הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/נג

סימן נ"ג סעיף ד', הגה על "נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אחר כך טריפה"

הערת העורך: הגליון הימיני מכוסה בנייר ואי אפשר לקראו, והשתדלנו להשלים את החסר מדעתנו.

עיין מה שהקשה עליו בס' באר [ש]בע דהא קי"ל [כ]מ"ד בספק [ס]פקא אפי' בדאוריתא אזלינן לקולא [וכי]ון שכן אמאי פסק דטריפה. ואפ' לפי מ"ש הפר"ח בכאן בס"ק ט' [דא]ע"ג דאיכא ס"ס טריפה משום דספק הבא מחמת חסרון חכמה לא הוי ספק [ע"]ש, איכא ספק [אח]ר שמא לא [מט]רפינן אלא [XX] בשמוטה [X]א מדין הגמ' [ה]רי למה דהלכה ?ת דמטריפין [??] שבורה [א]פ' אם נאמר [דהל]כה כדעת [המ]מטריפין אף' [ש]בורה בכאן [ה]א ספיקא [מ]דינא שמא [נ]שבר מחיים [ויש] ספק ספיקא [??] מנלן לפסוק [??]ה. אמנם [מר] אחי תירץ דמ"ש דטריפה איירי [שב]דקנו הריאה [ונ]מצאת נקובה שנסתפק לנו [אם] הוא מחיים [או ל]א דכפי זה [תירו]צו דליכא תו [ספ]ק ספיקא ולכך [הדי]ן דטריפה [מט]עם ספק אי מטרפינן בשבורה או לא. הא לא הוי ספיקא מאחר שכבר פסק מר"ן להטריף אפי' בשבורה תו לא הוי ספיקא ודוק.

[הוספה מאת מגיה אחר:] עיין בשמלת בנימין סי' מ' וסי' ן' מה שהצריך בזה להתיר יע"ש.


סימן נ"ג פר"ח ס"ק ד', הגה על "דשמא איעכול ניבי'"

לא ידעתי מה טרפות יש בזו שאפי' אם איעכול ניביה דיד לא מטרף בזה שהרי מר"ן ז"ל בב"י תמה על ספר דקדמון שכתב הא באיעכל ניביה גבי יד וכתב עליו לא ידעתי מה עניין איעכול ניביה לכאן דכי איעכול ניביה דיד לא מטרפן בזה יע"ש. ומעתה עיניך הרואות שאין לחוש למ"ש הב"ח. ותמהני על הרב המחבר איך לא השיגו ואדרבה הסכים להטריף בבהמת גוי, ולע"ד אין להטריף בזה כלל ודו"ק.


סימן נ"ג פר"ח ס"ק ט', הגה על "וספק הבא מחמת חסרון חכמה לא מקרי ספק"

אמת שכך נר' ממ"ש בסי' ק"ץ סעיף מ"ו לענין נידה[1] דנר' להדיא דס"ל דספק הבא מחמת חסרון לא מקרי ידיעה. אמנם קשה דבסי' פ"א סעיף ב' פסק מרן להפך שכתב ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרין וכו' אלמא דספק הבא מחמת חסרון ידיעה הוי ספק[2] וכמו שכתב הפר"ח גופיה בסי' ק"י בכללי הס"ס בכלל י"ד וצ"ע.



[1] כוונתו לסוף הסעיף, "ואם אינה בקיאה בכך חוששת להחמיר", עיין ש"ך שם ס"ק ס"ד.

[2] שהרי הש"ך שם ס"ק ט' הסביר שהספק בסירכא הוא משום שאין אנו בקיאים בבדיקתו, והיינו חסרון ידיעה.