הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/Introduction

Handwritten comments Rabbi Yisrael Meir Mizrachi ztz"l (approx. 1700-1756) on the laws of Sh'hitah, T'reifot, and Kashrut (Yoreh Deah part 1)

The author of most of the comments is no mystery; he wrote his name, Meir, at the end of four comments,^[1] and his full name, Meir Mizrachi, at the end of two other comments.^[2] However, there were a number of rabbis named Meir Mizrachi, therefore we needed to identify exactly which one was the author.

The first clue to the identification was that he mentions his older brother in many comments, and clearly holds his opinions and halachic decisions with great regard. The second clue to the identification was the date – the comments were written on the first edition of the P'ri Hadash, printed in 1691, and all of the many responsa and other s'farim quoted in the comments were printed before or during the early 1700's, usually before. This brought us to the hypothesis that we are talking about Rabbi Yisrael Meir Mizrachi. Rabbi Yisrael Meir Mizrachi was born approximately in the year 1700, and was orphaned at age six. He was subsequently raised and taught by his older brother, Rabbi Nissim Haim Moshe Mizrachi, who himself became a tremendous hacham, and indeed became the Rishon L'tziyon, the Chief Sephardic Rabbi in Jerusalem.

To test the hypothesis, we checked the books of responsa written by Rabbi Yisrael Meir Mizrahi, P'ri HaAretz,^[3] to look for similar expressions and parallel passages. Indeed, we found that both are plentiful. As far as expressions, it suffices to note that he refers to his older brother a number of times in a special way: מר אחי יפת הגדול. The expression appears in rabbinical literature only occasionally, yet appears four times in the comments,^[4] and at least eight times in P'ri HaAretz.^[5]

A number of parallel passages between the comments and the Rabbi Yisrael Meir Mizrachi’s Sefer P'ri HaAretz verify the identification conclusively. The following nine parallel passages have been noticed, and there are probably more.

Comment	P'ri Haaretz (Vol. I Yoreh Deah)
סימן ל"ט פר"ח סעיף ט' הגה על "סירכה שהיא ממקום למקום באונה באומה עצמה".	סימן א
סימן ל"ו סעיף ב'	סימן ג
סימן כ"ג סעיף ב'	סימן ד
סימן ל"ה פר"ח ס"ק כ"ה הגה על "אינה נחשבת אלא לאחת פי' להטריף"	סימן ה
הגה סימן ל"ג פר"ח ס"ק ב' הגה על "וצ"ל אבל עם הטולטלת טריפה	סימן ו
סימן ל"ד סעיף א' הגה על "גרגרת שנפסק רוב חללה"	סימן ז
סימן ל"ט סעיף ז' הגה על "אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת"	סימן ח
סימן מ' פר"ח ס"ק ה' הגה על "אבל מצאתי בספר שער השמים"	סימן ט
סימן מ' סעיף ג' הגה על דברי הרמ"א "אם ראש המחט כגרעין של המרה כשרה"	סימן י

As an example of a parallel passage, we present the parallel to סימן ג of P'ri HaAretz:

נוסח ההגה	נוסח פרי הארץ	הערות
נסתפקתי אם נגל[ד] קרום העליון של חיתוך האונות ונמצא סירכא מחיתוך לחיתוך באותו המקום שנגלד מה דינו. תשובה – לכאורה היה נ"ל להביא ראיה להתיר ממ"ש מוהרי[ט"ץ] בתשו' סי' נ"ט שאם היה בועה בחיתוך וסירכא יוצאת מעל הבו[עה] ונסרכה לחיתוך שכנגדו: והעל[ה] הרב הנז' להתיר והביא ראיה מדברי הראב"ד יע"ש: ומינה היה נ"ל לכ[או'] להתיר דמאחר שהיא סרוכה למקום המגין דהיא כשרה ולא אמרי' דהוו תרתי לריעותא. אמנם אחרי רואי ראיתי שמה שפסק מוהריט"ץ בדין הנז' מוהריק"ש[6] חלק עליו שכתב וז"ל סירכ[א] היוצאת מן הבוע[ה] אף מחיתוך לחיתוך טריפה משום דלא הוי רביתא כי מפני הבועה א"א לשכ[ב] זו על זו כמו ששוכבות כשי[ש] סירכא לבד או נקב וכ"כ הרוק[ח][7] יע"ש עכ"ל: ו[עי'?] הפר"ח סי' ל"ט ס["ק] כ"א יע"ש: הנה עיניך הרואות שדין מוהריק"ש ה[וא] האמת ואין קיום לדברי מוהריט"ץ שרצה להסתייע מדברי הראב"ד, לא הוי סייעתא משום דכיון הא? בועה א"א לש[כב] זו על זו ול[א] מקום רביתא מוהריק"ש: א[מנם] מכל מקום נ[ראה] דבנ"ד דליכא אפשר לשכב [זו] על זו ושפי[ר] מקום רביתא ו[אף?] מוהריק"ש יודה ב[זה] להתיר מהטע[ם] האמור. זו נ"ל מאיר מזרחי (חתימה)	שאלה – אם נגלד קרום העליון שבין חתוך האונות ונמצא סירכא מחיתוך לחיתוך באותו מקום שנגלד אי מטרפין או לא. תשובה – לכאורה נר' להביא ראיה להתיר ממ"ש מהריט"ץ סי' כ"ט שאם יש בועה בחיתוך וסירכא יוצאת מעל הבועה ונסרכה לחיתוך שכנגדו דכשרה, והביא ראיה מדברי הראב"ד יע"ש. ומינה ה"ה בנ"ד דמאחר שהיה סרוכה למקום המגין דהיא כשירה, ולא אמרי' דהוו תרתי לריעותא. אמנם ראיתי דמהריק"ש חלוק עליו בזה שכתב וז"ל סירכא היוצאת מן הבועה אף מחיתוך לחיתוך טרפה משום דלא הוי מקום רביתא כי מפני הבועה א"א לשכב זו על זו כמו ששוכבות כשיש סירכא בה או נקב וכ"כ רוקח ע"כ והביאו הפר"ח סי' ט"ל ס"ק כ"א. והיו עיניך רואות שדין מהריק"ש הוא האמת ודברי מהריט"ץ אין להם קיום. ומה שנסתייע מדברי הראב"ד לא אירייא משום דכיון דאיכא בועא א"א לשכב זו על זו ולא הוי מקום ריביתא. ומ"מ נלע"ד דבנ"ד דליכא בועא אפשר לשכב זו על זו ושפיר מיקרי מקום ריביתא ואף מהריק"ש יודה בנ"ד להתיר. כנלע"ד איש צעיר מאיר.	יש לתקן פרי הארץ סי' (כ"ט) [נ"ט]

Sometimes we find comments that were written in several stages, as the author first developed an idea, and then rejected it, as in the following comment. In P'ri HaAretz סימן ח, he wrote only his conclusion, without mentioning that this is his later opinion. In the actual handwriting of the comment, one can discern that he changed the last couple of words of his earlier comment when he wrote its later continuation, as we wrote in the footnote.

נוסח ההגה	נוסח פרי הארץ	הערות
תמונה 91209: מצאתי כתוב שאם סירכה יוצאת מהדופן שכנגד האונה מהבשר שבין הצלעות ונסרכה לחידוד הריאה, מיהו הסירכה היא ארוכה שראשה הא' היא בבשר שבין הצלעו' וראשה השני הוא בלב או (לשמיונית) [לשמנונית] הלב וכיוצא ובאמצע הסירכא סרוכה האונה בחידודה דכשרה, דלא חשבינן לה כאלו סרוכה לשומן הלב[8] וכיוצא [ל]הטריפה, אלא אמרינן שהסירכא יצתה מן [ה]דופן מן הבשר ובין הצלעות וכשרה [דה]דופן סותמתה. כך מצאתי בכ"י מס' ר' יעקב בר [מ]שה בכרך חמישי [ואלה] דברי טעם ע"כ. ומיהו[9] היה נלע"ד [ד]גם באומה שנסרכה [ע]"ג ראשה הא' [לד]ופן ויש מכה בדופן וראשה השני ללב וכיוצא ובאמצע הסירכה בחידודה של האומה [סר]וכה לה כשירה, [ד]תלינן בדופן [ה]ואיל ואיכא מכה [דר]וב הסירכה היא מן הדופן את זה [נ]לע"ד להלכה ולא [ל]מעשה. מאיר (חתימה). תמונה 91334: לעיל כתבתי בשם ספר כ"י של [ר' יע]קב בר משה שהסכים [להתי]ר באונה שנסרכה בחידודה וראשה א' לדופן וראשה השני לשומן הלב יע"ש: ובודאי שאין דבריו נראין בזה כלל שהרי הרשב"א [בתש]ו'[10] סי' קי"ב כתב בסוף התשו' אבל חיתוך השיפולין אינן עומדין במצר אלא פונין הם כנגד החלל ואין כאן סתימת דופן וכו' יע"ש.[11] וכיון שכן הדבר פשוט שאף בנדון זו שמצאתי יש להטריף דאין כאן סתימת דופן. וכיוצא בו מצאתי בתשו' מוהריט"ץ סי' ל"ז שמכח תשו' זו של הרשב"א הסכים להטריף בסירכא היוצאת מגב הריאה וסרוכה אל הדופן ונמשכת אל(א) שיפול האונה ומשיפול האונה אל שומן הלב והסכים להטריף יע"ש. וכיון שכן לית דין צריך [בשש][12] דבנדון הנז"ל הדבר פשוט להטריף: מיהו נלע"ד דביש מכה בדופן אם הסירכה יוצאת מגב האומה או משיפולי או מבפנים או מחידוד ונסרכה אל [רא]שה השני אל שומן הלב וכיוצא נלע"ד דכשרה דהא לא הוי טעמו משום הגנה אלא משום דתלינן ריעותא בדופן ולא בריאה, וכמ"ש המחבר בשם רדב"ז ודוק מאיר מזרחי (חתימה).	מצאתי כתוב שאם סרכה יוצאת מהדופן שכנגד האונה מהבשר שבין הצלעות והסרכה הוא לחידוד הריאה וארוכה שראשה הא' היא בבשר שבין הצלעות וראשה הב' היא בלב או לשמנונית הלב וכיוצא ובאמצע הסירכא סרוכה האונה בחידודה דכשירה, ולא חשבינן לה כאלו סרוכה לשומן הלב וכיוצא אלא אמרי' שהסרכה יצתה מן הבשר שבין הצלעות וכשרה דדופן סותמתה. ולעד"ן שאין זה מחוור שהרי הרשב"א סי' קי"ב כתב אבל חיתוך השיפולין אינן עומדין במצר אלא פונין הם כנגד החלל ואין כאן סתימת דופן וכו' יע"ש. וכיון שכן הדבר ברור בנ"ד להטריף דאין כאן סתימת דופן. וכיוצא בזה מצאתי בתשו' מהריט"ץ סי' ל"ז שמכח תשו' הרשב"א הנז' הסכים להטריף בסרכה היוצאת מגב הריאה וסרוכה אל הדופן ונמשכת אל שיפול האונה אל שומן הלב יע"ש. מיהו נלע"ד דביש מכה בדופן אם הסרכה יוצאת מגב האומה או משפולי או מבפנים או מחידוד ונסרכה אל הדופן וראשה הב' אל שומן הלב וכיוצא יש להכשיר דהא לא הוי טעמא משום הגנה אלא משום דתלינן ריעותא בדופן ולא בהריאה, וכמ"ש הפר"ח סי' ט"ל ס"ק מ"ו בשם הרדב"ז יע"ש כנלע"ד.	כאן רואים התפתחות דעתו בענין. קודם כל, בפרי הארץ הוא לא מבאר איפה "מצאתי כתוב", אבל בהגה מפורש שזה כתב יד של רבי יעקב בר משה. ולא ידוע לי איזה רבי יעקב בר משה מדובר, ואפשר במהר"י בי רב. ושנית, מתחילה הוא לא דחה את דעת הכותב, ורק אחר כך דחה אותו מכח הרשב"א ומהריט"ץ.

