הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/לט
סימן ל"ט סעיף ז', הגה על "אם נסרכה האונה או האומה לגרגרת"
91209 מצאתי כתוב שאם סירכה יוצאת מהדופן שכנגד האונה מהבשר שבין הצלעות ונסרכה לחידוד הריאה, מיהו הסירכה היא ארוכה שראשה הא' היא בבשר שבין הצלעו' וראשה השני הוא בלב או (לשמיונית) [לשמנונית] הלב וכיוצא ובאמצע הסירכא סרוכה האונה בחידודה דכשרה, דלא חשבינן לה כאלו סרוכה לשומן הלב[1] וכיוצא [ל]הטריפה, אלא אמרינן שהסירכא יצתה מן [ה]דופן מן הבשר ובין הצלעות וכשרה [דה]דופן סותמתה. כך מצאתי בכ"י מס' ר' יעקב בר [מ]שה[2] בכרך חמישי [ואלה] דברי טעם ע"כ. ומיהו[3] היה נלע"ד [ד]גם באומה שנסרכה [ע]"ג ראשה הא' [לד]ופן ויש מכה בדופן וראשה השני ללב וכיוצא ובאמצע הסירכה בחידודה של האומה [סר]וכה לה כשירה [ד]תלינן בדופן [ה]ואיל ואיכא מכה [דר]וב הסירכה היא מן הדופן את זה [נ]לע"ד להלכה ולא [ל]מעשה. מאיר (חתימה).
ועיין מ"ש בזה סוף הסימן סעיף כ"ב בפר"ח [ס]עיף קטן מ"ו:[4]
סימן ל"ט ס"ק כ"א (הראשון), הגה על "והכי מוכח מדברי מהריק"ש שכתב שסירכא"
91209 הגה עיין בתשו' [מ]והריט"ץ סיט' נ"ט [ש]העלה להתיר בנדון זה והוכיח [כ]ן מדברי הראב"ד ע"ש.
סימן ל"ט סעיף ט', הגה על "סירכה שהיא ממקום למקום באונה באומה עצמה"
ואם בראשה האחד יש שם בועה ויוצאה מן הבועה שבאומה (ורא) אף שראשה השני באומה אין להכשיר כיון שאיכא ב' רעותות, דהא טעמא דמכשרינן סירכא מינה ובה הוא משום שאינו אלא התפשטות ליחה וכאן שיש בועה הבועה מעיד עליה בנקב וכמ"ש וראב"ד ז"ל גבי סירכא תלויה ויוצאת מן הבועה והביאו מר"ן בב"י יע"ש. ואף לפי מ"ש מרן בב"י דלדעת האומרים יש סירכא בלא נקב אלא דחישי' שמא תתפרק וכשהסירכא מינה ובה אינה עתידה להתפרק וכשירה, מכל מקום כשיוצאה מן הבועה הוי עתידה להתפרק וטריפה כדין סירכה תלויה היוצאת מן (דט) הבועה דטריפה. ואל תשיבני שהרי הראב"ד לא נקט אלא סירכא תלויה דמשמע הא אם אינה תלויה דכשרה. וכן משמע מדברי הראב"ד ז"ל שכתב והאי לא סביך ולא סריך, ומשמע הא אי סריך וסביך למקום אחר דכשרה וכן דקדק מוהריט"ץ[5] בתשו' סי' נ"ט יע"ש. הא ליתא דאדרבה מסוף דברי הראב"ד זצ"ל שכתב תדע שריאה הסמוכה לדופן רב יוסף בר מניומי מכשר וכשהעלתה צמחים דהינו בועה חוששין יע"ש. הנה מדבריו אלה משמע דאף בסרוכה למקום אחר עם בועה חוששין לה וטריפה וכן הסכים הפר"ח כאן בס"ק כ"א יע"ש דאפ' כשנסרכה לדופן דטריפה. אמור מעתה דאף בנ"ד אפ' דמכשרינן בסירכה מינה ובה מכל מקום כשיש בועה ודבר פשוט להטריף מטעמי דכתיבנא לעיל וכן הסכים מר אחי יפת הגדול להלכה ולמעשה[6].
סימן ל"ט ס"ק כ"ח, הגה על "וכן מבואר שם בלשון הרי"ף"
91304 ומיהו הר"ן ז"ל מפרש כפירש"י. וכן נר' דעת מר"ן בב"י בא"ח סי' תס"ח שמביא פירוש הר"ן כנר' שגם הוא מפרש כפי' הר"ן. וכן הטור בא"ח בסי' הנז"ל מפרש כפי' רש"י יע"ש.
סימן ל"ט סעיף כ"ב, הגה על "אם האומה סרוכה לדופן"
91323 אם אומה סרוכה באלכסון לדופן רחב שכנגד האומה ויש מכה בדופן רחב, הסכים מוהרי"ט ז"ל בתשובותיו בח"ב להתיר ונתן טוב טעם לדבר, דהה טעמא דמכשרינן כשיש מכה בדופן הוא משום דאמרינן דזאת הסירכא אינה מהריאה אלא מחמת המכה יוצא חוט א' ממקום המכה [ו]נאחז בריאה, ולעולם דבריאה עצמה ליכא שום נקב, וכיון שכן מהך טעמא יש להכשיר בכל גונא, לא שנא אם הסרכא היא באומה שהיא כנגד הדופן רחב לא שנא אם היא נאחזת ונסרכה לא מהאונות באלכסון, כיון שיש מכה בכל גונא כשרה. ודוק כי הוא טעם נכון [ו]הגון למבין בודאי (הגמום) [הגמור] דכותיה נקטינן להלכה ולמעשה.
סימן ל"ט ס"ק מ"ה, הגה על "בהעלת צמחים בריאה"
91328 פי' בערוך ל' פצע וחבורה[7].
סימן ל"ט פר"ח ס"ק מ"ו, הגה על "ואין חילוק אם הסירכא יוצא בגב האומא
91334 לעיל כתבתי בשם ספר כ"י של [ר' יע]קב בר משה שהסכים [להתי]ר באונה שנסרכה בחידודה וראשה א' לדופן וראשה השני לשומן הלב יע"ש: ובודאי שאין דבריו נראין בזה כלל שהרי הרשב"א [בתש]ו'[8] סי' קי"ב כתב בסוף התשו' אבל חיתוך השיפולין אינן עומדין במצר אלא פונין הם כנגד החלל ואין כאן סתימת דופן וכו' יע"ש.[9]
וכיון שכן הדבר פשוט שאף בנדון זו שמצאתי יש להטריף דאין כאן סתימת דופן. וכיוצא בו מצאתי בתשו' מוהריט"ץ סי' ל"ז שמכח תשו' זו של הרשב"א הסכים להטריף בסירכא היוצאת מגב הריאה וסרוכה אל הדופן ונמשכת אל(א) שיפול האונה ומשיפול האונה אל שומן הלב והסכים להטריף יע"ש. וכיון שכן לית דין צריך [בשש][10] דבנדון הנז"ל הדבר פשוט להטריף: מיהו נלע"ד דביש מכה בדופן אם הסירכה יוצאת מגב האומה או משיפולי או מבפנים או מחידוד ונסרכה אל [רא]שה השני אל שומן הלב וכיוצא נלע"ד דכשרה דהא לא הוי טעמו משום הגנה אלא משום דתלינן ריעותא בדופן ולא בריאה וכמ"ש המחבר בשם רדב"ז ודוק מאיר מזרחי (חתימה).
- ^ כתוב כאן (וכצ), ונמחק ע"י המחבר.
- ^ לא ידעתי באיזה רבי יעקב בר משה מדובר, ואפשר שהכוונה למהר"י בי רב.
- ^ העתקנו את הכת"י לפי תיקון שנעשה בו. ומתחת התיקון, במקום " ע"כ[=עד כאן]. ומיהו " נראה שהיה כתוב "הן. וכפי זה".
- ^ ההגה הזאת מקבילה לספר פרי הארץ ח"א יו"ד סי' ח'. ושם לא סיים שזה להלכה ולא למעשה.
- ^ מהרי"ט צהלון.
- ^ ההגה הזאת מקבילה לפרי הארץ ח"א יו"ד סי' א'. ושם סיים "ולזו הסכים מר אחי יפת הגדול נר"ו להלכה ולמעשה. הצעיר מאיר".
- ^ כתוב באותיות שונות, וכנראה של אותו תלמיד שכתב לעיל "פירוש כנדי". ואפשר שהמחבר הוא הרב אליהו ב"ר משה קאשי, שחתם את שמו באותיות מסגנון הזה.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א'.
- ^ וזה לשון הרשב"א בסיום דבריו "ואין כאן סתימת דופן ובמה תחזור להכשרה, דקרום לבד שעלה עליה אינו קרום. ולפיכך נראה לי הלכה למעשה שהוא אסור".
- ^ על פי ברכות דף מ' ע"א.