הדר רועי/שו"ת

תפילה
1. חובת התפילה קיימת גם לאחר נישואין, כאשר אצל הגבר ישנה חובת התפילה במניין ואילו האישה יכולה להתפלל ביחיד .
2. סעיפים א-ה מתייחסים לנשים:
א. הואיל ויש בדרך כלל פחות זמן פנוי אחרי חתונה לתפילות, יש לדעת מה הכרחי.
נשים חייבות בתפילת עמידה (שמונה עשרה) פעמיים ביום לפי המ"ב (תפילת שחרית לכתחילה עד ארבע שעות, בדיעבד עד חצות ), ואילו לפי פוסקי ספרד יכולה היא להסתפק בתפילה אחת ביום (כלומר תפילת שמונה עשרה) ויש העושות כמנהג הסבתות, לומר תפילה מהלב (ראוי שתהיה תפילה זו כוללת שבח בקשה והודאה).
ב. אמירת פסוק 'שמע ישראל' לנשים משובחת , מדין קבלת עול מלכות שמיים אבל אינה מן החובה.
ברכות השחר מומלצות לאישה, אבל אינן חובה לאישה , ברכות התורה נשים מברכות ויש אומרים שזה גם בגדר רשות .
ג. כאשר אין כל כך פנאי, ניתן להתפלל בנסיעה באוטובוס וכד' למרות שהתפילה תהיה בישיבה .
ד. אישה שפספסה תפילה, משלימה בתפילה הבאה פעמיים שמונה עשרה, ועל כן אם לא הצליחה להתפלל מנחה, מתוך שכחה או באונס, מתפללת ערבית פעמיים , ישנה דעה שמושג תשלומין לא קיים אצל נשים .
ה. אישה המטופלת בקטנים ואין לה זמן לעצמה (גם כאשר הם ישנים היא עסוקה בכביסה ובישולים ומנוחה) פטורה מלהתפלל , אבל אם מוצאת זמן להתקשר לחברות או לקרוא עיתונות וכד' אין סיבה לפטור אותה.
ביחס לגברים: אין לוותר על תפילה במניין , אלא אם כן עלולים להפסד ממון. כלומר מניעת רווח לא פוטרת, אבל הפסד ממון כן פוטר . לכן אם ילך להתפלל במניין עלולים לגנוב מרכושו פטור, וכן אם צבר בונוס מסוים על הגעה בזמן לעבודה, והוא יפסדנו אם היום יתעכב לתפילה במניין, הרי הוא רשאי להתפלל ביחיד, אם זה קורה בסוף החודש .
••
כשרות
הקפדה על בשר וחלב
יש להקפיד שהכלים של חלבי ובשרי יהיו שונים זה מזה, על מנת למנוע טעות (מן הראוי להשאיר דף הדרכה כאשר משאילים את הדירה).
האם מותר להכין מאכל פרווה בכלי נקי חלבי על מנת לאוכלו עם בשר, וכן להיפך?
לפי בני אשכנז, אין לעשות כך לכתחילה בכלי שהוא בן יומו, כלומר שבישלו בו ב24 שעות האחרונות משהו חלבי (יש מחמירים גם בכלי שאינו בן יומו, אלא אם כן מדובר בשעת הצורך שאין לו כלי אחר המתאים ) אבל אם כבר ערבב מותר לאכול, אפילו הכלי בן יומו.
לפי בני ספרד, מותר (יש אומרים שרק אם כבר בישל מותר לערבב, ואם אינו בן יומו יהיה מותר לכתחילה לבשל על דעת לערבב ).
ככלל, יש לכתחילה לייחד סכין וכן קרש חיתוך מיוחדים בשביל לחתוך ירקות, כי חלק מהירקות הם חריפים ואם נשתמש בסכין ממין מסוים, הטעם הבלוע יכנס לירק ולא נוכל בשופי להשתמש בירק עם המין הנגדי.
אם טעו והכינו משהו (בחום של בישול) בשרי בכלי חלבי או להיפך, הכלי צריך לעבור הכשר, ואילו המאכל יהיה מותר בדיעבד באכילה אם הכלי לא היה בן יומו (אם המאכל חריף, לפי בני אשכנז הוא נטרף גם בסיר שאינו בן יומו ).
איך מכשירים כלי שנטרף? כבולעו כך פולטו! אם זה סיר בישול יעשה לו הגעלה, על ידי מילוי מים חמים עד שירתחו ויגלשו. אם זה רשת/שיפוד, יכשירנו על ידי ליבון חמוּר (במחבת אם בלע איסור כגון נבלה צריך ליבון ואילו אם בלע היתר מספיק הגעלה או ליבון קל. מחבת בשרי שהיה בה שימוש לחלבי, וכן להיפך, אם קיבלה טעם איסור אחרי 24 שעות, נחשב לבליעת היתר, ודי לה בהגעלה ).
תנור
יש לייחד לכתחילה תא לחלבי ותא לבשרי.
אם יש רק תא אחד, יש לייחד רשת ותבניות שונות וסמן אותן.
בהכנת דברים פרווה אין צורך להקפיד באיזה תנור מכינים, כאשר משתמשים בתבניות חד פעמיות או פרווה .
אם מעוניינים להכין משהו חלבי בתנור בשרי, יש להכשירו על ידי ניקוי וכן הפעלה של חצי שעה על חום גבוה (הרבה מקפידים גם להמתין שיחלפו 24 שעות מהשימוש הקודם ).
בכל מצב שכבר הכינו משהו חלבי בתנור בשרי נקי וכן להיפך, המאכל מותר באכילה , כי הוא אינו נוגע בדפנות, וכל הבעיה היא של 'ריח', שבה מחמירים רק לכתחילה.
כיורים
הרבה פעמים נכנסים לדירה שלא ברור מי השתמש לפנינו, וכן לא תמיד מצויים שני כיורים בכל דירה.
הטוב ביותר הוא לשפוך מים רותחים על הכיור בפעם הראשונה, וכמו כן לא להשרות במים רותחים כלים עם שאריות אוכל . אבל מותר לשטוף באותו כיור חלבי ובשרי זה אחר זה, מומלץ שתהיה רשת תחתית להנחת כלים מסוג אחד (לחלבי או בשרי).
איסור דם
רוב הבשר הנמכר כבר עבר הכשרה, זאת אומרת הוציאו ממנו את דמו בעזרת מלח גס ושטיפה. אם קונים בשר שכתוב עליו 'לא מוכשר', צריך לקבל הדרכה איך להכשירו.
כבד
בכבד, אין מושג של בשר מוכשר, כי המליחה לא פועלת עליו , על כן הדרך היחידה להכשירו היא על ידי צלייה. לפני הצלייה יש לקורעו שתי וערב (בצורה של איקס) ובזמן הצלייה, הצד החתוך יהיה כלפי מטה. אם מעוניינים לבשל כבד, הדבר מותר רק אחרי שצלו אותו כדלעיל .
הצלייה תהיה על האש ממש או בתנור כאשר דלת התנור לא סגורה, ויניח כלי תחת הרשת, לקבל את הדם הנוטף, וכלי זה מוגדר כטרף.
לפי בני אשכנז אם המטרה היא לאוכלו צלוי, כלומר אין הוא מתכנן לבשלו אחר כך, אין צורך לחתוך כלל לפני צלייה .
בני אשכנז תמיד מולחים קודם צלייה (בשר שלא מוכשר כמובן) בשעת הנחה על האש עם מעט מלח.
לב
מתקבץ בלב ריבוי דם, ועל כן יש לפתוח אותו ולחתוך השפיץ לפני הצלייה.
יש מחמירים לאוכלו רק אחרי צלייה , ויש מקילים לבשלו אחרי מליחה .
