הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן תכד

סימן תכד

[שו"ע] החובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין אפי' הוא בשוגג כיון דיש בו מיתת בית דין. נ"ב מסוגיא דכתובות דף למד ע"ב באקימת' דרב אשי בזר שאכל תרומ' וקרע שראין וכו' מבואר דאף ב"ב מעשים כגון בחילל שבת ביד א' וביד א' היזק לחבירו אמרינן ג"כ קמלב"מ. וכ"כ תוספת שם ל"ח ע"א ד"ה אמר רב אשי וכו' ולענין מלקות וממון כה"ג היכי דאיתרו בי'. עי' בתוס' דף ל"ב ע"א ד"ה ואין לוקה פי' דמבואר מדבריהם דג"כ אף ב"ב מעשים פטור מלשלם עיי"ש:

[סמ"ע אות ג] שאני גבי חבלה דגלי לן קרא דיתן ממון ולא יהא לוקה דנתינה כתיב בי'. נ"ב לפענ"ד זהו ספיקו דדינא למ"ש תוס' ישינים כתובות בדף ל"ב ע"א דבושת ופגם בכלל חובל. אך לכאורה קשה למה דמשני ר' יוחנן אפ"ת נערה כאן דאתרו בי' הא מ"מ בחובל מודה ר' יוחנן דממונא משלם מלקי לא לקי וא"כ עדיין קשה במתני' דמכות והא איכא בושת ופגם ודוחק לומר דמוקי בשוטה. אע"כ צריך לומר דס"ל לתוס' דהא דגלי קרא בחובל דממונא משלם היינו בלאו דחבלה ומשום דהלאו הותר מכללו לגבי שליח ב"ד כדאמרינן שם בסוגיא משא"כ בלאו דעריות אף בהממון הוי דחבלה מ"מ אמרינן מלקי לקי. א"כ הכי נמי בחובל ביום הכפורים. ודו"ק: