2)
ותחול עליהם גם השלכות הנסיבות המחמירות האישיות או הכפולות שגרמו לבצוע העבירה.
(2) המשדל והמסייע
סעיף 80
(1)
משדל הוא מי ששידל אחרים לבצוע עבירה על ידי מתן כסף, הענקת מתנה או על ידי השפעה תוך איום, ערמה, מזימה או על ידי הוצאת כסף או שימוש לרעה בתפקיד.
(2)
המסייע בפשע או בעוון הוא כל אדם:
(א)
שסייע לבצוע עבירה על ידי הדרכתו הפעילה לביצועה.
(ב)
שנתן למבצע נשק, מכשירים או איזה חפץ אחר שסייעו לבצוע העבירה.
(ג)
שנכח במקום בצוע העבירה למטרת הפחדת המתנגדים, או לחיזוק החלטת המבצע העיקרי, או לשם הבטחת בצוע העבירה שהתכוונו לה.
(ד)
שסייע למבצע במעשים שהכשירו את הקרקע לבצוע העבירה או הקלו עליה או השלימוה.
(ה)
שקשר קשר עם המבצע או עם המסייע לפני בצוע העבירה ולקח חלק בטשטוש עקבותיה, הסתרת או סלוק דברים שצמחו מבצועה, כולם או מקצתם, או על ידי הסתרת אדם אחד או יותר, מאלה שהשתתפו, מפני החוק.
(ו)
שידע על אורח חייהם הפליליים של הפושעים העוסקים בשוד בדרכים ובבצוע מעשי אלימות נגד בטחון הממלכה או נגד בטחון הציבור או נגד בני אדם או נגד רכושם או שנתן להם אוכל, מחסה, מחבוא או מקום להתאסף בו.
סעיף 81
(1)
המשדל או המסייע ייענש:
(א)
בעבודות פרך לתקופה מחמש עשרה שנה עד עשרים שנה באם עונש המבצע היה מוות.
(ב)
בעבודות פרך לתקופה משבע שנים עד חמש עשרה שנה באם עונש המבצע היה מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר עולם.
(2)
במקרים אחרים ייענש המשדל או המסייע באותו עונש של המבצע לאחר הורדת העונש מששית עד השליש.
סעיף 82
השידול לבצוע חטא או הסיוע בו אינם מחייבים עונש.
סעיף 83
פרט למקרה שצויין בסעיף קטן (2)(ה) מסעיף (80) מחוק זה, מי שניגש מדעת להסתרת דברים השייכים לאחרים, שנגזלו או נגנבו או הושגו על ידי בצוע פשע או עוון – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינארים.
סעיף 84
(1)
פרט למקרים שצויינו בסעיף קטן (2)(ה) או (ו) מסעיף (80), מי שניגש מדעת להסתרת אדם שביצע פשע או אם סייע לו להסתתר מפני החוק – ייענש במאסר שלא יעלה על שנתיים.
(2)
ישוחררו מהעונש הורי הפושעים המוסתרים, צאצאיהם, בני זוגם, אחיהם ואחיותיהם.
חלק שני
מניעת העונש
פרק ראשון
ידיעות החוק והעובדות
סעיף 85
אי ידיעת החוק אינה משמשת צידוק למי שמבצע עבירה.
סעיף 86
(1)
לא ייענש בתור מבצע, משדל או מסייע מי שניגש לדבר עבירה מכוונת שארעה כתוצאה מטעות מטריאלית, שקרתה באחד היסודות המרכיבים של העבירה.
(2)
אם קרתה הטעות באחת הנסיבות המחמירות לא יהא העבריין אחראי על אותו מצב.
סעיף 87
טעות במעשה, המהוה יסוד לעבירה שאינה בכוונה, תשחרר את המבצע מהעונש במידה ולא היתה כתוצאה של שגגת המבצע.
פרק שני
כח עליון
(1) כח מכריע ואילוץ נפשי
סעיף 88
אין מטילים עונש על אדם שביצע עבירה תחת אילוץ ואיום, אם הוא צפה בזמן ביצוע אותה עבירה – בגבול הסבירות – מוות מהיר, או איזו חבלה חמורה שיכולה לגרום לו מום או שיתוק אבר מאבריו לכל החיים במידה והיה נמנע מלבצע את העבירה שאולץ לבצעה; להוציא מכלל זה רצח, בתנאי שלא יהיה מבצע העבירה הוא אשר העמיד את עצמו במצב של אילוץ מרצונו הטוב או שלא יכול היה להרחיק אותו מעליו.
(2) מקרה צורך
סעיף 89
אין מענישים מבצע על מעשה שהיה צורך לבצעו כדי להרחיק באופן מידי, מעליו או מעל אחרים, מרכושו או מרכוש אחרים, סכנה חמורה שאפפה אותם ושלא היה הוא שגרם לה בזדון, בתנאי שהמעשה יהא פרופורציונלי לסכנה.
סעיף 90
אין רואים מקרה של צורך אם האדם שהיה עליו בתוקף החוק להעמיד את עצמו בסכנה.
פרק שלישי
שלילת האחריות ואחריות פחותה
(1) שגעון
סעיף 91
חזקה על כל אדם שהוא שפוי בדעתו, או שהיה שפוי בדעתו בזמן בצוע העבירה, עד שיוכיח את ההיפך.
סעיף 92
(1)
לא ישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה או מחדל אם בשעת עשותו או אי־עשותו את המעשה היה בלתי כשיר להבין את אשר עשה, או לדעת שאסור היה לו לעשות את המעשה או המחדל מחמת מחלה שפגעה בצלילות דעתו.
(2)
מי ששוחרר מהעונש על־פי סעיף קטן (1) יוסגר בבית חולים לחולי רוח עד שיוכח על ידי דו״ח ועדה רפואית על החלמתו ועל אי סיכונו לבטחון הציבור.
(2) שכרות והרעלה בסמים
סעיף 93
לא ישא אדם באחריות פלילית אם בזמן עשותו את המעשה היה בלא הכרה או היה בלתי שקול במעשיו כתוצאה מטשטוש הנגרם על ידי אלכוהול או סמים משכרים מאיזה סוג שהוא, במידה והוא לקח אותם בלי רצונו ומבלי ידיעתו.
פרק רביעי
הגיל
סעיף 94
בהתחשב עם האמור בחוק תיקון הנוער:
(1)
לא יישפט בפלילים מי שלא השלים את התשע שנים מגילו.
(2)
לא ישא באחריות פלילית מי שלא השלים את השתיים עשרה מגילו, אלא אם הוכח כי בזמן ביצוע המעשה היה ביכולתו להבין שאסור לו לבצע את אותו מעשה.
חלק שלישי
שחרור מעונש והנסיבות המקילות והמחמירות להן
פרק ראשון
צידוקים
(1) צידוקים משחררים
סעיף 95
אין הצטדקות לעבירה אלא במקרים שנקבעו בחוק.
סעיף 96
צידוק משחרר, מוחל לעבריין כל עונש, אך אפשר במידת הצורך להטיל עליו הגבלות מטעמי זהירות כגון ערבות על תנאי.
(2) צידוקים מקילים
סעיף 97
אם הורה החוק על צידוק מקיל ו-
(1)
אם המעשה היה פשע המחייב עונש מוות או מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר עולם יוחלף העונש למאסר של שנה אחת לפחות.
(2)
אם המעשה היה אחד מהפשעים האחרים יהא העונש מאסר משישה חודשים עד שנתיים.
(3)
אם המעשה היה עוון יהא העונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או קנס עד עשרים וחמישה דינרים.
סעיף 98
מצידוק מקיל ייהנה העבריין שבצע את מעשהו בליווי כעס גדול שנגרם כתוצאה ממעשה שאינו מוצדק ומסוכן שגרם אותו קורבן העבירה.
פרק שני
נסיבות מקלות
סעיף 99 [תיקון: ע״ר 1963-2]
אם נמצאו, בתביעה משפטית מסויימת, נסיבות המקילות יגזור בית המשפט:–
(1)
מאסר עולם עם עבודות פרך או עבודת פרך זמנית לתקופה מעשר שנים עד עשרים שנה – במקום עונש מוות.
(2)
עבודת פרך זמנית לתקופה מחמש שנים עד חמש עשרה שנים במקום מאסר עולם עם עבודות פרך או מעצר זמני למשך תקופה שלא תפחת מחמש שנים במקום מעצר עולם.
(3)
והוא רשאי להוריד כל עונש פלילי אחר עד למחציתו.
(4)
ורשאי ביהמ״ש, פרט למקרה שנשנה, להוריד עונש כל שהוא אשר גבולו המינימלי הוא שלוש שנים למאסר של שנה אחת לפחות.
סעיף 100
(1)
אם התחשב בית המשפט בנסיבות המקילות לטובת מי שבצע עוון, רשאי הוא להוריד את העונש לגבולו המינימלי כמפורט בסעיפים (21 ו־22) לפחות.
(2)
ורשאי הוא לשנות מאסר לקנס או לשנות את העונש עבור עוון לעונש עבור חטא פרט למקרה של הישנות.
(3)
ההחלטה להתחשב בנסיבות המקילות צריכה להיות מנומקת נימוק מפורט הן לגבי פשעים והן לגבי עוונות.
פרק שלישי
הישנות העבירות
סעיף 101
מי שנגזר עליו עונש פלילי, באופן החלטי, ולאחר מכן בצע בתקופת הרצת העונש או, תוך עשר שנים לאחר סיומו, או לאחר בטולו מסיבה חוקית – עבירה המחייבת עבודות פרך זמנית או מעצר זמני – יהיה דינו עד כפל העונש שמחייבת העבירה השניה, בתנאי שלא יעלה כפל זה על עשרים שנה.
סעיף 102
מי שנידון באופן החלטי למאסר ובצע, לפני ההוצאה לפועל של עונשו או בתקופת הרצת העונש או תוך שלוש שנים לאחר סיומו או לאחר בטולו מסיבה חוקית – עוון דומה לעוון הראשון – יהיה דינו כפל העונש שמחייבת עבירתו השנייה, בתנאי שלא יעלה כפל זה על חמש שנים.
סעיף 103
גניבה, מרמה, מעילה באימון וזיוף יחשבו כעוונות דומים לצורך הישנות העבירות, כמו כן ייחשבו קללות והוצאת שם רע עבירות דומות.
סעיף 104
לא ייחשב פסק הדין הקודם כבסיס להישנות העבירה אלא אם הוצא על ידי בית משפט בר־סמך רשמי.
הוראות המקיפות את הפרקים הקודמים
סעיף 105
יחולו ההוראות לנסיבות המחמירות או המקילות את העונש לפי הסדר הבא:
(1)
נסיבות מחמירות מטריאליות
(2)
צידוקים
(3)
נסיבות מחמירות־אישיות
(4)
נסיבות מקילות
סעיף 106
בית המשפט יקבע בפסק הדין את השפעת כל אחת מהנסיבות המחמירות או המקילות על העונש שנגזר.
ספר שני
העבירות
שער ראשון
עבירות נגד בטחון הממלכה
סעיף 107
”קשר“ פירושו: הסכם בין שני אנשים או יותר לשם ביצוע עבירה באמצעים מסויימים.
סעיף 108
מעשה איבה נגד בטחון הממלכה ייחשב כמושלם בכל מקרה, אם המעשה שממנו מורכבת העבירה היה מושלם, לקוי או רק הוחל בו.
סעיף 109
(1)
ישוחרר מהעונש מי שהשתתף בקשר נגד בטחון הממלכה והודיע לשלטונות לפני שהוחל באיזה מעשה שהוכן לפעולה.
(2)
במידה והוא בצע מעשה כזה או התחיל בו, לא יהיה הצטדקות לדבר אלא רק הקלה.
(3)
ייהנה מצידוק מקיל, נאשם שהודיע לשלטונות על קשר או עבירה אחרת נגד בטחון הממלכה לפני ביצועה או הביא למעצר יתר הנאשמים – אפילו לאחר שהוחל בהליכי העקיבה אחריהם – או הודיע על מקום מחבואם.
(4)
הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי מסית.
פרק ראשון
עבירות נגד בטחון הממלכה החיצוני
(1) הבגידה
סעיף 110
(1)
כל ירדני הנושא נשק, בשורות האויב, נגד הממלכה – ייענש בעונש מוות.
(2)
כל ירדני – אפילו אם לא נמנה עם צבא עויין – שבצע בזמן מלחמה מעשה עויין נגד הממלכה – ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך.
(3)
כל ירדני שהתגייס בכל צורה שהיא לצבא עויין, ולא נפרד ממנו לפי איזו פעולה עויינת נגד הממלכה – ייענש בעבודת פרך זמנית ואפילו אם הוא קיבל, ע״י התגייסותו נתינות זרה.
סעיף 111
כל ירדני שחרש מזימות במדינה זרה, או שהתקשר אתה כדי להניע אותה למעשי איבה נגד הממלכה או ספק את האמצעים לכך – ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך ואם הוליך מעשהו לאיזו תוצאה – ייענש בעונש מוות.
סעיף 112
כל ירדני שחרש מזימות אצל האויב או התקשר אתו כדי לעזור לו באיזו צורה שהיא על מנת שכוחותיו יגברו על הממלכה – ייענש בעונש מוות.
סעיף 113
(1)
ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך כל ירדני שגרם, באיזה אמצעי שהוא למטרת שיתוק ההגנה הלאומית, נזק ל:
מתקנים, בתי־חרושת, ספינות, מטוסים, כלים, תחמושת, אספקה ודרכי התחבורה ובאופן כללי כל דבר בעל צביון צבאי או מיועד לשימוש הצבא והכוחות הכפופים לו.
(2)
ייענש בעונש מוות אם בוצע המעשה בזמן מלחמה או תוך ציפייה לפריצתה או שהביא לידי אבידות בנפש.
סעיף 114
ייענש בעבודות פרך, לתקופה של חמש שנים לפחות, כל ירדני שהשתדל על ידי פעולות, נאומים, פרסומים וכו׳ לקטוע חלק מהטריטוריה הירדנית לשם סיפוחה למדינה זרה או לשם הקניית זכות או זיכיון של הממלכה הירדנית.
סעיף 115
(1)
כל ירדני שנתן לינה, אוכל או לבוש לחייל מחילות האויב או למרגל שנשלח לשם סיור והוא ידע מהענין או שסייע לו לברוח – ייענש בעבודות פרך זמנית.
(2)
כל ירדני שסייע לאסיר מלחמה שימלט – או לאחד מנתיני האויב הנמצא במעצר – ייענש בעבודות פרך זמנית.
סעיף 116
העונשים שצויינו בסעיפים הקודמים יוטלו במידה והמעשה בוצע נגד מדינה הקשורה בממלכה בחוזה־ברית נגד אויב־משותף.
סעיף 117
דינו של ירדני הנזכר בסעיפים (111–116) יהיה חל על הנכרים שיש להם בממלכה מקום מגורים או גרים בפועל בממלכה.
(2) עבירות הנוגעות לחוק הבינלאומי
סעיף 118
ייענש במעצר זמני לתקופה שלא תפחת מחמש שנים:
(1)
מי שפגע באמצעים שננקטו על ידי הממלכה לשם שמירה על ניטראליות במלחמה.
(2)
מי שבצע מעשים או ערך פרסומים או חרש מזימות הנאסרים על ידי הממשלה ועל ידי כך חשף את הממלכה לפעולות איבה או שיבש את יחסיה עם מדינה זרה או העמיד את הירדנים כמטרה לפעולות נקמה שבוצעו נגדם ונגד רכושם.
סעיף 119
מי שארגן, הכין או סייע בתוך הממלכה לכל נסיון כדי להפוך את הקונסטיטוציה של מדינה זרה־ידידותית או כדי לשנות את השלטון הקיים בה בכח – ייענש במעצר זמני.
סעיף 120 [תיקון: ע״ר 1965]
מי שגייס בתוך הממלכה, ללא הסכמת הממשלה, חיילים לקרב בשביל מדינה זרה – ייענש במעצר זמני ואם המדינה הזרה הייתה מדינה עויינת – ייענש בעונש מוות.
סעיף 121
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים ובקנס שלא יעלה על עשרים דינרים כל ירדני שהסית בתוך הממלכה באחד האמצעים שפורטו בסעיף (118) כדי להניע חיילי מדינה ידידותית – מחילות היבשה, הים או האויר – לערוק או למרוד.
סעיף 122
ייענש באותם העונשים המפורטים בסעיף הקודם לאחר קבלת תלונת הצד הניזוק מהעבירות להלן, באם בוצעו ללא נימוק מצדיק:–
(1)
השפלת מדינה זרה, צבאה, דגלה או סמלה הלאומי בצורה פומבית.
(2)
גידוף, גינוי או השפלה באופן פומבי של ראש מדינה זרה, שריה או נציגיה הדיפלומטיים בממלכה, ואסור להתיר את הוכחת המעשה הקשורה בהשפלה.
סעיף 123
אין להחיל את הוראות הסעיפים (112–119) אלא אם היו בחוק המדינה הנוגעת בדבר, או בהסכם החתום עמה, הוראות מקבילות דומות.
(3) ריגול
סעיף 124
מי שנכנס או ניסה להיכנס למקום אסור במטרה להשיג דברים, מסמכים או ידיעות שצריכות להיות כמוסות בסוד לשם שמירה על בטחון הממלכה – ייענש בעבודות פרך זמנית, ואם הושגו הידיעות לטובה מדינה זרה – ייענש במאסר עם עבודות פרך לתקופה זמנית ואם המדינה הזרה היתה עויינת יהיה העונש מוות.
סעיף 125 [תיקון: ע״ר 1965]
(1)
מי שגנב דברים, מסמכים או ידיעות כאלה שנזכרו בסעיף הקודם או שהשיג אותם – ייענש בעבודות פרך זמנית לתקופה שלא תפחת מעשר שנים.
(2)
אם בוצע הפשע לטובת מדינה זרה יהיה העונש מאסר עולם עם עבודות פרך, ואם המדינה הזרה הייתה עויינת, יהיה העונש מוות.
סעיף 126 [תיקון: ע״ר 1965]
(1)
מי שהיה ברשותו חלק מהמסמכים או מהידיעות שנזכרו בסעיף (124) וגילה או הפיץ אותם ללא סיבה חוקית – ייענש בעבודת פרך לתקופה שלא תפחת מעשר שנים.
(2)
ייענש במאסר עולם עם עבודות פרך אם גילה את הנ״ל לטובת מדינה זרה, ואם היתה המדינה הזרה עויינת יהיה העונש מוות.
(4) המגע עם האויב למטרות בלתי חוקיות
סעיף 127
ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משנתיים ובקנס שלא יפחת ממאה דינרים, כל ירדני וכל אדם תושב הממלכה שניגש או ניסה לבצע, באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי, עיסקה מסחרית או איזו עיסקה של ממקח וממכר או עיסקת חליפין עם אחד מנתיני האויב או עם אדם המתגורר בארץ אויב.
סעיף 128
יוטל העונש שנזכר בסעיף הקודם על אותם האנשים שנזכרו שם באם השתתפו במלווה או במגבית לתועלת מדינה עויינת או הקלו את פעולותיה הכספיים באמצעי כל שהוא.
סעיף 129
כל מי שהסתיר או גנב את נכסי מדינה עויינת או את נכסי אחד מנתיניה שהופקדו בידי אפוטרופסה – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים או בקנס שלא יעלה על מאה דינרים או בשני העונשים גם יחד.
(5) הפגיעה בכבוד הממלכה ובתודעה הלאומית
סעיף 130
מי שהפיץ בממלכה בזמן מלחמה, או בזמן הציפיה לפריצתה, תעמולה אשר מטרתה היא ערעור התודעה הלאומית או אם עורר קנאות עדתית או כיתתית – ייענש בעבודות פרך זמנית.
סעיף 131
(1)
יוטל העונש שנזכר בסעיף הקודם על כל מי שהפיץ בממלכה באותן הנסיבות ידיעות היודע שהן כוזבות או מוגזמות או היכולות לערער את רוח האומה.
(2)
אם היה המבצע שהפיץ את הידיעות מאמין בנכונותן – ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.
סעיף 132
(1)
כל ירדני המפיץ בחוץ לארץ, ביודעין, ידיעות כוזבות או מוגזמות היכולות לפגוע בכבוד הממלכה ובמעמדה – ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משישה חודשים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(2)
ייענש במאסר לתקופה שלא תפחת משנה אחת אם הידיעות האלה היו מכוונות נגד הוד מלכותו המלך או נגד יורש העצר או נגד אחד העוצרים.
(6) עבירות הקבלנים
סעיף 133
(1)
כל מי שלא בצע בזמן מלחמה או בזמן הציפיה לפריצתה את ההתחייבויות שהוטלו עליו על פי חוזה ייצור או הגשת שירותים הקשורים בהגנה הלאומית והאינטרסים הכלליים של הממלכה או באספקה לאזרחים – ייענש במעצר זמני ובקנס הנע בין חמישים דינרים לבין מאתיים דינרים.
(2)
אם אי הביצוע היה כתוצאה של טעות, שאינה מכוונת – ייענש העבריין במאסר בנוסף לקנס שצוין בסעיף קטן (1).
(3)
יופחתו חצי העונשים שצוינו בסעיף זה באם הביצוע היה באיחור בלבד.
(4)
העונשים שנזכרו לעיל, על סוגיהם, יוטלו על כל אדם אחר שגרם לאי ביצוע החוזה או גרם לאיחור בביצועו.
סעיף 134
כל תרמית שתבוצע בנוגע לחוזים באותן הנסיבות הנזכרות בסעיף הקודם – ייענש עליה בעבודת פרך זמנית ובקנס הנע בין מאה דינרים לבין מאתיים דינרים.
פרק שני
עבירות נגד בטחון המדינה הפנימי
(1) הפשעים נגד הקונסטיטוציה
סעיף 135
(1)
כל מי שהתנקש בחיי הוד מלכותו המלך או בחרותו – ייענש בעונש מוות.
(2)
כל מי שפגע בהוד מלכותו המלך פגיעה שאינה מאיימת על חייו – ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך.
(3)
אותם העונשים יוטלו אם הפגיעה היתה בהוד מלכותה המלכה, ביורש העצר או באחד העוצרים.
סעיף 136
עונש מוות יוטל על כל מי שפועל לשם שינוי הקונסטיטוציה של הממלכה באמצעים בלתי חוקיים.
סעיף 137
(1)
על מעשה, הנעשה לשם הסתה למרי מזוין נגד המשטר הקיים על פי הקונסטיטוציה, יוטל עונש מוות.
(2)
אם פרץ המרי, יוטל עונש מוות על המסית ועל יתר המורדים.
סעיף 138
בעד תוקפנות, המכוונת למנוע מאת השלטונות הקיימים למלא את התפקידים השאובים מהקונסטיטוציה, יוטל עונש מוות.
סעיף 139
על קשר המכוון לבצע כל עבירה מהעבירות שנזכרו בסעיפי פרק זה יוטל העונש המוטל על ביצוע העבירה עצמה.
(2) תפישת רשות מדינית, אזרחית או מפקדה צבאית
סעיף 140
ייענש במעצר זמני לתקופה של שבע שנים לפחות:
(1)
מי שתפש רשות מדינית, אזרחית או מפקדה צבאית.
(2)
מי שהחזיק, בניגוד לצווי הממשלה, ברשות אזרחית או במפקדה צבאית.
(3)
כל מפקד צבאי שהשאיר את צבאו מרוכז לאחר קבלת פקודה לשחררו או לפזרו.
סעיף 141
ייענש במעצר זמני שלא פחות מחמש שנים, כל מי שניגש ללא הסכמת השלטונות להרכיב פלוגות־מזוינות של חיילים או בדומה לחיילים או גייסם, או הושיט להם אספקה, נשק ותחמושת.
(3) המרד
סעיף 142
ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך על כל תוקפנות המכוונת לעורר למלחמת אזרחים או מלחמה עדתית, על ידי זיון הירדניים או על ידי הסתתם להזדיין בחלקם נגד החלק השני או על־ידי הסתה לרצח ושוד בשכונה או בשכונות וייגזר דין מוות באם הושלם מעשה התוקפנות.
סעיף 143
ייענש במאסר עולם עם עבודת פרך כל מי שעמד בראש כנופייה מזויינת או מילא בה תפקיד או פיקוד מאיזה סוג שהוא בכוונה לפלוש אל עיר, שכונה או חלק מנכסי הממלכה או נכסי קבוצה של אזרחים או בכוונה להתקיף או להתנגד לכח־רשמי הפועל נגד מבצעי פשעים אלה.
סעיף 144
(1)
ייענשו במאסר עולם עם עבודת פרך המשתתפים בכנופיות מזוינות, שהורכבו בכוונה לבצע אחד הפשעים שצוינו בשני הסעיפים הקודמים.
(2)
אך יהא פטור מהעונש כל מי שלא מילא בתוך הכנופיה תפקיד או שירות ולא נעצר במקומות המרד ונכנע עם נשקו בלי התנגדות ולפני שיצא פסק דין כלשהוא.
סעיף 145
מי שניגש בכוונה לבצע או להקל על בצוע אחד מפשעי המרד הנזכרים, או איזה פשע אחר נגד הממלכה: יצור, רכישה והחזקה של חומרי־נפץ, חומרים מתלקחים, מרעילים ושורפים. וכן או כל החלקים המשמשים להרכבתם ויצורם – ייענש בעבודת פרך זמנית בנוסף לעונשים היותר חמורים שיש להטיל על המתערבים בפשעים אלה באם בוצעו, או החלו לבצעם או בוצעו בצורה חלקית.
סעיף 146
ייענש בעבודת פרך זמנית על קשר למטרת בצוע אחד הפשעים שנזכרו בסעיפים הקודמים.
(4) הפחדה
סעיף 147
”מעשי הפחדה“ פירושם כל המעשים שמטרתם המצאת מצב של בהלה ויבוצעו באמצעים כגון חומרי נפץ, חומרים מתלקחים מוצרים מרעילים או שורפים, וכן גורמים מגפתיים או ביקטריולוגיים שעלולים לגרום לסכנה כללית.
סעיף 148
(1)
קשר שמטרתו ביצוע מעשה או מעשי הפחדה יהא גזר דינו עבודת פרך זמנית.
(2)
כל מעשה הפחדה חייב בעונש של עבודת פרך לתקופה של חמש שנים לפחות.
(3)
וחייב במאסר עולם עם עבודת פרך באם גרם המעשה להרס, אפילו חלקי, בבנין ציבורי, מפעל תעשייתי, ספינה ומתקנים אחרים, או לניתוק בקוי הקשר, הקומוניקציה והתעבורה.
(4)
וחייב בעונש מוות באם גרם המעשה למותו של אדם או להתמוטטות בנין, כולו או מקצתו, שיש בתוכו אדם או מספר בני אדם.
(5)
וחייב בעבודת פרך זמנית כל מי שיצר או רכש בידיעה ממנו חומרי נפץ למטרת שימושם בביצוע אחד העבירות או כדי לאפשר לאדם אחר להשתמש בהם לאותה מטרה.
סעיף 149
(1)
כל אגודה שנוסדה למטרת שינוי יסודות המדינה – הכלכליים או החברתיים או עקרונות החברה היסודיים – באחד האמצעים שנזכרו בסעיף (147) תפורק וייענשו הנמנים עליה בעבודת פרך זמנית.
(2)
לא יפחת עונש המייסדים והמנהלים משבע שנים.
(3)
צידוק, המוחל או המקל, שהוענק לקושרים בהתאם לסעיף (109) יכלול מבצעי הפשע שפורטו לעיל.
(5) עבירות הפוגעות באחדות הלאומית או המעכירות את השלווה בין יסודות האומה
סעיף 150
כל התכתבות, נאום או מעשה המכוון או הגורם להסערת הקנאות הכיתתית או הגזעית או ההסתה לריב בין העדות לבין יסודות האומה השונים – ייענשו במאסר לתקופה של שישה חודשים עד שלוש שנים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
סעיף 151
(1)
כל אדם הנמנה עם אגודה שנוסדה למטרה הנזכרת בסעיף הקודם יהיה צפוי לאותם העונשים.
(2)
ולא יפחת המאסר משנה אחת והקנס מעשרה דינרים באם האדם הנזכר מילא תפקיד פעיל באגודה.
(3)
בכל המקרים ייפסק על פירוק האגודה ובהחרמת רכושה.
(6) פגיעה במעמד המדינה הכספי
סעיף 152
מי שהפיץ באחד האמצעים הנזכרים בסעיף קטן השני והשלישי מסעיף (73) מאורעות בדויים או טענות שוא כדי לגרום להורדה בערך המטבע הלאומי או לשם הסרת האימון בכח המטבע של הממלכה ובניירות הערך שלה ובכל היסודות הקשורים בבטיחות הכספית הכללית – ייענש במאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס שלא יעלה על מאה דינרים.
סעיף 153
ראוי לעונשים שפורטו בסעיף הקודם כל אדם שהשתמש באותם האמצעים כדי להסית את הקהל:
(א)
על משיכת הכספים המופקדים בבנקים ובקופות הציבוריות.
(ב)
על מכירת ניירות הערך של הממלכה וכל סוגי ניירות הערך הציבוריים או הימנעות מקנייתם.
שער שני
עבירות נגד שלום הציבור
פרק ראשון
נשק ותחמושת
(1) הגדרות
סעיף 154
(1)
כנופיות, התקהלויות ואסיפות שאינן חוקיות ומזוינות פירושם בחוק זה: אדם או יותר מהאנשים הנמנים עליהן הנושאים נשק גלוי או מוסתר.
(2)
אך אם חלק מהם נשא נשק מוסתר אין לדון את יתר האנשים על אי־ידיעה בו.
סעיף 155
(1)
ייחשב כנשק למטרת בצוע הסעיף הקודם כלי יריה וכל מכשיר או כלי חותך, נוקב, מרוצץ וכל מכשיר המסכן את שלום הציבור.
(2)
סכיני כיס רגילים שלהבם עולה על עשרה סנטימטרים ייחשבו כנשק על פי ההגדרה שנקבעה בפרק זה אלא אם היו מיועדים מלכתחילה לשמש במקצוע, בתעשייה או במלאכה שעוסק נושא בהם, או לשימוש ביתי והיה נושאם רוצה להשתמש גם באותה מלאכה, מקצוע או תעשייה או לשימוש ביתי.
הביטוי ”סכין“ פירושו: כל מכשיר שאינו אולר שיש לו להב ואין חשיבות אם יש לו חוד שנון או אם אין לו.
(2) נשיאת נשק ותחמושת והחזקתם ללא רשיון
סעיף 156
יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים ובקנס שגבולו המקסימלי עשרה דינרים כל מי, שמחוץ, לביתו, נשא נשק אסור מסוגי הנשק שפורטו בסעיף הקודם.
פרק שני
ארגונים של פושעים וארגונים בלתי חוקיים
(1) אגודות פושעים
סעיף 157
(1)
אם ניגשו שני אנשים או יותר לייסד ארגון או ערכו הסכם למטרת בצוע פשעים נגד האנשים או נגד הרכוש יוענשו בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תפחת משבע שנים במידה ומטרת העבריינים היתה להתנקש בחיי הזולת.
(2)
ישוחרר מהעונש מי שגילה את מטרת הארגון או מטרת ההסכם ומסר מה שיש לו ידיעות על יתר העבריינים.
סעיף 158
(1)
כל קבוצה, משלושה אנשים או יותר, המשוטטים בדרכים הציבוריות ובכפרים בצורת כנופיות מזוינות למטרת שדידת העוברים ושבים או כדי להתנקש באנשים או ברכוש או לביצוע איזה מעשה אחר של מעשי גניבה, ייענשו – בעבודות פרך לתקופה זמנית, תקופה שלא תפחת משבע שנים.
(2)
וייגזר עליהם עונש של מאסר עולם עם עבודת פרך וזאת במידה ואם ביצעו אחד המעשים שנזכרו לעיל.
(3)
וייגזר דין מוות על מי שביצע את הפשע על ידי רצח או הסבת עינויים לקרבן הפשע או פעולות ברבריות.
(2) אגודות בלתי־חוקיות
סעיף 159
”אגודה בלתי־חוקית“ פירושה:
(1)
כל קבוצה של אנשים רשומה או לא רשומה, המסיתה או המעודדת בתקנותיה או במה שהיא מפרסמת למטרת בצוע איזה מעשה מהמעשים הבלתי־חוקיים הבאים:
(א)
שינוי הקונסטיטוציה של המדינה על ידי מרד או הרס.
(ב)
מיגור הממשלה הקיימת בממלכה שהוקמה בהתאם לקונסטיטוציה, על ידי שימוש בכח ומעשה אלימות.
(ג)
הריסת או השמדת רכוש הממשלה הירדנית בממלכה.
(2)
כל קבוצה של אנשים החייבת על פי החוק לרשום את תקנותיה אצל הממשלה והשתמטה מלעשות כן או אם המשיכה לערוך את אסיפותיה לאחר פירוקה על פי החוק המתאים ויחול סעיף קטן זה על סניף, מרכז, ועדה, מועצה, שלוחה של אגודה בלתי חוקית וכל מוסד או בית־ספר המנוהלים על ידי אגודה בלתי חוקית או המנוהלים תחת שליטתה.
סעיף 160
מי שנמנה עם החברים של אגודה בלתי חוקית או מילא תפקיד או משרה באגודה כזו או ביצע שליחות של נאמן או נציג שלה, יוענש בעבודות פרך לתקופה זמנית באותם המקרים שנזכרו בסעיף קטן (1) מהסעיף הקודם ויוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים באותם המקרים שנזכרו בסעיף קטן (2) מאותו סעיף.
סעיף 161
מי שעודד אחרים על ידי נאומים או פרסומים או באיזה אמצעי אחר, לשם ביצוע איזה מעשה מהמעשים הבלתי־חוקיים בהתאם לסעיף (159) מחוק זה יוענש במאסר לתקופה שאינה עולה על שנתיים.
סעיף 162
מי ששילם תרומות, השתתפויות או תמיכות לאגודה בלתי חוקית או אסף תרומות, השתתפויות או תמיכות לטובת אגודה כזו, יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
סעיף 163
כל מי שהדפיס, פירסם, מכר, הציע למכירה, או שלח בדאר ספר, פרסום, חוברת, הודעה, גלוי דעת, כרוז או עיתון של אגודה בלתי חוקית שיצאו ממנה או כדי להביא לה תועלת – יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
פרק שלישי
התקהלות בלתי חוקית ועבירות אחרות נגד שלום הציבור
סעיף 164
(1)
אם התקהלו שבעה אנשים או יותר במטרה לבצע עבירה, או היו מתאספים במטרות השגת מטרה משותפת ביניהם והתנהגו התנהגות העלולה להעלות בדעת בני האדם הנמצאים בקירבת מקום – בגבולות הסבירות – כי הם יפרו את הבטחון הציבורי או בהתקהלותם זו יתגרו, ללא צורך או סיבה, מתקבלת באנשים אחרים לשם הפרת שלום הציבור תיחשב התקהלותם זו מעין התקהלות בלתי חוקית.
(2)
אם החלו המתקהלים, התקהלות בלתי־חוקית על מנת להשיג את המטרה שהתקהלו לשמה, להפר את שלום הציבור בצורה המפחידה את האזרחים תיקרא התקהלות זו ”מהומה“.
סעיף 165
(1)
כל המשתתף בהתקהלות בלתי חוקית, יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על עשרים וחמש דינרים או בשני העונשים יחד.
(2)
מי שהשתתף במהומה – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים או בשני העונשים כאחד.
סעיף 166
ישוחרר מהעונש המוטל על־פי סעיף (165) אלה המסתלקים לפני התראת נציגי השלטונות או המשטרה החוקית או שהם מצייתים מיד להתראתם מבלי להשתמש בנשק או לבצע איזה פשע או עוון.
סעיף 167
(1)
אם התקהלו אנשים באופן שפורט בסעיף (164) וצווה עליהם להתפזר אחד מנציגי השלטון האדמיניסטרטיבי או מפקד משטרה, או מפקד האיזור או איזה קצין מקציני המשטרה או ממשטרת הגבול על ידי תקיעה בחצוצרה או בשרקו במשרוקית או ע״י אמצעי דומה לזה או על ידי ירית אור מאקדח.
(2)
אם הוסיפו המתקהלים, להתקהל למטרת גרימת מהומות, לאחר שנודע להם באמצעים שנזכרו בסעיף הקטן הקודם או לאחר מתן הצו להתפזר. כעבור זמן מתקבל על הדעת, או נמנעו המתקהלים הם מפיזורם, רשאי כל אחד מהנזכרים בסעיף הקטן הקודם או למשטרה או כל אדם המסייע להם לעשות את כל הנחוץ כדי לפזר את כל האנשים המוסיפים להתקהל כך או כדי לתפשם כולם או מקצתם, ואם התנגד איזה אדם לתפישה, יכול האדם המורשה כנזכר לעיל להשתמש באותו הכוח שיהיה בו צורך מספיק בתחום הסבירות כדי להתגבר על ההתנגדות הזאת.
סעיף 168
(1)
אם לא התפזרו המתקהלים בלי שימוש בכוח יהיו צפויים לעונש מאסר משלושה חודשים עד שנתיים.
(2)
כל המשתמש מהם בנשק יהיה צפוי לעונש מאסר משישה חודשים עד שלוש שנים בנוסף לכל עונש חמור יותר העלול להיות ראוי לו.
שער שלישי
עבירות נגד המינהל הציבורי
הוראות כלליות
סעיף 169
”פקיד“ פירושו בחלק זה, כל פקיד ציבורי בשירות האדמיניסטרטיבי או השיפוטי, וכל קצין מקציני הממשל האזרחי או הצבאי או איזה פרט מהם, וכל פועל או עובד ממשלה או מינהל ציבורי.
פרק ראשון
העבירות הקשורות בתפקידי המינהל
(1) עבירות שוחד
סעיף 170
פקיד צבורי וכל אדם אשר נתמנה לשרות צבורי, בין אם על־ידי בחירות ובין על־ידי מנוי, וכל אדם אשר הוטל עליו תפקיד רשמי כבורר או מומחה, והוא דורש או מקבל, לעצמו או עבור אחר, מתנה או הבטחה או טובת הנאה כל שהיא, כדי לעשות מעשה בגדר תפקידו, כשמעשה זה הוא חוקי, דינו מאסר מששה חודשים עד שנתיים וקנס מ־10 דינרים עד 200 דינרים.
סעיף 171
(1)
אדם מהאנשים הנזכרים לעיל, הדורש או מקבל לעצמו או עבור אחר, מתנה או הבטחה או טובת הנאה כל שהיא, כדי לעשות מעשה שלא כחוק או כדי להמנע ממעשה אשר תפקידו מחייבו לעשות, דינו מאסר משנה עד שלש שנים וקנס מ־20 דינרים עד 200 דינרים.
(2)
אותו העונש יוטל גם על עורך דין אם עשה מעשה כמתואר לעיל.
סעיף 172
(1)
דינו של נותן שוחד כדין המקבל, לפי הסעיפים הנ״ל.
(2)
נותן שוחד או מתווך לשוחד פטור מן העונש אם הודיע על הענין לשלטונות המוסמכים או אם הודה בו לפני הגשת התביעה.
סעיף 173
המציע לאדם מהנזכרים בסעיף (170), כל מתנה או טובת הנאה אחרת או המבטיח לו דבר כדי שיעשה מעשה בלתי חוקי או שימנע מעשיית מעשה אשר מחובתו לעשותו, והצעה זו נדחתה, דינו של המציע מאסר שלא יפחת משלשה חדשים וקנס מ־10 דינרים ועד 200 דינרים.
(2) המעילה והשימוש לרעה במשרה
סעיף 174
(1)
כל פקיד ציבורי שמעל במה שהופקד אצלו בתוקף משרתו בנוגע להנהלה, גבייה, שמירה של כספים ונכסים אחרים של הממלכה או של אחד האנשים, צפוי לעונש מאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מעשרה דינרים עד למאה דינרים.
(2)
באם המעשה שפורט בסעיף הקטן הקודם בוצע על ידי הכנסת כתיבות בלתי נכונות ברישומים או בפנקסים או על־ידי סילוף, מחיקה או השחתת החשבונות, הניירות, ההמחאות וכו׳. ובדרך כלל איזו תחבולה שתכליתה למנוע גילוי המעילה – יוענש בעבודות פרך לתקופה זמנית או מעצר לתקופה זמנית.
סעיף 175
מי שהוטל עליו מכירה, קנייה או ניהול נכסי ניידי או דלא־ניידי מטעם הממלכה או מטעם רשות ציבורית, ובצע תרמית באחד העסקות או הפר את ההוראות החלות עליהן לשם קבלת טובת הנאה אישית או טובת צד אחד וגרימת נזק לצד אחר או גרימת נזק למינהל הציבורי – ייענש במאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס שלא יפחת מערך הנזק הנגרם.
סעיף 176
ייענש במאסר משישה חודשים עד לשנתיים ובקנס שלא יפחת מעשרה דינרים:
(1)
כל פקיד שקיבל טובת הנאה אישית מאחת עיסקות הרשות הנמנה עליה במידה שווה אם עשה זאת באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי או על ידי שימוש בשיקים פיקטיביים.
(2)
נציגי האדמיניסטרציה וקציני המשטרה ומשמר הגבול ויתר הממונים על המשטרה הציבורית באם עסקו, אם בצורה פומבית או על ידי השימוש בשיקים פיקטיביים באופן ישיר או באמצעות אדם בדוי, במסחר בתבואה, באיזור שהם מקיימים בו את השלטון, וביתר הפריטים שיש בהם צורך חיוני פרט לאלו שיוצרו מנכסיהם.
סעיף 177
(1)
יורד חצי מהעונשים שצוינו בסעיף (174) באם הנזק שנגרם והתועלת שקיבל המבצע היו זעומים או שפיצה עבור הנזק פיצוי מלא לפני שהועבר הענין לבית המשפט.
(2)
ואם ההחזרה והפיצוי נעשו בזמן המשפט ולפני הוצאת פסק דין ראשוני ואפילו לא סופי יורד מהעונש רבע.
(3) הפגיעה בחופש
סעיף 178
כל פקיד שעצר או אסר בנסיבות שלא צוינו בחוק – יוענש במאסר משלושה חודשים עד שנה.
סעיף 179
אם קיבלו – מנהלי ושומרי בתי הסוהר, או המוסדות המשמעתיים או החינוכיים וכל הפקידים אשר שאבו את סמכויותיהם מהנ״ל – אדם בלי תזכיר משפטי או החלטה משפטית או שהשאיר אותו יותר מהזמן הקבוע, יוענשו במאסר מחודש עד שנה.
סעיף 180
הפקידים שנזכרו לעיל וכל קציני המשטרה ומשמר הגבול ואנשיהם וכל הפקידים האדמיניסטרטיביים המסרבים או המעכבים הבאת אדם עצור או אסיר לפני בית המשפט או לפני השופט המוסמך הדורש את זאת יוענשו במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
סעיף 181
(1)
כל פקיד הנכנס בתור פקיד לבתי אחד האנשים או אחד הסיפוחים לביתו בנסיבות שלא הורשו על־ידי החוק, ייענש במאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מעשרים דינרים עד למאה דינרים.
(2)
ואם בנוסף למעשהו זה ערך חיפוש במקום או כל מעשה שרירותי אחר לא יפחת העונש משישה חודשים.
(3)
ואם בצע הפקיד הנזכר לעיל את המעשה מבלי לשמור על הכללים המוטלים בתוקף החוק – ייענש במאסר מחודש עד לשנה ובקנס מחמישה דינרים עד לעשרים דינרים.
(4)
כל פקיד הנכנס בתור פקיד למקום עסק ממקומות העסק הפרטיים כגון מקום עסק מסחרי השייך לאחד האנשים או משרדו במקרים שאינם מורשים על פי החוק או מבלי לשמור על הכללים המוטלים בתוקף החוק – ייענש במאסר עד לשישה חודשים ובקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(4) השימוש לרעה בסמכות והפרת חובות התפקיד
סעיף 182
(1)
כל פקיד המשתמש בסמכותו באופן ישיר או בלתי־ישיר לשם עיכוב או השהיית בצוע הוראות החוקים או התקנות שבתוקף, או גביית המסים והאגרות שנקבעו על־פי החוק, או ביצוע החלטה של בית משפט או כל צו שיצא מרשות מוסמכת – ייענש במאסר מחודש עד לשנתיים.
(2)
באם לא היה, מי שהשתמש בסמכותו או במרותו, פקיד ציבורי, ייענש במאסר משבוע ימים עד לשנה.
סעיף 183
(1)
כל פקיד שהתרשל ללא נימוק מתקבל על הדעת במילוי תפקידו ובביצוע הוראות הממונה עליו המבוססות על הוראות החוק – ייענש בקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים או במאסר משבוע ימים עד לשלושה חודשים.
(2)
באם נגרם נזק לאינטרסים של המדינה כתוצאה מפעולות אלו, ייענש אותו פקיד במאסר מחודש עד לשנה בנוסף לערך הנזק.
סעיף 184
כל קצין או פרט מאנשי המשטרה או ממשמר הגבול הנמנע מלענות לאיזו דרישה חוקית שיצאה מרשות שיפוטית או אדמיניסטרטיבית – ייענש במאסר משבוע ימים עד לשנה או בקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים או בשני העונשים יחד.
פרק שני
עבירות נגד הרשות הציבורית
(1) ההתנגדות לפקידים
סעיף 185
(1)
המתקיף או המתנגד בכח לפקיד המבצע את הוראות החוקים או התקנות שבתוקף או הגובה את המסים או האגרות שנקבעו על־פי החוק או המוציא לפועל פסק דין או כל צו שיצא מרשות מוסמכת – ייענש במאסר שלא יפחת משישה חודשים באם היה מזוין ובמאסר משלוש חודשים עד לשנה באם היה בלתי מזוין.
(2)
העונש יוכפל באם המבצעים היו שלושה ויותר.
סעיף 186
כל התנגדות חיובית או פאסיבית המעכבת מעשה חוקי המבוצע על־ידי אחד האנשים שתוארו בסעיף הקודם, גוררת עונש מאסר מחודש עד לשישה חודשים או קנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.
(2) מעשי אלימות
סעיף 187
(1)
מי שהיכה פקיד, פגע בו על־ידי מעשה פוגע אחר או התיחס אליו בגסות ובאלימות או איים עליו או שלף נשק בפניו בזמן מילוי תפקידו או דחה את אשר עשה בתוקף תפקידו, ייענש במאסר משישה חודשים עד לשנתיים.
(2)
באם המעשה היה נגד שופט, יהיה העונש משנה עד לשלוש שנים.
(3)
יוחמר העונש המוטל לפי שני הסעיפים הקטנים הקודמים על־ידי הוספה משליש עד לחצי באם בוצעו מעשי האלימות בזדון, או באם בצע אותם יותר מאחד, או נבע מהם פצע או מחלה.
(4)
באם מעשי האלימות, הפצע או המחלה מחייבים, בהתחשב בחומרתם, עונש יותר חמור מהעונשים שצוינו בסעיפים הקטנים הקודמים יוסף לעונש המגיע בהתאם להוראות חוק זה משליש עד לחצי.
(3) הוצאת שם רע, דיבה והשפלה
סעיף 188
(1)
”הוצאת שם רע“ פירושו: ייחוס דבר מסוים לאדם – ולו בצורה לא ודאית – העלול לפגוע בכבודו ובמעמדו או לחשוף אותו בפני שינאת האנשים או בוזם מבלי להתחשב באם הדבר ההוא הינו עבירה המחייבת עונש או לא.
(2)
”דיבה“ פירושה: פגיעה בכבוד הזולת, מעמדם וייחוסם – ולו בצורה לא ודאית – מבלי לפרש דבר מסוים.
(3)
ואם לא נזכר בזמן בצוע העבירות של הוצאת שם רע ודיבה שם הנפגע בצורה מפורשת, או שהדברים שיוחסו לא היו ברורים, אך היו ראיות שמבלי להסס יוחסו לנפגע עם קביעת מהותם, יש לדון את מבצע מעשה הוצאת שם הרע או הדיבה כאילו נזכר שם הנפגע וכאילו הוצאת שם הרע או הדיבה היה מפורש מבחינת המהות.
סעיף 189
על מנת שיחייב הוצאת שם רע או דיבה עונש, מותנה שהוא יקרה באחת הצורות הבאות:
(1)
הוצאת שם רע או דיבה פנים אל פנים בתנאי שזה יקרה:
(א)
במושב שנכח בו הנפגע.
(ב)
במקום שאפשר לאנשים אחרים לשמעו התמעט מספרם או התרבה.
(2)
הוצאת שם רע או דיבה שלא בפני הנפגע בתנאי שיקרה בזמן אסיפת אנשים רבים יחד או לחוד.
(3)
הוצאת שם רע או דיבה בכתב בתנאי שזה יקרה:
(א)
בפרסום ובהפצה ברבים או בחלוקה בין קבוצה דברי כתב, ציורים, תמונות לעג או טיוטות של ציורים (ציורים לפני דקורציה ועיבוד).
(ב)
כל מה שיישלח לנפגע מהמכתבים הפתוחים (אינם סגורים) וגלויות הדואר.
(4)
הוצאת שם רע או דיבה באמצעות דברי דפוס בתנאי שיקרה:
(א)
באמצעות העיתונים היומיים או התקופתיים.
(ב)
בכל סוג שהוא מדברי הדפוס ואמצעי הפרסום.
סעיף 190
”השפלה“ פירושה כל השפלה או גידוף (פרט להוצאת שם רע ודיבה) המכוונים כלפי הנפגע פנים אל פנים באמצעות הדיבור או התנועות, הכתיב או הציור שאינם בפומבי, או על־ידי מברק, שיחת טלפון או על ידי יחס גס.
סעיף 191
ייענש על הוצאת שם רע במאסר משלושה חודשים עד לשנתיים באם היה מכוון לפרלמנט או לאחד מחבריו בזמן בצוע תפקידו או מסיבת מעשה שנבע מתפקידו, או היה מכוון לאחד הגופים הרשמיים, בתי המשפט, המינהל הציבורי, הצבא או כל פקיד בזמן מילוי תפקידו או כתוצאה ממעשה שנבע ממנו.
סעיף 192
(1)
אם ביקש מוציא שם הרע להרשות לו את הוכחת נכונות אשר יחס לפקיד הנפגע אין עונים לבקשתו אלא אם היה הדבר אשר יחס קשור במילוי חובות התפקיד של אותו פקיד או היה עבירה המחייבת עונש על־פי החוק.
(2)
אם הוצאת שם הרע היה קשור במילוי חובות התפקיד בלבד והוכח את נכונותו זוכה הנאשם, אחרת יוטל עליו העונש שנקבע על הוצאת שם רע.
(3)
אם היה הדבר שעבורו הוצא שם רע עבירה ובוצעו הליכים נגד אותו פקיד והוכח כי מוציא שם הרע יחס לו את העבירה אך ידע כי נקי כפיים הוא נהפכה הוצאת שם הרע לעלילה המחייבת פעולה על פי הוראות סעיפי החוק המיוחדים לעלילה.
סעיף 193
ייענש על הוצאת דיבה במאסר מחדש עד לשישה חודשים ובקנס מעשרה דינאר עד לחמישים דינרים באם יוחסה לאלה שנזכרו בסעיף (191).
סעיף 194
אם ביקש מוציא הדיבה להרשות לו את הוכחת נכונות אשר יחס לפקיד הנפגע אין עונים לבקשתו אלא אם היה הדבר אשר יחס קשור במילוי חובות התפקיד של אותו פקיד, ואכן הוא יהיה במעמד של מוציא שם רע על־ידי הפיכת המונחים של הוצאת דיבה לצורת סעיף מיוחד ואז ינהג עמו כאל מוציא שם רע.
סעיף 195
ייענש במאסר משנה עד לשלוש שנים כל מי:–
(1)
הוכחה עזות לשונו כלפי הוד מלכותו המלך.
(2)
שלח או הניע אחר לשלוח או פנה אל הוד מלכותו במכתב או בעל־פה, תמונה, או ציור קריקטורי היכול לפגוע בכבוד הוד מלכותו או שם את אותו מכתב, תמונה או ציור בצורה היכולה לפגוע בהוד מלכותו וכן כל מי שמפיץ את אשר נזכר או פועל לשם הפצתו בין הציבור.
(3)
ייענש באותו העונש אם מה שנזכר היה מופנה נגד הוד מלכותה המלכה, יורש העצר, אחד העוצרים, או אחד מחברי מועצת ממלאי מקום המלך.
סעיף 196
ייענש על השפלה:
(1)
במאסר משבועיים עד לשישה חודשים או בקנס מחמש דינרים עד לשלושים דינרים או בשני העונשים יחד באם היתה מופנית כלפי פקיד בזמן מילוי תפקידו או בגלל אשר עשה בתוקף תפקידו.
(2)
ואם היה הפקיד שנפגע על־ידי השפלה בזמן מילוי תפקידו או בגלל אשר עשה בתוקף תפקידו מאלה אשר מקיימים בידיהם סמכות רשמית יהיה העונש מחודש עד לשנה.
(3)
אם ההשפלה היתה באמצעות דיבור או תנועות איום על שופט היושב על כס בית המשפט יהיה העונש משלושה חודשים ועד לשנתיים.
סעיף 197
ייענש במאסר משישה חודשים ועד לשלוש שנים כל מי שקרע או בז לדגל או לסמל הלאומי או לדגל הליגה הערבית בצורה פומבית.
סעיף 198
על מנת למצות את המטרה שנקבעה בחלק זה, הפרסום של כל חומר שיש בו הוצאת שם רע או דיבה ייחשב כפרסום בלתי חוקי אלא ש:
(1)
אם היה נושא שם הרע או הדיבה נכון ופרסומו מביא תועלת לטובת הציבור.
(2)
אם היה נושא שם הרע או הדיבה מותר מהסיבות הבאות:
(א)
נושא שם הרע או הדיבה פורסם מטעם הממשלה או הפרלמנט או באיזה מסמך או פרטיכל רשמי או,
(ב)
נושא שם הרע או הדיבה פורסם לגבי אדם הכפוף לשיפוט הצבאי או שיפוט המשטרה או למשמר הגבול והיה לגבי התנהגותו כאדם הכפוף לאותו שיפוט ואם הפרסום נעשה על־ידי אדם שיש לו סמכות עליו לגבי התנהגותו כלפי אדם אחר הכפוף לאותה סמכות או,
(ג)
נושא שם הרע או הדיבה פורסם בעת הליכים משפטיים מטעם אדם אחר שהשתתף באותם ההליכים בתור שופט, עורך־דין, עד או צד בתביעה או,
(ד)
נושא שם הרע או הדיבה הוא לאמיתו גילוי נכון של כל דבר שדובר בו, קרה, או הופץ בפרלמנט, או,
(ה)
נושא שם הרע או הדיבה הוא לאמיתו גילוי נכון של כל דבר שדובר בו, קרה או נתגלה בעת נקיטת הליכים משפטיים בפני איזה בית משפט בתנאי שבית המשפט לא אסר את פרסום מה שנזכר או שהמשפט, שהושלמו בו אותם ההליכים, נערך בדלתיים סגורות, או
(ו)
נושא שם הרע או הדיבה הוא עותק, תצלום, או תמצית נכון מחומר שכבר פורסם ופרסום אותו נושא היה מותר על פי הוראות סעיף זה.
(3)
אם היה הפרסום מותר, אחת היא – על מנת למצות את המטרה שנקבעה בחלק זה, באם נושא הפרסום היה נכון או בלתי נכון או אם הפרסום נעשה בתום לב או לא, בתנאי שלא תשחררנה הוראות סעיף זה כל אדם מהעונש המגיע לו על־פי הוראות פרק אחר מחוק זה או על־פי הוראות חוק אחר.
סעיף 199
פרסום נושא המהווה הוצאת שם רע ודיבה מותר בתנאי שקרה בתום לב ובאם הקשר בין המפרסם ובעל האינטרס בפרסום מחייב את המפרסם על־פי החוק לפרסם אותו נושא לטובת בעל האינטרס בפרסום, או היה למפרסם אינטרס אישי חוקי בפרסום אותו נושא באותו אופן בתנאי שלא יחרוג גבול הפרסום וצורתו מהסבירות בהתאם לנסיבות.
(4) קריעת כרוזים רשמיים
סעיף 200
(1)
כל מי שקרע או כיער או השחית בזדון ובפומבי כרוז, מסמך שהודבק או היה על סף ההדבקה בבנין או במקום ציבורי לשם ביצוע כל חוק, או צו של אדם פקיד בשירות ציבורי, ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.
(2)
אם בוצע המעשה לשם זילזול ברשות או מחאה על אחד ממעשיה יהיה העונש מאסר משבוע עד לחודש אחד.
(5) סיגול תוארים או תפקידים
סעיף 201
(1)
מי שהתלבש בפומבי וללא זכות בחליפה רשמית או ענד במשהוא מיוחד לדרגה מעל לדרגתו – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה.
(2)
מי שענד בפומבי וללא רשות מדליה, סימן או לבוש, מהמדליות, הסימנים או הלבוש הרשמיים ייענש בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(3)
כל ירדני העונד בפומבי וללא זכות או ללא רשות מאת הוד מלכותו המלך מדליה נכרית, ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.
סעיף 202
(1)
ייענש במאסר מחודש עד לשנה כל אדם ש:–
(א)
התחזה כפקיד בשירות הציבורי, אזרחי או צבאי, בנסיבות שהיה על אותו פקיד לעשות איזה מעשה, או להופיע באיזה מקום בתוקף תפקידו, או
(ב)
התראה ללא זכות כפקיד בשירות הציבור, אזרחי או צבאי, והתימר שמזכותו לעשות איזה מעשה או להופיע לאחד המקומות על מנת לבצע איזו פעולה בתוקף תפקידו.
(2)
וייענש במאסר משלושה חודשים עד לשנתיים כל מי שבצע אחד מהפעולות הנזכרות בסעיפים הקטנים הקודמים כשהוא לבוש בזמן מלוי התפקיד לבוש או סימן מיוחד שנועד לפקידים.
(6) פתיחת חותמות רשמיים ופגיעה במסמכים רשמיים
סעיף 203
(1)
מי שניגש בזדון לפתיחת חותמת שהוטבעה לפי צו מהשלטונות הרשמיים או מבתי המשפט או מאחד ממשרדיה לשם שמירת בית עסק, כספים, חפצים, או ניירות הקשורות באיזה שירות שהוא, או הסרתה או הפיכתה ללא תועלת – ייענש במאסר משבוע עד לשנה.
(2)
ואם בוצע המעשה יחד עם מעשי אלימות, לא יהיה המאסר – פחות משלושה חודשים.
(3)
יוענש מי שמעיז בפתיחת החותמת והסרתה בעונש שנקבע למי שמעיז לגנוב על־ידי שבירת מנעול בית העסק הנעול ואם היה הגנב הפקיד האחראי ייענש באותו עונש.
סעיף 204
(1)
מי שלקח, הוריד או השחית השחתה מלאה או חלקית ניירות או מיסמכים שהופקדו בכספות לשמירה או במשרדי בתי המשפט או במחסנים הציבוריים או שהופקדו אצל נאמן כללי – יוענש במאסר לתקופה משישה חודשים עד לשלוש שנים.
(2)
ואם בוצע המעשה על־ידי פתיחת החותמות או ההסרה או על־ידי טיפוס או על־ידי מעשי אלימות נגד אנשים יהיה העונש עבודות פרך לתקופה זמנית.
סעיף 205
יוטלו העונשים המפורטים בסעיף הקודם, על כל השוני שבהם, על כל מי ששרף או השמיד ולו בצורה חלקית רשימות טיוטות או מיסמכים השייכים לרשויות הרשמיות.
שער רביעי
העבירות הפוגעות במינהל המשפטי
פרק ראשון
העבירות הפוגעות בהליכי השיפוט
(1) אי גילוי פשעים ועוונות
סעיף 206
(1)
ייענש במאסר מחודש עד לשנה כל מי שידע על קיום קשר לביצוע עבירה מהעבירות שצוינו בסעיפים (135, 136, 137, 138, 142, 143, 145, ו־148) מחוק זה ולא הודיע לשלטונות הרשמיים במהירות סבירה.
(2)
לא תחול הוראת סעיף זה על בן זוג של אדם שיש לו נגיעה באותה מזימה ולא על הוריו וצאצאיו.
סעיף 207
(1)
כל פקיד שמוטל עליו לחקור ולהתחקות אחר עבירות, והתרשל או דחה מלהודיע על עבירה שנודעה לו – יוענש במאסר משבוע עד לשנה או בקנס מחמישה דינרים עד לעשרים דינרים.
(2)
כל פקיד שהתרשל או איחר מלהודיע לשלטונות המוסמכים על פשע או עוון שנודעו לו בזמן או תוך כדי מילוי תפקידו – ייענש במאסר משבוע עד לשלושה חודשים או בעונש מחמש דינרים עד לעשרים דינרים.
(3)
מי שתוך כדי עבודתו באחד המקצועות הרפואיים הושיט עזרה לאדם הנראה כי בוצע בו פשע או עוון ולא הודיע לשלטונות המוסמכות יוטל עליו העונש שצויין בסעיף הקטן (2).
(2) סחיטת הודאות וידיעות בכח
סעיף 208
(1)
מי שייסר אדם בכל סוג מסוגי העינויים והאלימות שאינם מורשים לפי החוק על מנת להשיג הודאה על עבירה או על ידיעות אודותיה, ייענש במאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים.
(2)
אם הוליכו פעולות העינויים והאלימות למחלה או לפצע יהיה העונש משישה חודשים עד לשלוש שנים אלא אם חויבו אותן הפעולות עונש חמור יותר.
(3) בדיית פשעים ושקרים
סעיף 209
מי שהודיע לרשות השיפוטית או לאיזו רשות המוטל עליה להודיע לרשות השיפוטית על איזו עבירה שלא בוצעה ומי שגרם להתחלת חקירה ראשונית או משפטית על־ידי בדיית ראיות מטריאליות על עבירה כזאת, יוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים או בשני העונשים יחד.
סעיף 210
(1)
מי שהגיש תלונה או הודעה בכתב אל הרשות השיפוטית, או איזו רשות המוטל עליה להודיע לרשות השיפוטית, שבה הוא מיחס לאחד האנשים איזה עוון או עבירה והוא יודע על נקיון כפו, או בדה ראיות מטריאליות המראות על ביצוע עבירה זו, ייענש לפי אותו חומר שהגיש, במאסר משבוע עד לשלוש שנים.
(2)
ובאם המעשה המיוחס הוא פשע, יוענש הבדאי בעבודות פרך לתקופה זמנית.
סעיף 211
אם חזר המודיע מהודעתו או הבדאי מבדייתו לפני כל הליך שהוא, ייענש בשישית העונש שצויין בשני הסעיפים הקודמים ואם חזר בו במה שהוא יחס או הודה כי בדה ראיות מטריאליות לאחר הליכים משפטיים יורד ממנו שני שלישים מהעונש שצויין בשני הסעיפים הקודמים.
(4) זהות כוזבת
סעיף 212
מי שנקרא בשמו על־ידי שופט, קצין מהמשטרה או ממשמר הגבול או איזה פקיד מפקידי התביעה וענה בשם או תואר שאינם שלו, או מסר פרטים כוזבים אודות זהותו, מקום מגוריו, כתובתו, או אודות זהותו, מקום מגוריו או כתובתו של אדם אחר ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על חודש או בקנס מדינר אחד עד עשרה דינרים.
סעיף 213
מי שיחס לעצמו שם שאינו לו בחקירה משפטית או בפני בית משפט, ייענש במאסר מחודש עד לשנה.
(5) עדות שקר
סעיף 214
(1)
מי שמסר עדות שקר בפני רשות שיפוטית או בפני מפקח או גוף שיש להם סמכות לקבל עדות בשבועה והוא הכחיש את האמת או הסתיר חלק או כל ממה שהוא יודע מפרטי הענין שנשאל אודותיו, מבלי להתחשב באם האדם שמסר את העדות הינו עד שעדותו מתקבלת או לא, או באם עדותו נתקבלה בהליכים או לא נתקבלה, ייענש במאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים.
(2)
ואם מעשה זה נעשה בעת חקירת פשע או דיון משפטי, ייגזר עליו עבודות פרך לתקופה זמנית, ואם כתוצאה מעדות השקר יצא פסק־דין מוות או מאסר־עולם לא יפחת העונש של עבודות פרך מעשר שנים.
(3)
ואם העדות נמסרה על־ידי העד ללא הצהרה בשבועה, יורד חצי העונש.
סעיף 215
ישוחרר מעונש:
(1)
עד שמסר עדות שקר בעת חקירה פלילית וחזר בה לפני סיום החקירה או לפני שהולשן עליו.
(2)
עד שמסר עדות שקר בכל בית משפט וחזר בה לפני הוצאת פסק־דין לגבי התביעה העיקרית אפילו פסק לא סופי.
סעיף 216
(1)
יהא פטור מהעונש:
(א)
עד העלול להיות צפוי – באם דיבר את האמת – לנזק מופרז שיש לו נגיעה לחרותו, כבודו או לחרות וכבוד אשתו – אפילו אם היתה גרושה – או אחד מהוריו, צאצאיו, אחיותיו, אחיו, וכן חותניו או חותני אחד מכל אלה שהוזכרו לעיל.
(ב)
אדם שגילה לפני בית המשפט את שמו, שם משפחתו ותוארו בלי שיהיה חייב למסור עדות או שהיה מן הנכון להפנות את תשומת לבו שאין הוא חייב למסור עדות באם רצה בכך.
(2)
בשני המקרים הנזכרים לעיל באם העמידה עדות השקר אדם מסוים בפני הליכים משפטיים או לפסק־דין יורד העונש מחצי עד לשני שלישים.
סעיף 217
יופחת העונש שיש להטילו על אדם עד כדי המחצית אם ניתנה עדות השקר על ידי עד שהוסת על ידי אותו אדם ואם העד היה מדבר את האמת היה מעמיד בהכרח את אותו האדם או את אחד מקרוביו בפני נזק כמפורש בסעיף קטן (1) של הסעיף הקודם.
(6) מסירת דו״ח כוזב או תירגום כוזב
סעיף 218
(1)
מומחה שמונה על ידי הרשות המשפטית בתביעה אזרחית או פלילית ופסק בדבר שאינו תואם את האמת או פירש אותו בפירוש לא נכון, והוא יודע את האמת, ייענש במאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים, וייאסר עליו להיות מומחה לאחר מכן.
(2)
וייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית באם תפקיד המומחה היה קשור בתביעה פלילית.
סעיף 219
מתרגם שתירגם, בכוונה תחילה, תירגום לא נכון – בתביעה אזרחית או פלילית – יהיה צפוי לעונשים הנעים בגבולות שפורטו בסעיף הקודם.
סעיף 220
יחולו על מומחה או על מתרגם הוראות סעיף (216).
(7) שבועת שקר
סעיף 221
(1)
מי שנשבע – בתור תובע או נתבע – שבועת שקר בתביעה אזרחית ייענש במאסר משישה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מחמש דינרים עד לחמישים דינרים.
(2)
וישוחרר מהעונש מי שחזר לאמת לפני הוצאת פסק־דין אפילו לא־סופי ביחס לתביעה שבה נגעה השבועה.
(8) המעשים הפוגעים בהליכי הצדק
סעיף 222
מי שהסתיר או השמיד בזדון תעודה, מיסמך או דבר אחר מאיזה סוג שהוא או השחית אותו עד שאי אפשר לקוראו או לדעת את תוכנו, והוא יודע את נחיצותו בכל הליך משפטי – בכוונה למנוע את השימוש בו בתור ראיה – ייענש במאסר עד לשנה אחת או בקנס עד לחמישים דינרים או בשני העונשים יחד.
סעיף 223
מי שפנה, בכתב או בעל פה, לשופט בכוונה להשפיע באופן בלתי חוקי על תוצאות הליכים משפטיים – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על חודש או בקנס שאינו עולה על עשרה דינרים או בשני העונשים.
סעיף 224
מי שפירסם ידיעות או דברי ביקורת העלולים להשפיע על איזה שופט או עד או למנוע איזה אדם מלמסור את ידיעותיו לנוגעים בדבר – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(9) פירסומים אסורים
סעיף 225
יוענש בקנס מחמישה דינרים עד לעשרים וחמישה דינרים מי שפירסם:
(1)
מיסמך ממיסמכי החקירה של פשעים ועוונות לפני קריאתו בישיבה פומבית.
(2)
תוכן משפט בדלתיים סגורות.
(3)
תוכן משפט של תביעת גידופים.
(4)
כל משפט שבית המשפט אסר את פרסומו.
סעיף 226
יוענש במאסר עד לשלושה חודשים או בקנס עד לעשרה דינרים או בשני העונשים יחד מי שמתרים בצורה פומבית או בכל אמצעי מאמצעי הפירסום לשם קבלת פיצוי על פסק־דין פלילי שהטיל קנסות, אגרות, דמי נזיקין או דמי אבטלה.
פרק שני
התנגדות להוצאה לפועל של החלטות בתי המשפט
(1) עבירות הנוגעות לתוקף החלטות בתי המשפט
סעיף 227
(1)
ייענש במאסר מחודש עד לשנה או בקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים:
(א)
מי ששם ידו על נכס שהוצא מרשותו באופן חוקי.
(ב)
מי שמפיר את הצעדים שננקטו על־ידי בית המשפט כדי לשמור את הבעלות או החזקה.
(2)
ואם המעשה היה מלווה במעשי אלימות יהיה המאסר משלושה חודשים עד לשנתיים.
(2) בריחת האסירים
סעיף 228
(1)
אדם שהיה עצור כחוק בשל עבירה מסוג פשע וברח ממאסרו, דינו מאסר לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים. היה הבורח עצור בשל עבירה מסוג עוון, ייענש במאסר שלא יעלה על שנה אחת או לקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(2)
וכל נידון בעונש לתקופה זמנית בשל פשע או עוון וברח ממאסרו – יווסף לעונשו העיקרי תקופה שלא תעלה על החצי אלא אם צויין אחרת בחוק.
סעיף 229
(1)
המסייע לבריחתו של אדם שנעצר או נאסר, בהתאם לחוק, באשמת עוון, דינו מאסר עד ששה חדשים.
(2)
המסייע לבריחתו של אדם שנעצר או נאסר באשמת פשע, למעט פשע שדינו מוות או מאסר עולם עם עבודת פרך – דינו מאסר משנה עד שלש שנים.
(3)
המסייע לבריחתו של אדם שנעצר או נאסר באשמת פשע שדינו מוות או מאסר־עולם, צפוי הוא לעבודת פרך לתקופה שלא תעלה על שבע שנים.
סעיף 230
(1)
כל מי שהיה מופקד לשמירה על אדם שנעצר או נאסר, בהתאם לחוק, ואפשר לו לברוח או הקל על בריחתו, בנסיבות שבפסקה (1) לסעיף הקודם, – דינו מאסר משלושה חודשים עד שנה.
במקרה של פסקה (2) הנ״ל, מאסר מששה חדשים עד שנתיים.
במקרה של פסקה (3) לסעיף הקודם, מאסר משנה עד שלש שנים.
(2)
התאפשרה הבריחה כתוצאה של רשלנות מצד השומר, דינו של אותו שומר מאסר מחודש עד שנה במקרה של פסקה (1) הנ״ל.
במקרה של פסקה (2) הנ״ל, מאסר מששה חודשים עד שנתיים.
במקרה של פסקה (3) לסעיף הקודם, מאסר משנה עד שלש שנים.
סעיף 231
(1)
כל אדם שהוטלה עליו שמירה על עצור או אסיר ובכדי להקל על בריחתו הוא סיפק לו נשק או מכשיר אחר העשוי להקל על בריחתו תוך שמוש בכח – דינו מאסר לתקופה בלתי קצובה עם עבודת פרך (ראה הערות).
(2)
אם העבריין כנ״ל לא היה האיש שעליו הוטלה השמירה, דינו מאסר שלא יפחת משנתיים.
סעיף 232
העונש האמור לעיל יופחת עד למחציתו, אם העבריין הביא למעצרו של הבורח או הניע אותו להסגיר את עצמו תוך שלושה חודשים מיום בריחתו, בתנאי שתוך היות הבורח בחופשי לא ביצע עבירה נוספת מסוג פשע או עוון.
הפרק השלישי
עשיית דין לעצמו
סעיף 233
מי שעשה דין לעצמו ויש באפשרותו לפנות מיד לשלטונות המוסמכים ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.
סעיף 234
אם המעשה שנזכר בסעיף הקודם היה מלווה במעשי אלימות, יוענש העבריין במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על עשרים וחמישה דינרים.
סעיף 235
יופסקו ההליכים של תביעת הצד הניזוק באם העוון הנזכר לא היה מלווה בעבירה אחרת שאפשר לטפל בה ללא תביעה.
השער החמישי
עבירות הפוגעות באימון הציבור
פרק ראשון
(1) זיוף חותם ממלכתי, סימנים רשמיים שטרי בנק ובולים
סעיף 236
(1)
מי שזייף את חותם המדינה או חתימת הוד מלכותו המלך או חותמו או השתמש בחותם המזויף והוא יודע את זאת, ייענש בעבודות פרך לתקופה של שבע שנים לפחות.
(2)
מי שהשתמש ללא זכות בחותם המדינה או זייף טביעת חותמה, ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית.
סעיף 237
(1)
מי שזייף חותם, הטביע תוים, סימן, או נוקש המתייחסים למינהלה־ציבורית ירדנית או זייף את הטביעה של הכלים האלה או חותם, חתימה או סימן של אחד מפקידי הממשלה.
(2)
ומי שהשתמש למטרה בלתי חוקית באיזה סימן מהסימנים הרשמיים הנזכרים בסעיף הקטן הקודם, אמיתיים היו או מזוייפים, ייענש במאסר לתקופה משנה עד לשלוש שנים ובקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 238
מי שעשה את הזיוף שנגזר עליו עונש על פי שני הסעיפים הקודמים והשמיד את העצם המשמש לעבירה לפני כל שימוש או הליך, ישוחרר מהעונש.
(2) זיוף שטרי בנק
סעיף 239
”שטר בנק“ פירושו בחלק זה כל שטר שהוצא על־ידי בנק במדינה או על־ידי איזו חברה רשומה העוסקת בעסקי בנקאות בכל מקום שהוא בעולם, וכל שטר בנק שהוצא על־ידי בנק, שטרי כסף ירדניים שהוצאו בהתאם לחוק המטבע וכל נייר כספי (לא חשוב השם הנקרא בו) באם הוא משמש כמטבע חוקי במדינה שהוצא בה.
סעיף 240
ייענש בעבודות פרך לתקופה שלא תפחת מחמש שנים:–
(1)
כל מי שזייף שטר בנק בכוונה לרמות או עשה שינויים בו, או סחר בשטר בנק הנראה כמזויף והוא יודע על כך.
(2)
מי שהכניס לממלכה הירדנית שטר כסף מזויף או שטר משונה הנראה כשטר בנק והוא יודע שהינו מזויף או משונה
(3)
מי שהחזיק איזה שטר בנק הנראה כמזויף או כמשונה והוא יודע על כך, יוענש במאסר לתקופה מחודש אחד עד לשלוש שנים
סעיף 241
מי שזייף או גרם לזיוף נייר הנראה כשטר בנק, חלק משטר בנק, או נייר הדומה לשטר בנק, באיזו צורה שהיא, ושעלול להונות בו אנשים או לסחור בו, עם ידיעתו על זיופו, יוענש בעבודות פרך לתקופה קצובה.
סעיף 242
מי שעשה את אחד המעשים הבאים ללא הסמכה מאת הרשויות המוסמכות יוענש בעבודת פרך לתקופה קצובה שלא תעלה על חמש שנים:
(1)
יצר, השתמש, מכר, הציע למכירה, החזיק בידיעה ממנו, נייר הדומה לנייר המיוחד המשמש לכל סוג משטרי הבנק או נייר שעלולים לחשבו מאותו נייר מיוחד, או
(2)
יצר, השתמש, החזיק ברשותו, רכש בידיעה ממנו מסגרת תבנית או כלי המשמשים ליצורו של נייר כזה או המשמשים להטבעת מלה, ספרה, ציור, או סימן מיוחד באותו נייר והמופיעים בו.
(3)
גורם על ידי איזה מעשה־תככים או איזו תחבולה שהמילים, הציורים או הסימנים המיוחדים האלה יופיעו בכל נייר או כל מילים, ציורים או סימנים מיוחדים אחרים המכוונים להדמות להם ולהתקבל בחזקת אלה יופיעו באותו נייר, או
(4)
חרט או צייר באופן אחר על גבי איזה לוח שהוא או על גבי איזה חומר, ציון המתימר להיות ציון של שטר בנק או חלק משטר בנק או חרט, צייר איזה שם, מילה, ספרה, ציור, אות או קישוט הדומים או המכוונים לכאורה להדמות לכל חתימה שעל בנקנוט, או
(5)
המשתמש או מחזיק ביודעין תחת השגחתו או ברשותו בלוח כזה או בחומר, או במכשיר או באמצעי לעשיית או להדפסתו של בנקנוט.
סעיף 243
אדם המוציא או משתתף בהוצאת כל שטר משטרי הבנק בלא רשות חוקית, יוענש בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תעלה על חמש שנים.
סעיף 244
הממשלה רשאית לתפוס ולהחרים כל שטר בנק שנמצא מזויף או מחוקה, מבלי לשלם פיצויים לבעלו, ואפשר להשמידו או לנהוג בו באותו אופן שיורה שר האוצר, באישור ראש המיניסטרים.
(3) עבירות בענין מטבעות
סעיף 245
המונח ”מטבע“ כולל מטבע מכל סוג ומין העשוי מכל סוג של מתכות או מתכות מעורבות והמופץ באופן חוקי בממלכה או בכל ארץ אחרת.
”מתכת“ כוללת כל תערובת של מתכות וכל תרכובת של מתכות.
”מטבעות מזויפים“ פירושם: כל המטבעות שאינם אמיתיים אך דומים למטבעות האמיתיים או במכוונים לכאורה להדמות או להתקבל כמטבעות אמיתיים, והם כוללים מטבעות אמיתיים שעברו תהליך של ציפוי או שינוי צורה, באופן שיהיו דומים או מכוונים לכאורה להדמות או להתקבל כמטבעות בעלי ערך גבוה יותר, והם כוללים גם מטבעות אמיתיים שכורסמו, שופשפו, או אלה שמידתם, או משקלם הופחתו באיזה אופן שהוא או שצופו, או שונתה צורתם באופן המכסה את הכרסום, השפשוף או ההפחתה, והם כוללים כל המטבעות שנזכרו לעיל בין שהם ראויים להפצה ובין שאינם ראויים להפצה, בין שתהליך הציפוי או השינוי, הוא שלם ובין שאינו שלם.
”ציפוי בזהב או בכסף“ כשהם חלים על מטבע, פירושו: פעולת הציפוי המשווה למטבע דמות של זהב או כסף, יהא אשר יהיה האמצעי שהשתמשו בו.
סעיף 246
כל אדם העושה או המתחיל לעשות מטבע מזויף, של זהב או של כסף, יוענש בעבודות פרך לתקופה שלא תפחת מחמש שנים.
סעיף 247
יוענש בעבודות פרך לתקופה שלא תפחת מחמש שנים כל אדם אשר:
(1)
מזהיב או מכסיף חתיכת מתכת בעלת מדה או צורה המתאימות ליציקת מטבע על מנת שהמתכת תוצק למטבע מזוייף של זהב או של כסף, או
(2)
מכשיר את מדתה או צורתה של חתיכת מתכת כדי להקל את יציקתה למטבע מזוייף של זהב או כסף, מתוך כוונה לעשות במתכת הנ״ל מטבע מזוייף, או
(3)
מביא לממלכה מטבע מזוייף של זהב או כסף כשהוא יודע שהמטבע מזוייף, או
(4)
עושה או מתקין לוח או תבנית המיועדים לשמש כגילוף לציור החקוק על צדדי מטבע מזהב או מכסף או על אחד מאותם צדדים או חלק מהם, או
(5)
עושה או מתקין כלי, מכשיר או מכונה שהותאמו לסמן בהם מסביב לקצוותו של מטבע בסימנים או בציורים הדומים לכאורה לאותם הסימנים והציורים שעל הקצוות של איזו מטבע זהב או כסף, או
(6)
עושה או מתקין כלי, מכשיר או מכונה שהותאמו לחיתוך גושים עגולים של זהב או כסף או מתכת אחרת ליציקה.
סעיף 248
(1)
כל המשפשף או המכרסם מטבע זהב או כסף באופן המביא לידי הפחתת משקלו, על מנת שהמטבע יישאר לאחר השפשוף או הכרסום כמטבע זהב או כסף העובר לסוחר, יוענש בעבודות פרך לתקופה שלא תפחת מחמש שנים.
(2)
כל המחזיק או המשתמש באופן בלתי חוקי בנפולת או שחולת של זהב או כסף או של מטילי זהב או כסף או אבקת זהב או כסף או תמיסתם או כל צורה שהיא של זהב או כסף שהופקו מתוך שחול או גירוד מטבע זהב או כסף באופן המביא לידי הפחתת משקלו וכשהוא יודע שאלה הופקו כאמור, ייענש במאסר עד לשלוש שנים.
סעיף 249
כל המפיץ מטבע מזויף של זהב או כסף כשהוא יודע שהמטבע מזוייף, ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
סעיף 250
ייענש במאסר עד לשלוש שנים כל אדם אשר:–
(1)
המפיץ מטבעות מזויפים של זהב או של כסף, כשהוא יודע שהם מזויפים, ובשעה שהוא הפיצם היה ברשותו עוד מטבעות אחרים מזויפים של זהב או של כסף, או
(2)
המפיץ מטבעות מזויפים של זהב או של כסף, כשהוא ידע שהם מזויפים ובו ביום, או באחד מעשרת הימים שלאחר מכן, הוא הפיץ מטבעות אחרים מזויפים של זהב או של כסף, כשהוא ידע שהם מזויפים, או
(3)
החזיק ברשותו שלושה מטבעות או יותר של זהב או של כסף מזויפים, כשהוא ידע שהם מזויפים, ומתוך כונה להפיץ איזה מהם.
סעיף 251
כל מי שעושה עבירה מאחת העבירות הנזכרות בשני הסעיפים האחרונים, לאחר שקודם לכן נתחייב בדין על אחת העבירות דלעיל, ייענש בעבודות פרך לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.
סעיף 252
ייענש בעבודות פרך לתקופה שלא תעלה על שבע שנים כל אדם אשר:–
(1)
העושה מטבע מזויף שאינו של זהב או של כסף, או
(2)
מבלי רשות או צידוק חוקיים, עושה, מתקין, מחזיק או מעביר לאחר איזה כלי, מכשיר או מכונה המיועדים או שהתאימו אותם ליציקת מטבעות מזוייפים, שאינם של זהב או כסף, או
(3)
קונה, מוכר, מקבל, משלם או מעביר, מטבע, בערך נמוך מהערך הנקוב, המסומן עליו או מזה שהיה מכוון לכאורה להיות מסומן עליו, או מציע לעשות אחד המעשים האלה.
סעיף 253
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה אחת כל אדם:–
(1)
המפיץ מטבע מזויף, שאינו של זהב או של כסף, כשהוא יודע שהמטבע מזויף, או
(2)
המחזיק ברשותו שלושה מטבעות מזויפים או יותר, שאינם של זהב או של כסף, כשהוא יודע שהם מזויפים ומתוך כונה להפיץ אחד מהם.
סעיף 254
ייענש בקנס שלא יעלה על עשרים וחמישה דינרים כל אדם אם:–
(1)
קיבל בתום לב מטבעות מזויפים או חקויים או שטר בנק מזויף או חקוי והחליף אותם לאחר שידע מפגימותם.
(2)
סחר, ביודעין, במטבעות או בשטרי כסף שיצאו מהמחזור.
סעיף 255
כל אדם המסרב לקבל מטבעות או שטרי כסף, הנחשבים להילך חוקי בממלכה, במחירם הנקוב, יהיה צפוי לקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.
(4) זיוף בולים
סעיף 256
ייענש בעבודות פרך לתקופה שלא תעלה על עשר שנים כל אדם אשר:–
(1)
מחקה או מזייף איזו טביעה, בולי הכנסה, בולי דאר ממלכתיים או בולים שאושר שימושם על־ידי הממלכה.
(2)
עושה או מחזיק ביודעין תבנית או מכשיר שאפשר להתאימם להדפסת הטביעה או הבולים.
סעיף 257
ייענש בעבודות פרך לתקופה שלא תעלה על עשר שנים כל אדם אשר:–
(1)
עושה או מתקין תבנית, לוח, או מכונה שאפשר להטביע בהם ציור הדומה לציור המוטבע על־ידי התבנית, הלוח או המכונה המשמשים לעשיית בול, בין בול מוטבע ובין בול מודבק, בין בממלכה ובין במדינה נכרית, או עושה או מתקין תבנית, לוח או מכונה שאפשר להדפיס בהם איזה מלים, שורות, אותיות או סימנים בדומים למילים, שורות, אותיות או סימנים הנמצאים על ניר שהוכן מלכתחילה על־ידי הרשות המתאימה לאחת המטרות שנזכרו לעיל, או
(2)
מחזיק ברשותו או מעביר לאחר ביודעין איזה ניר או חומר אחר שהודפס בו ציור של תבנית, לוח, או מכונה או איזה ניר שיש עליו או בתוכו מילים, ספרות, אותיות, סימנים או שורות הנזכרים לעיל.
סעיף 258
(1)
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים או בשני העונשים גם יחד מי שהשתמש ביודעין באחד הבולים המחוקים או המזוייפים.
(2)
ויוענש במאסר לתקופה שלא תעלה על חודש ובקנס שלא יעלה על עשרים דינרים או בשני העונשים גם יחד מי שהשתמש ביודעין בבול משומש.
הוראות כלליות
סעיף 259
(1)
ישוחרר מהעונש מי שהשתתף באחד הפשעים המצוינים בסעיפים (236–257) והודיע לשלטונות לפני השלמתו.
(2)
עבריין המאפשר לתפוס – ואפילו לאחר התחלת ההליכים – את יתר העבריינים יופחת עונשו על פי מה שצוין בסעיף (97) מחוק זה.
הפרק השני
זיופים
סעיף 260
”זיוף“ פרושו: שנוי ביחס לעובדה או ראיה אשר רוצים להוכיחן במסמך או בכתב יד, – ואשר הבאתו כראיה גורמת או עלולה לגרום לנזק חמרי, מוסרי או צבורי.
סעיף 261
אדם המשתמש או המציג דבר מזויף ביודעין, דינו כדין המזייף עצמו, אלא אם כן קבע החוק עונש אחר.
(1) זיופים פליליים
סעיף 262
(1)
פקיד המזייף תוך מלוי תפקידו בהשתמשו לרעה בחתימה או חותמת או בטביעות אצבע או בזיוף חתימה או בעשיית מסמך או רישום או על־ידי השמטה או הוספות בתוכן של מסמך או רישום – דינו עבודת פרך לתקופה (זמנית) של חמש שנים לפחות.
(2)
אם המסמך המזוייף הוא מהמסמכים אשר היו בתוקף עד שהוכרו כמזוייפים, – לא יפחת העונש משבע שנות מאסר. הוראות סעיף זה תופסות גם במקרה והמסמך הושמד כולו או מקצתו.
(3)
יחולו הוראות סעיף זה במידה והושחת המיסמך כליל או בצורה חלקית.
סעיף 263
ייענש בעונש כמפורט בסעיף הקודם כל:–
(1)
פקיד אשר ערך מסמך שמסמכותו לערכו, ושינה את תוכנו או השתמש לרעה בחתימה שניתנה לו תוך אמון על נייר חלק או רשם חוזה או דברים שלא נאמרו על־ידי הצדדים המעורבים או לא הוכתבו על ידם, או אישר דברים כוזבים כנכונים או דברים בלתי מוכרים כמוכרים או שינה כל דבר אחר או הזניח דבר או הביאו בצורה בלתי נכונה.
(2)
פקיד אשר נמצא ברשותו ובשמירתו רישום או דו״ח על פי הרשאה חוקית והוא מרשה ביודעין שיוכנס רישום בנקודה בעלת משמעות, ביודעו שרישום זה אינו נכון.
סעיף 264
לפקיד צבורי יחשב, בסעיפים הקודמים, כל אדם שהוסמך לאשר אמיתות מסמך, חתימה או חותמת.
סעיף 265
שאר האנשים המבצעים זיוף במסמך רשמי, באחד האמצעים הנזכרים בסעיפים הקודמים, ייענשו בעבודת פרך לתקופה (זמנית) או במעצר, – אלא אם כן קבע החוק אחרת.
(2) אישורים כוזבים
סעיף 266
(1)
מי שמסר בעת מילוי תפקיד ציבורי, שירות ציבורי, מקצוע רפואי או בריאותי, או באיזה אופן אחר, אישור כוזב שהוכן לשם מסירה לשלטונות הרשמיים, או העלול להביא לו, או לאחרים טובת הנאה בלתי חוקית, או העלול לגרום נזק לאחד האנשים, ומי שהתחזה בשם אחד האנשים הנזכרים לעיל או זייף אותו אישור או השתמש בו – יוטל עליו עונש מאסר לתקופה מחודש עד לשנה.
(2)
ובאם האישור הכוזב הוכן לשם הגשתו בפני בית המשפט או לשם הצדקת השחרור משירות ציבורי, לא יופחת המאסר מתקופה של שלושה חודשים.
(3)
ובאם בוצעה העבירה על־ידי אחד האנשים פרט לאלה שנזכרו לעיל, ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
סעיף 267
הודעות הנכתבות על־ידי פקידי בתי הדין ויתר פקידי הממלכה והמשרדים הרשמיים וכמו כן הפרוטוקולים והדו״חות שנערכו על־ידי התביעה הכללית ייחשבו כתעודות מאושרות לצורך ביצוע החוק הפלילי.
סעיף 268
ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשישה חודשים כל אדם:
(1)
המשתמש בתעודה להתנהגות טובה שהוצאה לאדם אחר על מנת לקבל עבודה.
(2)
הוצאה לו תעודה להתנהגות טובה ומסרה, מכרה או השאילה לאדם אחר על מנת להשתמש בה להשגת עבודה.
(3) התחזות כאחר
סעיף 269
מי שניגש לרשות ציבורית בזהות בדויה על מנת לקבל טובת הנאה, לעצמו או לאחר, או לשם גרימת נזק לאחד האנשים, ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשנה.
סעיף 270
יוטל אותו עונש על כל אדם המכיר בנסיבות הנזכרות לעיל את זהות האיש הבדוי שהופיע בפניהם הרשויות הרשמיים.
(4) הזיוף – במסמכים פרטיים
סעיף 271
המבצע זיוף במסמך פרטי באחד האמצעים המוגדרים בסעיפים (262, 263), – דינו מאסר משנה עד שלוש שנים.
סעיף 272
איש אשר:–
(1)
מוחק את הרשום בשיק או מוסיף בו או המשנה בו, או –
(2)
הנותן או מקבל שיק ערוך והוא יודע שהרשום בו נמחק, הוסף או שונה, –
ייענש במאסר משנה עד שלוש שנים וקנס שלא יפחת מחמישים דינרים.
שער שישי
עבירות הנוגעות לדת ולמשפחה
פרק ראשון
עבירות נגד הדת ונגד קדושת המתים
סעיף 273
מי שהוכחה חוצפתו על־ידי ניבול פיו בפומבי נגד נביא ממקבלי החוקות ייאסר לתקופה משנה עד לשלוש שנים.
סעיף 274
המפר את צום רמדאן בפומבי ייענש במאסר עד לחודש אחד או בקנס עד לחמשה עשר דינרים.
סעיף 275
כל ההורס, מזיק, או מחלל מקום פולחן, סמל או כל חפץ המוחזק כמקודש אצל כל סוג אנשים, מתוך כונה להעליב על־ידי כך את דתם של כל סוג אנשים, או כשהוא יודע שאותו סוג אנשים עלול לראות את מעשהו זה בחזקת עלבון לדתם יוענש במאסר לתקופה מחודש עד לשנתיים או בקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 276
כל המפריע בזדון ומבלי צידוק או הצטדקות חוקיים – אסיפת אנשים שנועדו יחד כחוק לצרכי קיום פולחן דתי או לועג להם או מדריך את מנוחתם בעת האסיפה או המתקיף כל אחד מן הנאספים שם – ייענש במאסר לתקופה עד לשלושה חודשים או בקנס עד לעשרים דינרים.
סעיף 277
המחלל מקום המשמש לקבורת מתים או מקום המיועד לקיום טכס הלויה למתים או לשמירת גופות המתים או המחלל מצבות המתים, מלכלכן, הורסן, או המחלל קדושת המתים, גורם להפרעה לאנשים המתאספים במטרה לקיים את טכסי ההלויה בכוונה לפגוע ברגשי איזה אדם, העלבת דתו, או שהוא יודע כי מעשהו זה עלול לפגוע ברגשי איזה אדם, או להעליב את הדת, ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בקנס שלא יעלה על עשרים דינרים.
סעיף 278
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בקנס שלא יעלה על עשרים דינרים כל אדם:–
(1)
המפרסם כל דבר מודפס, או בכתב יד, או תמונה, או ציור, או דמות העשויים להעליב את רגשות הדת או את האמונה של אנשים אחרים, או –
(2)
המביע במקום ציבורי ובאזני אדם אחר כל מלה או הגה העשויים להעליב את רגשות הדת או את האמונה של אותו אדם.
פרק שני
עבירות הפוגעות במשפחה
(1) עבירות הקשורות לענייני נשואין
סעיף 279
ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשישה חודשים כל אדם:–
(1)
העורך ביודעין קדושין או שהוא צד לסדור קדושין שלא בהתאם לחוק זכויות המשפחה או איזה חוק אחר או הלכה אחרת ההולמים את הבעל והאשה, או-
(2)
המשיא נערה או המסדר קדושין לנערה שלא הגיעה לגיל חמש עשרה או העוזר בסידור הקידושין שלה בכל אופן שהוא, או –
(3)
המשיא נערה או המסדר קדושין לנערה שלא הגיעה לגיל שמונה עשרה או העוזר בסידור הקידושין שלה בכל אופן שהוא מבלי להיווכח תחילה כי אפוטרופסה הסכים לנישואיה אלה.
סעיף 280
(1)
כל אדם זכר היה או נקבה, הנושא אדם אחר, כשיש לו בן זוג בחיים, בין אם היו הנישואין החדשים מבוטלים או שאפשר לבטלם ובין שלא, יוענש במאסר לתקופה מששה חודשים עד לשלוש שנים אלא אם הוכיח:
(א)
שהנישואין הקודמים הוכרזו כמבוטלים על־ידי בית משפט מוסמך או רשות דתית מוסמכת, או –
(ב)
שההלכה הנוגעת לנישואין החלה על הבעל – בתאריך הנישואין הקודמים או תאריך הנישואין החדשים מרשה לו להינשא ליותר מאשה אחת.
(2)
ייענש באותו העונש מי שערך ביודעין טקסי נישואין הנזכרים בסעיף הקטן הקודם.
סעיף 281
מי שגירש את אשתו ולא סר לקאדי, או מי שבא במקומו, תוך תקופה של חמשה עשר יום לשם בקשה לרישום הגירושין בהתאם לחוק זכויות המשפחה, ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על חודש אחד או בקנס שלא יעלה חמשה עשר דינרים.
(2) עוונות הפוגעות במוסר המשפחה
סעיף 282
(1)
כל אשה הזונה מרצון תיענש במאסר מששה חודשים עד לשנתיים.
(2)
וייגזר אותו עונש על שותף הזונה, באם היה נשוי, ואם לא – ייגזר עונש מאסר משלושה חודשים עד לשנה.
(3)
ראיות שיתקבלו ויהיו הוכחות נגד שותף הזונה, הן תפיסת שניהם בזמן המעשה או הודאת הנאשם לפני השופט החוקר או לפני בית המשפט או מציאת מכתבים או ניירות אחרים כתובים.
סעיף 283
בעל הנואף בבית מגורי אשתו, או הלוקח לו אהובה בפומבי, ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשנה.
סעיף 284
(1)
אין לפתוח הליכים בקשר למעשה זנות אלא, על־ידי תלונת בן הזוג בתקופת הנישואין ועד לסיום ארבעה חודשים לאחר הגירושין, או על־ידי תלונת אפוטרופסה באם אין לה בן זוג; ואין לפתוח בהליכים נגד הבעל על עבירת ניאוף שצוינה בסעיף הקודם אלא על־פי תלונת אשתו, ותבוטל התביעה והעונש על־ידי ביטולם.
(2)
אין לפתוח בהליכים נגד השותף אלא יחד עם האשה.
(3)
לא תתקבל תלונה לאחר עבור שלושה חודשים מהיום שנודע לבעל או לאפוטרופוס על העבירה.
(4)
באם החזיר הבעל את אשתו ואם נפטר הבעל, או האפוטרופוס המתלונן, או הזונה או שותפה בזנות תבוטל התלונה.
סעיף 285
משכב בין הורים לצאצאיהם, חוקיים היו או לא חוקיים, או בין אחים ואחיות משני הורים או מהורה אחד, או בין אחד מאלה לבין איזה גיס או חתן, או בין אדם סתם לבין זה הנתון לפיקוחו בתוקף החוק או בפועל, יחייב עונש מאסר לתקופה משנתיים עד לשלוש שנים.
סעיף 286
ההליכים ייפתחו נגד העבריין המתואר בסעיף הקודם על סמך תלונה שתוגש על־ידי קרוב משפחה עד הדרגה הרביעית או על־ידי חתן או גיס של אחד העבריינים.
(3) עבירות נגד קטינים וזקנים
סעיף 287
(1)
מי שחוטף או מסתיר ילד למטה מגיל שבע, או מחליפו בילד אחר או מיחס לאיזו אשה תינוק שלא ילדה אותו, ייענש במאסר לתקופה משלושה חודשים עד לשלוש שנים.
(2)
ולא יפחת העונש ממאסר של ששה חודשים באם המטרה מהעבירה או תוצאתה, היתה סילוק או סילוף הראיה הקשורה במצבו האישי של התינוק או רישום מצב אישי בדוי ברישומים הרשמיים.
סעיף 288
מי שהניח ילד במוסד לילדים עזובים והסתיר את זהות הילד בהיותו רשום במירשם התושבים כילד בלתי חוקי מוכר או ילד חוקי, יוענש במאסר לתקופה מחודשיים עד לשנתיים.
סעיף 289
מי שעוזב ילד בגיל פחות משנתיים ללא סיבה חוקית או מתקבלת על הדעת ומסכן על־ידי כך את חיי הילד או גורם או עלול לגרום נזק תמידי לבריאותו, ייענש במאסר לתקופה משנה עד לשלוש שנים.
סעיף 290
ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשנה כל אדם:–
(1)
שהוא הורה, אפוטרופוס, או ממונה על ילד רך בשנים ואינו יכול לדאוג לעצמו, או כל אדם שבידו מסור הפיקוח החוקי לשמירה וטיפול בילד כזה המסרב או המתרשל לספק מזונות, מלבושים, כלי מטה ושאר צרכים – בהיות לאל ידו לעשות זאת – וגורם במעשה זה נזק לבריאות הילד.
(2)
שהוא הורה, אפוטרופוס או ממונה על ילד שלא השלים גיל שתים עשרה, או כל אדם שבידו מסור ענין הפיקוח החוקי לשמירה וטיפול בילד כזה הנוטש אותו בזדון – ללא סיבה חוקית או מתקבלת על הדעת – ללא אמצעי מחיה ויש בידו לכלכל אותו ילד.
(4) פגיעה בפיקוח על הקטינים
סעיף 291
(1)
מי שחוטף או מגלה קטין שלא השלים את גיל החמש עשרה ואפילו בהסכמתו, על מנת לגזול אותו ממי שיש לו הפיקוח החוקי או הנאמנות עליו, ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשלוש שנים ובקנס מחמשה דינרים עד לעשרים וחמשה דינרים.
(2)
ובאם הקטין לא השלים את גיל השתים עשרה, או נחטף או הוגלה בכח או במעשי תרמית, יהיה העונש משלושה חודשים עד לשלוש שנים.
שער שביעי
עבירות נגד המוסר
פרק ראשון
הפגיעה בכבוד המשפחה
(1) הבעילה
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
(2) אינוס
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
הוראות כלליות
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
(3) חטיפה
סעיף 302
החוטף אדם במרמה או בכח – זכר או נקבה – ובורח אתו למקום כל שהוא, ייענש כדלקמן:–
(1)
מאסר משנתיים עד שלוש שנים, אם הנחטף היה זכר ולא מלאו לו 15 שנה.
(2)
עבודת פרך לתקופה (זמנית), אם הנחטף היה נקבה.
(3)
עבודת פרך שלא תפחת מחמש שנים, אם הנחטפת היתה נשואה, בין אם מלאו לה 15 שנה ובין אם לאו.
(4)
עבודת פרך שלא תפחת מ־10 שנים אם הנחטף היה זכר או נקבה ובוצע בה אונס או חולל כבודם.
(5)
עבודת פרך לתקופה שלא תפחת מ־10 שנים, אם החטפת היתה אשת איש, שלא מלאו לה 15 שנה ובצעו בה בעילה.
(6)
עבודת פרך לתקופה שלא תפחת מ־7 שנים, אם הנחטפת היתה אשת איש, מלאו לה 15 שנים ובצעו בה בעילה.
סעיף 303
העביר החוטף את הנחטף מרצונו תוך 48 שעות למקום מבטחים והחזיר לו את חרותו, מבלי לבצע בו מעשה הפוגע בכבודו, ומבלי שביצע עבירה אחרת – מסוג פשע או עוון, – ייענש במאסר מחודש עד שנה.
(4) הפיתוי ופגיעה בכבוד המשפחה והכניסה למקומות המיוחדים לנשים
סעיף 304 [תיקון: 2112]
(1)
(בוטל).
(2)
(בוטל).
(3)
המסית אשה, בין אם היה לה בעל ובין אם לאו, לעזוב את ביתה כדי להצטרף לגבר זר, או המסכסך בינה לבין בעלה כדי לערער את קשרי הנשואין, – דינו מאסר שלא יפחת משלושה חדשים.
[תיקון: 2112]
(בוטל).
[תיקון: 2112]
(בוטל).
סעיף 307
המתחזה כאשה ונכנס למקום המיועד לנשים, או שבעת המעשה מותרת בו הכניסה לנשים בלבד, דינו מאסר שלא יעלה על ששה חדשים.
הוראות כלליות
[תיקון: 2112]
(בוטל).
פרק שני
שידול לזנות ועבירות נגד המוסר הכללי
(1) שידול לזנות
סעיף 309
”בית זנות“ פירושו בפרק זה: כל בית או חדר או שורה של חדרים בכל בית שבהם יושבות או מבקרות שתי נשים או יותר לשם מעשי זנות.
סעיף 310
ייגזר עונש מאסר לתקופה מחודש עד לשלוש שנים ובקנס מחמש דינרים עד לחמישים דינרים על המשדל או מנסה לשדל:
(1)
אשה למטה מבת עשרים שאינה זונה רגילה ושאינה ידועה כבעלת אופי בלתי מוסרי לשכב שלא כחוק עם כל אדם אחר בין בתוך הממלכה או מחוצה לה, או –
(2)
המשדל או מנסה לשדל אשה למען תהיה לזונה מופקרת לרבים בתוך הממלכה או מחוצה לה, או –
(3)
המשדל או המנסה לשדל אשה לעזוב את הממלכה, מתוך כונה שתגור או תבקר תכופות בבית זנות במקום אחר שהוא, או –
(4)
המשדל או מנסה לשדל כל אשה לעזוב את מקום מגוריה הרגיל בממלכה, כשמקום כזה אינו בית זנות, למען תגור או תבקר תכופות בבית זנות לצורך זנות, בין בממלכה או מחוצה לה, או –
(5)
המשדל או מנסה לשדל כל אדם למטה מגיל חמש עשרה לשכב אתו משכב זכר.
סעיף 311
ייגזר עונש מאסר לתקופה משנה עד לשלוש שנים על אדם:–
(1)
המשדל או מנסה לשדל באיומים ובהפחדות כל אשה לשכב עם איזה אדם שלא כחוק בין בתוך הממלכה או מחוצה לה, או –
(2)
המשדל בטענות או באמתלות כוזבות אשה, שאינה ידועה כזונה מופקרת לרבים, או כאשה מושחתת, לשכב עם איזה אדם שלא כחוק בתוך הממלכה או מחוצה לה, או –
(3)
המשקה או גורם להשקאת כל אשה איזה סם, חומר, או דבר, מתוך כונה לטמטם את הכרתה או להשתלט עליה כדי שתהיה על־ידי כך אפשרות לאיזה אדם לבעול אשה כזאת, שלא כחוק.
סעיף 312
ייגזר עונש מאסר עד לששה חודשים או בקנס עד למאה דינרים או בשני העונשים יחד על כל אדם:–
(1)
המחזיק או מנהל בית זנות או מסייע או עוזר בהנהלתו, או –
(2)
כשהוא השוכר של איזה בית או הממונה על איזה בית, מרשה ביודעין שאותו הבית או חלק מחלקיו ישמש כבית זנות, או –
(3)
כשהוא בעל הבית של כל בית או סוכנו של בעל בית כזה, והוא משכיר בית כזה או כל חלק הימנו מתוך ידיעה שבית כזה או כל חלק הימנו ישמש בית זנות, או משים עצמו בזדון צד לשמוש של הבית או של חלק הימנו כבית זנות.
סעיף 313
(1)
משיתחייב בדין שוכר בית כל שהוא על שהחזיק או שניהל במקום, או בחלק כל שהוא ממנו, בית זונות, או על פעלו או עזרו בהנהלתו, או על הרשותו ביודעין להשתמש במקום או בחלק כל־שהוא ממנו, כבית זונות, רשאי בית המשפט להוציא פסק דין לביטול חוזה השכירות ופינוי המושכר ומסירתו לבעל הבית.
(2)
משיתחייב בעל בית בעברה מהעברות שנזכרו בפסקה (1) לעיל, רשאי בית המשפט לתת צו בנעילת אותו בית בהתאם לסעיף (35) מחוק זה.
סעיף 314
כל אדם שבאפוטרופסתו או בהשגחתו נמצא(ת) ילד(ה) שגילו(ה) בין השנה הששית לשנה השש עשרה, והוא מרשה לילד(ה) לדור או לבקר בבית זנות, ייגזר עליו עונש מאסר לתקופה עד לששה חודשים או בקנס עד לעשרים דינרים.
סעיף 315
(1)
כל גבר החי לגמרי, או במקצת, על רוחיה של זונה, ייענש במאסר לתקופה מששה חודשים עד לשנתיים.
(2)
כשהוכח שדבר חי יחד עם זונה או מצוי בקביעות בחברתה או אם הוכח שהשתמש בהשפעתו או בשליטתו על תנועותיה של זונה באופן המראה שהוא עוזר או מסייע בידה או מכריחה לזנות עם כל אדם אחר, או לזנות בכלל, יחשב אותו אדם, בלתי אם הוכיח לבית המשפט את ההיפך, כאילו הוא חי ביודעין על רווחיה של זונה.
סעיף 316
כל אשה אשר נתברר שלצורך קבלת שכר, השפיעה על תנועותיה של זונה באופן המראה שהיא מסייעת בידיה, או מכריחה אותה לזנות עם איזה אדם אחר, או לזנות בכלל, ייגזר עליה עונש מאסר לתקופה עד שנה או בקנס עד לחמישים דינרים.
סעיף 317
ייענש במאסר לתקופה מחודשיים עד לשנתיים כל המעכב אשה נגד רצונה:
(1)
בכל בית למען תשכב שלא כחוק עם כל אדם, בין עם איזה אדם מיוחד ובין עם אדם סתם, או –
(2)
בכל בית זנות.
סעיף 318
כשאשה נמצאת בבית לצורך משכב בלתי חוקי או בבית זנות, יחשב אדם כאילו עכבה באותו הבית או באותו בית הזנות, אם, מתוך כונה להכריחה או להניעה להשאר באותו הבית או אותו בית הזנות, הוא מנע מאשה כזאת כל לבוש או כל נכס אחר השייך לה.
(2) עבירות נגד המוסר הכללי
סעיף 319
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים כל אדם:
(1)
המוכר, או המחזיק ברשותו לשם מכירה או הפצה, או הדפיס או מעתיק באופן אחר לשם מכירה, או הפצה כל חומר־תועבה בין בדפוס או בכתב, או כל תמונת תועבה, צלום או דוגמה או כל חפץ אחר העשוי לגרום להשחתת המוסר, או –
(2)
המציג לראוה או מפיץ לשם הצגה במקום צבורי כל תמונה, צלום או דוגמה מתועבים או כל חפץ אחר העשוי לגרום להשחתת המוסר, או –
(3)
המנהל או משתתף בכל עסק לשם מכירה או פרסום או הצגה של כל חומר תועבה, בדפוס או בכתב, או של כל תמונה, צילומים או דוגמאות או איזה חפצים אחרים העשויים לגרום להשחתת המוסר, או –
(4)
המפרסם או המודיע ברבים באיזה אופן שהוא כי פלוני מתעסק במכירה, בהדפסה, בהעתקה, בהצגה או בהפצה של כל חומר תועבה או דבר תועבה כזה.
[תיקון: 2112]
(בוטל).
פרק שלישי
הפלות
סעיף 321
כל אשה אשר הביאה את עצמה לידי הפלה על־ידי שימוש בכל אמצעי שהוא, או הרשתה שישתמשו כלפיה באמצעי כזה, ייגזר עליה עונש מאסר לתקופה מששה חודשים עד לשלוש שנים.
סעיף 322
(1)
כל אדם המתכון להביא אשה מרצונה לידי הפלה באיזה אמצעי שהוא, ייגזר עליו עונש מאסר לתקופה משנה עד לשלוש שנים.
(2)
ואם הביאה ההפלה או האמצעים שהשתמשו בהם להפלה לידי מות האשה, ייענש המבצע בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תפחת מחמש שנים.
סעיף 323
(1)
הגורם בזדון להפלתה של אשה בניגוד לרצונה, ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תעלה על עשר שנים.
(2)
לא יפחת העונש מעשר שנים באם גרמה ההפלה, או האמצעים שהשתמשו בהם להפלה, לידי מות האשה.
סעיף 324
תיהנה מצידוק מקל, כל אשה שהביאה את עצמה לידי הפלה לשם שמירה על כבודה וייהנה גם מאותו צידוק מקל המבצע את אחד העברות שצוינו בסעיפים (322 ו־323) לשם שמירת כבוד אחד צאצאיו או קרובותיו עד הדרגה השלישית.
סעיף 325
באם מבצע אחד העבירות שצוינו בפרק זה היה רופא, מנתח, רוקח או מילדת, יוסף לעונש שייגזר עוד שליש.
שער שמיני
פשעים ועוונות נגד הגוף
פרק ראשון
(1) הריגה ורצח בכוונה תחילה
סעיף 326
ההורג אדם בכוונה – דינו 15 שנות עבודת פרך.
סעיף 327
בוצעה הריגה בכוונה, תוך אחד מאלה:–
(1)
כהכנה לבצע עבירה מסוג עוון, להקלה על ביצועה או לשם ביצועה, או כדי להקל על בריחת המסיתים לביצוע העבירה, או עושיּה או המתערבים בה, על מנת שיתחמקו מעונשם;
(2)
כלפי פקיד בזמן מלוי תפקידו או עקב מה שעשה בתוקף תפקידו;
(3)
כלפי יותר מאיש אחד;
(4)
תוך התעללות בהרוג בצורה אכזרית לפני הריגתו;
ייענש העבריין בעבודת פרך לכל חייו.
סעיף 328
ההורג בכוונה ייענש בעונש מוות, אם ביצע את המעשה:–
(1)
בכוונה תחילה (מעשה זה יקרא ”רצח בכוונה תחילה“);
(2)
כהכנה לעשיית פשע, או כהקלה לעשייתו או בצועו או כדי להקל על בריחת המסיתים לפשע זה או בריחת מבצעי הפשע או המתערבים בעשייתו, או כדי לאפשר להם להתחמק מעונשים;
(3)
אם העבריין בצע את הפשע נגד אחד מהוריו.
סעיף 329
”כוונה תחילה“ – פרושה הכוונה שהוחלט עליה לפני המעשה לשם ביצוע עבירה מסוג עוון או פשע, כשמטרת המתכוון היא לפגוע באדם מסויים או בכל אדם סתם שיפגוש, בין אם הכוונה נובעת מאירוע כל שהוא או מותנית בתנאי מסוים.
סעיף 330
המכה או הפוצע אדם במכשיר שאין בו כדי לגרום למוות, או הנותן לו חומר מזיק ולא התכוון על־ידי כך להרגו, אולם הנפגע מת כתוצאה מהפגיעה – דינו עבודת פרך שלא תפחת מתקופה של חמש שנים.
סעיף 331
גרמה אשה במעשה או במחדל מכוון להריגת ולדה שלא מלאו לו שנה, בנסיבות המחייבות עונש מוות, אך, בית המשפט שוכנע שבזמן גרימת המוות לא חזרה לשליטה מלאה על חושיה כתוצאה מהלידה או כתוצאה מהנקה שלאחר הלידה, יוחלף עונש המוות במאסר לתקופה שלא תהיה פחותה מחמש שנים.
סעיף 332
כל אם הגורמת בזדון – לשם הימנעות מקלון, על־ידי מעשה או נטישה – למות ילדה הבלתי חוקי לאחר היוולדו תיענש במאסר לתקופה שלא תפחת מחמש שנים.
(2) חבלות בגוף האדם
סעיף 333
המכה אדם בכוונה או הפוצע אותו או המסב לו נזק, על־ידי שמוש בכח, והתקיפה גורמת למחלה או להעדרות מהעבודה לתקופה העולה על 20 יום – דינו מאסר משלושה חדשים עד שלוש שנים.
סעיף 334
(1)
אם לא נגרמה עקב המעשים המפורטים בסעיף הקודם מחלה כל שהיא ולא העדרות מעבודה, או שנגרמה מחלה והעדרות, אולם אלה פחותים מעשרים יום, ייענש העבריין במאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על 25 דינרים, או בשני העונשים יחד.
(2)
אם עקב המעשים המפורטים בסעיף הקודם לא נגרמה מחלה או העדרות מעבודה העולה על 10 ימים, לא ינקטו הליכים משפטיים ללא תלונת הניזוק בכתב או בעל־פה, ובמקרה כזה רשאי המתלונן לבטל את תלונתו בטרם יגיע בית המשפט לשלב הסופי. במקרה זה תבוטל תביעת הכלל.
סעיף 335
גרם המעשה לקטיעה או להוצאת אבר או קטיעת גפיים או לשתוקו או לשתוק אחד מחושיו או שגרם להשחתה חמורה של הגוף או לנכות תמידית אחרת או למום תמידי – דינו של המבצע עבודת פרך לתקופה זמנית שלא תעלה על 10 שנים.
סעיף 336
מי שגרם במעשי אלימות או תקיפה הנזכרים בסעיף (333) להפלה של אשה הרה והוא יודע על הריונה, ייגזרו עליו עבודות פרך לתקופה זמנית שלא תעלה על עשר שנים.
סעיף 337
יוחמר בעונשים שצוינו בסעיפים (333, 334 ו־335), עד כי יוסף להם משליש עד חצי באם המעשה בוצע באופן שפורט בסעיפים (327 ו־328).
סעיף 338
השתתפו מספר אנשים בקטטה שכתוצאה ממנה נגרמה הריגה או שתוק אבר או פציעה או נזק לאחד האנשים, ולא ניתן לזהות או לגלות את המבצע הישיר עצמו, ייענש כל אחד שהשתתף בקטטה שכתוצאה ממנה נגרם מוות, או שתוק האבר, הפציעה או הנזק – בעונש הקבוע בחוק לאותו המעשה, תוך הפחתה עד למחצתו.
אם הפשע שבוצע מחייב עונש מוות או מאסר עולם עם עבודת פרך, ייענש כל משתתף במעשים שגרמו לתוצאות הנ״ל לעבודת פרך לתקופה (זמנית) שלא תפחת מ־10 שנים.
סעיף 339
(א)
המשדל אדם אחר שיאבד עצמו לדעת, או המסייע לו כך באחד הדרכים הנזכרות בסעיף (80), ייגזר עליו עונש מאסר לתקופה זמנית.
(ב)
ואם ההתאבדות נשארה בשלב הכנה ייענש אותו אדם במאסר לתקופה משלושה חודשים עד לשנתיים, ויהיה עד לשלוש שנים באם נבע מהמעשה נזק או מום, תמידיים.
(3) הצטדקות בהריגה
סעיף 340
(1)
ייהנה מהצטדקות משחררת, כל אדם המפתיע את אשתו או האסורה עליו כדין כשהיא שוכבת עם אדם אחר וניגש להריגתם, פציעתם או חבלתם, שניהם או אחד מהם.
(2)
ייהנה מבצע ההריגה, הפציעה, או החבלה מהצטדקות מקלה באם הפתיע את אשתו או אחד מהוריו, צאצאיו או אחיותיו עם אדם אחר כשהם שוכבים במיטה שלא כחוק.
סעיף 341
המעשים הבאים יראו אותם כהגנה חוקית:–
(1)
מעשה הריגה, פציעה או איזה מעשה מזיק אחר לשם הגנה עצמית, הגנה על כבוד עצמי, או הגנה על חיי הזולת וכבודו בתנאי:–
(א)
שההגנה תבוצע בזמן בצוע התוקפנות.
(ב)
שהתוקפנות היא בלתי מוצדקת.
(ג)
שאין ביכולת קרבן התקיפה להינצל מהתוקפנות אלא על־ידי מעשה ההריגה, הפציעה או המעשה המזיק.
(2)
מעשה הריגה, פציעה או איזה מעשה מזיק אחר לשם הגנה על רכוש עצמי או רכוש אחר שהופקד למשמורת בתנאי:–
(א)
שההגנה תבוצע בזמן הגזילה או הגניבה המלווים במעשי אלימות, או,
(ב)
שהגניבה תביא לנזק עצום הגורמת לאבדן השליטה של האיש הנגנב ונשאר אובד עצות, אף על פי שלא היתה הגניבה מלווה במעשי אלימות.
ואם לא היה בשני המקרים הנזכרים לעיל אפשרות להרחיק את הגנבים והגזלנים והחזרת הרכוש אלא על־ידי מעשה ההריגה, הפציעה או המעשה המזיק.
סעיף 342
יראו כהגנה ליגאלית כל מעשה הריגה, פציעה או איזה מעשה מזיק אחר שבוצע כדי להרחיק אדם שנכנס או נסה להיכנס בלילה לתוך בית מאוכלס או לתוך דירת מגורים, כפי שהוגדר בסעיף השני, על־ידי טיפוס על גדר או קיר או כניסה או על־ידי קדיחתם, שבירתם או על־ידי שימוש במפתחות חקויים או במכשירים מיוחדים ואם בוצעה התוקפנות ביום לא ייהנה המבצע אלא מהצטדקות מקלה בהתאם לסעיף (97).
(4) הריגה או חבלה גופנית שלא בכוונה
סעיף 343
הגורם למותו של אחר כתוצאה מרשלנות או חוסר זהירות או אי מלוי חוק או תקנות – דינו מאסר מששה חדשים עד שלוש שנים.
סעיף 344
(1)
אם כתוצאה מטעות העבריין נגרמה רק חבלה לפי הסעיפים (333, 335) – דינו מאסר מחודש עד שנה או קנס מ־5 דינרים עד 50 דינרים.
(2)
דין כל חבלה אחרת שלא בכוונה, מאסר שלא יעלה על ששה חדשים או קנס עד 20 דינרים.
(3)
ויועמדו ההליכים בקשר לתביעת האדם הנפגע באם לא נבע מהחבלה שום מחלה או בטלה מהעבודה לתקופה העולה על עשרה ימים, ויהיה לויתור התובע מתביעתו אותה הפרוצדורה שפורטה בסעיף (334).
(5) הריגה וחבלה גופנית הנובעות ממספר סיבות
סעיף 345
אם נגרם מוות או פגיעה מתוך כוונה, אולם התוצאה באה מתוך סיבות שלא היו ידועות לתוקף ולא היו קשורות במעשהו או שהצטרפה סיבה נפרדת – דינו כדלקמן:
(1)
עבודת פרך לתקופה שלא תפחת מעשר שנים, אם מעשהו מחייב עונש מוות או מאסר עולם עם עבודת פרך;
(2)
הפחתת כל עונש בלתי קצוב אחר עד למחציתו, אם מעשהו מחייב עונש אחר מעונש מוות או מאסר עולם עם עבודת פרך.
פרק שני
עבירות כלפי חופש האדם וכבודו
(1) גזילת החופש
סעיף 346
כל האוסר או כולא אדם שלא כחוק, ייגזר עליו עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים, אם הוציא לפועל את המאסר הבלתי חוקי על־ידי־כך שהעמיד פנים כאילו הוא מכהן בתפקיד רשמי, או שהתחזה כמי שיש לו כתב הרשאה חוקי כדי לעצור את אותו אדם – ייענש במאסר לתקופה משישה חודשים עד לשנתיים, ואם בוצעו המעשים האלה נגד פקיד בעת מילוי תפקידו או בגלל מעשיו בעת מילוי תפקידו יהיה העונש משישה חודשים עד לשלוש שנים.
(2) הפרת האיסור להכנס לבתים
סעיף 347
(1)
כל הנכנס לבית מגורים של אחר או למקום המחובר אליו, בנגוד לרצונו של בעל המקום וכל מי שנשאר במקומות הנ״ל בנגוד לרצונו של בעל הזכות להרחקתו משם – דינו מאסר שלא יעלה על ששה חדשים.
(2)
אם בוצע המעשה בלילה או על־ידי שמוש בכח כלפי אנשים, או על־ידי שבירה או על־ידי שמוש בנשק, או בוצע על־ידי מספר אנשים בצוותא:–
דינו מחודש עד שנה אחת מאסר.
(3)
לא יינקטו צעדים לגבי הנזכר בסעיף קטן (1), אלא אם הוגשה תלונה על־ידי הצד הנפגע.
סעיף 348
(1)
המסיג גבול על־ידי שבירה או על־ידי שמוש בכח כלפי אנשים למקומות שלא הוזכרו בסעיף הקודם והשייכים לזולת ואין הכניסה אליהם מותרת לרבים, או נשאר שם בנגוד לרצון בעל הזכות להרחיקו משם – דינו מאסר עד שבוע או קנס עד 10 דינרים.
(2)
לא ינקטו צעדים נגד העבריין, אלא על יסוד תלונה של הצד הנפגע.
(3) האיום
סעיף 349
(1)
המאיים על אחר על־ידי שליפת נשק כלפיו – דינו מאסר שלא יעלה על ששה חדשים.
(2)
אם הנשק היה חם והמאיים השתמש בו – דינו מאסר מחודשיים עד שנה.
סעיף 350
המאיים על אחד בפשע שעונשו מוות או מאסר עולם עם עבודת פרך או עבודת פרך זמנית או לתקופה של חמש עשרה שנים, בין אם באמצעות מכתב סגור ובין אם באמצעות אדם שלישי, ולאיום זה נתלותה תביעה לעשות מעשה, אפילו הוא חוקי, או להמנע מעשיתו, דינו מאסר מששה חדשים עד שלוש שנים.
סעיף 351
אם לא נתלותה לאיום באחד הפשעים הנ״ל תביעה כאמור, או שנתלותה התביעה, אולם נמסרה בעל־פה ושלא באמצעות אדם אחר – דינו מאסר מחודש עד שנתיים.
סעיף 352
המאיים בפשע שהוא קל מהפשעים הנזכרים בסעיף (350), ובאחד האמצעים המפורטים באותו סעיף עצמו, – דינו מאסר עד שנה.
סעיף 353
על איום לבצוע עוון, באמצעות כתב או באמצעות אדם שלישי יוטל עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
סעיף 354
כל איום אחר על גרימת נזק או פגיעה בלתי חוקיים, אם על־ידי דיבור או על־ידי שימוש באחד האמצעים הנזכרים בסעיף (73), והעלולים להשפיע על רוח קרבן העבירה השפעה גדולה, ייענש על־פי תביעה במאסר עד לשבוע ימים או בקנס שאינו עולה על חמישה דינרים.
(4) גלוי סודות
סעיף 355
ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים כל אדם:–
(1)
המשיג בתוקף תפקידו או משרתו הרשמית, סודות רשמיים ומגלה סודות אלו למי שאין לו סמכות לדעת אותם, או למי שתפקידו אינו דורש את ידיעתם לטובת הציבור.
(2)
בעת מילוי תפקיד רשמי או שירות ממשלתי השאיר בחזקתו מסמכים סודיים או צילומים, כתבי יד, דוגמות או העתקיהם בלי רשות לכך או מבלי שתפקידו יחייב את זאת.
(3)
בתוקף מקצועו ידע איזה סוד וגילה אותו, בלי צידוק חוקי.
סעיף 356
(1)
ייגזר עונש מאסר מחודש עד לשנה על כל אדם העובד במשרד הדאר והטלגרף והמשתמש לרעה בתפקידו על־ידי פתיחת מכתב סגור, השחתתו, גניבתו או גילוי תוכנו לאדם שאינו הנמען.
(2)
וייגזר עונש מאסר לתקופה של ששה חודשים או בקנס עד לעשרים דינרים על כל אדם העובד בשירות הטלפונים וגילה לאחרים תוכן שיחה טלפונית שנודעה לו בעת מילוי תפקידו.
סעיף 357
כל אדם המשחית או הפותח בזדון מכתב או מברק שלא נשלחו לו ייענש בקנס שלא יעלה על חמישה דינרים.
(5) הוצאת שם רע, דיבה והשפלה
סעיף 358
ייענש כל אדם המוציא שם רע באחד האופנים המפורטים בסעיף (188) במאסר לתקופה מחודשיים עד לשנה.
סעיף 359
ייענש המוציא דיבה על אחד האנשים ובאחד האופנים הנזכרים בסעיפים (188 ו־189) ועל השפלה הנעשית באחד האופנים המצוינים בסעיף (190) במאסר לתקופה משבוע עד לשלושה חודשים או בקנס מחמישה דינרים עד לעשרים וחמישה דינרים.
סעיף 360
המשפיל אדם לא על־ידי הוצאת שם רע ולא על־ידי הוצאת דיבה אלא באמצעות הדיבור פנים אל פנים או באמצעות המכתב הנשלח אליו או המכוון להביא אותו לידיעתו, או באמצעות ניבול הפה או סימן מיוחד או יחס גס – ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על חודש או בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים.
סעיף 361
הזורק צואה ודבר בחזקת טמא על אדם – ייענש במאסר לתקופה משישה חודשים עד לשנה ובקנס מעשרים דינרים עד לחמישים דינרים.
הוראות כלליות
סעיף 362
אין להרשות למוציא שם רע או מוציא דיבה הצדקות על־ידי הוכחות נכונות המעשה נושא שם הרע או הדיבה או נכונות הדברים אלא אם היה, נושא שם הרע או הדיבה, נחשב על־פי החוק כאחד העבירות, ויהפך מוציא הדיבה למוציא שם רע באם ביטא את מונחי הדיבה בצורה המאפשרת יחוד או יחוס לדבר מסוים, ואז פתיחת ההליכים יהיו על־פי סעיפי הוצאת שם רע.
סעיף 363
באם קרבן ההשפלה הוא שהביא לעצמו את ההשפלה על־ידי מעשה בלתי חוקי, או קיבל את ההשפלה ברצון, או החזיר בהשפלה דומה, רשאי בית המשפט להוריד את עונש שני הצדדים או את עונש אחד מהם משליש עד לשני שלישים או לבטלו כליל, באם העונש שנגזר היה בעבור הוצאת שם רע, הוצאת דיבה או השפלה.
סעיף 364
התביעה בעבור הוצאת שם רע, הוצאת דיבה או השפלה מותנית בתביעתו האישית של קרבן העבירה.
סעיף 365
התובע אישית ידרוש בתביעתו פיצויים בעבור הוצאת שם רע, דיבה או השפלה כפי שהוא מעריך, על הנזקים האישיים שנגרמו לו, ולבית המשפט הרשות להעריך את גובה הפיצויים לפי מהות העבירה והשפעתה על קרבן המעשה ועל־פי מעמדו החברתי.
סעיף 366
אם הוצאת שם רע או הוצאת דיבה היו נגד הנפטר, רשאים יורשיו בלבד להגיש תביעה משפטית.
סעיף 367
במקרים אשר תוכח בהם, עבירת הוצאת הדיבה, שם הרע או השפלה, העונש יבוטל בהתאם לסעיף (363).
[תיקון: 2112]
פרק שלישי
עבירות מין
הגדרות [תיקון: 2112]
לעניין פרק זה:
”אח או אחות חורגים“ – בן או בת של בן זוג של הורה;
”אחראי על חסר ישע“ – כל אחד מאלה:
(1)
הורה, הורה חורג, אפוטרופוס או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של חסר ישע או שחסר הישע נתון במשמורתו או בהשגחתו לפי דין;
(2)
בן משפחה של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו ובן זוג של כל אחד מאלה;
(3)
מי שחסר הישע מתגורר עימו או נמצא עימו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות;
”בועל“ – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה;
”בן משפחה“ – כל אחד מאלה:
(1)
הורה; בן זוגו של הורה אף אם אינו נשוי לו; סב או סבתא;
(2)
מי שמלאו לו חמש עשרה שנים והוא אחד מאלה: אח או אחות; אח או אחות חורגים; דוד או דודה; גיס או גיסה. ואולם לעניין עבירה של בעילה אסורה לפי סעיף 367י(ב) או של מעשה מגונה לפי סעיף קטן 367י(ג)(3) שנעשו במי שמלאו לו שש עשרה שנים, לא ייכללו דוד או דודה, גיס או גיסה בהגדרת ”בן משפחה“;
”חסר ישע“ – מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו;
”טיפול נפשי“ – אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי;
”ייעוץ או הדרכה“ – ייעוץ או הדרכה שניתנו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים;
”כהן דת“ – כהן דת, מי שמציג את עצמו ככזה או אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות;
”מטפל נפשי“ – מי שעוסק, או שמציג את עצמו כעוסק, במתן טיפול נפשי, כמשלח יד או מכוח תפקיד;
”מעשה מגונה“ – מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים;
”מעשה סדום“ – החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם;
”קטין“ – מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים.
אינוס [תיקון: 2112]
(א)
הבועל אישה –
(1)
שלא בהסכמתה החופשית;
(2)
בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;
(3)
כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או
(4)
תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;
(5)
תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשם מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;
הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס – מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:
(1)
בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1), (2), (4) או (5);
(2)
באיום בנשק חם או קר;
(3)
תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או היריון;
(4)
תוך התעללות באישה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;
(5)
בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עימו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.
בעילה אסורה בהסכמה [תיקון: 2112]
(א)
(1)
הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו – מאסר חמש שנים;
(2)
לעניין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמציג עצמו כאחד מאלה, שבעל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לקטינה טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה האמור תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.
(ב)
הבועל אישה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו – מאסר שלוש שנים.
מעשה סדום [תיקון: 2112]
(א)
(1)
העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר חמש שנים;
(2)
לעניין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמציג עצמו כאחד מאלה, שעשה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.
(ב)
העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ג)
העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 367ב, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס.
יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל [תיקון: 2112]
מטפל נפשי הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו – מאסר ארבע שנים; לעניין סעיף זה יראו מעשים כאמור שנעשו על ידי מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמציג עצמו כאחד מאלה, במהלך התקופה שבה ניתן הטיפול הנפשי כאילו נעשו תוך ניצול תלות נפשית ממשית כאמור; חזקה זו לא תחול אם המעשים החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי.
יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה [תיקון: 2112]
כהן דת הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם ייעוץ או הדרכה על ידו או סמוך לאחר מכן, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בייעוץ או בהדרכה שניתנו להם על ידו, דינו – מאסר ארבע שנים.
מעשה מגונה [תיקון: 2112]
(א)
העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 367ב(א)(2) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו – מאסר שבע שנים.
(ב)
העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 367ב(ב)(1) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו – מאסר עשר שנים.
(ג)
העושה מעשה מגונה באדם בלא הסכמתו, אך שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), או (ד), דינו – מאסר שלוש שנים.
(ד)
נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) תוך שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, כלפי האדם או כלפי זולתו, דינו של עובר העבירה – מאסר שבע שנים.
(ה)
(1)
העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו – מאסר ארבע שנים;
(2)
לעניין סעיף קטן זה יראו מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמציג עצמו כאחד מאלה, שעשה מעשה מגונה באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מלאו לאדם שש עשרה שנים, והמעשים החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.
(ו)
מטפל נפשי העושה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים מעשה מגונה בנסיבות המפורטות בסעיף 367ה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ז)
כהן דת העושה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים מעשה מגונה בנסיבות המפורטות בסעיף 367ו, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ח)
העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שנתיים.
מעשה מגונה בפומבי [תיקון: 2112]
(א)
העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו – מאסר שנה.
(ב)
העושה, בכל מקום שהוא, מעשה מגונה בפני אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, דינו – מאסר שלוש שנים.
גרם מעשה [תיקון: 2112]
לעניין עבירה לפי פרק זה, אחת היא אם העושה עשה את המעשה או גרם שהמעשה ייעשה בו או באדם אחר.
עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע [תיקון: 2112]
(א)
העובר עבירה של אינוס לפי סעיף 367ב(א) או של מעשה סדום לפי סעיף 367ד(ג) באדם שהוא קטין, והוא בן משפחתו או באדם שהוא חסר ישע והוא אחראי עליו, דינו – מאסר עשרים שנים.
(ב)
הבועל אישה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה עשרים ואחת שנים או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו עשרים ואחת שנים, והוא בן משפחתם, דינו – מאסר שש עשרה שנים.
(ג)
העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין והוא בן משפחתו או באדם שהוא חסר ישע והוא אחראי עליו, דינו –
(1)
בעבירה לפי סעיף 367ז(א) או (ד) – מאסר עשר שנים;
(2)
בעבירה לפי סעיף 367ז(ב) – מאסר חמש עשרה שנים;
(3)
בכל מקרה שאינו בין המנויים בפסקאות (1) ו־(2) – מאסר חמש שנים.
(ד)
העושה מעשה מגונה בפני אדם שהוא קטין, בכל מקום שהוא, והוא בן משפחתו, דינו – מאסר ארבע שנים.
(ה)
אחראי על חסר ישע העובר עבירה לפי סעיף 367ח(א) בחסר הישע, דינו – מאסר שנתיים.
איסור פרסום [תיקון: 2112]
(א)
המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי פרק זה, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לו, ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שנה.
(ב)
לא יישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף קטן (א) אם האדם ששמו או זהותו פורסמו כאמור נתן את הסכמתו בכתב לפרסום, או אם בית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ג)
המצלם אדם, בשל היותו מי שנפגע בעבירה או מי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי פרק זה, תוך כדי בילוש או התחקות אחריו, העלולים להטרידו, או תוך הטרדה אחרת, לרבות תוך המתנה לאותו אדם בבית המשפט או בתחנת משטרה, והכול בלא הסכמתו שניתנה מראש, דינו – מאסר שישה חודשים או מחצית הקנס הקבוע בסעיף 1(א)(4) לצו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בדין ובתחיקת בטחון (יהודה והשומרון) (מס׳ 845), תש״ם–1980; הסכמה כאמור תינתן לעניין בגיר – בכתב, ולעניין קטין – בפני בית המשפט.
(ד)
הוראות סעיף זה לא יחולו על פרסום או צילום שנעשה על ידי המשטרה או מטעמה לשם חקירת עבירות, חקירת מוות או איתור נעדרים, כשהפרסום או הצילום חיוני לצורך החקירה או האיתור כאמור.
סייג לאחריות פלילית [תיקון: 2112]
באישום בשל עבירה לפי סעיפים 367ג(א) או 367ד(א), תהיה זו הגנה לנאשם שהבדל הגילים בינו לבין הקטין אינו עולה על שלוש שנים אם הקטין הסכים למעשה ואם המעשה נעשה במהלך יחסי רעות רגילים וללא ניצול מעמדו של הנאשם.
שער תשיעי
עבירות המסכנות את הכלל
פרק ראשון
הצתה
סעיף 368
(1)
ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית שלא תפחת משבע שנים כל אדם:
המשלח אש בזדון בבנינים, בבתי חרושת, בבתי־מלאכה, במחסנים או בבתים מאוכלסים או בלתי מאוכלסים, הנמצאים בעיר או בכפר, או,
(2)
בקרונות הרכבת או ברכב המוביל אדם או יותר שאינו העבריין, או בקרונות המחוברים לקטר ושבהם אדם או יותר, או,
(3)
בכל ספינה שטה או עוגנת באחד הנמלים, או,
(4)
בכל מטוס טס או חונה בשדה תעופה, ואין ניפקא מינה אם זה רכושו או לא, או,
(5)
בבנינים מאוכלסים או מיועדים למגורים והנמצאים מחוץ למקומות מאוכלסים, ואין ניפקא מינה באם זה רכושו או לא.
סעיף 369
ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית כל אדם המשלח אש בזדון:–
(1)
בחורשות או ביערות עצים לחטיבה של אחרים, או בפרדסים או ביבולים לפני קצירתם.
(2)
בחורשות או ביערות עצים לחטיבה או בפרדסים או ביבולים שהם רכושו הפרטי ושמהם התפשטה האש לרכוש של אחרים וגרמה לו נזק.
סעיף 370
ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית כל אדם המשלח אש בזדון בבנינים בלתי מאוכלסים ואינם משמשים למגורים והנמצאים במקומות מחוץ לאיזורים מאוכלסים, או ביבולים או בערימות קש או בערימות חציר או בערימות או חבילות עצים לתדלוק בין אם היו הדברים האלה רכושו הפרטי שממנה התפשטה האש לרכוש אחרים ובין אם לאו.
סעיף 371
כל המשלח אש מלבד למה שנזכר לעיל בכוונה להסב נזק חומרי לאחרים או לזכות בשלל בלתי חוקי לעצמו או לאחרים, ייענש במאסר או בקנס.
סעיף 372
אם כתוצאה מהשריפה נפטר איזה אדם, ייענש משלח האש בעונש מוות במקרים שצוינו בסעיפים (368 ו־369) מאסר עולם עם עבודת פרך במקרים שצוינו בסעיפים (370 ו־371).
סעיף 373
יחולו הוראות הסעיפים הקודמים ובאותם התנאים על כל אדם המשחית ולו באופן חלקי את אחד הפריטים הנזכרים בהם על־ידי שימוש בחומר נפץ.
סעיף 374
כל מי שגרם על־ידי רשלנות, אי תשומת לבו, או אי מילויו אחרי הוראות החוקים והתקנות, לשריפה איזה דבר שהוא קנין הזולת, ייענש במאסר לתקופה עד לשנה או בקנס עד לחמישים דינרים.
סעיף 375
(1)
ייענש במאסר משבוע עד לשנה או בקנס שאינו עולה על חמישים דינרים כל אדם המסלק מכשיר שהותקן לכיבוי אש או החליף את מקומו או הוציאו מכלל שימוש.
(2)
וייענש באותו עונש מי שחייב בתוקף החוק והתקנות לרכוש מכשיר לכיבוי אש והזניח את התקנתו כנהוג או השאירו בלתי ראוי לשימוש.
פרק שני
פגיעה בדרכי התחבורה הציבוריים ובמפעלים התעשייתים
(1) דרכי התעבורה והתחבורה
סעיף 376
ההורס בזדון דרך ציבורית, גשר, מפעל ציבורי או הסב להם נזק ייענש במאסר עד לשנה ואם כתוצאה ממעשהו נשקפה סכנה לבטחון התעבורה, ייענש במאסר מחודש עד לשנתיים.
סעיף 377
המוציא מכלל שימוש מסילת ברזל או מכונות לתנועה ואיתות, או המטיל איזה דבר המעכב את פעולתן או המשתמש בשיטה מסוימת בכדי לגרום התנגשות בין רכבות או סטייתן מהמסילות – ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית.
סעיף 378
(1)
ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית על אדם שניפץ או השבית מכונות האיתות או השתמש בסימנים מטעים או איזו שיטה מיוחדת במטרה להטבעת ספינה או הפלת מטוס.
(2)
ואם כתוצאה מהמעשה טבעה הספינה או הופל המטוס – ייגזר עונש מאסר לתקופה של עשר שנים לפחות.
סעיף 379
(1)
המנתק בזדון את קשר הטלגרף או את שיחות הטלפון או שידורי הרדיו על־ידי הסבת נזקים למכונות ולקוים או באיזה אמצעי אחר ייענש במאסר לתקופה משלושה חודשים עד לשנתיים.
(2)
ואם כתוצאה מהמעשה נשקפה סכנה לבטחון הציבור, ייענש במאסר לתקופה משישה חודשים עד לשנתיים.
סעיף 380
ייענש בעבודות פרך לתקופה זמנית כל אדם:–
(1)
המנתק בעת מהומה או מרד מזוין שאירעו בממלכה קו, או יותר, מקוי הטלפון או הטלגרף או המשבית את מכשירי השידור או המוציא אותם באיזה אופן שהוא מכלל שימוש או המשתלט עליהם במעשי אלימות או במעשה אחר עד כדי גרימת ניתוק השיחות והקשר בין פקידי הממשלה, בין האנשים לבין עצמם והשבתת השידור.
(2)
מונע על־ידי מעשי אלימות את תיקון קוי הטלפון או הטלגרף או את מכשירי השידור.
סעיף 381
יוסף לעונשים שנזכרו בסעיפים הקודמים החצי, באם נפגע אחד האנשים במום, וייגזר עונש מוות באם גרם המעשה למות אחד האנשים.
סעיף 382
מי שגרם בשגגה להרס ולחורבן ובשאר מעשים שנזכרו בסעיפים הקודמים, ייענש במאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים.
(2) מעשים הפוגעים בתעשייה
סעיף 383
כל תעשיין או בעל בית־מלאכה המזניח התקנת מכשירים או סימנים כדי למנוע תאונות עבודה או שהוא השאירם בצורה בלתי ראויה לשימוש – ייענש במאסר לתקופה מחודש עד לשנתיים או בקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 384
הגורם על־ידי אי זהירות או רשלנות או אי מילוי אחרי הוראות החוקים והתקנות להשבתת המכשירים והסימנים הנזכרים לעיל, ייענש במאסר לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים.
סעיף 385
(1)
העוקר בזדון אחד מהמכשירים האלה או המוציא אותם מכלל שימוש – ייענש במאסר לתקופה משלושה חודשים עד לשנתיים.
(2)
ויוטלו עבודות פרך לתקופה זמנית אם נגרם על־ידי המעשה תאונה חמורה ובעבודות פרך עם מאסר עולם באם נגרמו אבידות בנפש.
פרק שלישי
זיוף מצרכים
סעיף 386
(1)
ייענש במאסר מחודש עד לשנה ובקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים או באחד העונשים האלה כל אדם:–
(א)
המזייף מצרכים המיועדים להזנת האדם או בעלי החיים, או תרופות או משקאות, תוצרת תעשייתית, חקלאית או טבעית המיועדת למכירה.
(ב)
המציע תוצרת או מצרכים הנזכרים לעיל לשם מכירה או מכירתם ביודעין שהם מזוייפים או מקולקלים.
(ג)
המציע תוצרת העלולה לגרום לזיוף מצרכים לשם מכירה, או מכירתה ביודעין את אופן שימושה.
(ד)
המסית באחד האמצעים המצויינים בסעיף (80) על השימוש בתוצרת או המצרכים הנזכרים לעיל.
(2)
ואם חזר העבריין פעם נוספת על המעשה, ייאסר עליו לעסוק בעסק שהיה אמצעי לביצוע העבירה.
סעיף 387
באם התוצרת או המצרכים המזוייפים או המקולקלים מזיקים לבריאות האדם או לבעלי החיים, ייגזר עונש מאסר לתקופה משלושה חודשים עד לשנתיים ובקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים.
העונשים האלו יוטלו למרות שהקונה או הצרכן יודע מהזיוף או הקילקול המזיקים.
סעיף 388
ייענש בקנס שלא יעלה על עשרה דינרים או במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בשני העונשים יחד, מי שרכש או החזיק ברשותו באיזה מקום שהוא, בלי סיבה חוקית, תוצרת מאכל או משקה לאחר שנהפכה למזיקה לבריאות או בלתי ראויה לאכילה או לשתייה כשהוא יודע או יש לו יסוד להאמין שהמאכל או המשקה מזיקים לבריאות או אינם ראויים לאכילה או לשתייה.
שער עשירי
עבירות פשיטת יד, שכרות, ומשחקי קוביה
פרק ראשון
פושטי יד
סעיף 389
כל אדם:–
(1)
המתנהג באופן פרוע או בלתי צנוע בכל מקום ציבורי.
(2)
פושט יד או מקבץ נדבות כשהוא מגלה פצעים או מומים או כשהוא משתמש בכל אמצעי אחר בין אם היה נודד ובין אם היה יושב במקום ציבורי, או כשהוא מוביל ילד למטה מגיל שש עשרה כדי לפשוט יד ולקבץ נדבות או כשהוא משדלו לכך.
(3)
מי שנמצא משוטט ממקום למקום בתור מקבץ נדבות וצדקה או משתדל לקבל נדבות, מאיזה מין שהוא, בכל אמתלא כוזבת.
(4)
מי שמתנהג בכל מקום ציבורי בצורה העשויה לגרום להפרת השלום.
(5)
מי שנמצא משוטט בכל מקום או בקרבתו או בכל דרך או דרך־מלך או בכל מקום הנמצא בסביבתם או בכל מקום ציבורי בזמן ובנסבות שיש בהם כדי להביא לכלל מסקנה שהוא נמצא שם לשם מטרה בלתי חוקית או פרועה.
יהיה צפוי למאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים לעבירה הראשונה, ולבית המשפט ההחלטה לסדרו בכל מוסד שנקבע על־ידי שר הענינים הסוציאליים לטיפול בפושטי יד לתקופה שלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים.
אך שר העניינים הסוציאליים רשאי באיזה זמן מהזמנים לשחרר כל אדם שסודר במוסד על־פי סעיף זה לפי התנאים שימצא אותם לנכון, והוא רשאי לצוות להחזיר אותו אדם למוסד הנזכר להשלמת התקופה שנגזרה עליו באם הופרו התנאים שנקבעו לו, ואם נעשתה עבירה בפעם השניה או יותר יהיה צפוי למאסר לתקופה שלא תעלה על שנה אחת.
פרק שני
שכרות ושימוש בסמים
סעיף 390
כל האשם, בעודו שכור בכל מקום ציבורי, בהתנהגות פרועה או המדריכה את מנוחת הציבור, יהיה צפוי לקנס שלא יעלה על עשרה דינרים או במאסר עד לשבוע ימים.
סעיף 391
כל המספק משקאות משכרים לאדם שהנהו כבר שכור, או לכל אדם הנראה כפחות מבן שמונה עשרה, יהיה צפוי לקנס עד לעשרה דינרים.
סעיף 392
(1)
אם האדם המספק את המשקאות המשכרים הנהו בעליו של כל בית מרזח, או אם הוא עובד בכל בית עסק כזה, יהיה צפוי למאסר עד לחודש או בקנס עד לעשרה דינרים.
(2)
ובאם חזר על המעשה יהיה צפוי לסגירת בית העסק לתקופה הנראית לבית המשפט.
פרק שלישי
משחקי קוביה
סעיף 393
(1)
כל אדם שהנו הבעל או המחזיק או המשתמש בכל בית או חדר או מקום והוא פותחם, מנהלם או משתמש בהם לשם משחק בלתי חוקי בקוביה, וכל אדם שהנו הבעל או המחזיק בכל בית או חדר או מקום, והוא מרשה ביודעין ובזדון שכל אדם אחר יפתח אותו, ינהלו או ישתמש בו למטרה האמורה לעיל, וכל אדם שבידו מסורים הפיקוח או ההנהלה על בית, חדר או מקום שפתחוהו, מנהלים אותו או משתמשים בו למטרה האמורה או העוזר באיזה אופן שהוא להנהלת העסק של אותו בית או אותו חדר או אותו המקום למטרה האמורה, הרי יהא דינו של אותו אדם כדין מנהל בית פומבי למשחק בקוביה.
(2)
בסעיף זה ”משחק בלתי חוקי בקוביה“ כולל כל משחק בקלפים שאינו משחק הדורש הבנה שכלית (השדה), וכל משחק שאפשרויות הזכיה וההפסד שבו אינן נוחות במדה שוה לכל המשחקים, לרבות שומר הקופה (הבנקאי) או אדם אחר או בני אדם אחרים המנהלים את המשחק או שנגדם משחקים או מתערבים המשחקים האחרים.
סעיף 394
כל המנהל בית פומבי למשחק קוביה – יהיה צפוי למאסר עד שישה חודשים ובקנס עד חמישים דינרים.
סעיף 395
כל אדם, מחוץ לאלה הנזכרים בסעיף קטן (1) מסעיף (393), שנמצא בבית פומבי למשחק בקוביה, יחשב, מלבד אם הוכח ההיפך, שהיה שם לצורך משחק בלתי חוקי בקוביה ויהיה צפוי לקנס שאינו עולה על חמישה דינרים על העבירה הראשונה ולקנס שאינו עולה על עשרה דינרים או במאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בשני העונשים גם יחד על כל עברה שלאחריה.
סעיף 396
כל מכשיר, מכונה או דבר המשמשים או לכאורה משמשים לשם משחק בלתי חוקי והם נמצאו בכל בית, חדר או מקום המוחזק או המשתמשים בו לשם משחק בלתי חוקי בקוביה, יכול כל מפקח ממפקחי המשטרה או הג׳נדרמה לתפוס אותם ולאחר שפיטת אדם בקשר עם החזקתו או שימושו של הבית או החדר או המקום בניגוד להוראות חוק זה, יכול בית המשפט ליתן צו בענין החרמתם או השמדתם או החזרתם של המכשיר, המכונה או הדבר, ככל אשר ייטב בעיני בית המשפט.
סעיף 397
(1)
כל הפותח או מנהל מקום המשמש לסדור הגרלה מאיזו מין שהוא, או המשתמש במקום כזה, יהיה צפוי לעונש מאסר עד לשישה חודשים או בקנס עד לחמישים דינרים.
(2)
כל אדם המדפיס או מפרסם או גורם להדפסתה או לפרסומה של כל מודעה על כל הגרלה או בקשר אתה או בדבר מכירת כל כרטיס, או פתק הגרלה או בדבר חלק מכרטיס או פתק הגרלה או בקשר אתה או המוכר, המציע למכירה כל כרטיס כזה או כל פתק הגרלה כזאת, יהיה צפוי לקנס שאינו עולה על חמישים דינרים.
(3)
בסעיף זה המונח ”הגרלה“ כולל כל שיטה או תכסיס למכירת נכסים, נתינתם, העברתם או חלוקתם התלויות בזכיה בגורל או הנגרלות על ידו, בין על־ידי הטלה של קוביות או על־ידי העלאת כרטיסים, פתקאות, גורלות, מספרים או ספרות או על־ידי הנעת גלגל או על־ידי בעל חי מאולף או בכל אופן אחר שהוא.
(4)
הוראות סעיף זה לא תחולנה על כל הגרלה שלשם סידורה נתקבלה תחילה רשות מאת הרשות המוסמכת.
סעיף 398
מי שנמצא כמנהל בית או חדר או מספר של חדרים או של איזה מקום שנזכרו בסעיפים (393 ו־397) מחוק זה, בין אם הוא גבר ובין אם הוא אשה, וכל המתנהג כמנהל של אותו מקום או כאדם שבהשגחתו ובטיפולו מצוי אותו מקום, דינו כבעל מקום כזה, בין אם הוא בעלו האמיתי ובין אם לא.
שער אחד עשר
עבירות נגד הרכוש
פרק ראשון
(1) גניבה
סעיף 399
(1)
”גניבה“ פרושה נטילת רכוש מטלטל של הזולת ללא הסכמתו.
(2)
”נטילת רכוש“ פרושה למנוע מבעל החפץ מלהשתמש בו על־ידי סלוקו ממקומו, העברתו, – ואם היה החפץ קשור לרכוש דלא ניידי הסרתו תוך הפרדה מלאה והעברתו.
(3)
בעלות על רכוש כוללת גם חזקה.
סעיף 400
בוצעה גניבה ונתמלאו כל חמשת התנאים הבאים, ייענש העבריין במאסר עולם עם עבודות פרך, או עבודות פרך לתקופה זמנית, שלא תפחת מחמש עשרה שנים:–
(1)
הגניבה בוצעה בלילה.
(2)
השתתפו בה שני אנשים או יותר.
(3)
אחד המבצעים או יותר נשאו נשק גלוי או מוסתר.
(4)
בוצעה כניסה למקום המיועד למגורי אנשים או למקום המחובר למקום מגורים, או הכולל מקום מגורים, על־ידי הריסת קיר או על־ידי טיפוס על גדר או על־ידי שבירה או עקירת דלת או על־ידי פתיחת מנעולים במפתחות מותאמים או במכשירים מיוחדים או על־ידי התחזות כפקיד או על־ידי לבישת מדיו וסמניו או על־ידי טענת הסתייעות ב”צו“ מאת השלטון.
(5)
הגנב או הגנבים איימו או השתמשו בכח כלפי האנשים בין להכנת הפשע, להקלת ביצועו ובין לשם הבטחת בריחתם של העבריינים או כדי להשתלט על הרכוש הגנוב.
סעיף 401
(1)
בוצעה גניבה ונתמלאו כל התנאים המפורטים מטה, ייענש העבריין בעבודת פרך לתקופה זמנית שלא תפחת מחמש שנים:–
(א)
הגניבה בוצעה בלילה;
(ב)
השתתפו בה שני אנשים או יותר;
(ג)
אחד המבצעים או יותר איימו בנשק או בשמוש בכח כלפי אנשים, בין אם לשם הכנת הפשע או להקלת בצועו ובין אם לשם הבטחת בריחת המבצעים או לשם השתלטות על הרכוש הגנוב.
גרם השימוש בכח לחבלה או לפציעה, דינו של העבריין עבודת פרך לתקופה זמנית שלא תפחת מעשר שנים.
(2)
בוצעה הגניבה ביום או על־ידי איש אחד, יענש העבריין לעבודת פרך לתקופה זמנית,
גרם השמוש בכח לחבלה או פציעה, – יענש העבריין לעבודת פרך לתקופה זמנית שלא תפחת מחמש שנים, – בוצעה הגניבה בנסיבות המתוארות בפסקה (1) לסעיף זה, (בלילה), יענש העבריין לעבודת פרך שלא תפחת מעשר שנים.
סעיף 402
המבצע שוד בדרך צבורית ייענש כדלקמן:–
(1)
בוצע השוד לאור היום על־ידי שני אנשים או יותר, תוך שמוש בכח, – דינו של העבריין לא יפחת מחמש שנים.
(2)
בוצע השוד בלילה על־ידי שני אנשים או יותר, תוך שמוש בכח, והיה אחד או יותר מהם חמושים, דינו של העבריין לא יפחת מעשר שנים.
(3)
בוצע השוד כמתואר בפסקה (2) והשמוש בכח גרם לחבלה או פציעה, – דינו של העבריין מאסר עולם עם עבודת פרך.
סעיף 403
(1)
בוצע השוד תוך שמוש בכח כלפי אנשים, בין אם כדי להכין הפשע או להקל על בצועו ובין כדי להבטיח בריחת הפושעים או השתלטות על הרכוש, – דינו של העבריין לא יפחת מחמש שנים.
(2)
בוצע השוד על־ידי איש אחד, בין אם לאור היום ובין אם בלילה, יענש העבריין בעבודת פרך לתקופה זמנית.
סעיף 404
בוצעה גניבה ונתמלא אחד התנאים הבאים:–
(1)
במקומות נעולים ומגודרים, בין אם המקומות מאוכלסים ובין אם לאו, בין אם הם קשורים במקומות מאוכלסים או לאו, על־ידי פריצת קיר או על־ידי טפוס על קיר, על־ידי שבירת דלת או חלון או על־ידי פתיחתם במכשיר מיוחד או במפתחות מותאמים, או –
(2)
על־ידי שבירת דלתות החדרים או קופות פלדה או ארונות נעולים הנמצאים במקומות מאוכלסים או בלתי מאוכלסים, או על־ידי פתיחתם במכשיר מיוחד או במפתח מותאם, אף אם לא הגיע אליהם על־ידי פתיחת קיר או טפוס או פתיחת המנעולים במכשיר מיוחד או מפתח מותאם.
ייענש העבריין בעבודת פרך לתקופה זמנית.
סעיף 405
המבצע גניבה בזמן מרד או בעת מהומות או מלחמה או שריפה, או טביעת אוניה או בעת אסון אחר – דינו עבודת פרך.
סעיף 406
הגונב באחד התנאים כדלקמן:
(1)
(א)
הגניבה בוצעה בלילה והשתתפו בה יותר מאיש אחד;
(ב)
הגניבה בוצעה על־ידי איש אחד, בשעות הלילה, במקום מאוכלס או בבית תפילה;
(ג)
הגניבה בוצעה ביום על־ידי שנים או יותר במקום מאוכלס או במקום תפילה –
דינו של העבריין מאסר משנה עד שלוש שנים.
(2)
היה הגנב נושא נשק גלוי או מוסתר, גם אם המקום אינו מאוכלס והגניבה לא בוצעה בלילה ולא השתתפו בה אלא איש אחד, – דינו מאסר משנה עד שלוש שנים.
(3)
(א)
כשהגנב הוא משרת בשכר וגונב רכוש מעבידו או רכושו של אדם שבא לבית מעבידו, או רכושו של בעל הבית אשר אליו הלך יחד עם מעבידו – או
(ב)
שהגנב הינו משרת או פועל או מתלמד וגונב מבית מעבידו או ממחסנו או ממלמדו – או
(ג)
כשגונב אדם ממקום שבו הוא עובד;
דינו מאסר משנה עד שלוש שנים.
(4)
אם הגנב הוא בעל מלון או חאן או עגלון או ימאי או נהג מכונית וכיוצא באלה, והוא גונב דבר אשר הופקד בידו או חלק ממנו – דינו מאסר משנה עד שלוש שנים.
סעיף 407
המבצע גניבה שלא פורטה בפרק זה, על־ידי לקיחה או כייסות, – דינו מאסר משלושה חדשים עד שנה.
הגדרות [תיקון: 1428]
לענין סעיפים 407א עד 407יג:
”בעל רכב“ – לרבות מי שמחזיק בו כדין.
”החוק“ – החוק הפלילי מס׳ 16 לשנת 1960.
”הפורץ“ ו”מתפרץ“ –
(1)
השובר חלק חיצוני או פנימי של רכב, או פותח – במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת דלת, חלון או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח ברכב, נקרא פורץ.
(2)
המכניס לרכב חלק מגופו או מהכלי שבו הוא משתמש, נקרא נכנס.
(3)
הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.
(4)
הנכנס לרכב באיום, בתחבולה או בקנוניה עם אדם ברכב, רואים אותו כאילו פורץ ונכנס.
”רכב“ – רכב הנע מכוח מכני מכל צורה שהיא או הנגרר על־ידי רכב וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, ולרבות אופנוע עם רכב צידי או גרור או בלעדיהם, תלת־אופנוע וכן אופניים או תלת־אופן, אם יש להם מנוע עזר.
”זיוף“ – אחת מאלה:
(1)
עשית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות.
(2)
שינוי מסמך, לרבות הוספת פרט או השמטת פרט, בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי במסמך כדין.
(3)
חתימת מסמך בשם פלוני ללא כל סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני.
”מסמך“ – תעודה בכתב, וכל אמצעי אחר, בין בכתב ובין בצורה אחרת, העשוי לשמש ראיה.
גניבת רכב [תיקון: 1428]
(א)
הגונב רכב, דינו מאסר שבע שנים.
(ב)
הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה על אחד מאלה על ידי אחר, דינו כדין גונב רכב.
שימוש ברכב ללא רשות [תיקון: 1428]
הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו – מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו – מאסר חמש שנים.
גניבה מרכב או פירוק רכב [תיקון: 1428]
(א)
הגונב דבר מתוך רכב, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב)
המפרק חלק מרכב ללא רשות מבעליו, בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע בין אם לאו, דינו – מאסר חמש שנים.
(ג)
העושה כאמור בסעיף קטן (ב) ביודעו שרכב גנוב – דינו מאסר שבע שנים.
חבלה במזיד [תיקון: 1428]
ההורס או פוגע במזיד ברכב או בחלק ממנו, דינו – מאסר חמש שנים.
פריצה לרכב [תיקון: 1428]
הפורץ רכב או המתפרץ לרכב, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן בכוונה לבצע גניבה או פשע, דינו – מאסר שבע שנים.
החזקת מכשירי פריצה [תיקון: 1428]
מי שנמצא ברשותו מכשיר המשמש לשם פריצה לרכב ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – מאסר שלוש שנים.
גניבה או זיוף של מסמך [תיקון: 1428]
(1)
המסמך קשור לבעלות, לחזקה או לשימוש ברכב; או
(2)
המעשה נעשה כדי לבצע או להקל על ביצוע עבירה לפי סעיפים 407א עד 407יג,
דינו – מאסר חמש שנים.
שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב [תיקון: 1428]
המזייף או מטשטש סימני זיהוי של רכב, או של חלק של רכב, או העושה מעשה המקשה על זיהוים, דינו – מאסר שבע שנים.
קבלת רכב או חלק גנובים [תיקון: 1428]
המקבל בעצמו או על ידי אחר רכב או חלק של רכב ביודעו שהרכב או החלק הושגו בעבירה לפי סעיפים 407א עד 407יג, או הנוטל עליו, בעצמו, על ידי אחר, או ביחד עם אחר, את השליטה ברכב או בחלק כאמור, דינו – מאסר שבע שנים.
מסחר ברכב או בחלק גנובים [תיקון: 1428]
העוסק ביודעין במכירה, בקניה, בפירוק או בהרכבה של רכב גנוב, או של חלק גנוב של רכב, דינו – מאסר עשר שנים.
פסילה מהחזקת רשיון [תיקון: 1428, 1805]
הורשע אדם בעבירה לפי סימן זה [צ״ל: לפי סעיפים 407א עד 407יא], רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, ובנוסף לסמכותו לפי סעיף 65 לצו בדבר תעבורה [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס׳ 1805), התשע״ט–2018, לפסול אותו מהחזיק ברשיון נהיגה או ברשיון רכב לתקופה שיקבע.
שמירת דינים [תיקון: 1428]
הוראות סעיף 407א עד 407יג באות להוסיף על כל דין ותחיקת ביטחון ולא לגרוע מהן.
סעיף 408
הגונב סוס או בהמה המיועדת להעברת מסעות או לגרירה או לרכיבה וכן כל בהמה אחרת, גדולה או קטנה, ממקומות בלתי שמורים, שבהם נעזבו מתוך צורך – דינו מאסר משנה עד שלש שנים.
סעיף 409
הגונב מכונית וציוד חקלאי או דברים שהוכנו למכירה כגון: עצים, עצי הסקה, אבנים חצובים במחצבות, דגים בבריכות, דבורים בכוורות, עלוקות במקוואות מים, או ציפורים בקנים יהיה צפוי למאסר עד לשנה.
[תיקון: 954, 1431]
(בוטל).
סעיף 410
(1)
הגונב גידולים קצורים או קטופים וכן שאר תוצרת חקלאית, אשר אפשר להשיג ממנה רווח, או הגונב מערימות דגן, – דינו מאסר עד שנה אחת.
(2)
אם השתתף בגניבה יותר מאיש אחד, הגניבה בוצעה בשעות הלילה, והשתמשו להעברת הגניבה בבהמות או בעגלות וכו׳, – ייענש העבריין במאסר מששה חדשים עד שנתיים.
(3)
אם הגידולים ושאר תוצרת חקלאית אשר אפשר להפיק מהם רווח, לא היו קצורים או קטופים ונגנבו מהשדה תוך שמוש בסל, בשק וכדומה, – או שהועברו על־ידי בהמות או עגלות וכדומה, – או שנגנבו בלילה על ידי מספר אנשים, – ייענש העבריין במאסר עד ששה חודשים.
סעיף 411
המנסה לעבור עבירה מהעבירות המפורטות בחלק זה, ייענש כלהלן:
סעיף 412 [תיקון: 771]
(1)
הקונה רכוש גנוב או המוכר רכוש גנוב או המתווך או ששימש אמצעי במכירתו או בקניתו והוא יודע שהרכוש גנוב, דינו מאסר עד שנתיים.
(2)
היה הרכוש הגנוב בעלי חיים המפורטים בסעיף (408), – דינו מאסר שלא יפחת משנתיים.
(3)
בוצעה הגניבה על ידי פשע והעבריין ידע על כך, דינו מאסר שלא יפחת משנתיים.
(4)
כל מי שבחזקתו נמצאו דברים החשודים באופן סביר להיות גנובים, יואשם בעוון ויהיה צפוי למאסר עד ששה חודשים, מלבד אם הוכח לשביעות רצונו של בית המשפט שהוא רכש את החזקה בדברים אלה כדין.
סעיף 413
(1)
ישוחרר מהעונש כל אדם שביצע עבירה על ידי הסתרת דברים גנובים או הסתרת האנשים שהשתתפו בגניבה שצוינו בסעיפים (83 ו־84) והודיע לשלטונות על משתתפים אלה לפני כל הליכים או אפשר את מאסרם לאחר התחלת ההליכים נגד אלה שיודעים את מקום מחבואם.
(2)
הוראות סעיף זה אינן חלות על עבריינים בפעם השניה.
(2) גזילה וסחיטה
סעיף 414
ייגזר עונש מאסר לא פחות משלושה חודשים ובקנס שאינו פחות מעשרה דינרים על אדם שהשיג באמצעות איומים או על־ידי שימוש במעשי אלימות כל טובת הנאה בלתי חוקית לעצמו או לזולתו על־ידי:–
(1)
סחיטת חתימה או קבלת כל שטר הכולל התחייבות, שיחרור מחוב, שטר חליפין, שינויו או השמדתו.
(2)
עריכת שטר או קבלת טביעה, חתימה, חותם או סימן אחר עליו על מנת לפרוע אותו או לשנותו או להשתמש בו כשטר בעל ערך, ויוטלו עבודות פרך לתקופה זמנית באם המבצע נשא נשק שאיים בו על קרבן העבירה.
סעיף 415
המאיים על אדם בגילוי דברים העלולים לפגום במעמד ובכבוד אותו אדם או במעמד ובכבוד אחד הקרובים של אותו אדם במטרה להשיג טובת הנאה בלתי חוקית לעצמו או לזולתו יהיה צפוי למאסר משבוע עד לשנתיים ובקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים.
(3) השימוש בחפצים של הזולת ללא זכות
סעיף 416
כל המשתמש בלי זכות בדבר השייך לאחר באופן המסב לו נזק מבלי שהתכוון לגנוב את הדבר הזה יהיה צפוי למאסר עד לשישה חודשים, ובקנס עד לעשרים דינרים או באחד העונשים האלה.
הפרק השני
הרמאות ושאר סוגי ההונאות
(1) הרמאות
סעיף 417
המניע אדם למסור לו רכוש דניידי או דלא ניידי, או מסמך המכיל התחייבות או ויתור על חוב והוא שם ידו עליהם במרמה:–
(1)
בהשתמשו בטענה העשויה להביא את הנפגע להאמין בקיום תוכנית או מאורע או דבר אחר שלא קיימים למעשה, או להאמין בהשגת רווח דמיוני או בתשלום סכום כסף אשר קיבל במרמה או בקיום חשבון, שהוא מזוייף – או,
(2)
בהשתמשו בנכסי דניידי או דלא ניידי בידיעה שאין לו זכות להשתמש בהם – או,
(3)
בייחסו לעצמו שם או תואר כוזבים,
דינו מאסר משלושה חודשים עד שלוש שנים וקנס מחמישה דינרים עד חמישים דינרים.
סעיף 418
כל המנצל במרמה את מצוקתו של אדם, שהינו פחות מבן 18 שנה, או שהוא בלתי שפוי בדעתו, או מנצל את חולשתו או יצרו – ובאופן הגורם לו נזק – לוקח ממנו מסמך המוכיח הלוואה, או השאלת חפצים, או ויתור על מסמך מסחרי או אחר, או על התחייבות או ויתור על חוב, – דינו מאסר מחודשיים עד שנתיים וקנס מדינר עד עשרים דינרים.
סעיף 419
(1)
המעניק או מפנה או ממשכן את רכושו בכוונה לרמות את נושיו, או –
(2)
מוכר או מעביר כל חלק מרכושו, לאחר שניתן פסק דין המחייבו בתשלום כספים, ולפני ההוצאה לפועל או תוך חודשיים לפני מתן פסק הדין, – בכוונה לרמות את נושיו –
דינו מאסר עד שנה.
סעיף 420
בעל רכוש או עורך דינו או סוכנו, המוכרים או ממשכנים את הרכוש:–
(1)
בהעלימם מהקונה או ממקבל המשכון מסמך המוכיח בעלות המכר או המשכון או כל זכות אחרת או משכון אחר הקשור באותו הרכוש,
(2)
בזייפם תעודת עליה מתבססת או עשויה להתבסס הוכחת הבעלות על הרכוש,
דינם מאסר עד שנה
הוצאת שיק ללא כיסוי [תיקון: 890]
(א)
המוציא שיק שמשך והוא יודע שאין חובה על הבנקאי לפרוע את השיק מן התאריך הנקוב בו עד 30 לאחריו, או אין לו יסוד סביר להניח שיש חובה כאמור על הבנקאי והשיק הוצג לפרעון תוך התקופה האמורה וחולל, דינו – מאסר שנה או קנס עד 10,000 שקלים או פי ארבעה מהסכום הנקוב בשיק, לפי הסכום הגדול יותר.
(ב)
בשיק שלא נקוב בו תאריך יראו לענין סעיף זה כאילו נקוב בו יום ההוצאה.
(ג)
הוצג שיק לפרעון תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א) וחולל, והמוציא לא פרעו תוך עשרה ימים מיום שדרש זאת האוחז ממנו, חזקה שהוציא את השיק בידיעה או באין לו יסוד סביר להניח כאמור בסעיף קטן (א) ועליו הראיה לסתור.
הפרק השלישי
המעילה באמון והמעילות
סעיף 422
מי שהופקד בידו – כנאמן או כסוכן – רכוש, כספים, חפצים או מסמכים הכוללים התחייבות או ויתור על חוב, השייכים לאחר, לשם הצגתם והחזרתם או לשם שימוש בהם בצורה שנקבעה או לשם שמירתם או לעבודה בהם – בשכר או ללא שכר – והוא העלימם או החליפם או נהג בהם מנהג בעלים או השתמש בהם בנגוד למה שנקבע, או סרב למוסרם למי שהיה חייב למוסרם – דינו מאסר מחודשיים עד שנתיים וקנס מעשרה דינרים עד מאה דינרים.
סעיף 423
(1)
שמש העבריין אשר ביצע את העבירות כנ״ל כמשרת, כשוליה, כפקיד או עובד – והנזק שנגרם עקב המעשה פוגע במעבידו – דינו מאסר שלא יפחת משנה אחת.
(2)
העונש לא יפחת משלשה חדשים אם העבריין, אשר ביצע את המעשים דלעיל, היה:–
(א)
מנהל מוסד צדקה או אחראי לפעילות מוסד כזה;
(ב)
אפוטרופוס על קטינים ויתומים;
(ג)
מוציא לפועל של צוואה או הסכם נשואין;
(ד)
עורך־דין או נוטריון;
(ה)
ממונה מטעם השלטונות לנהל או לשמור על רכוש השייך למדינה או לבודדים.
סעיף 424
כל הנוהג מנהג בעלים ברכוש דניידי שהגיע לרשותו עקב טעותו של בעל הרכוש, ביודעו שהרכוש הושג בצורה זו והעלימו או סרב להחזירו, – דינו מאסר עד ששה חדשים או קנס עד חמישים דינרים.
הוראות כלליות לשלושת הפרקים הקודמים
סעיף 425
(1)
ישוחררו מהעונשים מבצעי העבירות שצוינו בשלושת הפרקים הקודמים באם הוסבו נזקים לקרבן העבירה על ידי הורים שלו או כשהקירבה בין העבריין לבין הנפגע היא של בעל ואשה שלא נפרדו כחוק.
(2)
אם חזר העבריין על מעשהו תוך תקופה של שלוש שנים הוא יהיה צפוי – על־פי תלונת הניזוק – לעונש שצוין כחוק פחות שני שלישים.
סעיף 426
(1)
העוונות שצוינו בסעיפים (415, 416, 422, 424 ו־425) לא ינקטו את ההליכים המשפטיים אלא על־פי תלונת הניזוק פרט למקרה של אלמוניות הניזוק.
(2)
השימוש לרעה בנאמנות, והצפוי לעונש בהתאם לסעיף (422) מחייב מאליו נקיטת הליכים אם נלווה אליו אחד המקרים המחמירים שצוינו בסעיף (423).
סעיף 427
(1)
תופחת מחצית העונש באם העוונות שצוינו בסעיפים המרכיבים את הפרק הראשון, השני והשלישי הסבו נזק או הביאו למבצע תועלת בלתי חשובה ובאם הנזק הוסר כולו לפני פתיחת תביעה בבית המשפט.
(2)
ואם הוחזר ערך הנזק או הוסר בזמן ההליכים המשפטיים ולפני הוצאת איזה פסק דין – ואפילו לא סופי – יופחת רבע העונש.
פרק רביעי
רמאות במשא ומתן
(1) משקולות ומידות בלתי חוקיים או מזויפים ורמיה בכמות הסחורה
סעיף 428
המשתמש או המחזיק במחסנו, חנותו או בדוכני המכירה או במקומות אחרים המיועדים למסחר, משקולות או מידות או כלים אחרים המשמשים לשקילה ולמדידה והשונים מהמשקולות והמידות שנקבעו על־פי החוק או שאינם טבועים בחותם המיוחד לכך צפוי לעונש מאסר עד לשבוע ובקנס עד לחמישה דינרים או באחד העונשים האלה.
סעיף 429
המחזיק באחד המקומות הנזכרים לעיל משקלות או מידות או כלים המשמשים לשקילה או למדידה מזויפים או בלתי מדויקים צפוי לעונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או בקנס עד לעשרה דינרים.
סעיף 430
המוסר ביודעין סחורה לקויה בחסר על־ידי שימוש במשקלות או מידות או כלים לשקילה או למדידה, מזויפים או בלתי מדויקים, צפוי לעונש מאסר משלושה חודשים עד לשנתיים ובקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 431
המרמה אחר בין בכמות הסחורה הנמסרת ובין במהותה באם מהות זו היתה המניע שגרם לעיסקה, יהיה צפוי לעונש מאסר משלושה חודשים עד לשנה ובקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים או באחד העונשים האלה.
סעיף 432
כל המשקלות, המידות, וכלי השקילה והמדידה המזויפים או השונים מהמשקלות והמידות שנקבעו בחוק יוחרמו בהתאם להוראות סעיף (31).
(2) רמיה בסוג הסחורה
סעיף 433
המרמה בתור צד לחוזה בטיב הסחורה או בתכונותיה, ביסודותיה או בהרכב הפרטים התועלתיים שבה או בסוגה או במקורה במידה וקביעת הסוג והמקור הם על־פי הסכם או על־פי הנוהג הגורם העיקרי למכירה, יהיה צפוי למאסר מחודש עד לשנה ובקנס מחמשה דינרים עד לחמישים דינרים או באחד מהעונשים האלה.
(3) עיכוב חופש המכירות בפומבי
סעיף 434
המשבית או המעכב את חופש הפומביות במה שקשור במכירה, קנייה, השכרה או חוזים והתחייבויות על־ידי איומים, מעשי אלימות, שקרים, או הרחקת ציבור המציעים או הקבלנים תמורת כסף, מענקים או הבטחות או באיזה אמצעי אחר, צפוי לעונש מאסר לתקופה מחודש אחד עד לשישה חודשים ובקנס מעשרה דינרים עד לחמישים דינרים.
(4) ספיקולציות בלתי חוקיות
סעיף 435
ייגזר עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שנה ובקנס שלא יעלה על מאה דינרים על כל אדם המעלה או המוריד במעשי מרמה את מחירי הסחורות או את מחירי ניירות הערך, המסחריים – ציבוריים או פרטיים – הנסחרים בבורסה וביחוד:–
(1)
על־ידי פירסום פרטים בדויים או ידיעות כוזבות, או –
(2)
על־ידי הגשת הצעות מכירה או קנייה בכוונה לזעזע את המחירים, או –
(3)
על־ידי כל מעשה העלול להרוס את יסודות ההיצע והביקוש בשוק.
סעיף 436
יוכפל העונש באם היתה עליה או ירידה במחירי הדגנים, הקמח, הדלק, הסוכר, השמן, הבשר, המקנה וכו׳ ממצרכי המזון.
הוראות כלליות
סעיף 437
יוטל העונש במידה והוחל בביצוע העבירות שצוינו בסעיף (430) ובסעיפים שצוינו בפרק הרביעי.
פרק חמישי
(1) פשיטת רגל במירמה בכוונה להסב נזק לנושים
סעיף 438
(1)
פושטי רגל במירמה באופן שפורט בהוראות המיוחדות לפשיטת רגל, ושותפיהם בעבירה בהתאם להוראות האמורות, צפויים לעבודות פרך זמנית.
(2)
מי שהוכרז עליו כפושט רגל באשמתו, יהיה צפוי לעונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
סעיף 439
בעת פשיטת רגל של חברה מסחרית, יהיו צפויים לעונש שצוין בסעיף קטן (1) של הסעיף (438), פרט לשותפים (בקולקטיב) והחברים בחברות ציבוריות שיש להן מניות, כל אחד מ:–
(א)
החברים הפעילים שהיו רגילים להתערב בעסקי החברה.
(ב)
מנהלי החברה הציבורית בעלת מניות ובאחריות מוגבלת.
(ג)
המנהלים וחברי מועצת ההנהלה והסוכנים המורשים וחברי ועדת הביקורת והחשבונאים המוסמכים ופקידי החברות הנזכרות ובעלי המניות.
באם ביצעו בעצמם כל מעשה של פשיטת רגל במירמה, או הקלו או אפשרו את בצועו בזדון, או פרסמו דו״חות או מאזנים בלתי נכונים או חילקו דיוידנדים מדומים.
סעיף 440
חברה מסחרית שפשטה את הרגל, ייגזר עונש של ”פשיטת רגל ברשלנות“ על כל אדם מאלה שנזכרו לעיל ושניהלו או עבדו באותה חברה וביצעו אחת העבירות שצוינו בסעיף קטן (2) מסעיף (438).
(2) מירמה בכדי להסב נזק לנושים
סעיף 441
כל חייב, במטרה לאבד את זכויות הנושים או למנוע הוצאה לפועל על נכסיו הקבועים, המפחית את נכסיו בכל אופן שהוא ביחוד על־ידי חתימה על שטרות מדומים או על־ידי הצהרת שקר על מציאת אקטיב או בטולו כולו או מקצתו, או על־ידי הסתרת נכסיו, הברחתם, מכירתם, השחתתם, פגימתם, כולם או מקצתם, יהיה צפוי לעונש מאסר לתקופה מחודש אחד עד לששה חודשים ובקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 442
אם בוצעה העבירה בשם החברה או מטעמה, יינקטו נגד החברה צעדי זהירות, וכל האנשים האחראים בחברה ושהשתתפו במעשה או הקלו או אפשרו את ביצועו, בזדון, יהיו צפויים לעונשים שצוינו בסעיף הקודם.
פרק שישי
נזקים הפוגעים בנכסי הממלכה ובנכסי הפרט
(1) חרב והרס
סעיף 443
המחריב או ההורס בזדון בנינים ומצבות זכרון ופסלים וכו׳ מהמתקנים שנועדו לטובת הציבור או לקישוט כללי או איזה חפץ נייד שיש לו ערך היסטורי, יהיה צפוי לעונש מאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים ובקנס מחמישה דינרים עד לחמישים דינרים.
סעיף 444
(1)
ההורס בזדון את בנין הזולת, כולו או מקצתו, יהיה צפוי לעונש מאסר משלושה חודשים עד לשנתיים ובקנס מחמישה דינרים עד לעשרים וחמישה דינרים.
(2)
אם ההרס בוצע – ולו חלקית – לגבי בקתות, קירות בלתי מטויחים, או קירות שנבנו מאבני דבש ללא טיט, יגזר עונש מאסר עד לשישה חודשים או בקנס עד לעשרים דינרים.
סעיף 445
(1)
המסב נזק, מרצון, לנכסי דנידי של אחרים, יהיה צפוי על סמך תביעת הניזוק לעונש מאסר שלא יעלה על שנה או בקנס שלא יעלה על חמישים דינרים או בשני העונשים יחד.
(2)
ויתור הפרט מבטל את זכות התביעה הכללית.
(2) השגת גבול וגזילת רכוש
סעיף 446
הסותם, ולו באופן חלקי, בור או הורס חומה מאיזה חומר שהוא או הקורע או עוקר גדר בין אם הוא ירוק ובין אם הוא יבש, או הורס, מחריב, או מעביר איזה ציון גבול שבין הנכסים השונים יהיה צפוי לעונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים או בקנס שלא יעלה על עשרים דינרים.
סעיף 447
אם בוצעה העבירה הנזכרת לעיל בכדי להקל על גזילת קרקע או גזילתה על־ידי איומים או מעשי אלימות נגד אנשים, ייענש העבריין במאסר לתקופה מחודש עד לשנה, ובקנס מחמישה דינרים עד לעשרים וחמישה דינרים.
סעיף 448
(1)
מי שאינו נושא שטר רשמי של זכות בעלות או זכות החזקה ותפס חלקה על נכס או חלק מנכס השייך לאחר מבלי הסכמתו, יהיה צפוי לעונש מאסר עד לשישה חודשים.
(2)
ובאם העבירה היתה מלוה באיום או במעשה אלימות יהיה העונש מאסר מחודש עד לשנה, ובאם העבירה בוצעה על־ידי קבוצת אנשים שביניהם שניים לפחות מזוינים, יהיה העונש מאסר משלושה חודשים עד לשלוש שנים.
(3)
העונש יוטל כשהוחל במעשה העבירה שנזכרה בסעיף קטן (2).
(3) פגיעה ביבולים, בבעלי חיים ובכלים חקלאיים
סעיף 449
(1)
העוקר או משחית יבולים קיימים, עצים, או שיחים, שניטעו או גדלו באופן טבעי, או נטיעות אחרות שאינן נותנות פרי, או המעלה בעלי חיים עליהם בכוונה להשחיתם, יהיה צפוי לעונש מאסר משבוע אחד עד לשלושה חודשים או בקנס מחמישה דינרים עד לעשרים וחמישה דינרים או בשני העונשים יחד.
(2)
ואם המבצע עקר או השחית הרכבות או עצים הנותנים פרי או נצריהם, או איזה עץ שיש לו ערך חקלאי, מסחרי או תעשייתי, יהיה צפוי למאסר מחודש עד לשנתיים ובקנס על כל הרכבה או עץ או נצר דינר אחד.
סעיף 450
המעלה או רועה מקנה ושאר בעלי חיים על אדמה מגודרת או נטועה עצים או זרועה או שיש יבולים ושאינה שייכת לו, או כתוצאה מרשלנותו והזנחתו גרם שבעלי חיים אלה ייכנסו לאותם המקומות, יהיה צפוי לעונש מאסר משבוע אחד עד לחודשיים או בקנס מחמישה דינרים עד לעשרים דינרים, ויחויב בעל המקנה בכל הנזק וההפסד, בתנאי שתהיה לו הזכות לדרוש את החזרת החיוב מהרועה.
סעיף 451
באם הצטמצמה העבירה על גזימת ההרכבות או העצים או הנצרים יופחת מהעונש שצוין בסעיף הקודם החצי.
סעיף 452
(1)
ההורג בזדון וללא צורך בעל חיים המשמש לגרירה או לנשיאת משאות או לרכיבה, או ההורג איזה סוג שהוא מהמקנה השייך לאחר, ייגזר עליו עונש באופן הבא:–
(א)
אם העבירה בוצעה במקום המוחזק על־ידי בעל הבהמה או הנוהג בו באיזה אופן שהוא, ייאסר העבריין לתקופה שלא תעלה על שנתיים.
(ב)
ואם העבירה בוצעה במקום הנמצא באחזקת העבריין, ייאסר העבריין לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
(ג)
ואם העבירה בוצעה במקום שאינו שני המקומות הנזכרים לעיל, ייאסר לתקופה שלא תעלה על שנה אחת.
(ד)
ואם העבירה בוצעה באמצעות רעל, יהיה העונש בכל מקרה מאסר מחודש עד לשנתיים.
(2)
ההורג בזדון וללא צורך בעל חיים מאולף או ביתי ייענש במאסר עד לשלושה חודשים או בקנס שאינו עולה על חמישים דינרים.
(3)
המכה או פוצע בזדון וללא צורך אחד מבעלי חיים שנזכרו בסעיף זה באופן המונע אותו מלעבוד או הגורם לו חבלה חמורה דינו מאסר עד חודש או בקנס שאינו עולה על עשרים דינרים.
(4)
הגורם מוות לאחד מבעלי חיים שנזכרו לעיל על־ידי שיחרור אחד המטורפים או אחד מחיות הטרף או באיזה אופן שהוא, יהיה צפוי לעונש שצוין בסעיף קטן (3).
סעיף 453
המשחית בזדון כלים חקלאיים או שבירתם או קילקולם, דינו מאסר לתקופה שלא תעלה על שנה או בקנס שאינו עולה על מאה דינרים.
סעיף 454
כנופייה מזוינת שלא יפחת מספר אנשיה מחמישה אנשים ההורסת או משחיתה בפומבי רכוש, חפצים, יבול של אחרים על־ידי שימוש בכח ובמעשי אלימות דין אנשיה עבודות פרך זמנית.
פרק שביעי
עבירות הקשורות בתקנות המים
סעיף 455
ייגזר עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שנה ובקנס שלא יעלה על עשרים וחמישה דינרים או באחד משני העונשים האלה על אדם המבצע ללא רשות:–
(1)
עבודות קדיחה לחיפוש אחרי מים הנמצאים מתחת לאדמה או מים מתפרצים או לשם עצירתם אלא אם היתה המטרה קדיחת בארות מים לא מתפרצים באדמה פרטית.
(2)
בצוע חפירות במרחק מגדות מעברי המים או מתעלות ההשקייה, הביוב והניקוז שהוא פחות מעומק החפירות האלה ובכל מקרה פחות משלושה מטרים.
(3)
עקירת אבנים, כריית חול או עפר, עקירת עצים, שיחים או עשבים מהגדות האלה או מהאגנים של מעברי המים – זמניים או קבועים, או מגדות האגמים, הביצות הברכות והפלגים.
(4)
פגיעה באיזה אופן שהוא בגדות המעיינות ומעברי המים – זמניים או קבועים – והביצות, האגמים, הברכות והפלגים או בגדות תעלות ההשקייה או הביוב או המים וצינורות שנבנו בהרשאה לטובת הציבור.
(5)
מניעת זרימת המים הציבוריים בצורה חופשית.
(6)
בצוע איזה מעשה – קבוע או זמני – העלול להשפיע על זרימת כמויות המים הציבוריים.
סעיף 456
ייגזר עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים ובקנס שלא יעלה על עשרים וחמישה דינרים על כל אדם המחריב, הופך, או הורס כל מבנה שהוקם על מנת לנצל את המים הציבוריים ושמירתם או שהוקם כהגנה מפני גיאות מים אלה ובפרט הגשרים, הסכרים, המעברים והתעלות המשמשים להשקייה, ניקוז או סילוק המים וצינורות המים הגלויים והנסתרים בין אם המים ניתנו על־פי זיכיון ובין אם לאו.
סעיף 457
ייגזר עונש מאסר לתקופה שלא תעלה על שנה ובקנס שלא יעלה על עשרים דינרים על כל אדם:–
(1)
השופך או המשליך לתוך מים ציבוריים, בין שהוענקו על־פי זיכיון ובין אם לאו, נוזלים או חומרים המזיקים לבריאות או לשלוות הציבור או המונעים ממנו את ניצול המים האלה.
(2)
המשליך זבל של בעלי חיים או שם ליכלוך באדמות הנמצאות בתחום שנקבע על־ידי הרשות לשם הגנה על מעיין המשמש לתועלת הציבור.
(3)
עשה איזה מעשה העלול לזהם את המעיין או המים שמהם שותים הזולת.
סעיף 458
המזהם בזדון מעיין או מים ששותים ממנו הזולת, יהיה צפוי לעונש מאסר משנה עד לשלוש שנים ובקנס שאינו עולה על חמישים דינרים.
שער שניים עשר
עבירות קלות
פרק ראשון
הגנה על הכבישים, המקומות הציבוריים ורכוש הפרט
סעיף 459
ייגזר עונש מאסר עד לשבוע או בקנס עד לחמישה דינרים על כל אדם הגורם ל:–
(1)
הריסת הכבישים והרחבות הציבוריים.
(2)
חרישה, זריעה או נטיעה ללא הרשאה באדמה הנמצאת בתחום שבעים וחמישה סנטימטרים משפת הכביש הציבורי.
(3)
עקירת או השחתת השלטים ולוחות המספרים והקילומטרים הנקבעים בהצטלבות הרחובות או על הבנינים או על אחד הצדדים.
סעיף 460
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל אדם:–
(1)
המציף במים את הכביש הציבורי או את רכוש הזולת על־ידי העלאת רמת שפך המים הנמצאים בתחומו ממה שנקבע בתקנות או על־ידי עשייתו איזו טעות אחרת.
(2)
חוסם ללא הצדקה או רשות את המעבר החופשי בכל דרך ציבורית בהניחו או בהשאירו שם איזה דבר המפריע לבטחון ולחופש המעבר או המעכב את חופש המעבר בחפרו שם חפירות.
(3)
מזניח לקבוע אזהרות ביום ומנורות בלילה לפני כל חפירות וכו׳ מהעבודות שהורשה לו לקבוע ברחבות ובדרכים הציבוריות.
(4)
מכבה כל מנורה או פנס המשמשים להארת רשות הרבים או עוקר, משחית, מסיר או מכבה מנורה שהועמדה כדי להראות על מציאותה של איזו חפירה החפורה ברחוב או על כל דבר אחר המונח ברחוב.
(5)
מניח או משאיר ברשות הרבים זוהמה או אשפה או דבר אחר.
(6)
משליך או מפיל בלי זהירות על אחד האנשים אשפה וכו׳ מהדברים המזיקים.
(7)
מדביק כרוזים על מצבות זכרון, בנינים ציבוריים, בתי־עלמין ובנינים המשמשים לפולחן.
הסרת והובלת הכרוזים או הדברים החוסמים את המעבר בדרכים הם על חשבון המבצע.
סעיף 461
(1)
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל אדם העושה במקומות מאוכלסים את אחד המעשים:–
(א)
מריץ בעלי חיים המשמשים לגרירה, להעמסה, ולרכיבה או מתירם.
(ב)
יורה בנשק חם או זורק חומרי פיצוץ ללא סיבה.
(ג)
זורק זיקוקין במקומות העלולים לסכן חיי האנשים או את הרכוש.
(2)
כלי היריה והזיקוקין שייתפסו יוחרמו.
(3)
במקרה שצוין בסעיף קטן (1)(ב) אפשר לגזור עונש מאסר לתקופה עד שבוע על המבצע.
סעיף 462
כל שהנהו בעל בית מלון, בית מרזח, וחדרים מרוהטים להשכרה, המזניח לנהל ספר תקין שבו יירשם לפי המספר הרץ את שם כל אדם לן או שוהה בלילה אצלו, מקצועו, מקום לידתו, תאריך הלינה ותאריך עזיבתו את המקום, ושאינו מראה ספר זה בעת כל דרישה על־ידי רשות מוסמכת דינו קנס עד לחמישה דינרים.
סעיף 463
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על האנשים שנזכרו בסעיף הקודם ועל מנהלי תיאטרונים ובעלי קולנוע וכו׳ מהמקומות הציבוריים באם הזניחו את ניקיון מקומותיהם.
סעיף 464
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל אדם המתרשל לטפל, לתקן ולנקות את התנורים והארובות של המאפיות ובתי החרושת ואחרים מהמקומות שבהם משתמשים באש.
סעיף 465
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל אדם הנכנס ללא זכות כניסה או מעבר לשטח בלתי מגודר או נזרע או הוכן להיזרע.
פרק שני
עבירות קלות נגד המוסר, השלווה והבטחון הציבוריים
סעיף 466
המתרחץ בפני העוברים ושבים באופן הפוגע בצניעות, או המופיע במקום ציבורי או מורשה לציבור באופן כזה, דינו מאסר לתקופה שאינה עולה על שבוע ובקנס עד לחמישה דינרים.
סעיף 467
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל אדם:–
(1)
מבלי הצדקה הקים רעש או שאון המפריע את מנוחת הציבור.
(2)
זורק בזדון אבן וכדומה מהעצמים הקשים או אשפה על המכוניות, הבנינים, בתי הזולת, גדרותיהם, גינותיהם, וברכותיהם.
(3)
התיר בעל חי מזיק או שחרר מטורף הנמצא תחת פיקוחו.
(4)
דחף את כלבו כדי לתקוף את העוברים ושבים או לרדוף אחריהם או לא עיכב בעדו אפילו אם לא הסב נזק או פגיעה.
סעיף 468
המדפיס או מוכר או מציע ציורים, תמונות או צילומים המציגים את הירדנים באור לא נכון או העלולים לפגוע בכבודם ויוקרתם, יהיה צפוי למאסר עד לשבוע ובקנס עד לחמישה דינרים ויוחרמו אותם הציורים, התמונות והצילומים.
סעיף 469
המוכר סחורה או איזה חומר וביקש מחיר העולה על המחיר שנקבע על ידי הרשות, דינו מאסר עד לשבוע או בקנס עד לחמישה דינרים, אלא אם צוין בחוק על עונש חמור יותר.
סעיף 470
המסרב לקבל את המטבע הירדני לפי הערך הנקוב בו, דינו מאסר עד לחודש אחד או בקנס עד לעשרה דינרים.
סעיף 471
(1)
יוטל עונש בגין חטא על העוסק למטרת רווח בספיריטיזם או בהרדמה מגנטית או באצטגנינות או בקריאת כפות הידיים או בקריאת קלפים וכל דבר הקשור בתורת הנסתר ויוחרמו הבגדים, המטבעות, והחפצים שהשתמש בהם.
(2)
החוזר על המעשה ייענש במאסר עד לשישה חודשים ובקנס עד לעשרים דינרים ואם העוסק היה נכרי אפשר להגלותו.
פרק שלישי
יחס גס לבעלי החיים
סעיף 472
ייגזר עונש מאסר עד לשבוע ובקנס עד לחמישה דינרים על כל אדם:–
(1)
העוזב בעל־חי ביתי שבבעלותו ללא מזון או מזניח אותו הזנחה גמורה.
(2)
המכה באכזריות, מעמיס למעלה מן המדה או מענה בעל־חי מאולף או ביתי.
(3)
המעביד בעל־חי שמסיבת מחלתו, גילו, פציעתו או מומו אין הוא מסוגל לעבודה.
פרק רביעי
הפרת ההוראות היוצאות מהשלטונות
סעיף 473
(1)
ייגזר עונש מאסר עד לשבוע או בקנס עד לחמישה דינרים או בשני העונשים יחד, על כל אדם הנמנע מלבצע צו שיצא מבית משפט ממלכתי המצווה לעשות או לחדול מלעשות איזה מעשה; וייגזר אותו עונש על כל המונע בפועל הקמת בנינים שבנייתם הורשתה על־ידי הרשות המוסמכת
(2)
יוטל קנס עד לחמישה דינרים על כל מי שהתרשל או סירב להישמע להוראות הרשות האדמיניסטרטיבית ביחס לתיקון או הריסת בנינים הנוטים להתמוטט.
סעיף 474
יוטל עונש מאסר עד לחודש אחד ובקנס עד לחמישה דינרים על כל אדם בין אם הוא בעל מקצוע, אמן ובין אם לא, הנמנע ללא הצדקה מלהושיט עזרה או בצוע איזה מעשה או שירות בעת אירוע מקרה טביעה, שטפון, שריפה או איזה אסון אחר או בעת שוד בדרכים, מעשה ביזה, עבירה בפני עדים, קריאה להצלה או בעת הוצאה לפועל של צוי בית המשפט.
ביטולים
סעיף 475
יבוטלו החוקים הבאים:–
(1)
החוק הפלילי העותומני על כל ההוספות והתיקונים.
(2)
חוק בתי הזנות שפורסם בעתון הרשמי מספר 165 מיום 1.9.1927.
(3)
(4)
(5)
(6)
(7)
(8)
(9)
(10)
(11)
(12)
חוק מספר 89 לשנת 1951 (תיקון, לתוקף החוק הפלילי מספר 85 לשנת 1951) שפורסם בעתון הרשמי מספר 1080 מיום 1.8.1951.
(13)
חוק מספר 4 לשנת 1954 (תיקון לחוק הפלילי מספר 85 לשנת 1951) שפורסם בעתון הרשמי מספר 1169 מיום 1.2.1954.
(14)
חוק מספר 31 לשנת 1958 (תיקון לחוק הפלילי מספר 85 לשנת 1951) שפורסם בעתון הרשמי מספר 1392 מיום 22.7.1958.
(15)
כל חוק ירדני או פלשתינאי אחר שיצא לפני חקיקת חוק זה עד כמה שחוקים אלו סותרים את הוראות חוק זה.
סעיף 476
ראש המיניסטרים ושר המשפטים אחראים לבצוע חוק זה.
10.4.1960
- עלי מסמר
- מוחמד עלי אל־געברי
- סעיד אל־מופתי
- אנואר אל נשאשיבי
שר המשפטים - הזאע אל־מג׳אלי
ראש המיניסטרים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.