הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/לו
סימן ל"ו סעיף ב', הגה על "אלא שצריך בדיקה"
90956 ומיהו אם נפח בחוזק שלא כדרך הנופחים ויש לתלות שמחוזק הנפיחה נקבו כשרה, מור"ש גארמיזן נ"ע.
סימן ל"ו סעיף ב', הגה על "אפילו נגלד (פירוש נקלף) קרום העליון כולו -- כשרה אלא שצריכה בדיקה"
91004 ואם נמצא סירכא תלויה על מקום שנקלף טריפה ריק"ש.
סימן ל"ו סעיף ב', הגה על "יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה, טריפה"
91004 נסתפקתי אם נגל[ד] קרום העליון של חיתוך האונות ונמצא סירכא מחיתוך לחיתוך באותו המקום שנגלד מה דינו. תשובה, לכאורה היה נ"ל להביא ראיה להתיר ממ"ש מוהרי[ט"ץ] בתשו' סי' נ"ט שאם היה בועה בחיתוך וסירכא יוצאת מעל הבעו[עה] ונסרכה לחיתוך שכנגדו: והעל[ה] הרב הנז' להתיר והביא ראיה מדברי הראב"ד יע"ש: ומינה היה נ"ל לכ[או'] להתיר דמאחר שהיא סרוכה למקום המגין דהיא כשרה ולא אמרי' דהוו תרתי לריעותא. אמנם אחרי רואי ראיתי שמה שפסק מוהריט"ץ בדין הנז' מוהריק"ש[1] חלק עליו שכתב וז"ל סירכ[א] היוצאת מן הבוע[ה] אף מחיתוך לחיתוך טריפה משום דלא הוי רביתא כי מפני הבועה א"א לשכ[ב] זו על זו כמו ששוכבות כשי[ש] סירכא לבד או נקב וכ"כ הרוק[ח][2] יע"ש עכ"ל: ו[עי'?] הפר"ח סי' ל"ט ס["ק] כ"א יע"ש: הנה עיניך הרואות שדין מוהריק"ש ה[וא] האמת ואין קיום לדברי מוהריט"ץ שרצה להסתייע מדברי הראב"ד, לא הוי סייעתא משום דכיון הא? בועה א"א לש[כב] זו על זו ול[א] מקום רביתא מוהריק"ש: א[מנם] מכל מקום נ[ראה] דבנ"ד דליכא אפשר לשכב [זו] על זו ושפי[ר] מקום רביתא ו[אף?] מוהריק"ש יודה ב[זה] להתיר מהטע[ם] האמור. זו נ"ל מאיר מזרחי (חתימה)[3]
סימן ל"ו סעיף ד', הגה על "במים פושרים"
90956 ודוקא בכלי חרס שהוא מחופה באבר כ"כ בעל הלבוש[4].
סימן ל"ו פר"ח ס"ק י"ח, הגה על "והשגת הראב"ד בפ' י"א היא תמוה'":
לע"ד נר' דכונת [ה]שגת הראב"ד אינה אלא להשיג על [ה]ר"מ במ"ש דאפ' לחבירו טריפה שמשמע במכ"ש [ל]בשר וזה אינו, כי מהש"ס לא [מ]שמע אלא דוקא [ל]חבירו. והיא היא עצמה מה שהקשו עליו הריב"ש וכלהו [ר]בותא. וכן נ' [ש]הבין מר"ן הר"מ[5] בכונת השגת הראב"ד הלזו[6] כאשר [ע]יני הרואה המה [י]ביטו[7] במ"ש מר"ן [ע]ל הר"מ בפ"ז מה' [שח]יטה[8] שאחר [שה]ביא קושית [הר]יב"ש והרשב"א [כת'] וכבר השיגו [ה]ראב"ד בפ' י"א [שנ]ר' שהבין בכונת [ה]ראב"ד כמ"ש.
אלא שעם כל זה [ה]דבר קשה למה [ה]ראב"ד לא השיגו [א]ז בפרק שביעי שם דין ו, אדרבה על מ"ש [הר"]מ בפי"א אין [ש]ום השגה כלל דמ"ש הפר"ח.
ולזה לע"ד לישב בדוחק דלעולם הראב"ד ג"כ ס"ל דכשיש בריאה בועה וניקב הסמפון שתחתיו דטריפה כדעת הר"מ מטעמא דמוגלה אינו [מס]תם ולא הוי כבשר. אלא שמאחר שמדברי הר"מ פכ"ז נר' דס"ל שאם ניקב הסמפון אפ' לבשר הריאה שאינו סותם, אם כן על כרחין לפרש דברי הר"מ פה דס"ל דכשבודקין [הס]מפון שתחת הבועה אם נמצא נקוב אפ' שלא כנגד הבועה קאמר דטריפה משום דאיהו הכי ס"ל דבשר הריאה אינו סותם כמ"ש בפ"ז. ועל זה השיגו הראב"ד דמה [ב]כך שיהיה[9] נקוב בסימפון הלא הבשר מגין ולא אמרו אלא לחבירו ונמצא לפי זה דהיא היא בעצמה קושיא של הריב"ש. ולעולם דהראב"ד יודה שאם נמצא בסימפון [כנג]ד[10] הבועה דפשיטא דמוגלה אינו סותם וטריפה זה נר' להליץ בדוחק בעד הראב"ד.
אלא שדברי מר"ן הר"מ[11] תמוהים כי לפי מה שכתב בפ"ז וכבר השיגו הראב"ד[12] שנ' שהבין שהשגת הראב"ד היא בעצמה קושית הריב"ש א"כ קשה מ"ש בפי"א אחר שהביא השגת הראב"ד כתב לתרץ בעד הר"מ ז"ל וכבר כתבתי שלמדו רבינו מדין ריאה שנשפכה כקיתון. כי לא ידעתי מה תירוץ הוא זה להשגת הראב"ד מאחר שהוא ס"ל שהיא קושית הריב"ש בעצמו אלא על כרחין לומר שהבין שכונת השגת הראב"ד אינה אלא כפשוטו וזה סותר למ"ש כפ"ז. ואף אם נאמר שכונת ההשגה היא לומר שאפי' אם נמצא נקב נגד הבועה ס"ל להראב"ד דכשירה ולזה מתרץ מר"ן שלמדו מריאה שנשפכה כקיתון שמצינו[13] גכי ריאה שנשפכה כקיתון שאם נימוקו הסמפו' דטריפה אפ' גבי בועה הוי כמו כן.
מ"מ דברי מר"ן צריכים לי תלמוד דהיכי קאמר וכבר כתבתי לעיל שלמדו וכו' הלא מ"ש לעיל בפי' שלמדו מריאה אינו אלא לומר דמה שהצריך לבדוק בסימפון שתחת הבועה הוא משום שלמדו מריאה שנשפכה כקיתון דצריכה בדיקה ונמצא כפי זה דמ"ש לעיל הוא דבר אחד וכאן הוא ענין אחר ולא ראי זה כראי זה ולא שיך למימר בזה כבר כתבתי לעיל מאחר שאין הענינים שוים. וכבר מן דין שדברי מר"ן בפי' זו סתרי אהדדי כמ"ש לעיל. סוף דבר לא זכיתי לירד לסוף דעת מר"ן וצל"ע.
סימן ל"ו סעיף ח', הגה על "חסר מגוף הריאה"
91021 אם חסר בגב האומה [כ]מו סדק והעור [ו]בשר קיים [ו]כנגדו בדופן נראה שהצלע [הי]ה שבור ונתרפא עיין [ב]ב"ח בתשו' סי' ק"ל שהסכים להטריף דהוי שני רעותות וטריפה[14].
סימן ל"ו סעיף ט', הגה על "מקום אטום"
91021 ואם נמצא סירכא או בועה במקום האטום אין לה בדיקה להכשירה כי הוו תרתי לריעותה, הראא"ז בשם תיקון הזבח[15].
סימן ל"ו סעיף י"ג, הגה על "ריאה שיבשה אפילו מקצתה"
91122 ואם נקרע הקרום סביב היובש, יובש הוא, ואין צריך בדיקה אחרת, ס' תיקון הזבח[16].
- ^ סימן לז על סעיף ב, וז"ל: ומעשה בא לידי סירכא היוצאת מהבועה קשה גדולה כאגוז שהחיתוך לחיתוך והטרפתי משום דלא הוי מקום רביתא כי מפני הבועה הגדולה אי אפשר לשכב זו על זו כמ ששוכבות כשיש סירכא לב או נקב, וכן כתב הרוקח "כל מקום" כו', עיין בארוך, עכ"ל.
- ^ הלכות טרפות סי' שפ"א אות ו' וז"ל: כל מקום שיש סריכות חוט בבועא טורפין, עכ"ל.
- ^ ההגה הזאת מקבילה לספר פרי הארץ ח"א יו"ד סי' ג'. ושם סיים "כנלע"ד איש צעיר מאיר".
- ^ כאן סעיף ד'.
- ^ מר"ן הר"ם היינו מר"ן בכסף משנה. וכן כותב המחבר "מר"ן הר"מ" גם לקמן, סימן י' בהערה.
- ^ כמו "הזאת", לשון הפסוק "הארץ הלזו" (יחזקאל ל"ו, ל"ה).
- ^ לשון הפסוק "המה יביטו" (תהלים כ"ב, י"ח).
- ^ הלכה ג'. כנראה המחבר כתב לפי הזכרון, ונעתיק כאן לשון המקורות. כתב הרמב"ם שם: אחד מסמפוני ריאה שניקב אפילו ניקב לחבירו טרפה וכו'. וכתב הכסף משנה: אחד מסימפוני ריאה שניקב וכו'. בפרק אלו טריפות (מ"ח ע"ב) גמרא ריאה שניקבה והא א"ר נחמן האי סימפונא דאינקיב טריפה, ההוא לחבריה אתמר. ופירש"י לחבירו אתמור אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו, דכיון דדופן חבירו קשה הוא עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה, אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו. וכפירש"י משמע בגמרא דדוקא לחבירו טריפה אבל שלא לחבירו כשרה וכ"כ הרשב"א (בית ב' ש"ג). והתימה על רבינו שכב אפילו לחבירו, וכבר תמה עליו בעל הטורים (סי' ל"ו) והראב"ד בפי"א השיגו. והריב"ש (סי' קפט) כתב ליישב דברי רבינו נראה שהוא מדבר בסמפונות שבתוך הריאה אלא שמדבר בשאין בשר מגין כגון ריאה שנשפכה כקיתון דבעינן דקיימי סימפונהא וכן כשנמצא בה אבעבוע מלא ליחה שכתב הוא ז"ל פ"ז (ה"י) ופי"א (ה"ה) חוששין שמא ניקב הסימפון שתחתיו וצריך בדיקה, וזה הוא לפי שאין בשר מגין או אינו ראוי להגין ולזה כתב אפילו לחבירו כלומר אצ"ל כשניקב ואין שם דבר מגין אלא אפילו ניקב לחבירו אין חבירו מגין. זה הוא מה שאפשר לדחוק לדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל (הריב"ש). ולי נראה ליישב דברי רבינו בענין אחר ע"פ דברי בה"ג שכתב ההוא מחטא דאשתכח בחתיכא בסימפונא דריאה וכו' והא אמר רב נחמן האי סימפונא דאינקיב טריפה דרב נחמן ניקב סימפון לחבירו אתמר אבל דיצא לסימפון ולא ניקב לחבירו לא עכ"ל (הבה"ג). דלפי זה כי אמרינן ההוא לחבירו אתמר לא באו למעט אלא כשלא ניקב כלל, אבל ניקב אפילו לחבירו דסד"א תרווייהו כחד דמו וה"ל כאילו לא ניקב קמ"ל דלא אלא טרפה הויא עכ"ל.
- ^ יש תיקון במילה "שיהיה", ואינה ברורה.
- ^ הגליון קטוע, חסרות ארבע או חמש אותיות.
- ^ מר"ן הר"מ, היינו מר"ן בכסף משנה.
- ^ כאן המחבר הפך את הדף וכתב מלמטה לכיוון למטה.
- ^ כאן שוב המחבר הפך את הדף וכתב בכיוון הפוך מן הדפוס.
- ^ גליון העמוד נקטע, והשלמנו את האותיות החסרות מתוך שו"ת הב"ח.
- ^ עיין בהערה הבאה בענין ספר תיקון הזבח. הראא"ז = הרב אדוני אבי זקני. אביו של הרב ישראל מאיר מזרחי היה הרב יוסף מזרחי, ואביו של הרב יוסף מזרחי היה הרב אברהם מזרחי, שכתב ספר "זיכרון לבני ישראל" על הלכות שחיטה. הספר נדפס כמה פעמים, ביניהם לראשונה בתוך ספר "ימין משה" אמשטרדם תע"ח, ולאחר מכן בפני עצמו בעיר האג (הולנד) בשנת תקל"ז, כלכתה (הודו) בשנת תר"ד, וליוורנו שנת תרל"ב. אמנם מה שהמחבר שלנו כתב כאן בשם אביו, אינו בספרו, שספרו היה קיצור דינים, ושם (דיני השנוי במשמוש סעיף ח) מזכיר רק עיקר הדין וז"ל: ריאה שנמצא מקום אטום שאין הרוח נכנס בו וקרע הקרום לבד סמוך למקום האטום ולא נמצא בו ליחה ובדק ברוק או תבן ו נצה ולא נתנדנד טרפה, עכ"ל
- ^ כוונתו לספר תקוני זבח מאת הרב משה בהר"ר מרדכי בראנשווייג, שכולל בתוכו פירוש "תיקון הזבח", שזה פירושו הקצר על הל' שחיטה להל' שחיטה ובדיקה למהר"י ווייל. אמנם, הספר ההוא כולל בתוכו כמה פירושים באותו דף, ולמעשה דבריו לענין קרום יבש אינם נמצאים ב"תיקון הזבח" אלא בפירוש מהר"ץ שם סי' י"ג סעיף ב' אות ה'. מהר"ץ היה הרב צבי, שו"ב בקרקא בזמן הרמ"א. הספר נדפס לראשונה בפראג בשנת שס"ד, ולאחר מכן בווארשא תרמ"ח. להלן על סימן ל"ז פר"ח ס"ק ס"ק א' כתב בכתב יד "פירוש כנדי". והאותיות שונות ומרובעות וגדולות מההגהות הקודמות, ולא מסומן על מה בא להעיר. ונראה שזה רק ציון של תלמיד ליד הפירוש, להזכירו מקום הפירוש, ואין בו מן החידוש.