הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קה
סימן קה
עריכה(סימן ק"ה סעיף א') מעת לעת בצונן. באותן מים אבל אם שפכן תוך מעל"ע ושפך לתוכו מים אחרים לא מקרי כבוש מנ"י (ככ"ר) וכ"כ הש"ך בנקה"כ (סי' קל"ה ס"ק ט"ז ובת' מעיל צדקה (סי' ל"ה) כתב וכמדומה נוהגים להתיר אם נלקח החתיכה תוך מעל"ע זמן מועט אפילו אם החזיר לאותן המים עצמן כל שלא נשרו מעל"ע בפעם א' בלי הפסק עיי"ש:
(בהג"ה) דאזלינן לקולא. ומ"מ אסור לבשלו דהוי ספק דאורייתא ויש לעיין אם מותר להוסיף עד ס' ולבשלו כיון דעתה היתר הוא לאכלו כך י"ל דלא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה וגם דהוי רק ספק איסור וע' בפר"מ בט"ז (רס"י ס"ה):
(ט"ז סק"א) וכן בהיתר ששרוי בכלי של איסור. ומפליט מכל דופן הכלי אף ממה שדבוק עלי' מבחוץ וצ"ע כ"כ באשל אברהם (א"ח סי' תמ"ז סק"ל):
(בא"ד) כנלע"ד. עיין ט"ז לעיל (סימן צ"ג סק"ב):
(ש"ך סק"א) אי הוה האיסור שמן. זה תמוה דלענין כבישה מה שלמעלה מהמים מה בכך שהוא שמן ובציר אף בפחות מכבישת ציר אסור בשמן דהציר יש בו דין מלוח דאוסר בשמן בכולו ופשוט:
(סעיף ב') ליזהר בדבר לכתחילה. וכלים ששמשו בחמין של כ"ש הוי כלכתחילה דיש להם תקנה בהגעלה וכ"ח מותר (מנ"י כל"ג):
(ש"ך סק"ה) ועומד על האש אינו אוסר. וכן דעת הט"ז (רס"י צ"ד):
(ס"ג בהג"ה) ג"כ דין תתאה גבר. ואם הניח כלי קר על איסור חם ל"א תתאה גבר ויאסר כל הכלי מהמאכל איסור או שיאסר המאכל כולו מהכלי איסור אם המאכל יש בו רטיבות קצת דהא אפי' בתחב כף לתוך קדיר' משערים רק נגד מה שתחב כדלעיל (רס"י צ"ד) וע' במשבצות זהב שם:
(ט"ז סק"ה) ורש"ל כתב. ע' במנ"י (ככ"ג ד"ג) ומצאתי בחי' הר"ן (חולין דקי"ג) בד"ה אבל אם היה טהור מלוח וכו' כ' להדיא דבנוגעים זה אצל זה אינו בכלל עילאי ותתאי לאסור הכל לכ"ע עיי"ש:
(סעיף ד') אינו אוסר אלא כד"נ. ואם הניח גבינה חמה על בשר חם אינו אוסר רק כדי קליפה (לעיל ס"ס צ"ד):
(סעיף ה') שנפל למקום ידוע. בפר"ח כ' דדוקא למקום ידוע אבל לא ידעי' היכי נפל לא מחמירים להצריך נט"מ לכל החתיכה כיון דיש בו ס' והנטילה רק לחומרא אבל בכחוש דהנטילה מדינא צריך שיטול כ"נ בכל החתיכה עי"ש ונ"ל אף בכחוש אם ידוע שלא נגע אלא במקום א' ולא ידעי' מקומו הנטילה בטל ברוב נטילות האחרות דל"ש ביה שמא יבשלם דהא בבישול יהיה ס' בכל החתיכה נגד החלב:
(סעיף ז') אחרת הנוגעת בה. ומ"מ י"ל אם לח רותח נפל על יבש שבלוע בו דבר איסור מוציא הבלוע ואסור כ"ק ונאסר הרוטב דאדמיקר לי' מקרי רוטב להפליט דבלוע כ"ק ובפמ"ג (סימן צ"א בט"ז סק"ד) כ' דאם רוטב קר נפל על גוש רותח שבלוע בו איסור י"ל כיון דתתאי גבר הוי בכלל רותח ומוציא הבלוע ונאסר הרוטב עי"ש:
(ש"ך סקי"ט) והוא הסכמת הפוסקים. ע' במג"א (סי' תס"ז סקל"ג) בשם תשו' הרמ"א דל"א באיסור דרבנן (היינו לענין חמץ בפסח במשהו) שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה וכו' משמע דבדאורייתא אמרינן דיוצא מחתיכה לחתיכה וצ"ע:
(סעיף ט') ואם ידוע שלא נגע כו' דחד בתרי בטל. לכאורה יש לעיין אף אם אפשר דנגע בכולהו מ"מ לשתרי כל חתיכה בפ"ע מטעם ס"ס ספק שמא לא נגע בזה ואת"ל נגע שמא לא נגע רק בזה ובטל באינך והכל מותר אך באמת זהו ליתא למ"ש הרשב"א בשו"ת (סי' רע"ב) שנשאל בהא דחתיכה א' מב' חתיכות למה יתחייב באשם תלוי יתבטל האיסור ברוב היתר והשיב וז"ל כיון שאינן ניכרות שמא הגדולה היא היתה של איסור וכשאכל ישראל את הראשונה שמא היא היתה של איסור בין שאכל את הגדולה בין שאכל הקטנה וכו' אלא לא אמרו רק בשאין האיסור ניכר ואיכא ודאי רוב בהיתר וביבש ולא משכחת בפחות מג' חתיכות א' של איסור שנתערבה בב' היתר עכ"ל הרי דאסור אף הקטנה אף דלכאורה הקטנה ממנ"פ מותר דאף אם היא איסור מ"מ בטל ברוב היינו דלא אמרו דבטל ברוב אלא בדאיכא ודאי רוב היתר אבל שאין ההיתר בודאי רוב דהא שמא הגדולה היא האיסור לא מקרי כלל רוב וממילא אף אם הקטנה האיסור לא בטלה וא"כ ה"נ בנ"ד דל"ש לומר את"ל נגע שמא לא נגע רק בזה ובטל ברוב דאף אם באמת קמי שמי' גליא דלא נגע רק בזה לא בטלה דאינך לא מיקרי רוב היתר דהא אפשר דנגע גם בהם וליכא רוב היתר אך עדיין קשה אף בנגע בכולהו הוי ס"ס דהא ע"כ א"א שכל החתיכות אסורות דהא בכולהו איכא ס' וע' בפר"ח דמיירי באופן דיש שיעור לאסור ב' חתיכות דאם ליכא שיעור רק לאסור חתיכה א' ממילא כיון דודאי לא אסר רק חתיכה א' בטל ברוב וכקושית הש"ך ע"ש ע"כ חד מהנהו חתיכות שרי וא"כ נימא דלאכול א' א' שרי מטעם ס"ס ס' שמא נתפשט בכולהו בשוה והוי ס' והכל מותר ואת"ל שלא נתפשט בשוה ובא' נכנס הרבה ובא' מעט שמא זו היא החתיכה שנכנס מעט בתוכה וע' ובעיקר הדין דש"ע הנ"ל הפר"ח הסכים להאו"ה דל"ש בזה ביטול דאם יפגע בזה שנגע ירגיש הטעם והוי ניכר איסור וכ"כ הפר"ח עוד לעיל (סי' ק"ב) לענין כלי שנתערב ע"ש ונ"ל שגם דעת הרא"ה והוא במ"ש הר"ן בשמו (בפ' ג"ה) דבצלי בחלב שמן אוסר בכולו ולא מהני ס' וכתב שם וז"ל דאין חלב דמפעפע מתבטל בצלי לעולם דבקדירה הוא שמתבטל שהרוטב מוליך איסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע בעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס למקום א' עכ"ל ולכאורה יפלא האיך כתב שאינו מתבטל בצלי לעולם הא משכחת שאם יש ב' פעמים ס' דבודאי שרי דהא החלב א"י לאסור רק עד חלק נ"ט ויתבטל חלק גדי שנאסר באידך שהוא ס"א זיתים דהא לא ידעי' מקום שנאסר אע"כ דס"ל כשיטת האו"ה הנ"ל ולא בטל וק"ל:
(ש"ך ס"ק כ"ח) לפטם האיסור. זהו נסתר מדברי המחבר לעיל (סי' ע' ס"ד):
(ש"ך סק"ל) אבל המחבר דס"ל. קשה לי הא י"ל דחיישינן דאחר שנאסר חתיכה א' מהחלב חזר ונפלט החלב מהחתיכה ונשאר בו רק משהו חלב דנשאר החתיכה באיסורה אף להמחבר דל"א חתיכה עצמה נ"נ כדאיתא בסי' ק"ו וע' בת' הרשב"א שהביא בב"י שם ואחר שנפלט החלב חוזר ואוסר חתיכ' האחרת ואדרבה על המחבר ליכא קושיא די"ל דס"ל דשמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אלא דלענין זה לא מהני דהכל מצטרף דמ"מ שמא לא פעפע בשוה וכמש"כ בנקה"כ וא"כ שפיר יש החשש בחזר החלב ונפלט אבל על המהר"ם עצמו דס"ל דאפילו לקולא אמרינן דאין בלוע שמן יוצא מחתיכה לחתיכה ליכא חשש כלל לא לחלב שחזר ונפלט וגם לא למה דנקט דהחלב חזר ובלע מהחתיכה דהיתר דהא מ"מ הבלע בההיתר שנבלע בחלב א"י מהחלב ואינו אוסר לשאר החתיכה:
(בהג"ה) נגד כל החתיכה שהחלב. היינו שלא במקום הפ"מ דבהפ"מ לא בעי' רק ס' נגד החלב דבמליחה בהפ"מ לא אמרינן חנ"נ ע' ש"ך (סי' צ"ב סקט"ז) ולענין אם אותה חתיכה שהחלב דבוק בה נשאר באיסורה יש לעיין לדינא ע' ש"ך:
(שם) ויש לסמוך ע"ז באיסור כחוש. משמע דסמכינן בזה על הרמב"ן דאפילו שמן איננו אוסר במליחה רק כדי קליפה וא"כ בצלי' דל"ש כן אפי' בהפ"מ אסור בסרך שמנונית משום דאין אנו בקיאים ודוק:
(שם) אבל לא באיסור שמן. כללא דמלתא בשמן ממש בין במליחה בין בצלי בעי' ס' אלא דבצלי בעי ס' ונטילה ובמליחה ס' וקליפה ובדבר שיש בו סרך שמנונית באיסור דאורייתא מקילי' בהפ"מ דדינו ככחוש דבצלי בעי נטילה ובמליחה קליפה ובאיסור דרבנן מקילי' בהפסד קצת ובכחוש לגמרי בדרבנן מקילי' לגמרי ובדאורייתא בעי עכ"פ הפסד קצת ופ"מ בש"ד (סקי"ח) מספק באם האיסור כחוש לגמרי וההיתר אינו כחוש לגמרי אם אמרי' על ההיתר אין אנו בקיאים ומפטם די"ל כיון דמפטם גופיה במחלוקת שנוי' לא מחמירי' ביה כ"כ ומ"מ מלישנא דהרמ"א כאן דכתב להקל בהפ"מ בכחוש דסומכים על דעת י"א דבמליחה אף בשמן סגי בקליפה א"כ בצלי דל"ש כן משמע דבכחוש ויש בו סרך שמנונית אף בהפ"מ בעי' ס' ע' במנ"י (סוף כלל ל"ח) דמשמע להב"י דצלי ומליחה שוים והיינו כמ"ש לעיל ולדינא צ"ע:
(סעיף י"ג בהג"ה) דמאחר שהן יבשים. ע' לקמן (סי' קכ"א בש"ך סק"י):
(ש"ך ס"ק מ"ד) דאין מליחה לכלים. בתפל"מ (לעיל סי' ס"ט) כתב דצ"ע לדינא די"ל דוקא בבלע שע"י מליחה אבל בבלע ע"י בישול יוצא במליחה וע' בבאר שבע חולין (דקי"א ע"ב) שכ' די"ל דדוקא בכלי עץ אמרינן דאין מליחה להפליט אבל לא בכ"ח וכ"כ התפל"מ (סי' ס"ט) בכוונת הרא"ש ובש"ך (שם סקט"ז) כתב בשם האו"ה דאפי' בכ"ח אמרי' הכי עיי"ש: