הד (רחל)

הֵד\רחל בלובשטיין

זָכוֹר אֶזְכֹּר: מֵעֲבָרִים
נִצְּבוּ הָרִים כְּנֵד;
מֵרֹאשׁ פִּסְגָּה בְּשִׁיר אַרְעִים
אֶקְרָא: הֵידָד, הַנְּעוּרִים!
וַיַּעַן הֵד.

עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז,
פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר.
אַךְ הֵד-הָרִים צָלוּל וָעָז
אַךְ הֵד-הָרִים עַתָּה כְּאָז
זָכוֹר אֶזְכֹּר.

אַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר הִצִּיל
לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד –
וְלוּ רַק דְּמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל,
וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִּיל,
וְלוּ רַק הֵד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).