יש מנהג לא לאכול כלל לב, לפי התלמוד דווקא של בהמה לא כדאי לאכול, כי מביא לידי שכחת הלימוד ואילו לפי האריז"ל גם לא לב של עוף ולא כבד ומוח כי מטמטמים לבו של אדם .
דם בביצים
אם יש דם בביצה, אין לאכול את הביצה, על כן יש לשבור את הביצים בכלי, לפני ששופך אותה לעיסה או עם עוד ביצים פתוחות (לבני ספרד אם נמצא בחלבון, שלא במקום הקשר, זורקים את הדם והביצה מותרת). ישנה דעה שבביצים הנוצרות ללא הפרייה של זכר, תמיד הביצה מותרת אלא שזורק רק את הדם הנמצא בה .
תולעים
יש להיזהר מתולעים, ואף שגודלם פחות מכזית, יש איסור חמוּר (שיש עליו עונש מלקוֹת) לאכול כי זה נחשב ל'בריה' (כלומר יצור שלם, כפי מה שה' ברא אותו), גם כאשר אינו 'בריה', ישנו איסור לאכול אף פחות מכזית. לכן לפני אכילת מאכל העלול 'להכיל תולעים' יש לבדוק (כדאי להתייעץ עם אישה מנוסה בשתי שאלות: א. מה מוגדר כנגוע, וזה עלול להשתנות בין עונות השנה, ובשאלה איפה קנית את המוצר. ב. איך מנקים/בודקים).
אם המאכל מיועד לריסוק/טחינה ואין ודאות שיש בו תולעים, מותר לרסק גם ללא בדיקה (בהנחה שאופן הריסוק יגרום לכתישת הטפיל).
באורז וקמח, אין להתעלם מהעובדה שבמטבח של בית פרטי בו מבשלים ואופים באופן תדיר, שכיחות התולעים הולכת וקטנה, על כן יש לסמוך על בדיקה מדגמית (בנפה טובה 40/50 מש). המשפט הבא נכון מסברא אבל אף רב לא היה מוכן להסכים איתו הלכה למעשה: אם התרגלתם לקנות סוג מסוים באריזה מסוימת ומחנות מסוימת, ואתם רואים שבבדיקה אין תולעים, ניתן לצרוך להבא ללא בדיקה.
חלה
כאשר מכינים עיסה מקמח מכמות מסוימת (יבואר בהמשך) יש להפריש חלה.
אם הכינו מספר עיסות שכל אחת עשויה מכמות קטנה של קמח, ראוי להניח את כל הבצקים או כל המאפים על שולחן אחד ולהניח מגבת/מפה עליהם ולבצע הפרשה מאחד על הכל (בהנחה שמדובר בבצקים דומים, שאין מקפידים שלא יגעו זה בזה).
אופן ההפרשה: לברך, להפריש ולקרוא בשם: הרי זו חלה (יש שכתבו: נוטלים מן העיסה כל שהוא, יחתוך לא לגמרי ויברך, ואז יפריש אותה לגמרי ותאמר הרי זו חלה). וכעת יש לשרוף על אש גלויה או להניח בשקית בתוך שקית ולזרוק לאשפה (יש מאוד להיזהר שלא תתערב אותה חתיכה שוב בעיסה) .
מה הברכה? בנות אשכנז: 'אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה מן העיסה', בנות ספרד 'אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה תרומה', במקורות ישנם נוסחאות נוספים, להפריש תרומה, להפריש חלה, להפריש תרומה חלה וכולם טובים .
מה כמות הקמח המחייבת הפרשת חלה? יש בזה מספר דעות, לפי רב עובדיה יוסף 1500 גרם בלא ברכה וְ-1560 גרם בברכה, לפי בן איש חי שיעור חלה בברכה 2490 גרם, ואילו לפי חזון איש מכמות 1200 גרם יפריש ללא ברכה, ויש מחייבים ללא ברכה מ-1050 גרם .
אם מוסיפה קמח במהלך העריכה, אחרי שכבר הפרישה חלה, תפריש שוב ללא ברכה .
משפחה המקבלת עוגות לרגל שמחה או בפורים ומכניסה הכל לארון אחד, יש להפריש מכל עוגה ללא ברכה, מחשש לצירוף מספר עיסות שבכל אחת לא היה שיעור חלה וכעת נתחייב .
עיסה המיועדת כולה לבישול או לטיגון (פריקסה או סופגניה) אין חובת חלה אבל המנהג להחמיר להפריש ללא ברכה כאשר מדוּבר בבלילה קשה .
תרומות ומעשרות
כל גידול חקלאי הגדל בארץ ישראל, כאשר המגדל הוא יהודי, יש להפריש תרומות ומעשרות, לפני אכילה (תבלינים שלא נאכלים פטורים מה שנאכל על ידי חלק מן האנשים/העדוּת, יפריש ללא ברכה).
אין איסור לאכול אכילת ארעי כאשר הפרי עוד בשדה (כאשר הוא נאכל חי).
אם מעוניינים לאכול בחצר של בית, יש לחשוש שזה מוגדר כ'חצר המשתמרת', ועל כן מותר לאכול פרי אחד ללא מעשרות ושוב לקטוף עוד אחד ולאכול וחוזר חלילה, אבל אם קיבץ שניים לידו אין לאכול לפני שעישר .
אופן ההפרשה משתנה בין יבול החייב באופן ודאי לבין יבול שיש ספק בחיובו (אולי המגדל/המשווק כבר הפריש או שמא זה גדל במקומות הפטורים ממעשרות).
מה שחייב באופן ודאי:
יש להוציא חתיכה שהיא יותר מאחוז, ולומר את נוסח ההפרשה כולל הברכה שלפני. אם הפרי/הירק הוא שייך לשנים א,ב,ד,ה במחזור השמיטה, יש לבצע גם פדיון מעשר שני בברכה (יש לייחד מטבע של עשרה שקלים, ולסמן אותו בנייר דבק, והוא משמש לפדיון קדושת מעשר שני).
ביחס לנתינת מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני בשנים ג, ו במחזור השמיטה, מומלץ אחת מהשתיים: א. לבצע בתחילת השנה הלוואה של כסף ללוי וכן לעני, כך שבמהלך השנה החוב יקוזז תמורת השארת פירות מעשר ראשון ומעשר עני, אצל הבעלים. ב. להיות מנוי בקרן המעשרות והם עושים את הפעולות הנ"ל עבורך כולל סידור של פדיון מעשר שני, כלומר בעלי הפירות אומר את נוסח ההפרשה והפדיון, וזה חל על המטבע של הקרן (יש אחד דרך מכון התורה והארץ 08-6847325, ויש גם דרך בית המדרש להלכה בהתיישבות 02-6488888).
חובת מעשרות חלה הן על יבול הנקנה והן על יבול שמגדלים בחצר הפרטית.
מה שחייב בספק:
יוציא יותר מאחוז, יאמר את הנוסח ללא ברכות, ידאג לכך שיש ברשותו מטבע לפדיון מעשר שני (אם אין לו מנוי בקרן המעשרות).
את מה הוציא, יניח בשקית בתוך שקית אטומה ויזרוק לפח או לחילופין יאכיל בהמה של כהן מאותה התוצרת שהפריש (בשמן, ניתן לתת לכהן שישתמש להדלקת נרות ).
הכשרים
אין להיכנס למסעדה שאין בה כשרות מוכרת ממלכתית בת תוקף. הצורך לכך הוא כי אי אפשר לסמוך בנושאים הללו על מי שאינו מוכַּר לנו כ'ירא שמיים' המקפיד גם על עצמו על ענייני כשרות, וטעם נוסף 'הכסף יעוור עיני צדיקים' .
בדברים קנויים, יש לבדוק שיש עליהם סימון כשרות. הכשרות היא קודם כל של הרבנות המקומית בה מייצרים את המוצר, וניתן על גבי זה לדרוש גם כשרות מהדרין של גוף כשרות פרטי.
ביחס לייבוא, ישנם גופי כשרות רבים במאכלים הבאים מחו"ל, יש לוודא שיש אישור הרבנות הראשית לישראל בנוסף לכשרויות ההן.
כשר/חלק
יש מחלוקת בנושא בדיקת הריאות של הבהמה, ועל כן יש כשרות רגילה וכשרות חַלַק (זאת אומרת שלא היה נקב כלשהוא בריאות, כי יש דעה בהלכה, שאם יש סרכא, זה מראה שהיה נקב ונסתם, ולמרות זאת מסיר את הסרכא ובודקים על ידי ניפוח אם אכן נסתם, הבשר כשר). בני ספרד ההולכים בשיטת השו"ע חייבים להקפיד על חלק. אמנם בחו"ל בצפון אפריקה הקלו כשיטת הרא"ש ולא הצריכו חלק , אבל בארץ כל הספרדים כמעט, יישרו קו אחד בזה להחמיר.
לפי הרב מרדכי אליהו ניתן להשתמש בכלים של אוכלי כשר, למי שאוכל רק חלק , ולפי הרב מאיר מזוז ניתן גם להכין תבשיל שמקצת חתיכות הבשר הנן חלק והשאר אינן חלק, והמקפידים על חלק יכולים לאכול הכל, חוץ מחתיכות הבשר שאינו חלק .
אוכל שהכינו שכנים
'החשוד על הדבר אינו דנו ואינו מעידו'.
על כן מי שאינו מקפיד בעצמו על כשרות בכל מצב (כלומר אף כאשר הוא בטיול בארץ או מחוצה לה) אינו נאמן לומר שמאכל מסוים נקנה ממקום כשר או נעשה באופן הכשר .
לפי זה לא ניתן לסמוך על אנשים מסוימים בענייני כשרות.
יוצאי דופן לכלל הנ"ל:
א. בן או בת להורים שלא מקיימים אורח חיים הנקרא דתי. אם ההורה אומר שהקפיד להכין באופן הכשר כפי מה שהסבירו לו, או שהקפיד לקנות את המאכל ממקום הכשר לפי ההנחיות שקיבל, ונוצרה נאמנות ארוכת טווח עם אותו הורה, שיודעים בו שלעולם לא ישקר לקרובו, ניתן לסמוך עליו .
ב. אם המאכל עצמו אין בו סבירות למשהו לא כשר, מותר לאכול מהתוצרת, על כן עוגה שהכינה שכנה, מצד הדין מותר לאכול, כי מן הסתם הכלים אינם בני יומן, וכן אין חשש לתולעים במאפה שכבר הוכן (או שלא היו תולעים בקמח או שהיו ונפלו במהלך ההכנה, או משרפו או נשברו במהלך האפייה באופן שאין כזית ולא בריה ).
בשולי גויים
חז"ל אסרו עלינו לאכול מה שגוי בישל או אפה, הסיבה לגזירה היתה חשש חתנוּת (התבוללות, שהרי המאכל מקַרֵב). למרות שהם אסרו זאת, הם גם נתנו דרכים שבהם הגזירה לא חלה. אם מדוּבר על מאפה, הרי שהשתתפות כלשהיא מראש במהלך ההסקה מועילה להתיר את המאפה (כאשר הרכיבים בוודאי כשרים). במיני תבשיל נחלקו הדעות, לפי פוסקי אשכנז גם כאן די בהשתתפות היהודי ואפילו אם יהודי הניח נר נשמה דלוּק והגוי הבעיר את הכירה ממנה, הדבר מספיק, אבל לדעת השולחן ערוך צריך שהיהודי יניח את הסיר על הכירה וידליקנה. ישנה פסיקה של הרב עובדיה יוסף המקלה גם לבני ספרד לסמוך על כך שיהודי היה שותף בהסקה, בצירוף תנאי נוסף, שהמטבח/העסק יהיה בבעלות יהודית. הרב יצחק בנו העמיד את פסק אביו, רק במקרי קיצון, שאדם מוזמן לחתונה וכד' ואם לא יאכל ייפגע בעל הבית, או שהזדמן למקום שאין אפשרות להשיג מסעדה ללא בישול ישראל כדעת השו"ע. אבל בכל מקרה שמתכנן אירוח או יציאה למסעדה, יש להקפיד שימולאו התנאים כשיטת השו"ע.
הלכות טבילת כלים
כל כלי אכילה (שהשימוש שלו במגע ישיר עם המאכל) שעשוי ממתכת או מזכוכית, שהיה בבעלות גוי, ונקנה על ידי יהודי, חייב בטבילה במקווה הכשר גם לטבילת אישה.
יש להוריד דברים הדבוקים על הכלי לפני טבילתו, אך אם זה משהו שאין מקפידים עליו, אין הוא מפריע, למשל אם יש מדבקה על הכלי, שלא מפריעה לבעלים להגיש מאכל בו, אינה חוצצת.
הכלי חייב להיכנס למקווה בשלימותו בבת אחת ולא ניתן להכניסו בשלבים.
כלי חשמל כגון טוסטר או קומקום חשמלי, מיחם, צ'יפסר, ניתן להטבילו ולהניח אותו מספר ימים לייבוש ורק אחרי זה להשתמש בו. יש שפטרו הואיל ואין לו שימוש ללא חשמל, ועל כן אין עליו שֵם של כלי. יש המחייבים לפרק בו משהו ולהרכיב, ככה שהגמר שלו בבעלות ישראל.
מיקרוגל
אם מעוניינים להשתמש בו גם לחלבי וגם לבשרי, או לחילופין אם מעוניין לחמם מאכל במכשיר שלא יודעים למה שימש עד עתה כגון במקום העבודה, ניתן להכניס אליו מאכל כאשר הוא מכוסה היטב וכאשר אינו מונח ישירות על הצלחת הקבועה שם .
••
מאכלים או הנהגות הגורמות לשכחה
יש אריכות דברים על מאכלים שאין לאוכלם מפני שגורמים לשכחה (אכילת לב בהמה, זיתים) וכן הנהגות כגון לא ללבוש שני בגדים ביחד (בספר פסקי תשובות על סימן ק"ע אות י"ח ישנו פירוט).
יש דיון האם גם על הנשים חלות האזהרות הללו הדעה הרווחת היא שלא, הואיל ואינם מוזהרות בשכחת תלמודם (שם בהערה 74).
••
ברכות
יש להתרגל לברך בקול רם, הן בבית והן מחוצה לו . זו הדרך הטובה ביותר לחנך את הילדים שהם יברכו בעצמם, לכשיגדלו.
••
כלאים
אין איסור לנטוע/לשתול עץ ליד עץ, ולא עץ ליד ירק, ובעצים האיסור הוא הרכבת של עץ עם עץ אחר (אין לסמוך גפן לירק). יש מינים שהם שייכים לקבוצת העצים, ובהם אין דיני הרחקה. דוגמאות לדברים שהם בגדר עץ: בזילקום, זעתר, אורגנו, לואיזה, לימונית, מרווה, רוזמרין שיבא.
ההרחקה בין ירק לירק (בגינה ביתית) היא 12 ס"מ. בין שורת ירקות לשורת תבואה 48 ס"מ .
עץ שעבר הרכבה האסורה, אסור לשתול אותו ולעשות פעולות להמשך קיומו , ישנם בשוק הרבה זנים שהם בעצם עצים מורכבים, ועל כן יש ליטול עצה ממביני דבר לפני ששותלים עץ.
••
ריבית
ישנו איסור תורה לקחת הלוואה או לתת הלוואה בריבית. רק כאשר לווים או מלווים לגוי הדבר מותר/מצווה .
כמו כן אם יש צורך להלוואה לשם קניית דבר המניב פירות (בשביל דירה שערכה עולה עם הזמן או עסק) ניתן לחתום על 'היתר עסקא' בין המלווה ללווה, גם כאשר מדובר בין שני יהודים . יש מתירים גם באופן שלוקח בשביל כיסוי חובותיו או הוצאות ביתו, ובתנאי שיש ללווה נכסים ומשעבד אותם למלווה, ויש להחמיר לכתחילה לא להיכנס למינוס בבנק מסיבה זו.
יש מצב שההורים זכאים להלוואה בתנאים יותר טובים מאשר הזוג הצעיר, אמנם יש לבנק 'היתר עסקא', אבל למרות זאת יש לחתום היתר עסקא נוסף בין הזוג להוריו, כי יש כאן בעצם שתי הלוואות אחת בין ההורים לבנק ואחת בין הזוג להורים .
כאשר לוקחים משכנים ירק או ביצה או כל מוצר אחר, אין להחזיר לכתחילה משהו יותר גדול, אבל מותר להחזיר בדומה, כי בדרך כלל שכנים לא מקפידים על יוקרו וזולו, (ואין זו ממש הלוואה) . אם לוקחים בהלוואה דברים יותר רציניים או ממשהו זר שאנו מקפידים עליו, יש להמיר את ההחזר בתשלום ולא בסחורה (לקחתי מארז חבילות סוכר מסוחר קולגה שלי, אחזיר לו מחיר של מארז ולא אחזיר לו מארז חבילות סוכר, זו גזירת חכמים שחששו שמא יעלה המחיר של הסוכר בין ההלוואה לפירעון וזה ריבית). יש לציין שבדברים שיש להם פיקוח ממשלתי, נחשב כ'יצא השער' ואין איסור של סאה בסאה .
••
שכירות פועלים
כאשר מעסיקים פועל או פועלת, יש לכתחילה לשלם להם בסיום עבודתם, מדין ואהבת לרעך כמוך (עיין בהערה הבאה). אבל מן הדין עובר באיסור 'לא תלין' רק אם מצטרפים שני התנאים: א. השכיר תבע את דמי עבודתו . ב. אם הסתיימה ה'עונה', כלומר שכיר שעבד מספר שעות ביום, אם הגיע הלילה המעביד עובר על איסור תורה, וכמו כן אם עבד מספר שעות בלילה, יש לו זמן לשלם עד עמוד השחר.
כבר פגשתי נערה שאמרה לי שחייבים לה מאות שקלים על בייביסיטר שעשתה במספר משפחות, והרבה פעמים אומרים לה נשלם לך מחר, וככה מצטבר סכום שהיא מתביישת להזכיר להם אותו.
מסוּפר על הרב צבי יהודה קוק שהעדיף ללבוש בגד של יום חול בשבת, ולא לקחת את החליפה מהמכבסה בגלל חוסר מזומנים זמינים, למרות שאילו היה מבקש היו מסכימים לו לשלם יותר מאוחר.
••
שבת
זהירות מחילול שבת
ביום שישי בּוֹ מתכננים לנסוע לשבת, יש לצאת מוקדם מהבית, כדי שלא נגיע למצב של חילול שבת באונס, כפי שקרה מספר פעמים בגלל רכב תקוּל או פקקי תנועה או עיכובים מחמת מזג האוויר. יציאה מאוחרת מן הבית עלולה לגלוֹת חוסר ערך לקדושת השבת, וקלקול זה, של היחס הלֹא נכון לקדושת השבת, ישאיר את רושמו, גם אם במקרה והתמזל המזל והגענו בזמן . כמו כן לגבי יציאה לטיול ביום שישי, יש לקחת בחשבון את הסיכוי שמא ניתקע, ובמיוחד כאשר מסתמכים על טרמפים.
הכנת הפלטה
מן הדין מותר להניח סיר עם מאכל לא מבושל על הפלטה, אבל אין להזיזו ממקום למקום או לפתוח את המכסה ולכסותו, כל עוד התבשיל אינו מבושל כל צרכו . הרבה נהגו לבשל את הכל לפני השבת, אבל זה אינו חובה.
הטמנה
אין להטמין בדבר המוסיף חום, אף מערב שבת. ישנן שתי פעולות העשויות להיות בגדר הטמנה. א. אם הסיר נוגע בגחלים או בכסוי שלהם באופן שאין מרחק אווירי, וזו הסיבה שהרב מרדכי אליהו המציא את הפלטה הירושלמית שיש מרחק בין גוף החימום לפלטה עצמה , בני אשכנז לא החמירו בכך , ורב עובדיה יוסף חושב שאין לחשוש בפלטה חשמלית ויש להחמיר בפתיליית נפט וכדומה . ב. כיסוי הסיר בשמיכה וכד' לפי הדין אסור אם זה עלול ליפול לצדדים (הדרך היחידה היא לשים כיסוי רחב ועליה להניח שמיכה, ככה שאין סיכוי שיגלוש למטה ), אבל למעשה נהגו להקל בכך .
הוספת מים
אין להוסיף מים לתוך הסיר, אפילו אם אינו כבר על הפלטה . אם רואים שהחמין מתייבש, ניתן להעבירו לסיר אחר ואז להוסיף מים. בני אשכנז וחלק מצפון אפריקה נהגו לקחת מים מהפלטה ולצקת אותן ישירות לתבשיל שהתייבש .
בישול אחר בישול
מותר לחמם לחימום מאכלים שכבר התבשלו לפני שבת, כגון להניחם על הפלטה (יש המתירים ישירות ויש המצריכים להניח על גבי דבר המפסיק ) מפני הכלל שאין בישול אחר בישול , אבל בנוזלים מבושלים שכבר התקררו, הדבר אסור, ועל כן אין להניחם על הפלטה אם עלולים להגיע לחום של 45 מעלות. ניתן להקל לבני ספרד להניח רוטב קרוש על הפלטה שייהפך עם הזמן לנוזלים חמים, אבל בני אשכנז מחמירים בגלל 'איסור נולד' .
הכנת טחינה בשבת
ישנו איסור לש בשבת, איסור זה קיים מן התורה כאשר מקבלים בלילה עבה, ואילו אם הבלילה רכה זה אסור מדרבנן. הדרך להתיר בלילה רכה היא כאשר עושה זאת בשינוי, כגון שנותן מים תחילה (יש מזקיקים שני שינויים, לערבב שתי וערב או בכלי עצמו ) ושהוא יקפיד שלא יהיה בשום שלב בלילה עבה. כידוע דרכה של טחינה להיות קשה במהלך ההכנה, על כן ישים הרבה מים ולאט לאט ישפוך לשם טחינה גולמית .
מקרר
יש לכבות את הנורה או להעביר למצב שבת מבעוד מועד. אם שכחו ניתן לקרוא לגוי שיכבה את הנורה, בדרך רמז, כי יש כאן צורך גדול של עונג שבת שהתירו אמירה לגוי באיסור דרבנן .
בויילר
יש לכבות את הבויילר/יונקר לפני כניסת שבת. אם שכחו לכבות, לא ניתן להוציא מים חמים דרך הברז, כי בהכרח שיכנסו לשם מים קרים ויתבשלו, וביונקר משיכת מים חמים תפעיל את מערכת ההבערה.
באופן שכיבה את הבויילר לפני שבת, אם המים שם עדיין חמים (חום שהיד סולדת בהם-מעל 45 מעלות) אם יכנסו לשם מים קרים הם עלולים להתבשל מהמים הנחשבים לכלי ראשון, ועל כן אין להוציא חמים בברז . יש מתירים להוציא משם מים חמים עבור חולה, כי זה גרמא של בישול וכתב עוד שמי שמקל יש לו אילן גדול לסמוך עליו .
הזמנת אורחים הנוסעים בשבת
זו סוגיה מורכבת מאוד משני בחינות: א. הלכתית, עד כמה אני נחשב כמכשיל יהודי בעבירה/מסייע בדבר עבירה, כאשר אני מזמין אותו אלי? ב. איזה אווירת שבת תהיה בבית, כאשר הסועדים סביב השולחן באים וחוזרים ברכב ביום השבת?
מאידך, ישנו חשש נתק מבני משפחה אם לא נזמין אורחים הללו, וכן יש אנשים שפוטנציאלית עשויים להתקרב לַמצוות בזכות האירוח.
מקובל לומר בשם הרב ש"ז אוירבך שהתיר להזמין בחורים לישיבת בעלי תשובה לערב שבת, ולומר להם שיש עבורם חדר לכל השבת, ואם הם יחליטו לחזור ברכב אחרי הסעודה, הם עושים זאת על דעת עצמם. רב שמואל אליהו סיפר כמו כן שהרב מרדכי אליהו היה מזמין באופן קבוע קרובי משפחה לליל הסדר, כאשר ידע שאחרי הסדר היו חוזרים ברכבם (לא שמעתי שהיה מבחין בין יום טוב החל בחול או בשבת).
אני בזמנו שאלתי את הרב שלום משאש, ביחס להזמנת קרובי משפחה לסעודת שבת, ענה לי עדיף שיבואו אליך מאשר יסעו לים.
בכל מצב, אם אתם גרים בישוב בו אין כניסת רכבים בשבת, אין להפר את הכללים, גם כאשר מדוּבר במצבים הנ"ל.
טלפון נייד כשעון מעורר
האם ניתן להשתמש במכשיר הנייד כשעון מעורר בשבת, על ידי כיוונו מערב שבת (בצלצול רגיל ולא במנגינה )?
אם מכוון את פעולתו מערב שבת, הדבר מותר, אך השאלה תהיה האם יהיה מותר להזיזו כאשר מצלצל, כי הרעש מפריע לבני הבית? יש לבדוק האם מתקיימים שני התנאים הבאים על מנת להתיר זאת: א. הכלי אינו בגדר 'מוקצה מחמת חסרון כיס', כלומר אם לא מקפיד ביום חול לקחתו לשם שימושים אחרים, כגון להגביה בעזרתו מקרן שקופיות. ב. שעושה לעצמו סימן שיזכור שהיום שבת ולא יבוא מתוך הרגל לכבות את הרעש, כגון שיעמיד אותו במקום רחוק שאין רגיל ביום יום להניחו שם, וזה יזכיר לו ששבת היום .
הדלקת נרות
יש להדליק במקום שנהנים מהנרות ולא באזור צדדי לא שימושי (כגון במסדרון של מלון שאינו משמש את אורחי המלון ).
אין להדליק מוקדם מדי, כגון מעל שעה ורבע לפני שקיעה .
ראוי להתרגל להדליק בשעה הכתובה בלוחות או חמש לאחר זה בשעת הדחק, בכל מקרה יש לקבל שבת מספר דקות (עדיף 15) לפני שקיעה, כדי לקיים מצוות 'תוספת שבת' .
מי שמתארח או מארח, אם מדובר בבני אשכנז, אין מניעה שתדלקנה בברכה מספר נשים באותו מקום, אבל בנות ספרד נוהגות שרק הראשונה מדליקה בברכה , או לחילופין שכל אחת תדליק במקום בפני עצמו (באופן תיאורטי אפשר שכולם יברכו במקביל וידליקו במקביל, כך ששום אישה לא מברכת אחרי שיש כבר נר דלוק ).
אם אנו מוזמנים לסעודת שבת, ומדליקים נרות בבית ויוצאים לבית נכנסת כאשר עדיין יש אור וחוזרים בלילה מאוחר, יש לשים יותר שמן על מנת שנוכל ליהנות מנרות שבת . אם הדבר לא ניתן, כגון שאין נר גדול, ניתן לכבות אור חשמל בבית לפני הדלקת נרות, ולכוון בברכה גם על החשמל (או פנס על סוללות) שיהיה דלוק עד מאוחר .
במצב בו האיש נמצא ללא נוכחות אשתו, הוא חייב במצווה זו .
שולחן שבת
ישנן הדרכות רוחניות הנושקות לעניינים הלכתיים.
סביב שולחן שבת, נוצרת אוירה המאפשרת לדבר באופן חופשי, מצד אחד יש לתת חופש לנוכחים לעלות נושאים החשובים להם, זה חלק מהחוסן המשפחתי, ובמקביל יש לשים לב לשלוש נקודות:
א. אין לדבר על תכניות עתידיות הכרוכות במלאכות האסורות בשבת, ולכן לא ידבר על מה שמתכנן לבנות או לקנות, אבל מותר לדבר על דברים הקשורים ליום חול שאינם כרוכים בחילול שבת, כגון לומר מחר אפגש עם פלוני בתל אביב (עצם הדיבור על הנסיעה לתל אביב נחשב לדבר המותר, הואיל וניתן להכין מבעוד יום רצף של מבנים המאפשרים ללכת ברגל מרחק רב בשבת). וכן מותר לדבר על 'דברים של מה בכך' כגון לומר כמה עלה לפלוני המלך לבנות ארמון שלו .
ב. לשיר בשולחן שבת 'זמירות שבת', כמו שחז"ל מציינים (מגילה י"ב:): 'יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות'.
ג. על פי הנ"ל, להקפיד על דברי תורה בשולחן שבת, לרוב אם לא מכינים משהוא מראש, זה לא כל כך מצליח, לחילופין ניתן ללמוד בספר קבוע מראש, יחד.
אווירת השבת וקול קשוב למנהג ישראל
ישנו מצב בו אנו מחזיקים ברכה בחצר, והשבת מאוד חם, ומאוד 'מתאים לנו' להיכנס אליה בשבת, האם יש לכך היתר?
אמנם יש כמעט לכל חשש שהעלו הפוסקים תשובה ודרך עוקפת את הבעיה, אבל יש לזכור שמנהג ישראל הוא לא להיכנס להתרחץ בברכה וים בשבתות וימים טובים (עם כל החששות של איסור שחיה איסור סחיטה איסור טלטול גזירת מרחץ מלַבֵּן וכו') ויש לחנך את עצמינו ואת המשפחה לכבד מנהגי ישראל .
מי שלא יודע לכבד מנהג ישראל, זה עלול לעלות לו ביוקר, הזכרנו בהקשר אחר, שגם לומר קדיש אחרי הנפטר זה רק מנהג...
קידוש והבדלה
ההלכות ידועות, על כן נדגיש רק מספר דברים שלא תמיד ידועים.
יש לאכול ולקדש באותו מקום, על כן אין לכתחילה לקדש בבית על מנת לאכול בגינה או להיפך, כמו כן לא ראוי שאחד מבני הבית יהיה עדיין במטבח בזמן הקידוש וישמענו משם, כי מקום שמיעתו את הקידוש אינו במקום שעתיד לסעוד בו .
ראוי לכתחילה שהמקדש ישתה בעצמו רוב רביעית הלוג (42 מ"ל) שזה גם נקרא מלוא לוגמיו. בקידוש ניתן לצרף גם את טעימות המשתתפים לחישוב הנ"ל. לכתחילה לא ראוי לכבד באמירת הבדלה אדם שאינו מסוגל לשתות את הכמות הנ"ל.
אין לאכול או לשתות לפני קידוש ולפני הבדלה. אישה שרגילה להתפלל בשבת, מותר לה לאכול או לשתות לפני התפילה בבוקר, כי עדיין לא חלה עליה חובת קידוש. יש המתירים לאישה שמינקת, לשתות ולאכול לפני הקידוש של הבוקר .
שטיפת כלים
מותר לשטוף כלים בסיום סעודה לשם השימוש בהם בסעודה הבאה, אבל אין לשטוף בשבת כדי לחסוך עבודה במוצאי שבת . כוסות וקערות תמיד מותר לשטוף, כי אין קבע לשתייה (כלומר קרוב לוודאי שיצטרך אותם שוב). אם הכלים המלוכלכים הנמצאים בכיור מפריעים לעונג השבת, כגון שהם בולטים, וזה מכניס את בני הבית ללחץ, הדבר מותר משום עונג שבת .
פרחים ועציצים
הזזת פרחים בשבת מותרת, הכנסתם לאגרטל מים אסורה (ויש מתירים גם זאת) אבל מותר להחזיר לשַם פרחים שהוצאו, אלא אם כן יש בהם פרחים שנפתחים מחמת המים .
עציץ, כל הזזה שלו (מרצפה לגובה באוויר או הנחתו על שולחן) יכולה להיות כרוך באיסור נוטע או תולש , כמו כן אם נפל והאדמה נפלה על רצפה אסור להחזירה לתוכו משום זורע . אם האדמה מטנפת הבית, מותר לסלקה בעזרת מטאטא/מגב.
שימוש בעץ
חז"ל אסרו שימוש בעץ וכל שכן טיפוס עליו בשבת . שימוש המותר הוא ב'צדדי צדדים' על כן אסור לתלות בגד על הגזע או הענף ואין לתת או לקחת מכיסו משהו, אבל נדנדה התלויה על מוט המונח בין שני עצים, מותר להתנדנד בה כי זה צדדי צדדים .
לטאטא את הרצפה ולשטוף אותה
חז"ל אסרו לטאטא בשבת מחשש שמא יעשה זאת גם במקום שאינו מרוצף, ויש בכך איסור בונה (כאשר ממלא חור בחול), אבל בעיר שכל/רוב הבתים מרוצפים לא גזרו .
ביחס לשטיפת הבית, הנקרא בחז"ל 'לסוך או להדיח הקרקע', אסור אפילו במרוצף. במקרה שיש נחיצות גדולה, כגון שנשפך קפה או מיץ, או בבית חולים יהיה מותר להדיח במים (כמובן ללא סמרטוט) .
מעשרות בשבת
חז"ל גזרו שלא לעשר ולא להפריש חלה בשבת, שהמפריש דומה כמקדיש את הפירות לגבוה, ועוד שהוא נראה כמתקן את הפירות. ועל כן יש להזדרז לעשר ביום שישי, כפי מה שאמרו שיש לשאול בערב שבת עם חשיכה: 'עישרתם?'
אם יודע מראש שיוזמן בשבת לאדם שאינו מעשר פירותיו, יכול לומר את נוסח המעשרות מיום שישי, בלשון עתיד על מה שיפריש ביום השבת, ובכך יתחיל את תהליך ההפרשה בערב שבת, ויהיה מותר לו בשבת להפריש תרומות ומעשרות, ובשבת עצמה, יפריש מכל מין קצת יותר מאחוז ויאמר: 'התרומות והמעשרות יחולו כעת על פי הנוסח שאמרתי בערב שבת' .
הכנת תה
הואיל ועלי התה לא עברו בישול לפני השבת, יש להקפיד שלא לגרום לבישולם בשבת, לפי המ"ב עלי התה הם תחת הגדרת 'קלי הבישול', ועל כן אין לבשל אותם אף בכלי שני (רבים מתירים בכלי שלישי ), ואילו לפי חלק מבני ספרד מותר בכלי שני, כי כִכְלל כלי שני אינו מבשל .
על מנת להכין בדרך המותרת, מומלץ להכין מערב שבת תמצית של תה, ובשבת אפשר יהיה לערות התמצית לכוס מים החמים שהיא כלי שני. לחילופין ניתן לבשל את העלים לייבשם ולהשתמש בהם בשבת, אף בעירוי ישירות מהמיחם, כי אין בישול אחר בישול .
הכנת סודה
מותר להכין סודה בשבת הואיל ואין בכך שום מלאכה.
שטיפת ירקות
אין להשרות ירקות במים, על מנת שיפרד מהם הלכלוך והחרקים, כי זו צורת ברירה האסורה בשבת , אלא ניתן לשטוף תחת הברז. אם הירק נקי ועושים שטיפה רק לשם השקטת המצפון, יהיה מותר להשרותו במים ולהוציאו משם ביד .
לסנן פסטה בשבת
פסטה שהתבשלה ביום שישי, וכעת מעוניין לחמם אותה, ישנה דרך לחמם על ידי שפיכת מים חמים על הפסטה המונחת בכלי, השאלה היא האם מותר להעביר במסננת את הפסטה על מנת להיפטר מהמים? תשובה: לא הואיל ויש כאן תערובת ואין להוציא מים שהם הפסולת מהאוכל ובמיוחד בכלי המשמש לברירה, אלא ישלה בידיו את הפסטה מהמים סמוך לסעודה .
מעשה שבת
חז"ל אסרו עלינו ליהנות מתוצאה של חילול שבת, בשבת עצמה, אבל לאחר השבת יהיה מותר ליהנות [רק למי שחילל במזיד, אסור לעולם ליהנות] .
על כן כאשר נערך קידוש בבית הכנסת לרגל שמחה או שמזמינים משפחה שאינה שומרת שבת לסעודת שבת, יש לבקש מהמשפחות להביא את המאכלים לפני שבת, ככה שלא יובאו ברכב בשבת (אם כבר קרה הדבר, הרבה מתירים מן הדין לאכול מהם , על סמך החשיבה שלא נעשתה פעולה הגורמת לשינוי במאכל, אלא רק שינועו ממקום למקום ) אני חושב שיש קצת זלזול לשבת, כאשר נהנים בשבת עצמה ממאכלים שבאו בחילול שבת.
מיון סכו"ם
אחרי שטיפת הסכו"ם אין למיין אותו מהערב לצורך סעודת היום, אלא יש לעשות זאת סמוך לסעודה, לפי העיקרון 'אוכל ביד ומיד' (להוציא את הדבר בו אני מעוניין ללא עזרת כלי המיוחד לברירה, וסמוך לשימוש בו).
לחילופין, אני רשאי בזמן השטיפה, להרים כל כלי הבא ליד, ללא הבחנה, ומהיד שלי להניח אותו בערימה המתאימה . יש מי שהתיר למיין אף לצורך סעודה אחרת, מהסיבה שאין כאן פסולת ואוכל המעורבים, שהרי כולם שווים בעיניו .
שעון שבת
אם קבעו שעון שבת מלפני השבת, והוא מדליק או מכבה מעצמו, הדבר מותר הואיל ואין פעולה אסורה נעשית בשבת על ידי יהודי.
אם מעוניינים לשנות במהלך השבת משהו בשעון השבת, כל דבר שהוא המשך המצב הקיים מותר, על כן כאשר האור דולק למשל, מותר לדחות את פעולת הכיבוי . כמו כן אם כעת האור מכובה, מותר לדחות את שעת ההדלקה. בניגוד לנאמר לעיל, דעתו של הרב מרדכי אליהו היא שאין לגעת כלל בשעון השבת במהלך השבת, בגלל מספר סיבות .
••
מקצת הלכות יום טוב
מותר לבשל כאשר משתמש באש קיימת ורק מעביר אותה בעזרת גפרור וכדומה.
מותר לבשל רק כאשר המטרה היא לצורך אכילה בו ביום, ולא כהכנה ליום חול או ליום טוב שני. אין היתר לבשל במיוחד סיר בפני עצמו, לצורך גויים או בעלי חיים.
אין היתר לכבות גפרור או מבער של גז. מותר להנמיך על מנת שלא יישרף המאכל.
כיצד ניתן לכבות הגז? 1. הרב עובדיה יוסף התיר בגרמא, כגון שמרתיח מים שיש לו בהם שימוש והמים כאשר גולשים הם מכבים את הגז . 2. אם יש לו שעון גז, יכוון אותו לכתחילה לפני שמדליק את המבעֵר. 3. ישתמש בבלון גז הריק, על ידי שיעביר לפני ההדלקה, קצת גז מהמלא לריק וישתמש בריק עד סיומו . 4. הרב דוב ליאור מגדיר את סגירת הבלון הנמצא מחוץ לבית, כאֵל כיבוי בגרמא המותרת ביום טוב . 5. הרבה התירו להניח כפית ליד המבער, באופן זה שהחיישן ההבטחה סוגר את הספקת הגז לאחר מספר שניות.
הבערה מותרת ביום טוב רק כאשר היא לצורך ה'שווה לכל נפש', על כן רבים אסרו את העישון מהסיבה הנ"ל, שהבערה זו היא מוגדרת כצורך רק עבור קבוצה מגדרית, ועל כן יש לברוח מההיתר של עישון (בכלל) ביום טוב.
מקלחת חמה ביום טוב
לבני אשכנז, יש שאסרו מכל וכל כשם שהדבר אסור בשבת , מאידך הרב דוב ליאור התיר בימינו להתקלח ממים שהוחמו מערב יום טוב, הואיל ומקלחת יום יומית נחשבת כדבר הצריך לכל נפש .
כמו כן כתב הרב אליעזר מלמד שכאשר יש צורך בדבר, כגון בחג שנפרס על יומיים, מותר להתקלח במים שאין יד אדם פעלה לחימומם (התחממו בבויילר לפני החג, בחג בעזרת דוד שמש, או בחג בעזרת בויילר הפועל על שעון שבת).
לבני ספרד, הדבר יותר קל, כי רמב"ם הגדיר את צורך הרחיצה כצורך שתיה, אבל הוא לא התיר להרתיח מים ביום טוב עצמו, בשביל לקלח את כל גופו באותם המים.
ביחס לראש השנה, יש מקום יותר להחמיר לפי רב מרדכי אליהו, שהרי בעשרת ימי תשובה, משתדלים לחשוש גם לדעות המחמירות.
••
צניעות
גילוי/כיסוי
אישה צריכה שתלך עם כיסוי ראש בביתה בנוכחות גברים זרים . אבל כאשר גבר (אפילו בעלה, אביה, אחיה, בנה) נוכח, אין ראוי שיהיו חלקי גופה מגולים, כאשר הוא מברך או מתפלל או לומד תורה . לא תמיד נעים לבעל להעיר על כך לאשתו ועל כן היא צריכה 'להגדיל ראש' בנידון.
במצב נתון, יכול הגבר להסיט את גופו באופן שלא יהיה מול גילוי הבשר/השיער , ולבני ספרד ניתן להסתפק בעצימת עיניים (גם אשכנזים יכולים לסמוך על כך בשעת הדחק ).
שירת נשים
ה'קול באישה ערווה', על כן חז"ל אסרו לשמוע קול זמר של אישה, על כן מן הראוי שאישה לא תדליק מכשיר נגינה בנוכחות בעלה, כאשר שרים בו זַמַרות. אם אינו מכיר אותן, יש מקום להקל מן הדין למרות שכדאי להימנע מכך, בגלל חשש הרהור לא כשר.
במצבים של אירוח ראוי שאישה לא תגביה קולה בזמן של שירה בנוכחות גבר/ים
זר/ים.
ריבוי חברים בבית
חז"ל הדריכו אותנו שלא להרבות רעים בתוך ביתו של אדם: 'רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע' . כלומר צריך להיזהר ממצב של 'סחבקיייה' כאשר באות או באים חברים של הבעל או חברות של האישה, כך לא נפרוץ את גדרי הצניעות, ויש להיזהר מכל הרחקה שחז"ל הוֹרוֹנוּ, כמו שאמרו בצבא 'הוראות בטיחות נכתבו בדם'. יש לשמור על הגבול הדק בין התעניינות נימוסית בשלום בן/ת הזוג של החבר/ה לבין חברות והתקשרות רגשית.
מצוות עונה
מצוות עונה היא מצווה חשובה, שההכנות הקודמות לקיומה מסייעות לעילוי מימושה. ראוי שכל זוג יקבע לימוד תורה משותף או/ו אמירת תפילה או תהלים לפני שלב החיבור הגופני. העסק הרוחני המקדים, נותן ערך ומשמעות אחרת לכל עניין החיבור, ומעלה אותו לרמה אחרת לגמרי.
אמצעי מניעה
מצוות פריה ורביה היא מצווה הראשונה בתורה, ויש באופן חוזר ונשנה שאלות על עיתוי ומינון וכד'. יש לבני הזוג להציב דמות של תלמיד חכם המהווה כעין מדריך לזוג גם בעניין הזה, מפני שהרוחות הנושבות בחוץ, הנן רוחות שאינן תמיד תואמות לרוח היהדות, וללא הדרכה נכונה, אנו עלולים למצוא את עצמינו מושפעים מתרבויות זרות.
קשר להורים
מצוות כיבוד הורים אינה מצווה קלה, במיוחד שלא תמיד יודעים מהן 'גבולות הגזרה'.
בעיקרון, מצווה זו עיקרה היא לתת שירות גופני להורים (בהורים צעירים/עצמאיים, עיקר הכיבוד הוא בכך שבאים לביקור ומתקשרים אליהם), כגון 'מלבישו מכסהו מאכילו מכניסו ומוציאו' . כלומר עיקר המצווה היא לעזור פיזית להורים בְּפַּנִים מחייכות , ובנוסף לא לנהוג כלפיהם בהתנהגות פוגעת הסותרת את מצוות מורא. על כן אין להתחצף כגון לסתור את דבריהם, כלומר את/ה רשאי/ת לחשוב אחרת מהם, אבל אל לך לומר להם 'מה אתם מבינים בחיים שלכם'!
כל דבר נוסף אינו בגדר מצוות כיבוד, ועל כן אין על הצאצאים חובה לציית להורים בשאלה היכן לגור, מה ללמוד, עם מי להתחתן והיכן לרשום את הילדים ללמוד. יש שכתבו שאם אי הציות גורם צער להורים, הרי זה כלול במצות מורא אב ואם , אבל הדבר אינו מוסכם, בגלל כל אחת משתי הסיבות הבאות:
א. כאשר הציות להם סותר ערך אחר, כגון שאני מעוניין להתחתן עם פלונית וזה לא מקובל על הורי, אני מעוניין ללמוד תורה והורי מתנגדים, אני מעוניין לעלות לארץ ישראל, וזה מנוגד להשקפת הורי.
ב. לא להציף את הנושא באופן שייגרם להם צער [אבא מתנגד שאקנה דירה בעזרת משכנתא, מבחינתו אני עדיין גר בשכירות אבל האמת שכבר קניתי את הבית בעזרת משכנתא, ועד יום מותו של אבא, הוא חשב שאני שוכר דירה (מבוסס על סיפור אמיתי) אני לומד הנדסת בניין למרות שאבא משוכנע שאני לומד ראיית חשבון].
כמו כן חשוב לציין שמצוות הכיבוד היא מממון ההורים, זאת אומרת שאני מחויב להכין מרק לאמא, אם יש לה צורך בכך, מהכסף שנתנה לי בשביל קניית הירקות. אמנם הזמן שלי משועבד למצווה זו, אבל הכסף שלי לא מגוייס לצורך זה, אלא אם כן אין להורים כסף, ואז אני מחויב בגדרי צדקה .
••
מזוזה
איזה פתח חייב?
על מנת להתחייב בקביעת מזוזה, צריך שיהיה לפתח משקוף וכן שתי מזוזות (אלו הבליטות שיש משני צידי הפתח) ולכל הפחות מזוזה מצד ימין . כמו כן צריך שיהיה החדר בגודל של 1.92 על 1.92 מטר. אם ישנו השטח הנ"ל אבל לא ניתן לרבע כנ"ל, יש לקבוע ללא ברכה .
האם צריך לבדוק מזוזות?
מזוזה בבית פרטי נבדקת כל שלוש וחצי שנים . יש להיזהר בפתיחה עצמה שלא לקלקל וכן בהחזרה, כי האותיות עלולות לקפוץ בגלל הגלגול. יש להחזיר את המזוזה למקום, אחרי שעוטף אותה בעטיפת ניילון, על מנת למנוע רטיבות וקלקול המזוזה.
אם לא החזירה מיד אחרי הוצאתה, יברך שוב בקביעתה מחדש 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קביעת מזוזה' .
האם יש ברכה?
כן, לפני שקובע אותה, נוסח הברכה כתוב לעיל בסעיף הקודם. אם לא ברך לפני קביעתה, יש הרבה פוסקים הכותבים שניתן לברך כל עוד היא קבועה בפתח (זו דעת רבי עקיבא איגר והרב שלום משאש אינו סבור כך) .
האם מרפסת חייבת?
אחד התנאים שיש כדי לחייב פתח במזוזה, זה העובדה שיש לחדר גג, דבר שאינו קיים ברוב המרפסות, על כן יקבענה ללא ברכה, אבל במקרה וניתן להיכנס לבית דרך אותה מרפסת, יש לקבוע אותה מימין הנכנס בברכה .
מה דין חדר הכביסה?
בהלכה כתוב שבית מרחץ ובית כיסא פטורים ממזוזה הואיל ואינם בית של כבוד . בימים עברו מכונת הכביסה היתה בחדר השירותים, אך כיום היא חדר בפני עצמו, מה לפי זה דין חדר כביסה? נראה להכריע שאם מביאים לשם כביסה שהיא בגדר נקיה יחסית יקבע מזוזה אבל אם זה משמש לבגדי קטנים המלוכלכים מלווים בריח נודף, המקום פטור ממזוזה.
האם גם מחסן חייב?
אם זה עומד בגדרים של: גודל (ארבע על ארבע אמות) ויש דלת גג משקוף מזוזות, חייב בברכה .
מה הדין בשוכר דירה?
חז"ל למדו אותנו שמזוזה היא חובת הדר , ועל כן השוכר בית בארץ ישראל חייב מיד במזוזה (בחו"ל רק אחרי שלושים יום) על אף שהבית אינו בבעלותו . הואיל וישנו איסור להוציא את המזוזות בסיום החוזה , אני ממליץ לשדל מלכתחילה את בעל הבית שישילם על המזוזות ותשארנה אצלו בעזיבת הדירה, ככה ששאלת נטילת המזוזות לא תעלה.
במקרה ואתם נכנסים לדירה שיש בה כבר מזוזות, ואתם חוששים לכשרותם או להידורם, מומלץ להביא מזוזות משלכם ולקבוע אותן בִּמְקום מה שיש, לשמור על המזוזות הישנות ולהחזירן לפני עזיבת הדירה.
מה הדין בעסק?
אם ישנים גם באותו מקום יש לקבוע בברכה. אם לא ישנים, אבל יש שם רהיטים הנשארים יומם ולילה, לפי הרב מרדכי אליהו יש לקבוע בברכה מדין אוצר, ואילו לפי פוסקי אשכנז אין לכתחילה לברך על כך .
••
דיני חסד
צריך לדעת המצוות חסד אינה רשות אלא חובה, ועל כן מי שיש יכולת בידו להלוות כסף למי שזקוק להלוואה, אם יכול להבטיח את עצמו (מברר שמדובר באדם ישר, שיש לו יכולת לפרוע, ומבקש להחתים ערבים) הוא חייב להלוות לו, וזה לא רק בגדר רשות או מידת חסידות.
מידה טובה לצאת ידי חובת חסד בכל האופנים המזדמנים, כגון השאלת דירה לשבת לשכנים הצריכים אותה בשביל אורחיהם, לקחת אנשים טרמפ ללא בקשת השתתפות בהוצאות הנסיעה וכן על זה הדרך...
••
נזקי שכנים
לפי ההלכה, מותר לאדם לעשות בתוך שלו בית מלאכה למרות שיהיה מכך רעש לשכנים , אבל ביחס לפתיחת חנות השכנים יכולים לעכֵב בגלל הרעש של הנכנסים והיוצאים. אם יש חוקי עזר עירוניים המצמצמים את הנאמר עד עתה, המנהג מחייב בגלל שמי שנכנס לגור, על דעת כן נכנס.
הרמ"א מוסיף שכל מה שנאמר שהיזק רעש הבא מבית שלי לשכנים אי אפשר למחות בו, זה 'דווקא אם השכנים בריאים אבל בחולים והקול מזיק להם, יכולים למחות' . על כן ניתן למחות בכלב נובח השייך לשכנים, אם השכן בגדר חולה.
כדאי לא להגיע בדברים ההלו לשורת הדין, אלא מדין ואהבת לרעך כמוך, כל מי שמתכנן לעשות מסיבה בביתו או בחצירו יטול רשות משכנים, ובתור עצה אני מציע שיתן להם תפקיד בארגון, ככה שהם ירגישו חלק מהשמחה, ואז לא יבואו למחות.
••
מעשר כספים
יש מחלוקת בפוסקים האם יש חובה לתת מעשר כספים או שזו חומרא/הנהגה טובה. ההלכה היא שזו הנהגה טובה ולא חובה גמורה . מניסיון של רבים, הנהגה זו מאוד משתלמת, כי הקב"ה מחזיר בכפל כפליים. הרב שלמה אבינר רגיל לציין שגם אמירת קדיש אחרי הנפטר אינה אלא רק מנהג ולא דין גמוּר, ועַם ישראל אוחז במנהג זה בכל הכוח.
כמה נותנים?
יש דעה שיש לתת חומש (20 אחוז) והדעה הרווחת היא לתת עשירית.
ישנם כמה דעות כיצד לחשב את ההכנסות שמתוכם יש להפריש מעשר כספים. יש שאמרו שמסתכלים על הנטו, לאחר ששילמת את כל ההוצאות שיש עליך (שכר דירה, מחיה, מוסדות לימוד, שכר דירה וכו') ויש אומרים שיש לקזז רק את ההוצאות הנולדות מעצם זה שיצאת לעבודה, למשל יש לקזז את דמי המטפלת, כי אילו היית נשארת בבית, לא היית מוציאה הוצאה זו.
למי נותנים?
כדאי מראש לומר שני דברים: א. אני מקבל על עצמי הנהגת מעשר כספים בלי נדר. ב. הכסף מיועד לכל צרכי מצווה ולאו דווקא לעניים ממש.
מי שמצבו דחוק ורוצה בכל זאת לקיים הנהגה חביבה זו, יכול לרשום בפנקסו כמה הוא חייב ויפרע כאשר ירווח לו .
מי שזן את בניו ובנותיו כאשר הם גדולים, כלומר כאשר הוא אינו מחויב למזונותיהם מצד הדין, יכול להחשיב את כלכלתם כמעשר כספים , ועליו נאמר: 'אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל־עֵת', פירש רש"י: 'שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם'. הרב אברהם שפירא הטיב להדגיש, שמי שרוצה לזכות למדרגת קרבת ה' לא יסתפק בנתינת צדקה רק לבני ביתו, אלא יטיב גם עם מעגלים יותר רחוקים, ועל כך הביא רמז מן הפסוק: 'וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ', כלומר המידה הנ"ל של 'בכל עת' לא תביא אותך אל הקודש.
••
לימוד תורה
לימוד התורה הוא חובה בכל בית יהודי עד כדי כך שחז"ל אמרו: 'כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו' . האידיאל הוא ללמוד בבית מדרש, אבל הואיל וישנן שעות שאינו יכול לצאת מביתו, צריך לייחד מקום בבית שיהיה כעין בית מדרש, שתהיינה בו המינימום של הפרעות בלימוד.