הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צה
סימן צה
עריכה(סי' צ"ה סעיף ח' ) יותר מאחד בששים. במ"י (כנ"ח סקי"א וסקי"ח) כתב בשם האו"ח דמסתמא יש ס' כנגד הבעין אבל במי הדחה בעי' שבוודאי הוא ס':
(סעיף ב' בהג"ה) ובדיעבד מותר בכל ענין.נלע"ד דאם בשלו חלב שחוטה בקדירה חולבת ועיר' אותה אח"כ עם בשר דהוי רק בב"ח דרבנן דהבלוע שבכלי שנפלט הוי נ"ט בר נ"ט ול"א דדוקא היכא דנבלע באינו מינו בזה נקלש טעמו אבל בכה"ג דהפליטה נתערב בחלב שחוטה דהוי מינו נתחזק הטעם ולא נקלש דאין לחלק דבכל ענין הוי נ"ט בר נ"ט וראיה לזה מדברי הש"ך לעיל (רס"י צ"ג) דבידוע כמה בשר בשלו תוך מעל"ע לבישול חלב בעי' רק ס' כנגדה דמה שנבלע מקודם הוי נטל"פ ואפי' בשלו בו בשר תוך מעל"ע מבישול ראשון א"צ אלא ס' נגד הבשר השני ע"ש הרי לדעת הש"ך (סי' צ"ד סקכ"ד) דבהוחמו בו מים בכלי איסור אף להסוברים דל"א חנ"נ בשאר איסורים מ"מ מונים משעת חימום בו מים כיון דלא שייך בי' נ"ט בר נ"ט דהיתירא ע"ש א"כ מדשרי בבשלו בשר בתוך מעל"ע ע"כ דגם בכה"ג שייך היתירא דנ"ט בר נ"ט אף דהטעם בשר שבכלי כשיצא נתערב עם טעם בשר אעפ"כ מקרי נ"ט בר נ"ט דהיתירא ודוק ושוב ראיתי שמפורש כן במ"ש תוס' (ד' קי"א ע"ב) ד"ה הלכתא דבכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וכו' דהא דמותר לבשל האידנא בקדירה שבישל בה שלמים באתמול ול"א דממעט באכילתו משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא הרי דאף דטעמיה שווים מקרי נ"ט בר נ"ט:
(ש"ך סק"ג) והמנהג לאסור לכתהלה לאכלו וכבוש כה"ג צ"ע לדינא והיינו אם תיכף כשפינו ממנו הבשר נתנו המים לתוכו אבל אח"כ הוי נ"ט בר נ"ט ונטל"פ:
(ש"ך סקי"ג) וכמו שחיישינן בכה"ג. אין זה ראיה דלענין הגעלה אמרינן אף דרוב תשמישו בכ"ש מ"מ שמא פ"א נשתמש בכ"א ואפילו לכתחלה אסור אבל הכא דמה ששימש מזמן רב ליכא איסור דהוי אב"י והאיסור רק מ' ששימשו תוך מעל"ע י"ל דל"ח כיון דרוב תשמישן בכ"ש גם מ"ש הש"ך אבל אם ברי לו שלא נשתמש כו' נראה לי אף אינו ברי לו רק מה שידוע לו תשמישי' תוך מעל"ע היה בכ"ש ויותר מזה א"י ממילא אמרינן דיותר מאלו תשמישי' בכ"ש שידוע הוי על השאר כמו סתם כלי אב"י דלא שימש בו תוך מעל"ע ודוק:
(ש"ך סק"כ) דעירוי לא מבשל כולי האי. יש לע' אף אם עירוי אינו מבשל להפליט ולהבליע מכלי לכלי מכל מקום נידון דבתחלה הלכלוך שבכלי חלב בלע מכלי נקי דבשר דעירוי מפליט לאוכל ואח"כ כשמערה שנית מבליע הלכלוך נבילה לכלי ומה"ט יש לדון דבכלי איסור אף בנקייה אף אם נימא דאין עירוי מפליט ומבליע הא מכל מקום בעירוי הראשון נעשו המים נבילה דבלעי מכלי איסור ובעירוי שנייה מבליע המים דנ"נ לכלי ההיתר ואף בהפ"מ דל"א בלח נ"נ מ"מ המים עם הבלוע שבתוכן נבלעים בכלי ההיתר ובזה י"ל דבמים דנאסרו ע"י עירוי הם עצמם מותרים כיון דא"א לקלוף והא דכתב הש"ך דהנקי נ"נ וחוזר ואוסר היינו דכלי שפיר נאסר ואוסר כיון דהקליפה ניכר ע' ש"ך לעיל (סימן צ"א סק"ה) אבל מ"מ הראשונה בכלי בשר וכלי חלב וא' אינו נקי דלכלוך גוש נימא דהלכלוך היתר נאסר כדי קליפה ואוסר בעירוי הב' להכלי היתר: