הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צט
סימן צט
עריכה(סי' צ"ט סעיף ד') וה"מ במין בשאינו מינו. מדברי הב"י נראה דהרשב"א מיירי בלא ראינו איכות האיסור בתחלה ומש"ה במבשא"מ אסור דאמרינן דגם האיסור היה גדול ונתמעט ואעפ"כ מב"מ מקילין כ"נ כדעת הט"ז והש"ך ואולם נ"ל לדעתי הקלושה ללמוד מדברי הרשב"א בתהב"א דבלא ראינו האיסור בתחלה גם מב"מ אסור אלא דאם ראינו האיסור בתחלה והיה ס' וההיתר נתמעט הרבה והאיסור לא נתמעט כ"כ דמב"מ משערי' הבלע באומד יפה ומסייע לבטל ובמבשא"מ אסור כיון דעתה אין בו ס' ולפ"ז יפה כ' הטור וא"א הרא"ש ז"ל חולק דלהרא"ש גם מבשא"מ מותר היכא דראינו האיסור בתחלה והיה ס' ומסולק קושית הב"י כנלע"ד:
(ש"ך סק"ז) אסור מדאורייתא. ונ"מ אם ביטל בשוגג דלהראב"ד בדאורייתא קנסי' שוגג אטו מזיד ואינו מותר אלא דכבר נתבטל ברוב עי' פר"ח ופליתי:
(סעיף ה') אסור למבטל עצמו. ואם ביטל אח"כ המאכל גם הקדירה אסורה תב"ש (סימן ל"ט סק"ב):
(שם) וכן למי שנתבטל בשבילו. ואם ביטל על הסתם למי שירצה לקנות הרי הוא כמו שנעשה בשבילם ביחוד ואסו' לכולם תשו' הריב"ש סי' תצ"ה ונשמע מזה דאף מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה ודלא כט"ז (סק"י):
(ש"ך ס"ק ט"ו) ואולי גם הרב חזר בו. לענ"ד לית בזה ספק דבודאי כן הוא דהרב חזר בו דהא לעיל (סי' ע"ג ס"ו) נמצא כבד בעוף וכו' וכתב עלה בהג"ה ולכן אם הכבד שלם ודבוק בעוף נעשה העוף ח"נ ובעיא ס' משאר דברים נגד העוף והא נמצא ודאי משמע בלא נודע מקודם דהכבד דבוק בו ואפ"ה אסור הכל ואפי' דין דבוק אמרי' בו מכ"ש דאם נתבשל ולא היה ס' בתחלה דאמרינן דין חתיכה עצמו נ"נ ובאמת ראיתי בת"ח (כלל פ"ה דין ה') אחד שהביא דברי האו"ה דאפי' דנתערב תחילה ובלא נודע נתוסף עליו היתר דשרי וכתב עלה וז"ל וצ"ע דא"כ למה אסירי' באיסור דבוק כמו שנתבאר לעיל גבי כבד וכו' מיהו י"ל דבאיסור הדבוק אינו מצטרף עכ"ל ולא זכיתי להבין דהא בדבוק הטעם דממהר לבלוע מקודם או דשמא היה פעם א' בחוץ וא"כ מכ"ש בנתערב תחילה בלח ולא היה ס' דבודאי הבלוע נכנס לתוכו תחילה קודם שנתערב וה' יאיר עיני:
(סעיף ו') אבל אם נפל מעצמו. האליה רבה כתב דוקא נפל מעצמו אבל הפיל בשוגג אסור להוסיף ולבטלו ע"ש בסי' תרע"ז:
(ש"ך ס"ק כ"א) וכה"ג אפשר להקל. ובירושל' (פ"ב דערלה) מבעי אי ידיעת חבירו חשיב ידיעה בנתים או דוקא ידיעת בעלים ולא אפשיט וע' בספר הארוך מש"ך (סי' צ"ד):
(שם ס"ק כ"ב) משום דלקמן סימן רצ"ט סק"א. זה תמוה דהא אדרבה דהתם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שערבן זה בזה אם הרוב גמלים בטל הצמר רחלים ומותר לתפרו בפשתן אבל באמת בפשוטו לק"מ בודאי הוי חדוש דין דהא למ"ש הר"ן (נדרים דף נ"ב) דדשיל"מ מיד אפילו מבשא"מ לא בטל וא"כ אם נתערב חלב במים אסור לערבו עם בשר לזה הוצרך האו"ה להשמיענו דבטל וכן נראה לדינא דעת המחבר (רס"י צ"ה) אבל עכ"פ להרי"ף קם הדין דאסור לערבו עם בשר ולהרי"ף קשה לי איך יתרץ מתני' דכלאים דצמר גמלים וצמר רחלים והא התם הוי גם כן היתר בהיתר דיכול לתפרו שלא בפשתן ואעפ"כ בטל וצ"ע: