הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן שיד
סימן שיד
עריכה(סי' שי"ד סעיף ה') נאמנת לומר בפני כו'. הראנ"ח בת' (ח"א סי' כ"ב) דקדק מהאריכות לשון זה מדלא נקט בקיצור אפילו אשה נאמנת אלא דבא לאורויי דאינה נאמנת אלא במעידה מפי עצמה אבל לא במעידה מפי אחר דהוי ב' לריעותא עדות אשה ועדות מפ"ע ע"ש:
(שם סעיף י') נאמן לומר שנפל בו מום מעצמו. מבואר מזה דאם הטיל בו מום היה אסור באכילה אף דהאיסור אכילה בדיעבד הוא רק דרבנן וכיון דהוי ספק בכור הו"ל ספק דרבנן מ"מ אסור וע' במ"ל (פ"ד דבכורות) שכתב כן והביא ראיה מת' מהריב"ל ולענ"ד הדין מפורש כאן והא דפסקינן לעיל (סי' שי"ג ס"ד) דרדפו ובעט בו מותר לשחטו ועי' בהרא"ש דבדרבנן קיי"ל כלישנא ב' ולהקל נלע"ד דהתם אין הספק כלל בדאורייתא דהא הספק רק לענין האכילה אבל הכא הוי הספק ג"כ לענין דאוריי' לענין גיזה ועבודה דספיקו לחומרא ממילא גם שהוא מדרבנן מחמירי' בו וכיון שקודם שהטיל בו מום היינו דנין על הספק הזה שהוא בכור דאסור בגיזה ועבודה מש"ה גם עתה שהטיל בו מום דמצד עצמו אסור באכילה אלא דבאת לומר שמא אינו בכור וזה הספק הוא ספק דאורייתא וע"י גלגול הוא דרבנן דל"א בזה ספק דרבנן לקולא כנלע"ד בעזה"י: