הוי ארצי הורתי

הוֹי, אַרְצִי, הוֹרָתִי, מַדּוּעַ
כֹּה שָׁדוּף נוֹפֵךְ וְעָצֵב?
זִכְרוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ חוֹרֶגֶת
בְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה עַל הַלֵּב:
 
עַל גִּבְעָה – פִּרְחֲחֵי אַשּׁוּחַ,
בַּמִּישׁוֹר – יְשִׁישֵׁי אַלּוֹן.
בַּמּוֹרָד, עַל חוֹפֵי הַפֶּלֶג,
בְּנוֹת לִבְנֶה בִּכְסוּת שַׁבָּתוֹן;
 
יַד הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְצַר מִתְּקֹעַ
בְּלֵב הַיַּעַר רֹמַח אָדֹם,
יוֹם תָּמִים בְּמִשְׁכַּן בְּנֵי אֹרֶן
אֲפֵלָה רֵיחָנִית וַחֲלוֹם.
 
הוֹי, אִמִּי! הֵן נֶחֱלֶה עָלַיִךְ,
הֵן נִתְבַּע עֶלְבּוֹנֵךְ מֵאֵל –
עַל מֻכֵּי צָהֳרַיִךְ כְּקֶדֶם
עוֹד תַּרְעִיפִי נִיחוֹחַ וָצֵל.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).