In another two instances, we find that what he writes in P'ri HaAretz as one comment, was written in our comments as a first part, and later as an addition.^[13] The two parts can be distinguished by the color of the ink and the quill used to write. These instances have importance that will be explained at the end of the introduction.

Rabbi Yisrael Meir Mizrachi learned in the Yeshivat Beit Yaakov Firira in Jerusalem, which was founded by Mr. Yaakov Firira (of Amsterdam) at the request of Rabbi Hizkiyah de Silva, author of the P'ri Hadash. Rabbi de Silva presided as its first Rosh Yeshiva, until he passed away in the year 1695. Not surprisingly, the students of the yeshiva considered his commentary as fundamental to understanding the Shulhan Aruch, and thus the comments printed here were written in the margin of the first edition of the P'ri Hadash on Yoreh Deah (printed in Amsterdam, 1691). Given that Rabbi Yisrael Meir Mizrahi learned in the yeshiva a mere twenty years or so after the P'ri Hadash passed away, and given that the writings of the P'ri Hadash were in the possession of his son, Rabbi David de Silva, who lived in Jerusalem, Rabbi Mizrahi had access to the writings themselves. Thus, we discover a comment in which he refers to having seen a comment by the P'ri Hadash in his very own handwriting.^[14] Rabbi Mizrachi learned and later taught in Yeshivat Beit Yaakov Firira, and at the end of his life, presided as its Rosh Yeshiva.

A similar volume, Rabbi Yisrael Meir Mizrachi’s handwritten glosses on Orah Haim with the P'ri Hadash, is held in the library of the Karlin-Stolin Rebbe, in Giv'at Z'ev, Israel. The comments are written in the same format and style, and were printed in Kovetz Beit Aharon V'Yisrael Volume 21 pps. 7-13.

The volume was owned by Rabbi Yisrael Meir Mizrachi, as he writes at the beginning of the volume: “Hashem had grace upon me, and granted me this, as well.^[15] I, Yisrael Meir son of the honored Yosef Mizrachi, s”t.”^[16] His name is written as an official signature, in the elaborate style of Sephardic scholars of his times. Another exemplar of this official signature exists on a deed of the Beit Din of Jerusalem regarding the use of a particular courtyard,^[17] which he signed during the month of Tamuz, 5497 (1737). Later, we find the signature of the owner Eliyahu son of Moshe Kashi (Kashimallak), of Mashad, Iran. In between the two, there must have been other owners, but only one left his highly elaborate – and thus almost ineligible^[18] – signature on the book.

Although the majority of the comments are in the handwriting of Rabbi Yisrael Meir Mizrachi, and a number are signed by him as well, there are a few comments that are signed by others. We have a comment from Rabbi Yisrael’s son, Rabbi Shlomo Chiyya, and at the end of the volume, we have a comment from his illustrious brother, Rabbi Nissim Haim Moshe Mizrachi.

