הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/נה

סימן נ"ה סעיף ב', הגה על "עצם הקולית"

91807 ואם לא שף מדוכתיה אלא שהאסיתא[1] שמונח בו הבוכנא נשברה לשנים וחציה היא עצם וחציה השני לא נמצא בה עצם אלא בשר לבדו. הסכים בס' בית יעקב[2] להטריף בסי' צ"ד מטעם דסופה לשוף מדוכתא כיון שבחציה אינו אלא בשר, יע"ש.

ולעד"ן דאף כשנשברה האסיתא לשנים אפי' שהעצם שם אפשר דטריפה משום דע"י השבירה מתנועעת האסיתא וסופה לשוף מדוכתה:


סימן נ"ה סעיף ה', הגה על "והאבר אסור מדרבנן"

91814 ואם ילדה והטילה ביצים ולא חתכו אותו האבר, הסכים בס' בית יעקב סי' י' להתיר כיון שאינו אלא דרבנן יע"ש[3].


סימן נ"ה פר"ח ס"ק כ"ג, הגה על "סתם גידין סופן להתקשות"

91820 לא ידעתי היאך לא תמה על הב"י בזה. חדא דאם כדברי מר"ן הב"י ק' דאמאי הר"מ בפ"י מה' קרבן פסח דין י' כתב גידין הרכין שסופן להתקשות וכו', אמאי הוצרך לפרש כיון דסתם גידין סופן להתקשות. ותו דאם איתא דכל הגידין סופן להתקשות א"כ הך בריתא דמייתי הש"ס פסחים דף פ"ד ע"א תניא כותיה דרבא כל הנאכל בשור הגדול וכו' וגידין הרכין נידונין כבשר, הוא הפך מזה ולא אתיא לא כר"ל ולא כר"י לפי המסקנא דהדר ביה לגבי דר"ל, כיון דאינהו סברי דכל גידין סופן להקשות לדעת מר"ן וזה תימה וצ"ע.

סימן נ"ה סעיף י"ב, הגה על "אבל אם לא חזר למקומו הראשון"

91826 ואם לאחר שאכלו העוף מצאו שהיה שבר על שבר, יש לאסור הכלים שנתבשלה בהם. אמנם, אם נמלחה עם חתיכות בשר, אין צריך ששים להתיר שאר הבשר, כן הסכים הב"ח בתשו' סי' קל"ט יע"ש[4].


סימן נ"ה סעיף י"ב, הגה על "זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה טריפה"

91830 לא הוי ודאי טריפ[ה] אלא ספק טריפה דחיישי' שמא יצא לחוץ וכמו שכתב מרן הב"י ז"ל[5] יע"ש. ונפקא מינה דאי שהתה י"ב חודש או הטילה ביצים, דכשרה כדין כל ספק טרי[פה]. דאי הוה אמינה דהוי ודאי טריפה פשיט[א] דלא מהני לא הטלת ביצים ולא שהיית י["ב] חדש כנודע, וזה פשוט ודוק.



[1] ע"פ גמ' חולין נב ע"א וז"ל הגמ' שם "בנשתברו בין בנעקרו בשנעקר הבוכנא ולא אסיתא לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני צדדים" רש"י מפר שם וז"ל אסיתא - חור שבחוליא שהצלע תחוב בו היינו בחצי חוליא: מרן הב"י מביא את הר"ן וז"ל: פירש הר"ן קשר השדרה נקרא חוליא ויש בו בית קיבול שנכנס הצלע לתוכו כבוכנא בתוך אסיתא שהיא המכתשת והיד שלה נקרא בוכנא וכיון שנשבר אותו בית קיבול של הצלע הרי היא טריפה אף ע"פ שגופו של קשר השדרה קיים:

[2] לרבי יעקב ב"ר שמואל מצויזמיר, נדפס בדירנפורט שנת תנ"ו, ונזכר בהגה לעיל סימן א' סעיף ב'.

[3] ביד אפרים בשם שו"ת שאת יעקב (ח"א סי' נג') במקרה שהבהמה מותרת והאיבר אסור התיר לגמוע את חלבה.

[4] בגליון מהרש"א כתב במקרה כזה לגבי כלים שא"א להגעילן שמותרים אחר מעל"ע. וכעי"ז הובא בפת"ש (ס"ק ט"ז) בשם הנודע ביהודה וז"ל שם: עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סימן כ"ג שכתב בעצם הקולית בעוף שנמצא שבור והשבר נתחבר אך לא שבר אל שבר יחדיו ידובקו, יש להתיר הכלים שאינן ב"י ואף שהוא ספק שמא לא היה הבשר שלם ויפה מ"מ ספק דרבנן הוא לענין הכלים, אך כלים שאפשר בהגעלה יגעילם דמיקרי דבר שיל"מ כי הוצאות הגעלה דבר מועט הוא ע"ש.

בפת"ש (ס"ק י"ז) מביא תשובות רידב"ז (החדשות ס"ס שצ"ג), ושם מבואר דאם לא נראה מבחוץ שבר ומבפנים נראה שהשבר התאחה, כשר. וז"ל הפת"ש "אבל אם הבשר לא נשתנה כלל ממראיתו, לא מבחוץ ולא מבפנים, אע"פ שהעצם מורכב קצתו על קצתו כשר, דודאי נתרפא יפה, דאלת"ה הרי הוא מכחיש את המוחש כו'. ואם תאמר לגמרי אסרה מהרי"ק ז"ל, לא צייתינן ליה לאבד ממונם של ישראל בכדי ע"ש".

[5] הב"י בסוף הסימן בשם מהרי"ק וז"ל: אע"פ שנתחברו שני העצמות הנשברים וקרם עליהם עור ובשר אסור, דאין זה מוציאנו מידי ספק שמא יצא לחוץ, כ"כ מהרי"ק בשורש נ"ח.