הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קכג
סימן קכג
עריכה(סימן קכ"ג ט"ז סק"ב) לשון וגם דמאי רבותיה. לענ"ד בפשוטו דתחלה כ' דלוקחים מהעובד כוכבים יינם בשביל החוב. דזהו הוי כמציל מידם [שלא] ישתקע ביד עובד כוכבים וזה עדיף יותר מהפסד דעלמא. ואח"כ הוסיף וגם אם נגע והיינו אף דבזה ליכא משום מציל מידם רק הפסד לחוד ג"כ שרי וע' מג"א (סי' רמ"ד סקי"ז):
(ט"ז סק"ג) דאע"ג דאין ראוי לניסוך אסרוהו לגמרי. אינו מובן לי דמנ"ל להרא"ש ז"ל דלמא דרך עובד כוכבים לנסך יין מזוג וכעין שהקשה הרא"ש על הרמב"ם בנתן בו מעט שאור. ואף לדעת רבינו יונה דגם לענין מגע עובד כוכבים בתמד תליא ברמא תלתא ואתי ד' היינו דהיכא דלא הוי יין לענין בפה"ג לא נכנס כלל תוך גזירת חז"ל דלא גזרו רק על היין. ובפרט כיון דעיקר הגזירה היה משום בנותיהן. וזה לא גזרו רק על היין אבל מ"מ י"ל דדרך עובד כוכבים לנסך יין מזוג. ובעיקר קושית הרא"ש לא זכיתי להבין דמנ"ל להרא"ש דמגע עובדי כוכבים היה משום בנותיהן. הא בפשוטו במגע ל"ש בנותיהן רק כיון דאסרו סתם יינם בהנאה דהוי כאלו נתנסך מש"ה החמירו ג"כ במגען מחששא דניסוך ואדרבה הלא הרא"ש לשיטתו דס"ל דמגע גר תושב מותר בשתייה ויינו אסור בשתיה. ע"כ דמגע ליכא משום בנותיהן והכי משמע ג"כ מרברי הרא"ש שכ' על דברי רשב"ם בעובדי כוכבים שלנו וטעמים הללו מספיקים ביין שלנו שנגע בו עובד כוכבים אבל סתם יינן שאסרו משום בנותיהן וכו' הרי דבמגע ל"ש בנותיהן ובפרט למה שצדד הרא"ש אח"כ די"ל דמתחלה לא אסרו סתם יינם אלא בשתייה אלא דאח"כ שהיו רגילין לנסך אסרו בהנאה בודאי י"ל דבכללא דגזירה א' לא היה בכלל איסור במגען. רק אח"כ כשהורגלו לנסך אסרו גם מגען וא"כ ביין מבושל שלנו דמיירי רק מנגיעת עובד כוכבים לכאורה אין מקום כ"כ לקושית הרא"ש וצ"ע:
(סע"ה בהג"ה) וכ"ש אם נגע בחרס. אפילו בחרס הדרייני:
(ט"ז סק"ד) לא מהני לשתייה אם נגע בו עובד כוכבים תמוהים הדברים דהא להדיא איתא בש"ס שמואל ואבלט שתו בהדדי יין מבושל ועיין בפרישה לחלק דבבית עובד כוכבים אסור דלא גרע משאר משקין:
(ס"ח בהג"ה) טעם יין אסור. בר"ן כ' כ"ז שיש בו טעם ומראה יין וע' בב"י בשם הרשב"ץ גבי יין חי שנתערב ביין מבושל:
(ש"ך ס"ק י"ח) אלא ר"ל יותר מג' ומחצה. תמיהני דהא אמרינן עלה בסוגיא רבא לטעמיה דא"ר כל חמרא דלא דרי וכו' הרי דהכא תליא רק בשיעור מזיגה והכי משמע להדיא מדברי ר"ן הובא בב"י שכ' תחלה דיש מדמי' מזוג ביין ממש לתמד דבעי רביעית יין וסתר דהתם קיוהא בעלמא אבל במזוג תליא בטעמא ויש שסוברים דבטל בו' וכ"כ להדיא ברשב"א הרי להדיא דאם מדמים מזוג לתמד לא בעי ו' דבתמד בעיא דוקא דביעית יין וכ"ה להדיא בהרשב"ם. ומה שהביא הש"ך ראיה מהרשב"א בעצרן בגלגל וכו' אין ראיה דהתם מיירי להדיא בשמרים של עובד כוכבים וכן חרצנים של עובד כוכבים דכאן דכבר נאסר גרע טפי. ותדע דהא הרשב"א כ' בההיא דעצרן דלדעת האומרים במזוג אוסר עד ס' ה"נ בעי ס' והרי בתמד מבואר להדיא דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא דמותר. אע"כ דהכא גרע דכבר נאסר וע' ברשב"א וברור *):
(סעיף כ') אין על מה שבגת. צ"ע דלא הביא שום חולק בזה וכפי הנראה דעת הרא"ש בזה יחידאה דכל הפוסקים נקטו דר"ה קאי למשנה ראשונה ונ"מ לדידן למ"א בגת פקוקה ומלאה ונתן לתוכו יין אחר עי"ש מה שנדחקו בזה ע"כ דלא ס"ל כהרא"ש גם בדברי הרמב"ן שהביא הרשב"א בתה"א (דקל"ב ע"א) מבואר להדיא דחולק על הרא"ש:
(ט"ז ס"ק י"ב) אלא דעדיין יש להקשות הא יש איסור לגת. בפשוטו י"ל דכיון שאינו נקרא יין לענין מגע ל"ש ביה ניצוק חבור וכמ"ש תוס' לענין ניצוק בר ניצוק. ואף דלפי מה שטעו בני הישיבה דר"ה קאי למשנה א' דגם הקילוח לא הוי יין ואפ"ה אמרינן עלה שם ניצוק חיבור. היינו דבאמת קאמר לתמוה דש"מ ניצוק חיבור. ואף בכה"ג לא הוי יין אבל להאמת י"ל דבכה"ג לא הוי ניצוק ואפשר כוון לזה הש"ך (ס"ק מ'):
(בא"ד) אלא שאני תמה. יש לעיין על הרשב"א דלמא באמת ס' ר"ה כאביי דחמרא חדתא בעינבי הוי מב"מ אבל לדינא י"ל באמת דליתא לדר"ה וע' בתוס':
(ש"ך ס"ק מ"ג) אבל באמת נלפע"ד. מהטור אין ראיה דכיון דס' מדדו ביד מותר בהנאה. ה"נ ברגל אבל להרמב"ם דס' מדדו ביד א"ב וכמו דמסיק הב"י א"כ לכאורה אף בדרך ברגל ליתסר בהנאה. אולם כיון דהרמב"ם לא הזכיר דינא דרגל ע"כ אי נימא דס' שמיה ניסוך ע"כ דכללו בלישנא בין בידו בין בשאר אברים דדרכו לנסך ורגל בכלל וכמ"ש הש"ך עצמו א"כ משמע דדמי ליד ולא מהני טרדא:
(בא"ד) משום שטרוד בדריכה. היינו לשיטתו (סי' קי"ד סק"נ) שחולק על הב"י ודעתו כדעת הרמב"ם דמדדו ביד מותר בהנאה וקשה לי דאם איתא דהרמב"ם סבר דמדדו ביד מותר בהנאה ועכצ"ל הא דהשמיט הרמב"ם מדדו ביד דסמך על עובדא דשמן וכמ"ש הש"ך שם וא"כ ע"כ ס"ל להרמב"ם שלא כוונת יין ושלא כוונת מגע שווי להדדי א"כ ממילא א"א לומר דדריכה אסור משום כחו והא כחו שלא בכוונת יין מותר בשתיה כדאיתא להדיא דנ"ח וצל"ע:
(ט"ז ס"ק י"ז) הו"ל כח שלא בכוונה ומותר. לענ"ד לא קשה מידי דשם נזכר רק שלא יין או שלא בכוונת כחו כלל והוי כמו שלא בכוונת מגע אבל בטרדא בעלמא י"ל דאסור כמו דמחלקינן בקנה: