הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רכא
סימן רכא עריכה
(סי' רכ"א סעיף א') ואסור ללעוס חטים מזה ראיה לכאורה בנודר מאיזה דבר בסתם דאסור אף שלא כדרך הנאתו וע' מג"א (סי' תס"ו) דלעיסת חטים ע"ג מכה הוי שלכ"ד הנאתו וקשה לי עמ"ש המג"א בפשיטות (סי' שפ"ו סק"כ) דמסתמא אין דעת הנודר רק על דרך הנאתו:
(שם סעיף ב') יכול לפרוע חובו. ואם רשאי המודר למחול חובו ע' מ"ל (פ"ה הי"ד ממלוה):
(שם סעיף ג') ומחזיר לו אבידתו דמצוה קעביד ואף בזקן ואינו לפי כבודו מ"מ אם מחזיר מצוה קעביד כ"כ בחי' הרשב"א וע' בחוה"מ (סי' רס"ג):
(שם) בין שנכסי בעל אבידה כך הוא לישנא דהש"ס וקשה לי במה דאמרינן שם אבל נכסי מחזיר וכו' וע' בהר"ן דס"ל דמהני לו בזה יותר מפורע חובו ומה בכך הא מהני לו רק בחפץ זה וזה מותר לו דהא לא נאסר עליו רק נכסי מחזיר ואין חפץ זה בכלל וצ"ע:
(שם סעיף ד') ובמקום שנותנים שכר. ודעת הר"ן דאף במקום שאין נוטלים שכר אסור גזירה שמא ישהה בישיבה:
(שם) אבל לא מיושב והר"ן כתב דמותר אף לישב:
(שם ט"ז ס"ק ט"ז) דהוי כאלו קיבל ממנו השכר תמוה לי דמה בכך הא אף באמת מקבל שכר וחוזר ונותן לו נ"ל דמותר דהא בזה דאסר לו נכסיו אין זה בכלל דא"א דשלב"ל על חבירו וכמ"ש הש"ך (סי' רכ"ז סק"ד) בשם הר"ן ובסוגייא אפשר לדחוק דמיירי שהחולה אסר עצמו מנכסי המבקר דעל עצמו יכול לאסור דשלב"ל אבל בט"ז שכ"כ על המחבר שכ' דאסר הנאתו על שמעון צ"ע ומה"ט תמוה לי על הטור שכתב בסי' זה ראובן שאסר נכסיו על שמעון וכו' יכול לומר לחנוני וכו' ותמיהני דבאסר נכסיו יכול לצוות בפירוש לחנוני דמה בכך דנותן בשליחותו הא ראובן בעצמו יכול [ליקח] הנכסים מהחנוני וליתנם לשמעון דלא חל הנדר על הנכסים אלו וסוגיין דמיירי באמת באסר הנאתו עליו וכ"ה בש"ע (ס"ח) וצע"ג ולשון הר"ן (נדרים ל"ד ע"ב) והתם ודאי לא באומר נכסים אלו עליך וכו' א"ו באומר נכסי עליך וכו' וי"ל דהתם במדירו מהנאתו וכו' ותמוה לי דאיך ס"ד דהר"ן באמר נכסי אלו או נכסי דא"כ יכול לצוות בפירוש לחנוני שיתן וכנ"ל וביותר דמדברי הר"ן (נדרים מ"ב ע"ב) משמע דס"ל לקושטא דמלתא דמתני' מיירי במדירו בלשון נכסי וצע"ג:
(שם ט"ז ס"ק ל"ב) אפילו אמר הקדש אינו מפקיע. נלע"ד פשוט דמ"מ בקונם מפקיע דגם לדידן קונם קדושת הגוף כיון דאוסרו בהנאה ואין חילוק בין קונם דהש"ס לקונם שלנו ודלא כמו שראיתי בספר אשל אברהם להרב בעל פורת יוסף (סי' קנ"ג סקל"ט):
(שם ש"ך ס"ק מ"ג) היינו אותו חלק שיש לו בבית. לענ"ד אינו כן דזהו החילוק שבתירוץ הא' ולזה אין צריך לחלק בין שכירות לחוב דהא בכתובות מיירי כשיעור החוב אף דהדבר ברור דבתירוץ הב' ס"ל חילוק אחר דבערוכין מצי לחפקיע ממ"ש דק"ד אינו מפקיע מידי שעבוד היינו רק שעבוד חוב דלא יחזיר לו ממילא אבל שכירות דמעצמו יחזיר לו גם ק"ד מפקיע:
(ש"ך ס"ק מ"ח) אבל הכא לא עשה האומן אלא כו'. ע' בת' בני יעקב (סי' ג'):
(שם ס"ק נ') דבזה צריך ליתן לו. להדיא כתב הר"ן והרא"ה (ר"פ המדיר) דאינו חייב לשלם גם הש"ך בעצמו כתב כן כחוה"מ (סי' קכ"ט סק"ו):
(שם סעיף ט') ואין לו מה יאכל בנ"י (פרק איזהו נשך) כ' בשם הרמב"ן דדוקא באין לו מה יאכל שרי וע' מ"ל (פ"ה הי"ד ממלוה) מי שאסר נכסיו לפלוני יכול ליתן ביד הגבאי אע"ג דהגבאי יתן לפלוני כיון דביד הגבאי ליתן לאחר הוי כמו מתנה הר"ן נדרים (ס"ה ע"ב) וע' ת' מהרי"ט (ה"א ס"י):
(שם סעיף י') לדבר עם אחר. ע' ת' חוות יאיר (סט"ז) ואם נשבע שלא לגלות סודו לשמעון אם שרי להגיד ללוי ולוי יגיד לשמעון ע' ת' הראנ"ח (סי' ט"ז):