הודעה בדבר כללים לענין היתרים לפרסום מתוך

הודעה בדבר כללים לענין היתרים לפרסום

י״פ תשל״ה, 1316; תשל״ח, 50, 1324, 2454, 2646; תשל״ט, 162; תשמ״ב, 118; תשמ״ה, 162; תשמ״ט, 3066; תש״ן, 3514; תשנ״ב, 4392; תשנ״ג, 2066; תשנ״ו, 4522; תש״ס, 66; תשס״א, 2316; תשס״ג, 2086; תשס״ה, 1698; החלטות ממשלה מס׳ 623 מיום 10.01.1993, מס׳ 91 מיום 03.12.1995, מס׳ 4256 מיום 30.08.1998, מס׳ 95 מיום 15.8.1999, מס׳ 30 מיום 18.3.2001, מס׳ 166 מיום 30.3.2003, מס׳ 3157 מיום 31.1.2005, מס׳ 30 מיום 14.5.2006, מס׳ 40 מיום 26.4.2009, מס׳ 3228 מיום 26.5.2011, מס׳ 16 מיום 7.4.2013, מס׳ 34 מיום 26.5.2015, מס׳ 2045 מיום 17.11.2016, מס׳ 38 מיום 31.5.2020, מס׳ 313 מיום 8.8.2021, מס׳ 77 מיום 29.01.2023.

מודיעים בזה כי הממשלה קבעה כללים לענין מתן היתרים לפרסום ספרים בידי עובדי הציבור, כלהלן:

תוכן עניינים

א. כללי

ב. הוראות החוק

ג. תחולת הכללים

ד. נוהל הטיפול בבקשות לפרסום

א. כללי

1.

פרשנות

בכללים אלה –

(א)

”עובד הציבור“ – ראש הממשלה, שר, סגן שר, נושא משרה או תפקיד ממלכתי במינוי על־פי חיקוק, עובד המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959, או לפי חוזה או בדרך אחרת, לרבות חייל ושוטר, וכן מי שהיה מן המנויים בהגדרה זו וחדל להיות אחד מאלה.

(ב)

”חוק בטחון המדינה“ – חוק דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי״ז–1957 (להלן – חוק בטחון המדינה);

(ג)

”פרסום“ – ספר או חוברת, בין שהם מתפרסמים בקובץ אחד ובין בסידרה, לרבות סידרה העומדת להתפרסם כספר או כחלק מספר.

ב. הוראות החוק

2.

איסור על פרסום ללא היתר

על־פי חוק בטחון המדינה –

(א)

אין עובד הציבור רשאי למסור ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, אלא אם נתקיימו שני אלה גם יחד:

(1)

הידיעה נמסרה על־פי סמכות כדין;

(2)

הידיעה נמסרה לאדם, המוסמך לקבל אותה ידיעה.

(ב)

האיסור חל לא רק על ידיעה סודית, אלא על כל ידיעה שהגיעה לעובד הציבור בתוקף תפקידו, בין שהידיעה עוסקת בנושאי בטחון המדינה ויחסי חוץ שלה ובין בנושאים אחרים.

3.

עובד הציבור לשעבר

האיסור חל גם על מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור וחדל לאחר מכן להיות עובד הציבור, אולם האיסור לא יחול אם נתקיימו שלושה אלה גם יחד:

(א)

חלפו חמש שנים מהיום שחדל להיות עובד הציבור;

(ב)

הידיעה אינה נוגעת לבטחון המדינה או ליחסי החוץ של המדינה;

(ג)

במסירתה אין משום פגיעה באינטרס ציבורי או בזכות של פרט.

4.

ידיעה שכבר פורסמה

ידיעה שכבר פורסמה ברבים על־פי סמכות כדין או שהועמדה לעיון הרבים על־פי סמכות כדין – אינה צריכה הסכמה או היתר כדי לחזור ולפרסמה.

5.

מסירת ידיעות לבית המשפט

על מסירת ידיעות לבית משפט חלים הסייגים הקבועים בסעיפים 44 ו־45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א–1971, הקובעים:

44.

"חסיון לטובת המדינה

(א)

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט בית המשפט העליון, על־פי עתירת בעל־דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

(ב)

הוגשה לבית המשפט תעודה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט על־פי בקשת בעל־הדין המבקש גילוי הראיה, להפסיק את המשפט לתקופה שיקבע כדי לאפשר הגשת העתירה לגילוי הראיה, ואם ראה לנכון – גם להחלטה בעתירה.

45.

חסיון לטובת הציבור

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על־פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה."

ג. תחולת הכללים

6.

מטרת הכללים ותחולתם

(א)

כללים אלה מבוססים על הוראות החוק והם באים לקבוע את הנוהל על־פיו תיבדק בקשתו של עובד הציבור, כמשמעותו של מונח זה לפי סעיף 1, לכלול ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, בפרסום אותו הוא מבקש לפרסם בארץ או מחוצה לה.

(ב)

כללים אלה אינם גורעים מן החובה של עובד הציבור, הקבועה בחוק, לבקש היתר כדי לפרסם ידיעה שלא בגדר פרסום כמוגדר בסעיף 1; כן אין בכללים אלה כדי לגרוע מחובותיהם על־פי חוק של עובדי הציבור מן הסוגים שכללים אלה אינם חלים עליהם.

7.

מהותה של ידיעה

לשם הסרת ספק, מובהר בזה כי בגדר המונח ”ידיעה“ כמשמעותה בחוק כלולים גם פרטים על ממצאים, לקחים, מסקנות, שיקולים וחוות־דעת, המבוססים על נתונים שבעובדה.

8.

ידיעה על דיוני הממשלה

מתן היתר לפי כללים אלה לגבי ידיעה על דיונים והחלטות של הממשלה הוא גם בגדר היתר לענין סעיף 28 לחוק־יסוד: הממשלה.

ד. נוהל הטיפול בבקשות לפרסום

9.

ועדת שרים [תיקון: תשל״ח, תשל״ט, תשל״ט־2, תשל״ט־3, תשמ״ב, תשמ״ה, תשמ״ט, תש״ן, תשנ״ב, תשנ״ג, תשנ״ו, תש״ס, תשס״א, תשס״ג, תשס״ה]

(א)

לשם בדיקת בקשות היתר לפרסום ולשם מתן היתר פרסום תוקם ועדת שרים, ואלה חבריה:

(1)

שרת המשפטים – יושבת ראש;

(2)

שר הביטחון;

(3)

שר החוץ;

(4)

השר מתן וילנאי.

לפי החלטת ממשלה מס׳ 77 מיום 29.01.2023, מונתה ועדת שרים למתן היתרים לפרסום שהרכבה מפורט להלן: שר המשפטים – יושב ראש; שר הביטחון; שר החוץ; שרת המודיעין.

(ב)

הוגשה בקשה להיתר בידי אחד מחברי הועדה, תהיה ועדת השרים מורכבת משני החברים האחרים ונוסף להם יישב בה שר שלישי שייקבע בידי הממשלה לענין זה, הוגשה הבקשה בידי יושב־ראש הועדה, תקבע הממשלה מי מן השרים שיכהנו בועדה ישמש יושב־ראש.

10.

צנזורה

אם הפרסום כולל ידיעה אשר עליה חלה חובת הצנזורה לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, יעביר עובד הציבור את הפרסום תחילה – ולפני העברתו לפי סעיף 11 – לבדיקת הצנזורה.

11.

העברת בקשה

(א)

עובד הציבור המבקש לכלול ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו בפרסום אותו הוא עומד לפרסם, יעביר לועדה את טיוטת הפרסום בדרך הקבועה להלן.

(ב)

הבקשה וטיוטת הפרסום יועברו על־ידי עובד הציבור למזכירות הממשלה, תוך ציון הקטעים שנפסלו על־ידי הצנזורה.

(ג)

הבקשה תועבר בדרך הבאה:

(1)

היתה הבקשה של עובד המדינה או של עובד המדינה לשעבר – באמצעות המנהל הכללי של המשרד שבו הוא עובד או עבד, לפי הענין;

(2)

היתה הבקשה של חייל או של חייל לשעבר והידיעה נגעה לצבא – באמצעות הרמטכ״ל;

(3)

היתה הבקשה של שוטר או של שוטר לשעבר והידיעה נגעה למשטרה – באמצעות המפכ״ל;

(4)

היתה הבקשה של הרמטכ״ל, המפכ״ל, סגן שר, מנהל כללי או של מי שכיהנו בתפקידים אלה בעבר והפרסום נוגע לתפקידם האמור – באמצעות השר הנוגע בדבר;

(5)

היתה הבקשה של ראש הממשלה, של שר או של מי שכיהן במשרות אלה, של נושא משרה או תפקיד ממלכתי במינוי על־פי חיקוק או של מי שכיהן כאמור או של עובד ציבור מן המנויים בפסקאות (1) עד (4) שהוראותיהן של הפסקאות הללו אינן חלות עליו, יעביר את הפרסום במישרין למזכיר הממשלה.

(ד)

מי שבאמצעותו מועברת טיוטת הפרסום כאמור בסעיף קטן (ג) יצרף הערותיו לבקשה.

12.

פעולת מזכיר הממשלה

חומר שנתקבל כאמור בסעיף 11 יעביר מזכיר הממשלה לחברי ועדת השרים.

13.

דרך פעולת הועדה

(א)

הועדה רשאית להחליט כי צוות עובדי הציבור יעיין בפרסום מסויים ויתן חוות־דעתו לועדה; החליטה הועדה כאמור, ימנה יושב־ראש הועדה את חברי הצוות.

(ב)

במידה שסדרי עבודתה של הועדה לא נקבעו בכללים אלה, תקבע אותם הועדה.

(ג)