הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רסד
סימן רסד עריכה
(סי' רס"ד מעייד' א') שמתו אחיו מחמת מילה. משמע דמומר לערלות אף שאינו להכעיס פסול למול והפר"ח בספרו מ"ה (כת' ג') השיג בזה ודעתו דכל שאינו להכעיס כשר למול כמו דמיקרי בר זביחה לעיל (סי' ב' ס"ב) וע' ת' בית יעקכ (סי' ק"ד) וע' באבן העוזר (א"ח סי' קפ"ט):
(שם בהג"ה) מומר לערלות דינו כעובד כוכבים. תמוה לי דהא מדברי תוס' ממה דהקשו דאמאי לא אמר דא"ב מומר לערלות דלאו בכלל לשמור ברית הוא כדאמרינן בגיטין דמומר לאו בר קשירה הוא ולמ"ד המול ימול איכא הרי דמפשט דמומר לערלה הוי כמאן דמהילי ולר"י כשר וכיון דאנן קיי"ל דאשה כשרה למול כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור משום דקיי"ל בליכא איש כשרה ועכ"פ אם מלה א"צ להטיף דם ברית וממילא ה"נ במומר לערלות ולומר דתוספות מיירי בלתאבון והרמ"א מיירי בשלא לתאבון דבזה לא כמהילי הוא דז"א דהא גם התוס' ע"כ מיירי בשלא לתאבון דבתאבון הא מקרי בר קשירה כמו דמקרי בר זביחה ולומר דתוס' בשלא לתאבון ושלא להכעיס אלא דאינו חושש למול והרמ"א מיירי בלהכעיס אף דלישנא דהרמ"א דחוק לפרש מ"מ מלשון הש"ך (סק"א) שכתב אבל מתכוין להפר ברית לא משמע דרק במתכוין להפר ברית הוא דפסול אבל לענ"ד א"א לומר כן דאי הרמ"א מיירי בלהכעיס מאי אי' במומר לערלות אף בדבר אחד הא להכעיס הוי מין ומומר לכה"ת וכדאיתא בש"ע לעיל (סי' ב' ס"ד) וביותר דאף במומר לכה"ת נראה דדעת תוס' להכשיר דלפי תירוצם דוקשרתם היינו במקום קשירה (וצ"ל דלתאבון מקרי מקיים קשירה וזביחה כיון דבאם לא ימצא מניעה יקשור ויזבח) אבל מקרי לשמור ברית אם יחפוץ ממילא גם במומר לכה"ת הכי הוא כיון דמצווה בכך ואם ירצה ישמור מקרי בכלל שמירת ברית וא"כ ממילא מוכח דמקרי ג"כ כמאן דמהילי דאל"כ יקשה בהיפוך דלימא א"ב מומר לכה"ת דבכלל לשמור ברית הוא ואינו בכלל המול ימול אע"כ דמקרי ג"כ בכלל המול (ויש נ"מ טובא בההיא דש"ע לעיל (סי' רי"ז) בנדר מערלים ובב"י שם דדייק מלשון רש"י דדוקא מתו מחמת מילה כמאן דמהילי וזהו תמוה דהא עכ"פ לתאבון הוי בכלל מהילי) וא"כ תמוה לי על הרמ"א דעת תוס' בזה (אח"כ ראיתי בביאור הגאון ר"א מווילנא שכתב על הרמ"א מלות קצרות אבל דעת תוס' בהיפוך והיינו דמדברי הדמ"א מוכח דאפילו לר"י פסול דלאו כמהילי ולדברי תוספות אף לרב כשר) עכ"פ כיון דדברי תוספות ברורים דמומר לכה"ת כשר ובא"ז הביא בד"מ מסופק במומר ואפשר דס"ל ג"כ דהוי בכלל מהילי אלא דהספק רק אם קיי"ל כרב או כר"י וא"כ ממילא למה דקיי"ל אשה כשרה ה"נ במומר לכה"ת א"כ עכ"פ בדיעבד במל דדעת מרן דאפילו בעובד כוכבים א"צ להטיף ד"ב יש לסמוך עכ"פ ע"ז במומר ואפשר דגם הרמ"א מדלא כתב תחלה מומר לכה"ת דינו כעובד כוכבים ואח"כ וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ד"ב אפשר דלא מכרע' להרמ"א כן במומר ומ"ש דינו כעובד כוכבים היינו במה דעובד כוכבים לכ"ע פסול אבל לענין עבד ומל לא וצ"ע:
(שם) חזר בו הוי חזרה. ביש"ש ב"ק (פ"ח סי' ס') כתב דאם רגיל ככר ליתן לו המצוה וגם נדר לו ליתן לו לכ"ע א"י לחזור דהוי כמו אסטימתא אלא א"כ נדר לו קודם שנולד הולד ע"ש:
(ס"א בהג"ה) ומהרי"ק שורש ע"ו. ומבואר שם אף דלא נתן להדיא להראשון אלא שהיה רגיל למול את בניו:
(ש"ך סק"ט) ואינו מכוון יפה. ע' תבואות שור בחי' לשבת (דף קל"ז ע"א):
(ש"ך ס"ק י"ב) בשום פעם כהלכתו. ע' ת' ב"ח (סי' ק"כ):