The comments that were written in two parts (as mentioned above), as well as his personal signature on the first page, prove that indeed this copy of the Shulhan Aruch with the P'ri Hadash was Rabbi Yisrael Meir Mizrachi’s original volume, in which he wrote his comments with time. Although there have been cases where copyists copied marginal notes from one book to the margins of another, a copyist does his entire job consecutively, and then goes to work elsewhere; he will not copy a comment, and then return years later to copy a newly-made addition to that comment. Therefore, it is clear that what is printed in P'ri HaAretz was copied from these comments and edited, and certainly not vice-versa, nor is this a copy made by a student, or even by him himself. This is the original, in which we can see how the author put forth and honed his ideas and proofs, until they were ready to be disseminated.

1. סימן ז' פר"ח ס"ק א', סימן כ"א פר"ח ס"ק ו', סימן כ"ח סעיף ח', וסימן ל"ט סעיף ז'.
2. סימן ל"ו סעיף ב', סימן ל"ט פר"ח ס"ק מ"ו.
3. P'ri HaAretz is a three-volume collection of responsa, organized roughly according to the order of the Shulhan Aruch. The first colume was printed by the author during his travels, in Constantinople in the year 5487 (1727). The second volume was printed posthumously in Salonika by his son Rabbi Shlomo Mizrachi in the year 5515 (1755), and the last volume was printed many years later by his descendant Rabbi Elazar Eliyahu Mizrachi in Jerusalem, 5665 (1905).
4. סימן כ"ג סעיף ב', סימן ל"ה פר"ח ס"ק כ"ה, סימן ל"ט סעיף ט', סימן נ"ו סעיף ט'
5. חלק א' יו"ד סימן א', סימן ד', אבן העזר סימן ג', אבן העזר סימן ה', חושן משפט סימן ה', חושן משפט י"ב, בשקלא וטריא על הרמב"ם הל' עבודה זרה פ"ט ה"א, ובחלק ג' סימן ו'.
6. סימן לז על סעיף ב, וז"ל: ומעשה בא לידי סירכא היוצאת מהבועה קשה גדולה כאגוז שהחיתוך לחיתוך והטרפתי משום דלא הוי מקום רביתא כי מפני הבועה הגדולה אי אפשר לשכב זו על זו כמ ששוכבות כשיש סירכא לב או נקב, וכן כתב הרוקח "כל מקום" כו', עיין בארוך, עכ"ל.
7. הלכות טרפות סי' שפ"א אות ו' וז"ל: כל מקום שיש סריכות חוט בבועא טורפין, עכ"ל.
8. כתוב כאן (וכצ), ונמחק ע"י המחבר.
9. רואים בכתב היד שהמחבר עשה כאן תיקון. העתקנו את הכת"י לפי תיקון שנעשה בו. ולפני התיקון, במקום " ע"כ[=עד כאן]. ומיהו " נראה שהיה כתוב "הן. וכפי זה".
10. שו"ת הרשב"א חלק א'.
11. וזה לשון הרשב"א בסיום דבריו "ואין כאן סתימת דופן ובמה תחזור להכשרה, דקרום לבד שעלה עליה אינו קרום. ולפיכך נראה לי הלכה למעשה שהוא אסור".
12. על פי ברכות דף מ' ע"א.
13. פרי הארץ סימן ט' שמקבילה לסימן מ' פר"ח ס"ק ה', ופרי הארץ סימן ז' שמקבילה לסי' ל"ד סעיף א'.
14. סימן צ"ט פר"ח ס"ק ח'. The handwritten comment was later published by Rabbi David de Silva, as we explain in our footnote there.
15. Combination of two verses, B'reishit 33, 11 and 29, 23.
16. S"t is the abbreviation of Sin Tin (dust and ashes), a humble expression used by many Sephardim.
17. Preserved in the collection of Meir B'nayahu z"l, T'udot 115.3, microfilm F 76913 in the Jewish National Library in Jerusalem. It is actually the fourth picture in the 115 series, not the third as catalogued.
18. The signature seems to be comprised of three names. The first is not decipherable, the second seems to be Becher, a common Sephardic name, and the third appears to be Zebrani, Zabrani, Zebrano, or something of that sort (perhaps similar to the well known name Zafrani).