הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן שה
סימן שה עריכה
(סי' ש"ה סעיף ג') נותנן לכהן. אפי' לכהן קטן אם הוא בכלל צרור וזרקו אגוז ונטלו תשו' מים חיים להפר"ח ובשיורי כגה"ג כתב העיד הרב מוהר"א לפניא זצ"ל שדעת הרבנים כו' דאפילו כהן קטן פודה הבן וכן עשה מעשה הרב מוהר"א מוטל עכ"ל:
(שם) חוץ מקרקעות. ובתלוש ובסוף חברו ע' בשער המלך (פ"ג ה"ג מהל' אישות בסופו):
(סעיף ה') וקבלו הכהן. ע' במהרש"א כתובות (נ"ו ע"א) בתוס' ד"ה הר"ז מקודשת:
(סעי' ו') נתן לו כלי. ואם נתן לו בתורת משכון על הפדיון ע' בס' שער המלך (פכ"ג הי"ד מהל' שבת) ובת' קול אליה (סי' כ"ה כ"ו):
(שם) אע"פ שלא שמו אותו. ואף באבנים טובות ומרגליות דבקדושין בעי שומא תחלה לדיעה א' באה"ע (סי' ל"א ס"ב) הכא ל"צ כיון דלא בעי' דעת כהן. דרישה וע' בס' קצות החשן (סי' רמ"ג סק"ד):
(סעיף ח' בהג"ה) הא לך ה' סלעים. ע' בס' חק יעקב (סי' תמ"ח):
(סעיף י' בהג"ה) ואין האב יכול לפדות ע"י שליח. בשער המלך (פ"ו מהל' אישות) תמה מדינא דס"ח במתנה ע"מ להחזיר בנו פדוי והוא סוגיא ערוכה פ"ק דקדושין ואם איתא דא"י לפדות ע"י שליח נימא דאף דלא החזיר המעות מהני כיון דהמעשה א"י לקיים ע"י שליח תנאו בטל והמעשה קיים ע"ש שהניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ דהא ודאי מה דס"ל לשיטה זו דא"י לפדות ע"י שליח היינו שהשליח יעשה מעשה הפדיון שיאמר לכהן בזה המעות יהיה הבן פדוי אבל פשיטא דיכול להקנות להכהן המעות ע"י שליח והוא בעצמו אומר במעות אלו שאני מקנה לך ע"י השליח יהא בני פדוי וא"ב במתנה ע"מ להחזיר אין התנאי על הפדיון דאם לא יחזיר לא יהיה פדוי אלא דהתנאי על הקנאת המעות שיקנה בע"מ להחזיר ואם לא יחזיר לא יקנה המעות ובזה תנאי קיים דבהקנאה אפשר ע"י שליח ואב יאמר לכהן דבמעות חללו שהקניתי לך בע"מ להחזיר יהא הבן פדוי:
(ש"ך ס"ק י"ב) שנוהגין לפדות ביום התענית. ע' מג"א (סי' תקס"ה סק"י) ובת' פ"מ (ח"ב סי' צ"ה):
(שם) ולעשות הסעודה בלילה. טעם המנהג שאין עושין הפדיון והסעודה יחד בליל ל"א י"ל משום דלפעמים לא יהיו עדיין כלו כ"ט י"ב ותשצ"ג באם נולד סוף היום לזה בנתעכב עד יום ל"ב ואם ל"ב הוא יום התענית יש לפדות והסעודה בלילה שקודם התענית תשו' נודע ביהודה (מהדורא תנינא חיו"ד סי' קפ"ו):
(סעיף י"ב) אם נעשה טריפה. אבל גוסס ויוצא ליהרג חייב בפדיון יש"ש בב"ק (פ"א סי' ל') ובגוסס בידי אדם צל"ע לדינא וע' ברמב"ם (פ"ב ה"ז מהל' רוצח):
(ש"ע סעיף י"ג) שהמוציא מחבירו ע"ה. ובזה אם תפס הכהן לכ"ע מוציאין. מחנה אפרים (הל' זכיה ומתנה סי' ח'):
(שם סי"ד) בתוך שלשים יום. ובמת ביום שלשים יש לעי' אם לדמות לחוב דפסקי' בחוה"מ (סי' ע"ד) דעביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמניה או דהכא גרע דהחיוב אינו ודאי דדלמא ימות הולד בו ביומו ויפטר וע' תוספות (פ"ק דבתרא דף ה') אח"כ ראיתי בשיטה מקובצת בב"מ (פרק השואל) כתב בשם הרמ"ך דביום ל' בחזקת שנפדה וצ"ע לדינא:
(סעיף כ"ג) שהוציא ראשו מת. ומדברי תוספות נדה (כ"ז ע"א) ד"ה סנדל מבואר דס"ל דאף בנפל הראש פוטר וכ"כ בחי' סדרי טהרה שם:
(שם בהג"ה) ואפילו בזמן הזה. ע' בת' חכ"צ (סי' ק"ד) ובת' מ' יוסף קצבי (סי' ה'):
(ט"ז סק"כ) לא הוי בכור לנחלה. לפ"ז אם הולד בדרך דופן הוא נפל השני הוא בכור לכהן דהא הוא ג"כ בכור לנחלה כיון דהראשון נפל וע' בסדרי טהרה בחי' לנדה (דף כ"ו) בד"ה חמחרש"א מקשה כו':