ההיסטוריונים של יוון ורומא (שור)/כתבי הירודוטוס/כרך א/עמוד 5

מבוא

הלוגוגרפים

תולדות הימים או היסטוריה – Ἱστορία – פירושה: חקירת מאורעות ובקורתם בהוה או בעבר כדי שלא ישכחו במשך הזמן.

טבעי הוא הרצון והתְשוקה לסַפר. אך התחיל הילד לפטפט, מתחיל הוא לספר מה שראה, מקשר הוא ומפרש את הדברים לפי דמיונו העֵר, יה את הדומם וּמֵשיח את כלי שעשועיו. העם, במצבו הפרימיטיבי – הילדותי – מספר סיפורים ומעלה על זכרונו מה שראה בעיניו או מה ששמע מזקנים ממנו. וכל אשר אינו מבין בקשרי המאורעות וסבותיהם מבאר הוא לעצמו בכח דמיונו היוצר, הבורא תמונות וציורים הממלאים את החסרון בכחו להבין ולבאר לעצמו את עילת העלילות ויחסיהן זו לזו. זאת היא התקופה שעם יוצר ובורא מיתים ואגדות.

והנה בא הרגע בחיי הילד שהוא מתביש בהרגישו שאחרים מסתכלים למשחקיו; זהו הרגע, שהילד מתחיל להבין שהמציאות שונה מציורי דמיונו, שבמציאות אינו יכול לעשות ככל אשר עולה ברצונו, אינו יכול לברוא אלים ומלאכים, חוג פעולתו צר מעתה, מעוף רוחו אינו עוד בשמים ממעל והארץ מתחת, מעתה הנער אינו משחק בכל מקום, כי אם מביט סביבו בעינים פקוחות ושואל: "מה זאת?" השכל התעורר והדמיון חלף ועבר.

גם בהתפתחות העם באה שעה, שבה פוסק הכח להחיות את הטבע הדומם בדמיונו, כי החל להביט ולהסתכל סביבו והרצון התעורר לחקור ולדעת לא רק: “מה זאת?” כי אם גם: “מי עשה זאת?” “מאין זאת?” במקום הדמיון הבורא באה התשוקה להכיר את היצירה מתוך דעת יוצרה; בשעה זו מתחילה בעם היסטוריה, כלומר הידיעה הנובעת מתוך חקירה ובקורת על מאורעות המתהוים או שנמסרו במסורה, כי זהו פרושה של המלה ἱστορεύω.

התפתחות כזאת עברה גם על העם היווני. בתקופת ילדותו באר לעצמו את העולם ומלואו ברוח דמיונו הער וברא את האלים כדמותו וכצלמו. זאת היא