הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן כא
סימן כא
עריכה(סימן כ"א סעיף א') ואפילו כחוט השערה. עי' בט"ז. והפר"ח הסכים כן דלרש"י בעי' רוב הניכר ואף דיסוד דברי רבא נאמרו על חצי קנה פגום דלא מטרפי בהכי והרי לא אשתמיט חד פוסק לומר דברוב מצומצם לא הוי טריפה. נדחק הפר"ח דהוא לשון מושאל וכבר השיגו התב"ש. ואולם גם מ"ש התב"ש ליישב דמספקא לן למסקנא אם רבא דאמר הכי משום דהוי גמור לי' כן וא"כ קיימא כן במסקנא דבעי' רוב הנראה לעינים או דמסברא אמר כדי לדחות הקושיא ממחצה ע"מ. ולמסקנא דאמרינן דלכ"ע מחצה ע"מ אינו כרוב תו ל"צ לשינויא דרבא ולהכי פסקו הכא והכא לחומרא עיי"ש. הוא תמוה דאלו לא גמירא כן לרבא ובא רק לדחות הקושיא דהא דבטריפות לא מטריף במחצה ע"מ אף דבעלמא הוי כרוב דבטריפות גמירי רוב אחר דהיינו רוב הנראה וניכר מ"מ בשביל קושיא זו ל"צ להמציא דגמירי דבעי' רוב הניכר הא די לומר דגמירי דבעינן רוב ממש ולא ע"י מחצה דהוי כרוב אבל מ"מ רוב במדידה י"ל דמהני אע"כ נידוק דרבא אמר כן משום דהכא גמירא לי' והו"ל לפסוק כן גם למסקנא. ואולי י"ל דמסתמא לא יפלגו רב ורב כהנא אם גמירא אם לא. ואם נתרץ דהי' גמירא דבעינן רוב ממש יקשה בהיפוך לר"כ דמדאצטריך לגמורי בטריפות דבעינן רוב ממש מוכח דבעלמא מחצה הוי כרוב. ולזה אמר רבא דגמירי דבעינן רוב הניכר וא"כ י"ל דבעלמא בעי' רוב הנמדד או דמהני אפי' מחצה דהוי כרוב ועדיין צ"ע:
מה דתמה בפליתי לר"א בר אהבה דס"ל בע"ז דעשה מעשה כל דהו אוסר יקשה פירכת הש"ס מההיא דהשוחט חטאת העוף ולדידי' ל"ש לתרוצי בח"ק פגום דהא איהו ס"ל דושט ולא קנה. וגם לשנוי באומר בגמר זביח' הא פרכי' עלה דא"כ מאי איריא חטאת ליתני זבח. לענ"ד יש ליישב ועי' בתוס' ד"ה א"ה וכו' ותמצית דבריהם מאי דפרכינן על ר"ג דליתני זבח זהו ליכא קושיא כ"כ די"ל דקדשים קלים הוי ממון בעלים. אלא דעיקר הקושיא דליתני עולה ולס"ד דמעיקרא לא הי' חושב זה לקושיא אלא דנקט חטאת לאפוקי זבח אבל לבתר דמסקי' אוקימת' דחצי קנה פגום מסתבר לי' שינויא דחטאת נקט לאפוקי עולה. ביאור דבריהם דלאחר דחדית לן מציאות זה דח"ק פגום ממילא הו"ל למנקט יותר עולה דלא נטעי דנקט חטאת בדיוק דמשכחת בח"ק פגום. אבל לס"ד אין חילוק אי נקט חטאת או עולה. ולפ"ז י"ל דר"א בר אהבה לא מוקי באומר בגמר זביחה עובד' אלא כיון דמסקי' כתנאי נכרי שניסך וכו' ומוקי להברייתא כריב"ב דא"א אוסר דש"ש ולא מצי למינקט זבח דקדשים קלים ממון בעלים אלא דהו"מ למנקט עולה ולראב"א דליכא מציאות דח"ק פגום וליכא למטעי ואין חילוק בין חטאת לעולה ליכא דקדוק אי נקט חטאת או עולה:
ובעיקר קושית תוספות הנ"ל שהוצרכו לדחוק דמעיקרא לא היינו חוששי' לקושי' דמאי אירי' חטאת ליתני עולה. תמוה לי דלמאי הוצרכו לזה הא בפשוטו ניחא דהא בעולת העוף אינו חייב על חוץ אא"כ שחט ב' סימנים כמ"ש רש"י וכדמוכח נמי מדברי תוס' הנ"ל. דאל"כ גם לפי אוקימתא דחצי קנה פגום יקשה עולת עוף נמי. וכיון שכן בפשוטו דמעיקרא דהיינו סוברים דר"י דאמר עשה בה מעשה אסרה היינו במעשה רבה ליכא קושיא דליתני עולה דהא נכלל ג"כ בלשון זה עולת עוף. ובאמת בעולת עוף לא משכחת לה דבזה דודאי בסימן א' אסרה דהא בעוף סימן א' הוי מעשה רבה דהכשירו בכך בשחיטה אלא לענין חוץ הוא דלא מחייבא כיון דבפנים בעי' ב' סימנים. אבל עכ"פ מקרי מעשה גמורה ונאסר משום ע"ז. והוא ברור ולית בי' ספיקא. וא"כ כיון דשחט סימן א' אסרה ואידך מחתך בעפר. לזה נקט חטאת דמשכחת גם בעוף. אבל לר"נ דס"ל דאא"א אפי' במעשה רבה שפיר פרכי' דליתני עולה. והוא נכון לולי שרבותינו בעלי תוספות נטו מזה: