הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צד
סימן צד עריכה
(סי' צ"ד ש"ך ססק"ס) עד ראש הכף ע"כ. דהיינו כמו שהוא עגול:
(שם סק"ב) כשלא הי' במים ס'. אבל אם יש במים ס' מחשבים מעל"ע מן שמוש האיסור והא דל"א דכשהוציאו הכף והוא רותח נעשה המים הבלוע בכף נבילה מהאיסור הבולע בו מ"מ כיון דהאיסור שנשאר בלוע (ולא יצא במים דמה שיצא נתבטל בס') פגום ואמרינן דאין הנאסר המים חמיר מהאוסר כמ"ש הרמ"א לקמן (סי' קל"ד ס"ב) בהג"ה אלא דאם אין במים ס' חיישינן שיצא מהאיסור לחוץ וכיון דהאיסור רגע א' חוץ לקדירה לא מפגם וכדמוכח מדברי הש"ך (סי' זה סקכ"ד) דאף אם בשאר איסורים ל"א חנ"נ חשבינן משעת חימום המים דנ"ט בר נ"ט באיסור אסור הרי דהאיסור עצמו אוסר דלא נפגם גם לפי"מ דכתב הרמ"א ס"ב דסגי בפעם א' ס' ומבואר בתה"ד הטעם דיש ב' סברות להקל א' דדלמא הכף כשהוציאו אינו כלי ראשון שיבלע הטעם חלב שבו מטעם הבשר שבו הב' סברת הרמב"ן דבלוע לא נ"נ א"כ מה"ט ה"נ ליכא איסור מצד הוצאת כף ממים:
(שם סק"ח) לדעת הרב וכו'. זה תמוה דהא ביש במים ס' גם להרמ"א הכף מותר:
(ש"ך מק"י) ופשוט הוא. לכאורה לאו פשוט דהא הבשר שנ"נ בכף מהבלוע חלב שבכף מ"מ החלב נפגם (דהא מה שיצא בטל בס' והנשאר בקדירה נפגם) וכיון דבשר שנעשה נבילה מהחלב אינו אוסר הבשר שמבשלים תוך מעל"ע (מחתיכה) [מתחיבה] זו דאין הנאסר דגם לענין נטל"פ אמרינן כן כמ"ש הרמ"א (סי' קל"ד ס"ב) ואולי סבר הש"כ דלענין איסור בב"ח ל"א לענין זה אין הנאסר גם הא כל זמן שהכף תוך הקדירה לא נעשה הבשר נבילה ואחד שהוציאו הכף יש ב' צדרים להתיר דיש סברא דלא הוי הכף אז כלי ראשון ויש סברא דבלוע לא נ"נ וכמ"ש התה"ד (סי' קפ"ג) לענין תחב הכף ב' פעמים ואם כן בצירוף ג"כ הסברא דאין הנאסר יש להתיר בהפ"מ וצ"ע לדינא:
(סעיף ה' בהג"ה) כמין הקדירה שהוא ב"י. ואם הקדירה אינה ב"י והכף ב"י אין לערות מהקדירה להכלי שהוא כמין כף בעוד שהקדירה רותח תפל"מ:
(ס"ו) ובשלם בקדירה חולבת. לכאורה היה נראה דבדקדוק נקט כן ולא נקט ובשלם בחלב אלא דמיירי בקדירה של חלב אבל אין חלב בקדירה אלא דבר אחר ובזה הוא דמהני ס' נגד הבשר וגם הבצלים עצמן מותר דליכא חשש דטעם חלב נכנס בבצלים ונאסרו הבצלים וגם יאסרו אח"כ התבשיל אם אין ס' נגד כל הבצלים דהטעם החלב בהתבשיל קודם שנכנס לבצלים הוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואם ליכא ס' נגד הבשר הוא דאסור אף לשיטת המחבר (סי' צ"ה ס"ג) דהכא אסור דמבצלים למים לא מיקרי נ"ט בר נ"ט כיון דלא היה בלוע בכלי לא נקלש אבל בבשלם בחלב י"ל דבעי' ס' נגד כל הבצלים דחלב נכנס בתוכו ונ"נ והדר יוצא ואוסר וכן הבצלים נשארו באיסורם ואך מדברי המהר"ם לובלין לא משמע כן וכן מוכח הגהת ש"ע (סי' צ"ה ס"ב) ודוק:
(ש"ך סקכ"ג) אז אף הבצל מותר. ובנכבשו בחלב י"ל דגם הבצלים אסורים עי' מג"א (סי' תמ"ז סקל"ח):
(סעיף ז') כל החתיכה אסורה. ברשב"א בתהה"א (דף קכ"ה ע"א) כתב וז"ל ומ"מ סכין וכו' ואם חתך בו דבר חם או צונן חריף כאתרוג איכא מ"ד דקליפה מהני ואיכא מ"ד דנטילה בעי וזהו סברת הראב"ד עכ"ל מבואר דס"ל להרשב"א דדוחקא ורותח דין א' עם דוחקא וחריף וצ"ע:
(בהג"ה) צריך קליפה. משום הבעין שעל הסכין אבל בידוע שהסכין נקי אף בב"י א"צ קליפה ת"ח כלל ס"א:
(ש"ך סקל"ג) ודוחק לומר דשאני שניהם חמין א"א לומר כלל כן דהא הכא נקט גבינה חמה:
(בא"ד) ואע"ג דכ' בסי' ק"ה. נראה דמ"ש הש"ך כאן מ"מ בכלי גרע היינו דאפילו בבלוע שמן אינו אוסר בנגוב רק כדי קליפה וכמו שצידד בש"ך (סי' ק"ה סקכ"ג) בזה הקשה הכא כלי גרע לענין בליעת שמן ואלו בבליעת כחוש כלי עדיף דיוצא כדי קליפה ובלוע באוכל כחוש אינו יוצא כלל אבל לפי אידך צד בש"ך (סי' ק"ה) הנ"ל דבבלוע שמן אוסר בכולו אלא דאין אומרים בזה אין אנו בקיאים אין כאן קושיא דלענין בלוע שמן כלי ואוכל שוין ולענין בלוע כחוש כלי עדיף: