הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רא
סימן רא עריכה
(סימן ר"א סעיף ד' בגה"ה) אזלינן לקולא. עי' מהרי"ט (חיו"ד סי"ט) ועי' ס"ט (סימן קצ"ט סק"מ):
(ש"ע סעיף ז') נקב המטהרו. היינו בשל חרס דהשיעור כמוציא זית דהוא פחות משפופרת הנוד אבל בחבית של עץ דשיעור טהרה הוא כמוציא רמון לא בעיא כ"כ ומהני כשפופרת הנוד כמ"ש הב"י להדיא ולזה כתב הרמ"א וי"א דבעי' נקב כשפ"ה היינו דגם בחרס בעינן כן וזה מספיק גם בעץ אבל קשה לי נהי דמהני שלא יהיו שאובים מ"מ כיון דעדיין הוא כלי המקבל טומאה לא עדיף מטובל ע"ג אחורי כלי עץ דלא עלתה טבילה לדעת הראב"ד דפסקי' כוותיה בסימן קצ"ח (סל"א) וצע"ג:
(ש"ך סק"ל) ואע"ג דכאן דין מקוה עליהן. כפי העתקת הש"ך אינו מובן דהא הכא דירדו כבר נחו אבל באמת הש"ך קיצר בזה דמבואר במהרי"ק שם שהוכיח למאן דפוסל לקמן (סעיף ג') א"כ מוכח מההיא דלקמן (סנ"ה) דהוא מתני' ערוכה דאף אחר שנחו שם מעיין עליהם ולזה ע"כ מיירי הכא שהיו מים בבריכה ולהסוברים דהכא מיירי אף בלא מים וע"כ בנחל פסק שם מעיין ממנו באמת מוכח דליתא לההיא דסעיף ג':
(ש"ך סקע"א) דהא דעת הראב"ד ורש"י לאסור. ועי' בעל הנפש להראב"ד דס"ל דאף כשרסק השלג אח"כ ונימוח אינו כשר רק לצרף לרוב מים דכשנפל לא היה עליו שם מים וע"ש:
(ש"ך סקצ"ו) וכתב הב"ח סכ"ו בשם הראב"ד. הכא דמיירי דבאים מכלי פשיטא דכולו בהמשכה פסול והראב"ד כתב רק בבאים ע"י אדם בלא כלים בזה כשר אפילו כולו בהמשכה:
(שם סקצ"ט) ואח"כ הביא עליהם רוב מים כשרים. משמע דדווקא כה"ג דהשאובים שהמשיכוה אינם מצטרפים לשיעור מקוה לטבול בזה אבל נפלו עליהם מ' סאה מי גשמים מהני דאין עליהם דין שאובים ממש לדון בזה ג' לוגים מים שאובים דפוסלים המקוה כיון דהמשיכוה לא מקרי שאובין ממש אלא דאין מצטרפים וצריך שיעור מקוה מבלעדה וכמו שמפורש כן דעת מהר"ר שמואל דקיבל מרבותיו בתוס' תמורה (די"ב) ואף לאידך פירושי' מ"מ י"ל דלא נחלקו בדין זה וצ"ע לדינא:
(שם סק"ק) אם הוא כלי המקבל טומאה. לא ידעתי איך משכחת דלא [יהא] עליו שם כלי בתלוש ומקבל טומאה. אח"כ ראיתי שתמה כן בתפל"מ:
(סעיף מ"ח) ואם הסילון של מתכת. היינו שעשאו מתחלה לכך ת' נ"ב (ח"ב סי' קל"ז):
(סעיף נ"ב) והשני חסר. עי' תשובת חכ"צ (סי' מ'):
(סעיף ס"ז) הר"ז כשר. הרמב"ם (רפי"ד מהלכות אה"ט) כ' עלה דספק מים דטהור ואין מורין לו לטבול במקוה זה ולעשות טהרות לכתחילה ואם טבל ועשה טהרותיו טהורות עכ"ל: