הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן כה
סימן כה עריכה
(סימן כ"ה מעיף א') השוחט צריך שיבדוק בסימנים כו'. ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור. הנה אם מותר לחלוב הבהמה זו ולשתות חלבה יש לעיין ביה טובא. דבסוגיי' מבואר פלוגתא דר"א אמר טריפה ואסורה באכילה. במתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא ומפרש פלוגתייהו מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא ומ"ס בחזקת איסור אמרינן בחזקת טמאה לא אמרינן מבואר מזה דלתנא דברייתא כיון דלענין איסור אכילה אנו דנין מכח החזקה דלא נשחטה. ממילא מטמאה כדין נבילה. דלאסרו באכילה ושלא לטמא הוי תרתי דסתרי או כסברת הרשב"א בחידושיו דגם לענין טומאה הוי קצת חזקת איסור כיון דמתה לפניך. וכל חי' שמתה מטמאה ומספק אתה בא להוציאה מידי טומאתה לא תוציאנה ע"ש. ולר"א דלענין איסור אכילה שהי' אסור מקודם מוקמי' בחזקתה אבל לענין טומאה דליכא חזקה לא מטמאינן. אף בממנ"פ או דמותרת באכילה או דהוי נבילה ומטמאה מ"מ מחלקי' בין איסור לאכילה א"כ י"ל דלר"א ה"ה דמחלקינן בין בשר הבהמה לחלבה. דבחלב ליכא חזקת איסור מותר. אבל לתנא דברייתא הנ"ל י"ל דאסור דגם לסברת הרשב"א שייך גם בחלב לומר כן דכל חי' שמתה חלבה אסורה ומספק אתה בא להוציאה ולהתיר חלבה לא תוציאנה מספק. וא"כ כיון דלא איפסקא הלכתא בש"ס ועיקר איסור אכילה דבהמה גופא ג"כ דרבנן כמ"ש תוס' והרשב"א שם דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב פעמים שוחט שפיר ממילא בדרבנן קיי"ל כדברי המיקל. וכר"א דמחלק בין אכילה לטומאה. או אפשר דגם לתנא דברייתא מותר. דדוקא לענין טומאה מחמרינן כיון דליכא חזקת היתר דמה שלא היתה מטמאה היינו מטעם דבבעלי חי ל"ש קבלת טומאה והרי מתה לפניך מש"ה מהני חזקת איסור דבהמה שתהא מטמאה בנבילה. אבל לענין חלב דהוי חזקת היתר דבחייה לא היה בה איסור אכילה מוקמינן אחזקתה דעדיין מותרת היא. וע' תב"ש שהעלה בדעת הרמב"ם דלא מטמאה במשא. ונ"ל הטעם אף דהרמב"ם ס"ל דהוי נבילה דאורייתא כמו שהסכים בתב"ש. היינו דס"ל דהך סברא גופא בחזקת איסור קיימא והשתא מתה. הך סברא היא סברא דרבנן שהחמירו שתהיה מטמאה שלא יהיה כתרתי דסתרי ובדרבנן הלך אחר המיקל וקיי"ל כר"א דאינה מטמאה. וא"כ ה"ה לענין היתר החלב לא אסרינן לה מחמת חזקה דבהמה. וביותר למ"ש הפרישה (סימן פ"ז) דחלב נבילה אסור רק מדרבנן דלא נגמרה באיסור. ממילא שפיר יש לסמוך על תוס' והרשב"א דרוב שוחטים רוב הסימנים ומדאורייתא גם הבהמה שריא ואינה אסורה רק דרבנן. וממילא קי"ל כדברי המיקל כר"א דמחלק בין אכילה לטומאה. ה"נ יש לחלק בין איסור הבהמה לחלב. וביותר נראה דאף להתנא דהברייתא מודה דחלב שריא. ולא הוי בזה תרתי דסתרין. והיינו למ"ש הש"ך (סימן פ"ו סקי"א) דאם שחט תרנגולת והוי ס' בשחיטה ומצא בה ביצים גמורות הביצים מותרות דביצת נבילה מדרבנן וספיקו להקל ע"ש. הרי דס"ל להש"ך דאף דהתרנגולת אסורא מ"מ הביצה מותרת. וע' מנחת יעקב (כלל וסי' ע"א סק"ג) שהשיג על הש"ך דאם אמרינן דספק בדרבנן באתחזק איסורא אסור. וכיון דכל ספק בשחיטה הוי חזקת אינו זבוח ביצה זו יש לה חזקת איסור ואסורה מספק ע"ש. ובאמת נלע"ד דברי המנ"י נכונים. דהרי קי"ל (פ"ק דכתובות) כמ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת האם מועיל להבת. ואף למ"ד דפוסל בבתה היינו משום חומרת מעלת יוחסין כמ"ש תוס' (כתובות דף כ"ו). וכיון דלהקל מהני חזקת האם להבת. ה"נ חזקת התרנגולת מהני לביצה והוי ביצה גופ' חזקת איסור. עכ"פ מבואר דעת הש"ך דאפשר לחלק ולאסור התרנגולת ולהתיר הביצה. וגם המנ"י מודה לדבריו דלא פליג עלה אלא לענין חזקת איסור. וא"כ הכא בנ"ד שפיר י"ל דגם המנ"י מודה דחלב מותר. והיינו כיון דבאמת הוי רוב דרוב השוחטים שוחטים רוב הסימנים ורבנן הוא דאחמור. והיינו שהחמירו מ' סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא. עכ"פ שוב לא מקרי הבהמה אתחזק איסורא דרוב עדיף מחזקה. אלא דרבנן אמרו סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא. וכיון דהבהמה אסורא רק מספק ממילא החלב מותר דהוי ספק דרבנן לדעת הפרישה הנ"ל דחלב נבילה אסור רק דרבנן וכיון שכן י"ל בהיפוך דנ"ד לכ"ע מותר החלב. ואף דלתנא דברייתא. והיינו דוקא לענין טומאה. דבלאו חזקה ג"כ ראוי לטמא מספק וא"א לנו לטהר הבהמה אלא מחמת רוב דרוב שוחטים שפיר. והיינו לומר דהוי ודאי טהורה. בזה שפיר הוי תרתי דסתרין. כיון דאסורא באכילה. ע"כ דאינה מותרת בודאי ואיך אתה בא לטהרה ולומר דודאי נשחטה שפיר. אבל לענין החלב באמת אמרינן דהוי ספק בין לענין הבשר בין לענין החלב. ומה שיש בו חשש דאורייתא אסור מספק. והחלב שהוא דרבנן מותר מספק ואין בזה שום סתירה. באופן דלדעת הפרישה הנ"ל ברור לענ"ד דהחלב מותר והוא ממש כמו הביצה דמותר להש"ך. ואף להמנ"י מותר בנ"ד דלא הוי אלא פלגא ופלגא וכנ"ל. והטעם או דפסקי' כר"א דאינה מטמאה. או גם לתנא דברייתא מותר דלא הוי תרתי דסתרי וכנ"ל. אולם לדעת הב"ח בקו"א דחלב נבילה דאורייתא דהוא כאבר מאבריה. א"כ אין לדמותו לההוא דינא דהש"ך הנ"ל. ובזה צ"ע בנ"ד לענין דין החלב. דמ"מ אפשר להתיר מחמת הסברא הא' שכתבנו. כיון דלרוב הפוסקים הבהמה גופה אסור דרבנן. קי"ל כר"א דמחלק בין אכילה לטומאה. ה"נ מחלקי' בין בשר לחלב. ואף להרמב"ם דהוי נבילה מדאורייתא. מ"מ כיון דפסק דאינה מטמאה כמו שהעלה התב"ש בדעתי' ה"נ החלב מותר. ומה שיש לי לפקפק ע"ז. דאפשר לומר דלדעת הב"ח גרע החלב מן הטומאה ואף לר"א דס' אינה מטמאה י"ל דאסור החלב והיינו לדעת הב"ח דהחלב הוא כאבר מאבריה ונעשה החלב נבילה. ממילא י"ל דגם בחייה דכ"ז בבהמה היא כאבריה ואסורה משום אמ"ה רק בשעה שנפרשה מן הבהמה בפני עצמה והתורה התירתה אבל כ"ז שהיא בתוכה היא כבהמה עצמה א"כ י"ל דגם להחלב נקרא בחזקת איסור דכ"ז שלא נפרדה מהבהמה יש עליה איסור אמ"ה. וצ"ע בזה לדעת הב"ח. מ"מ לדינא כיון דלדעת הפרישה הדבר ברור דהחלב מותר כמ"ש וגם לדעת הב"ח הדבר בספק עומד. וממילא יש לסמוך על רוב הפוסקים דגוף הבהמה אינה אסורה אלא מדרבנן והחלב מותר. ויש להסתייע בזה דעת התפל"מ שכ' (בסימן פ"ז) דחלב נבילה אף מדרבנן מותר באכילה כנלע"ד לדינא להתיר החלב. וה' יצילנו משגיאות:
(סימן כ"ה סעיף א' בהגה"ה) מיהו א"צ לבדוק אחר שחיטה. בפמ"ג תמה הא לפי פסק הרמ"א (סימן כ"ד) דשמוטה לא הוי טריפה רק דאין שחיטה מועלת בו. א"כ ע"כ האי מימרא דשמואל כל טבח שא"י הלכות שחיטה וכו' ההיא עיקור היינו שמוטה. דאלו לפירש"י דהיינו פסק הגרגרת יקשה אמאי לא חשיב ג"כ שמוטה ויהי' מוכח דשמוטה הוי טריפה מעיקרא ול"צ למחשבה וכמ"ש תוס' שם וא"כ אנן דקיי"ל דשמוטה לא הוי טריפה ע"כ דעיקור הנ"ל הוי שמוטה וא"כ אם נימא דא"צ לבדוק אמאי אסור לאכול משחיטתו הא גם בידעי' דהשוחט לא בדק אחר עיקור כשר. ולק"מ דשפיר י"ל דס"ל כרש"י דעיקור דשמואל היינו פסק הגרגרת ומה דלא חשיב שמוטה היינו מה"ט גופא דמצד שמוטה מותר לאכול ממנו דאין חוששין כלל שהי' שמוטה וא"צ בדיקה כלל. והא דקיי"ל דשמוטה לא הוי טריפה לאו משום דס"ל דעיקור דשמואל היינו שמוטה אלא דנפקא לו כן מסוגיא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור לעוף מה"ת ואם איתא דהוא טריפה אין חילוק בין עוף לבהמה וכמש"ש:
ובעיקור הדין דס"ל לבה"ג דאם לא בדק אחר עיקור טריפה. תמוה לי דא"כ במצא תרנגולים שחוטים דכשר דרוב מצויים א"ש מומחים הא מ"מ דלמא באמת בדק השוחט אחר עיקור ומצא שנעקרו. ולדידן הוי כנאבד בלא בדיקת עיקור. ואולי באמת לבה"ג כשר רק היכי דבודק ומצא שהסימנים במקומם ולא נעקרו וצ"ע: